Why should we be left out?למה נגרע

Numbers 8:2 says: speak to Aharon: when you raise the lamps, the seven lamps shall give light toward the face of the Menorah. Verse 3 says Aharon did so; he raised its lamps toward the face of the Menorah, as HaShem commanded Moshe.

במדבר ח, ב אומר: דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. פסוק ג אומר: ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר צוה ה׳ את משה.

Seven separate lights are turned toward one center. Verse 3 notes simply that Aharon did as commanded. We read the image as distinct sources of light sharing an orientation; the precise arrangement of the lamps is discussed elsewhere.

שבעה אורות נפרדים מופנים אל מרכז אחד. פסוק ג מציין בפשטות שאהרן עשה כמצווה. אנו קוראים את התמונה כמקורות אור נפרדים החולקים כיוון; הסידור המדויק של הנרות נדון במקום אחר.

Numbers 9:6 says there were men who were impure through contact with a human body and could not make the Pesach on that day; they came before Moshe and Aharon on that day.

במדבר ט, ו אומר: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא.

Their impurity came from contact with the dead, an obligation often linked to caring for the deceased. They were not at fault, yet they were excluded. The verse says they "drew near" anyway. We note their initiative.

טומאתם באה ממגע במת, חובה הקשורה לעיתים קרובות בטיפול בנפטר. הם לא היו אשמים, ובכל זאת נשארו מחוץ. הפסוק אומר שהם ״קרבו״ בכל זאת. אנו מציינים את יוזמתם.

Numbers 9:7 says: those men said to him, we are impure through a human body; why should we be diminished, not to bring the offering of HaShem in its appointed time among the children of Yisrael? Verse 8: Moshe said to them, stand, and I will hear what HaShem will command concerning you.

במדבר ט, ז אומר: ויאמרו האנשים ההמה אליו, אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה׳ במועדו בתוך בני ישראל? פסוק ח: ויאמר אליהם משה, עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם.

They want to be included "among the children of Yisrael". Moshe does not dismiss them; he says "stand, and I will hear". The law of a second Pesach follows in the next verses. As our application, a request not to be left out deserves the response of a leader who stops and listens.

הם רוצים להיות כלולים ״בתוך בני ישראל״. משה אינו דוחה אותם; הוא אומר ״עמדו ואשמעה״. דין פסח שני בא בפסוקים הבאים. כיישום שלנו, בקשה שלא להיגרע ראויה לתגובה של מנהיג העוצר ומקשיב.

Numbers 12:3 says: the man Moshe was very humble, more than any person on the face of the earth.

במדבר יב, ג אומר: והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.

The verse appears in a context where Moshe is criticized by those close to him. We connect it with the earlier scene: the leader who could say "stand, and I will hear" is described elsewhere as the most humble person. We present this link as our reading, not as the text's claim.

הפסוק מופיע בהקשר שבו משה מבוקר בידי קרוביו. אנו מחברים אותו לתמונה הקודמת: המנהיג שיכול היה לומר ״עמדו ואשמעה״ מתואר במקום אחר כענו מכל אדם. אנו מציגים קישור זה כקריאתנו, ולא כטענת הכתוב.

Our passages move from lamps turned toward a shared center, to people at the edge who ask to be included, to a leader who listens, to humility named as his defining trait.

הקטעים שלנו נעים מנרות המופנים אל מרכז משותף, אל אנשים בשוליים המבקשים להיכלל, אל מנהיג המקשיב, אל ענווה הנקראת כתכונתו המכרעת.

So what happens when someone asks not to be left out? In these verses, the request is heard, the leader does not presume to know the answer, and a way is found. The exercise for this week is to notice one person who is excluded through no fault of their own, and to say, in some form, "stand, and I will listen".

אם כן, מה קורה כאשר אדם מבקש שלא להיגרע? בפסוקים אלה הבקשה נשמעת, המנהיג אינו מתיימר לדעת את התשובה, ונמצאת דרך. התרגיל לשבוע זה הוא לשים לב לאדם אחד המודר שלא באשמתו, ולומר, בצורה כלשהי, ״עמוד ואשמע״.