The land belongs to HaShemלי הארץ

Leviticus 25:1 says HaShem spoke to Moshe at Mount Sinai. Verse 2 continues: when you come into the land that I give you, the land shall rest a Shabbat to HaShem.

ויקרא כה, א אומר: וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר. פסוק ב ממשיך: כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה׳.

The question of why Shemitah is linked to Mount Sinai is famous in rabbinic literature; we leave it open. What the verse itself says is that the land, not only the people, has a Shabbat. Rest extends to the earth.

השאלה מדוע השמיטה נקשרת להר סיני מפורסמת בספרות חז״ל; אנו משאירים אותה פתוחה. מה שהפסוק עצמו אומר הוא שלארץ, ולא רק לעם, יש שבת. המנוחה מתרחבת אל האדמה.

Leviticus 25:3 says: six years you shall sow your field and six years prune your vineyard and gather its produce. Verse 4 says: in the seventh year there shall be a Shabbat of complete rest for the land, a Shabbat to HaShem; you shall not sow your field or prune your vineyard.

ויקרא כה, ג אומר: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. פסוק ד אומר: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה׳, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

The pattern of the week is extended to years. Work is affirmed, "six years you shall sow", and then limited. As our reflection, a society that regularly stops producing is reminded that production is not its only purpose.

תבנית השבוע מורחבת לשנים. העבודה מאושרת, ״שש שנים תזרע״, ואחר כך מוגבלת. כהתבוננות שלנו, חברה העוצרת את הייצור באופן קבוע נזכרת שהייצור אינו תכליתה היחידה.

Leviticus 25:8-9 describes counting seven sabbaths of years and sounding the shofar on Yom Kippur of the forty-ninth year. Verse 10 says: you shall sanctify the fiftieth year and proclaim liberty in the land to all its inhabitants; it shall be a Yovel for you; each person shall return to his holding and to his family.

ויקרא כה, ח-ט מתאר ספירת שבע שבתות שנים והעברת שופר ביום הכיפורים. פסוק י אומר: וקדשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו.

The proclamation of liberty is announced on the Day of Atonement. Release in the economic sphere is joined to atonement in the spiritual one. The verse also says people return "to their family", not only to property. We note both connections as features of the text.

קריאת הדרור מוכרזת ביום הכיפורים. השחרור בתחום הכלכלי מחובר לכפרה בתחום הרוחני. הפסוק גם אומר שאנשים שבים ״אל משפחתם״, ולא רק אל רכושם. אנו מציינים את שני הקשרים כתכונות של הכתוב.

Leviticus 25:23 says: the land shall not be sold permanently, for the land is mine; for you are strangers and residents with me.

ויקרא כה, כג אומר: והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי.

The phrase "strangers and residents" recalls Avraham's words when he sought a grave in Chayei Sarah. Here the whole people stands in that position, not before the children of Chet but "with me". As our reading, ownership is relativized by a relationship: we dwell on land entrusted to us.

הצירוף ״גרים ותושבים״ מזכיר את דברי אברהם כשביקש קבר בפרשת חיי שרה. כאן העם כולו עומד במעמד זה, לא לפני בני חת אלא ״עמדי״. בקריאתנו, הבעלות נעשית יחסית בשל קשר: אנו יושבים על אדמה שהופקדה בידינו.

Our passages move from a Shabbat for the land, to a seventh year of rest, to a fiftieth year of liberty, to the declaration that the land is HaShem's. Each stage loosens the grip of possession.

הקטעים שלנו נעים משבת לארץ, אל שנה שביעית של מנוחה, אל שנת חמישים של דרור, אל ההכרזה שהארץ של ה׳. כל שלב מרפה את אחיזת הקניין.

So what changes when we treat what we hold as entrusted? These verses suggest: work is followed by rest, accumulation by release, and ownership by the awareness of dwelling with HaShem. The exercise for this week is to identify one thing you hold tightly and to practice one small act of release with it.

אם כן, מה משתנה כאשר אנו מתייחסים למה שבידינו כפיקדון? הפסוקים מציעים: אחרי עבודה באה מנוחה, אחרי צבירה שחרור, ואחרי בעלות מודעות לישיבה עם ה׳. התרגיל לשבוע זה הוא לזהות דבר אחד שאתה אוחז בו בחוזקה ולתרגל עמו מעשה קטן אחד של שחרור.