Between fear and songבין פחד לשירה

Beshalach contains the crossing of the sea and the first great song of the Torah. It also contains complaint, hunger, and a daily test. The song does not end the story; it sits in the middle of it.

פרשת בשלח מכילה את קריעת הים ואת השירה הגדולה הראשונה בתורה. היא מכילה גם תלונה, רעב ומבחן יומיומי. השירה אינה מסיימת את הסיפור; היא עומדת באמצעו.

This study accompanies the song for Parashat Beshalach, set at Tiferet in Maqam Rast, the balanced splendor of a divine victory. We read five passages and follow the path from panic to praise.

שיעור זה מלווה את השיר לפרשת בשלח, הערוך בתפארת ובמקאם ראסט, תפארתו המאוזנת של ניצחון אלוהי. נקרא חמישה מקורות ונלך בדרך מן הבהלה אל השבח.

In Exodus 14:13-14 Moshe tells the people, do not fear; stand firm and see the salvation of HaShem which he will do for you today; HaShem will fight for you, and you shall be silent. Verse 15 follows: why do you cry to me? Speak to the children of Yisrael and let them travel.

בשמות יד, יג-יד משה אומר לעם: אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום; ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון. פסוק טו בא אחריו: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו.

Interpreters have asked why verse 15 speaks of crying out when no cry is recorded, and we leave that open. The pair of verses offers two movements: first steadiness in place of panic, then forward motion in place of waiting. Our reading is that neither alone is enough.

פרשנים שאלו מדוע פסוק טו מדבר על צעקה כאשר לא תועדה צעקה, ואנו משאירים זאת פתוח. צמד הפסוקים מציע שתי תנועות: תחילה יציבות במקום בהלה, ואחר כך תנועה קדימה במקום המתנה. קריאתנו היא שאף אחת מהן לבדה אינה מספיקה.

Exodus 14:31 says that Yisrael saw the great hand that HaShem had done against Egypt, and the people feared HaShem, and they trusted in HaShem and in Moshe his servant.

שמות יד, לא אומר שראה ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים, וייראו העם את ה׳, ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו.

The root of fear appears again, but its object has changed. Earlier Moshe said, do not fear; now the people fear HaShem. Fear of Egypt has become awe. That transformation of one word is our observation across the chapter.

שורש היראה מופיע שוב, אך מושאו השתנה. קודם אמר משה: אל תיראו; עכשיו העם ירא את ה׳. הפחד ממצרים הפך ליראה. השינוי הזה של מילה אחת הוא הבחנתנו לאורך הפרק.

Exodus 15:1-2 says, then Moshe and the children of Yisrael sang this song to HaShem: I will sing to HaShem, for he is highly exalted; horse and rider he cast into the sea. My strength and song is Yah, and he has become my salvation; this is my God and I will glorify him, the God of my father and I will exalt him.

שמות טו, א-ב אומר: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳: אשירה לה׳ כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו.

The song is collective, Moshe and the children of Yisrael, yet its language is personal: my strength, my salvation, my God, my father's God. Praise here joins the individual voice and the voice of the people. That is our reading of the shift in grammatical person.

השירה קולקטיבית, משה ובני ישראל, ובכל זאת לשונה אישית: עזי, ישועתי, אלי, אלהי אבי. השבח מחבר כאן את הקול היחיד ואת קול העם. זוהי קריאתנו במעבר בגוף הדקדוקי.

Exodus 15:20-21 says that Miriam the prophetess, the sister of Aharon, took the timbrel in her hand, and all the women went out after her with timbrels and dances, and Miriam answered them, sing to HaShem, for he is highly exalted.

שמות טו, כ-כא אומר שלקחה מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להם מרים: שירו לה׳ כי גאה גאה.

Miriam's words repeat the opening line of the Song, but in the plural imperative, sing. A personal I will sing becomes an invitation to others. As our reading, a song of deliverance is complete when it is answered and taken up by others.

דברי מרים חוזרים על השורה הפותחת של השירה, אך בלשון ציווי ברבים: שירו. אשירה האישי נעשה הזמנה לאחרים. בקריאתנו, שירת ישועה שלמה כאשר היא נענית ונלקחת על ידי אחרים.

Exodus 16:4 says, behold, I will rain bread from heaven for you, and the people shall go out and gather each day's portion on its day, so that I may test them, whether they will walk in my Torah or not.

שמות טז, ד אומר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא.

After the song at the sea comes a daily test: gather only today's portion. The great moment of trust is followed by the small, repeated trust of each morning. Our reading is that a song is tested not only on the shore but in the ordinary days after it.

אחרי השירה על הים בא מבחן יומיומי: ללקט רק את חלקו של היום. רגע האמון הגדול מלווה באמון הקטן והחוזר של כל בוקר. קריאתנו היא ששירה נבחנת לא רק על שפת הים אלא בימים הרגילים שאחריה.

Our passages trace a path: steadiness, then movement, then seeing, then fear transformed into awe and trust, then song, then an answer from others, then daily trust. Song does not come first, and it does not come last.

המקורות משרטטים דרך: יציבות, אחר כך תנועה, אחר כך ראייה, אחר כך פחד שהפך ליראה ולאמון, אחר כך שירה, אחר כך מענה של אחרים, ואחר כך אמון יומיומי. השירה אינה באה ראשונה, ואינה באה אחרונה.

Ask which step you are on now after a frightening time, and do not demand of yourself a song before its time. If you are ready, sing or say one line of thanks this week in the presence of someone who can answer it.

שאלו באיזה שלב אתם נמצאים עכשיו אחרי תקופה מפחידה, ואל תדרשו מעצמכם שירה לפני זמנה. אם אתם מוכנים, שירו או אמרו השבוע שורה אחת של הודיה בנוכחות מישהו שיכול לענות עליה.