First fruits and a heart to knowביכורים ולב לדעת

Ki Tavo begins with the first act a farmer performs in the land: bringing the first fruits with a declaration of memory. It continues with blessings and warnings and ends with Moshe's reflection on understanding. Its first image is a basket held out in gratitude.

פרשת כי תבוא נפתחת במעשה הראשון שאיכר עושה בארץ: הבאת הביכורים עם הצהרה של זיכרון. היא ממשיכה בברכות ובאזהרות ומסתיימת בהרהור של משה על הבנה. תמונתה הראשונה היא טנא המוגש בהכרת טובה.

This study accompanies the song for Parashat Ki Tavo, set at Yesod in Maqam Ajam, the building of mitzvot on a warm foundation. Ajam is the secondary Maqam of Yesod in our mapping, chosen here for the warmth of gratitude. We read five passages.

שיעור זה מלווה את השיר לפרשת כי תבוא, הערוך ביסוד ובמקאם עג׳ם, בניין המצוות על יסוד חם. עג׳ם הוא המקאם המשני של היסוד במפת השיוך שלנו, ונבחר כאן בשל חום הכרת הטוב. נקרא חמישה מקורות.

Deuteronomy 26:1-2 says, when you come into the land which HaShem your God gives you as an inheritance, and you possess it and dwell in it, you shall take from the first of all the fruit of the ground, put it in a basket, and go to the place which HaShem your God will choose.

דברים כו, א-ב אומר: והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה, ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך.

The first of the fruit is brought before anything is enjoyed. The farmer travels with it to the chosen place. As our reflection, gratitude is placed at the beginning, not at the end, of a new life in the land.

ראשית הפרי מובאת לפני שנהנים מדבר. האיכר נוסע איתה אל המקום הנבחר. כהתבוננות שלנו, הכרת הטוב מוצבת בראשית, ולא בסוף, של חיים חדשים בארץ.

Deuteronomy 26:5 says, and you shall answer and say before HaShem your God: an Aramean was destroying my father, and he went down to Egypt and sojourned there, few in number, and he became there a great, mighty, and numerous nation.

דברים כו, ה אומר: וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך, ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב.

The phrase arami oved avi has two well-known readings: my father was a wandering Aramean, and an Aramean sought to destroy my father; the Haggadah of Pesach follows the second. We present both. In either reading, the farmer recites a history of vulnerability while holding a full basket.

לצירוף ארמי אובד אבי שתי קריאות ידועות: אבי היה ארמי נודד, וארמי ביקש לאבד את אבי; ההגדה של פסח הולכת בדרך השנייה. אנו מציגים את שתיהן. בכל אחת מהן, האיכר מספר היסטוריה של פגיעות בעודו מחזיק טנא מלא.

Deuteronomy 26:11 says, and you shall rejoice in all the good which HaShem your God has given you and your household, you, the Levite, and the stranger who is in your midst.

דברים כו, יא אומר: ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ אלהיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בקרבך.

After memory comes joy, and the joy includes the Levite and the stranger. The farmer who remembers that his father was a stranger now rejoices with the stranger in his midst. As our reading, gratitude rooted in memory naturally widens the circle of joy.

אחרי הזיכרון באה השמחה, והשמחה כוללת את הלוי ואת הגר. האיכר הזוכר שאביו היה גר שמח עכשיו עם הגר אשר בקרבו. בקריאתנו, הכרת טובה המושרשת בזיכרון מרחיבה מעצמה את מעגל השמחה.

Deuteronomy 27:9 says that Moshe and the priests the Levites spoke to all Yisrael, saying, be silent and hear, Yisrael: this day you have become a people to HaShem your God.

דברים כז, ט אומר: וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר, הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך.

After forty years, the people are told, this day you have become a people. Many have read this as a call to feel each day as the day of the covenant. We offer that as a reading. Becoming a people is described as something that happens today, not only in the past.

אחרי ארבעים שנה, נאמר לעם: היום הזה נהיית לעם. רבים קראו זאת כקריאה להרגיש כל יום כיום הברית. אנו מציעים זאת כקריאה. ההיעשות לעם מתוארת כדבר המתרחש היום, ולא רק בעבר.

Deuteronomy 29:3 says, but HaShem has not given you a heart to know, eyes to see, and ears to hear, until this day.

דברים כט, ג אומר: ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע, עד היום הזה.

After all the wonders of forty years, Moshe says that understanding comes only now, until this day. Understanding takes time to grow. As our reflection, the foundation of mitzvot is built not only by experience but by the slow ripening of a heart that knows.

אחרי כל נפלאות ארבעים השנה, משה אומר שההבנה באה רק עכשיו: עד היום הזה. ההבנה זקוקה לזמן כדי לצמוח. כהתבוננות שלנו, יסוד המצוות נבנה לא רק מתוך ניסיון אלא גם מתוך הבשלה איטית של לב יודע.

Our passages build a foundation: first fruits given first, a history of vulnerability told over a full basket, joy shared with the stranger, a people formed today, and a heart that comes to know in its time.

המקורות בונים יסוד: ראשית הפרי הניתנת ראשונה, היסטוריה של פגיעות המסופרת מעל טנא מלא, שמחה הנחלקת עם הגר, עם הנוצר היום, ולב הבא לדעת בזמנו.

This week, take the first part of something you receive, a salary, a harvest, a success, and give it with a sentence of memory about where you came from. Share the joy with someone who is a stranger among you.

השבוע, קחו את החלק הראשון של דבר שאתם מקבלים, משכורת, יבול או הצלחה, ותנו אותו עם משפט של זיכרון על המקום שממנו באתם. חלקו את השמחה עם מי שהוא גר בקרבכם.