The day that purifiesהיום המטהר

Acharei Mot contains the service of Yom Kippur. It opens with a reminder of the death of Aharon's sons, and it ends with laws of holiness in daily life. The service of the holiest day stands between grief and ordinary conduct.

פרשת אחרי מות מכילה את עבודת יום הכיפורים. היא נפתחת בתזכורת למות בני אהרן ומסתיימת בדיני קדושה בחיי היום יום. עבודת היום הקדוש ביותר עומדת בין צער להתנהגות רגילה.

This study accompanies the song for Parashat Acharei Mot, set at Keter in Maqam Saba, the highest threshold of atonement. Our Yom Kippur songs treat the Avodah in detail; here we read five verses and ask what they teach about atonement, without describing the service as if it were performed today.

שיעור זה מלווה את השיר לפרשת אחרי מות, הערוך בכתר ובמקאם סבא, הסף העליון של הכפרה. שירי יום הכיפורים שלנו עוסקים בעבודה בפירוט; כאן נקרא חמישה פסוקים ונשאל מה הם מלמדים על כפרה, בלי לתאר את העבודה כאילו היא נעשית היום.

Leviticus 16:1-2 says that HaShem spoke to Moshe after the death of the two sons of Aharon when they drew near before HaShem and died, and said, speak to Aharon your brother, that he not come at all times into the holy place within the curtain, before the cover that is on the ark, so that he not die.

ויקרא טז, א-ב אומר: וידבר ה׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה׳ וימותו. ויאמר ה׳ אל משה, דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות.

The laws of the holiest day begin with a memory of loss and with a limit: not at all times. Nearness to the holiest place requires a right time. As our reflection, atonement here does not begin by forgetting the past; it begins by remembering it and accepting a boundary.

דיני היום הקדוש ביותר מתחילים בזיכרון של אובדן ובגבול: לא בכל עת. הקרבה אל המקום הקדוש ביותר דורשת זמן נכון. כהתבוננות שלנו, הכפרה אינה מתחילה כאן בשכחת העבר; היא מתחילה בזכירתו ובקבלת גבול.

Leviticus 16:17 says, no person shall be in the Tent of Meeting when he comes to atone in the holy place until he comes out, and he shall atone for himself, for his household, and for all the congregation of Yisrael.

ויקרא טז, יז אומר: וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו, וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.

The high priest is alone in the tent, yet he atones for himself, his household, and the whole congregation. The order moves outward from the self. As our reading, standing alone before the holiest moment does not mean standing for oneself only; and atonement for others begins with honesty about oneself.

הכהן הגדול לבדו באוהל, ובכל זאת הוא מכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל הקהל. הסדר נע החוצה מן העצמי. בקריאתנו, עמידה לבד לפני הרגע הקדוש ביותר אינה עמידה בעד עצמך בלבד; וכפרה בעד אחרים מתחילה בכנות לגבי עצמך.

Leviticus 16:21-22 says that Aharon shall lean both his hands on the head of the living goat and confess over it all the iniquities of the children of Yisrael and all their transgressions in all their sins, and the goat shall carry all their iniquities to a land cut off.

ויקרא טז, כא-כב אומר: וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי, והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה.

Before the iniquities are carried away, they are named aloud: iniquities, transgressions, sins. Confession precedes release. Rambam places confession at the center of repentance in his laws of Teshuvah; we cite that only in general terms. Our reflection: what is to be let go must first be spoken.

לפני שהעוונות נישאים הלאה, הם נאמרים בקול: עוונות, פשעים, חטאות. הוידוי קודם לשחרור. הרמב״ם מעמיד את הוידוי במרכז התשובה בהלכות תשובה; אנו מביאים זאת בדרך כללית בלבד. התבוננותנו: מה שיש לשחרר צריך תחילה להיאמר.

Leviticus 16:30 says, for on this day he shall atone for you, to purify you; from all your sins before HaShem you shall be pure.

ויקרא טז, ל אומר: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו.

The verse moves from a day that atones to a people who become pure. The Mishnah at the end of tractate Yoma reads this verse and adds a limit: matters between a person and another are not atoned until one appeases the other. We mention this as a well-known teaching, without quoting its full wording.

הפסוק עובר מיום המכפר אל עם הנעשה טהור. המשנה בסוף מסכת יומא דורשת פסוק זה ומוסיפה גבול: עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. אנו מזכירים זאת כלימוד ידוע, בלי להביא את לשונו המלאה.

Leviticus 18:5 says, you shall keep my statutes and my judgments, which a person shall do and live by them; I am HaShem.

ויקרא יח, ה אומר: ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה׳.

After the holiest day comes the law of ordinary life, and its goal is stated as life. The service at the highest threshold is followed by a call to live by the commandments every day. As our reading, atonement is not an escape from life but a return to it.

אחרי היום הקדוש ביותר בא דין החיים הרגילים, ותכליתו מנוסחת כחיים. העבודה על הסף העליון מלווה בקריאה לחיות במצוות בכל יום. בקריאתנו, הכפרה אינה בריחה מן החיים אלא שיבה אליהם.

Our passages trace atonement: it begins in memory and limits, stands alone and yet for others, names wrongs aloud before letting them go, promises purity, and returns to daily life. The highest threshold leads back to ordinary days.

המקורות משרטטים כפרה: היא מתחילה בזיכרון ובגבולות, עומדת לבד ובכל זאת בעד אחרים, נוקבת בעוונות בקול לפני שהיא משחררת אותם, מבטיחה טהרה וחוזרת אל חיי היום יום. הסף העליון מוביל חזרה אל הימים הרגילים.

This week, name in private one wrong you wish to let go of, and speak it aloud. If it concerns another person, take one step to appease them, as the Mishnah teaches, before asking that it be atoned.

השבוע, קראו בשם בינכם לבין עצמכם עוול אחד שאתם רוצים לשחרר, ואמרו אותו בקול. אם הוא נוגע לאדם אחר, עשו צעד אחד לרצות אותו, כפי שמלמדת המשנה, לפני שתבקשו שיכופר.