Making time holyלקדש את הזמן

Leviticus 22:31 says: keep my commandments and do them; I am HaShem. Verse 32 says: do not profane my holy name, and I shall be sanctified among the children of Yisrael; I am HaShem who sanctifies you. Verse 33 adds: who brought you out of the land of Egypt to be your God.

ויקרא כב, לא אומר: ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, אני ה׳. פסוק לב אומר: ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה׳ מקדשכם. פסוק לג מוסיף: המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים.

The verse speaks of sanctification happening "among" the people, and of HaShem as the one who sanctifies them. Holiness moves in both directions. The halakhic concept of kiddush HaShem drawn from this verse is beyond our scope; we note only the reciprocity in the wording.

הפסוק מדבר על קידוש המתרחש ״בתוך״ העם, ועל ה׳ כמי שמקדש אותם. הקדושה נעה בשני הכיוונים. המושג ההלכתי של קידוש השם הנלמד מפסוק זה מחוץ לתחום עיוננו; אנו מציינים רק את ההדדיות שבלשון.

Leviticus 23:2 says: speak to the children of Yisrael: the appointed times of HaShem, which you shall proclaim as holy convocations; these are my appointed times.

ויקרא כג, ב אומר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדי.

The times are "of HaShem", yet "you shall proclaim them". The calendar involves divine appointment and human declaration. Rabbinic tradition built much on this; we observe only that holy time, in the verse's wording, requires the people's participation.

הזמנים הם ״מועדי ה׳״, ובכל זאת ״אשר תקראו אותם״. לוח הזמנים כרוך בקביעה אלוהית ובהכרזה אנושית. חז״ל בנו על כך הרבה; אנו מבחינים רק שהזמן הקדוש, בלשון הפסוק, דורש את השתתפות העם.

Leviticus 23:3 says: six days work shall be done, and on the seventh day is a Shabbat of complete rest, a holy convocation; you shall do no work; it is a Shabbat to HaShem in all your dwellings.

ויקרא כג, ג אומר: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש, כל מלאכה לא תעשו, שבת היא לה׳ בכל מושבותיכם.

Before the yearly festivals, the chapter places the weekly Shabbat, observed "in all your dwellings". Sacred time begins at home and every week, not only in rare celebrations. That is our reading of the chapter's order.

לפני חגי השנה, הפרק מציב את השבת השבועית, הנשמרת ״בכל מושבותיכם״. הזמן הקדוש מתחיל בבית ובכל שבוע, ולא רק בחגיגות נדירות. זוהי קריאתנו בסדר הפרק.

Leviticus 23:22 says: when you reap the harvest of your land, do not finish the edge of your field as you reap, and do not gather the gleanings of your harvest; leave them for the poor and the stranger; I am HaShem your God.

ויקרא כג, כב אומר: ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם, אני ה׳ אלהיכם.

This law appeared already in Kedoshim; here it is repeated in the middle of the festival calendar, between Shavuot and Rosh HaShanah. The text itself does not explain the repetition, and interpreters have offered reasons. We note only its effect: the calendar of holy days includes the poor and the stranger.

חוק זה הופיע כבר בפרשת קדושים; כאן הוא חוזר באמצע לוח המועדים, בין שבועות לראש השנה. הכתוב עצמו אינו מסביר את החזרה, ופרשנים הציעו טעמים. אנו מציינים רק את השפעתה: לוח הימים הקדושים כולל את העני והגר.

Our passages move from sanctifying the name, to appointed times that the people proclaim, to a weekly Shabbat in every dwelling, to the poor in the middle of the festivals. Holy time is both declared and lived.

הקטעים שלנו נעים מקידוש השם, אל מועדים שהעם מכריז עליהם, אל שבת שבועית בכל מושב, אל העני באמצע החגים. הזמן הקדוש גם מוכרז וגם נחיה.

So how does time become holy? These verses suggest: by our participation in proclaiming it, by keeping it weekly at home, and by making sure that celebration includes those with the least. The exercise for this week is to make your next Shabbat or festival table include someone who might otherwise be left at the edge.

אם כן, כיצד נעשה הזמן קדוש? הפסוקים מציעים: בהשתתפותנו בהכרזה עליו, בשמירתו מדי שבוע בבית, ובדאגה שהחגיגה תכלול את מי שיש לו הכי מעט. התרגיל לשבוע זה הוא לדאוג ששולחן השבת או החג הבא שלך יכלול אדם שאחרת היה נשאר בשוליים.