← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 37קידושין דף 37 20 February 2031כ״ז שבט תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 37 — Mitzvot of the Body and Mitzvot of the Landקידושין ל״ז — חובת הגוף וחובת קרקע

Kiddushin 37 — from the mishna's two categories to "coming," "dwelling," and the new cropקידושין ל״ז — משתי הקטגוריות שבמשנה אל "ביאה", "מושב" וחדש

4 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Avraham Qorah Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבAvraham Qorah Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

What makes a mitzvah an obligation of the land or an obligation of the person, and how does that distinction determine whether it applies outside Eretz Yisrael?

מה קובע אם מצווה היא חובת קרקע או חובת הגוף, וכיצד הבחנה זו קובעת אם היא נוהגת גם בחוץ לארץ?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 37. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 37a nor 37b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 36 and Kiddushin 38.

לבן יהוידע אין פירוש על קידושין ל״ז. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין ל״ו ועל קידושין ל״ח.

What "dependent on the land" meansמהי "תלויה בארץ"

The mishna adds exceptions: orla and mixed seeds apply outside the land too, and Rabbi Eliezer adds the new crop, ḥadash. What does "dependent" mean? If it means where "coming" into the land is written, tefillin and the firstborn donkey have "bringing" yet apply everywhere.

המשנה מוסיפה חריגים: חוץ מן הערלה והכלאים, רבי אליעזר אומר: אף מן החדש. מאי "תלויה" ומאי "שאינה תלויה"? אילימא תלויה דכתיב בה ביאה, ושאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה — והרי תפילין ופטר חמור, דכתיב בהו ביאה, ונוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ!

Rav Yehuda: the mishna means any mitzva that is an obligation of the body applies everywhere; an obligation of the land applies only in the land. The test is what the mitzva obligates: the person or the soil's produce.

אמר רב יהודה: הכי קאמר: כל מצווה שהיא חובת הגוף, נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ; חובת קרקע, אינה נוהגת אלא בארץ. המבחן הוא מה המצווה מחייבת: את האדם או את יבול הקרקע.

Daf Digest notes the debate on Rambam's view of the Sabbatical year in our time. The distinction between body and land shapes how the Torah's agricultural laws apply in exile and after return.

דף דיג'סט מעיר על הדיון בשיטת הרמב"ם בשמיטה בזמן הזה. החילוק בין חובת הגוף לחובת קרקע מעצב את האופן שבו דיני הארץ חלים בגלות ולאחר השיבה.

The source: "in the land" and "upon the earth"המקור: "בארץ" ו"על האדמה"

A baraita on "these are the statutes and the judgments that you shall keep to do in the land": "statutes" are expositions, "judgments" are laws, "keep" is study, "do" is action. "In the land" might suggest all mitzvot apply only there.

דתנו רבנן: "אלה החוקים" — אלו המדרשות; "והמשפטים" — אלו הדינין; "אשר תשמרון" — זו משנה; "לעשות" — זו מעשה; "בארץ" — יכול כל המצוות כולן לא יהו נוהגות אלא בארץ?

"All the days that you live upon the earth" suggests everywhere; "in the land" suggests only there. Once the verse includes and excludes, one learns from idolatry: as idolatry is an obligation of the body and applies everywhere, so every obligation of the body.

תלמוד לומר "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה". אי "כל הימים", יכול יהו נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ? תלמוד לומר "בארץ". אחר שריבה הכתוב ומיעט, צא ולמד ממה שאמור בעניין: "אבד תאבדון את כל המקומות" — מה עבודה זרה מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ.

The verse holds both claims, and the resolution comes from the passage's own example. Idolatry, which follows immediately, shows what a duty of the body looks like.

הפסוק מחזיק בשתי הטענות, והיישוב בא מן הדוגמה שבעניין עצמו. עבודה זרה, הבאה מיד אחר כך, מראה כיצד נראית חובת הגוף.

Rabbi Eliezer on the new crop: stringent or lenient?רבי אליעזר בחדש: לחומרא או לקולא?

Does Rabbi Eliezer disagree stringently or leniently? Perhaps the first Tanna says orla and mixed seeds apply abroad by tradition, but the new crop only in the land, since "dwelling" means after conquest and settlement; Rabbi Eliezer adds that the new crop applies everywhere, reading "dwelling" as wherever you dwell.

איבעיא להו: רבי אליעזר לחומרא פליג או לקולא פליג? לחומרא פליג, והכי קאמר תנא קמא: חוץ מן הערלה והכלאים, דהלכתא גמירי לה, אבל חדש בארץ אין, בחוצה לארץ לא, ד"מושב" לאחר ירושה וישיבה משמע; ואתא רבי אליעזר למימר: אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, ד"מושב" בכל מקום שאתם יושבים משמע.

Or perhaps he disagrees leniently: the first Tanna includes the new crop a fortiori abroad, reading "dwelling" as everywhere, and Rabbi Eliezer says the new crop applies only in the land. "Even" then refers back to the first Tanna's list.

או דילמא לקולא פליג, והכי קאמר תנא קמא: חוץ מן הערלה והכלאים, דהלכתא גמירי לה, וכל שכן חדש, ד"מושב" בכל מקום משמע; ואתא רבי אליעזר למימר: חדש אינו נוהג אלא בארץ, ד"מושב" לאחר ירושה וישיבה משמע. ומאי "אף"? אתנא קמא.

Abaye's statement settles it: the Tanna who disagrees with Rabbi Eliezer is Rabbi Yishmael, who says "dwelling" means after conquest and settlement. So Rabbi Eliezer is the stringent one. Rabbi Akiva had objected from Shabbat, written with "dwellings" yet applying everywhere; Rabbi Yishmael answered that Shabbat follows a fortiori.

תא שמע, דאמר אביי: מאן תנא דפליג עליה דרבי אליעזר? רבי ישמעאל היא, דתניא: ללמדך שכל מקום שנאמר "מושב" אינו אלא לאחר ירושה וישיבה, דברי רבי ישמעאל. אמר לו רבי עקיבא: והרי שבת, שנאמר בה "בכל מושבותיכם", ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ! אמר לו: שבת קל וחומר. מדאמר אביי רבי ישמעאל, שמע מינה רבי אליעזר לחומרא פליג.

Rabbi Yishmael, Rabbi Akiva and libationsרבי ישמעאל, רבי עקיבא והנסכים

Where does Rabbi Yishmael say this? On libations, where both "coming" and "dwelling" are written: wherever both appear, it means after conquest and settlement. If so, Rabbi Akiva's objection from Shabbat, which has only "dwelling," misses; Rabbi Yishmael answered with one reply where two were available.

והיכא קאי רבי ישמעאל? בנסכים, דכתיב בהו "ביאה" ו"מושב", והכי קאמר: כל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה. ואם כן, הקשה לו רבי עקיבא משבת שנאמר בה "מושבות" בלבד? חדא ועוד קאמר ליה: חדא, דאנא ביאה ומושב קאמינא; ועוד, שבת קל וחומר.

What is their real dispute? Whether libations were offered in the wilderness: Rabbi Yishmael says not, so the verse applies only after settlement; Rabbi Akiva says they were.

במאי קמיפלגי? בנסכי מדבר: רבי ישמעאל סבר לא קריבו נסכים במדבר, ולכן הפסוק חל רק לאחר ישיבה; ורבי עקיבא סבר קריבו נסכים במדבר.

The dispute over libations in the wilderness thus determines the meaning of "coming and dwelling." For Rabbi Yishmael the verse describes a future obligation; for Rabbi Akiva it confirms a practice already followed.

המחלוקת על נסכי מדבר קובעת אפוא את משמעות "ביאה ומושב". לרבי ישמעאל הפסוק מתאר חובה עתידית; לרבי עקיבא הוא מאשר נוהג שכבר נהג.

Two Tannaim of the school of Rabbi Yishmaelשני תנאים מדבי רבי ישמעאל

Abaye notes that this Tanna of the school of Rabbi Yishmael differs from another: since "coming" is stated in the Torah without detail, and in one case the verse specifies "after conquest and settlement," the same applies to all "comings."

אמר אביי: ופליגא דתנא דבי רבי ישמעאל אדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהן לאחר ירושה וישיבה, אף כל לאחר ירושה וישיבה.

The first Tanna rejects this because a king and first fruits are two verses that both specify "after conquest and settlement," and two such verses do not teach. The other answers that both are needed: from a king alone, one might exclude first fruits, which bring immediate benefit; from first fruits alone, one might exclude a king, since a king conquers at once.

ואידך? משום דהוה מלך וביכורים שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ואידך? צריכי: דאי כתב רחמנא מלך ולא כתב ביכורים, הוה אמינא ביכורים הואיל ונהנה מיד; ואי כתב ביכורים ולא כתב מלך, הוה אמינא מלך דרכו לכבוש מיד.

The first Tanna replies that from a king alone, first fruits would follow a fortiori: if a king, whose way is to conquer, waits for settlement, surely first fruits. The other replies that one might then compare first fruits to ḥalla, which applies at once, so the verse is needed.

ואידך — ליכתוב רחמנא מלך ולא בעי ביכורים, ואנא אמינא: ומה מלך שדרכו לכבוש לאחר ירושה וישיבה, ביכורים לא כל שכן? ואידך — אי כתב הכי, הוה אמינא כחלה, קמשמע לן.

Why "dwelling" and "coming" are written elsewhereלמה נכתבו "מושב" ו"ביאה" במקומות אחרים

Since a duty of the body applies everywhere, why write "dwelling" with Shabbat? Because it is placed among the festivals, one might think it needs sanctification by the court. Why with fat and blood? Because they are written among offerings, one might think they are forbidden only when sacrifices are brought.

והשתא דאמרת כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, "מושב" דכתב רחמנא גבי שבת למה לי? איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל ובעניין מועדות כתיבא, תיבעי קידוש כמועדות. גבי חלב ודם למה לי? איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל ובעניין קרבנות כתיבי, בזמן דאיכא קרבן אסירי, בזמן דליכא קרבן לא.

Why with matza and bitter herbs? Because "they shall eat it with matza and bitter herbs" might tie them to the Paschal offering. And "coming" with tefillin and the firstborn donkey is for the school of Rabbi Yishmael: perform this mitzva so that you will merit to enter the land.

גבי מצה ומרור למה לי? איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב "על מצות ומרורים יאכלוהו", בזמן דאיכא פסח אין, בזמן דליכא פסח לא. וביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי? מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל: עשה מצווה זו שבשבילה תיכנס לארץ.

For the view that "dwelling" means wherever you dwell, the verse "they ate the produce of the land on the morrow of the Passover" makes sense: they first ate new produce after the omer. The daf ends as the Gemara begins to test the other view against this verse.

בשלמא למאן דאמר "מושב" כל מקום שאתם יושבים משמע, היינו דכתיב "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" — ממחרת הפסח אכול, מעיקרא לא אכול. הדף מסתיים כשהגמרא מתחילה לבחון את השיטה השנייה מול פסוק זה.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does Rav Yehuda redefine "dependent on the land" as an obligation of the land rather than the presence of the word "coming"?מדוע רב יהודה מגדיר מחדש "תלויה בארץ" כחובת קרקע ולא לפי הופעת המילה "ביאה"?
  2. How does the example of idolatry settle the tension between "in the land" and "all the days upon the earth"?כיצד דוגמת עבודה זרה מיישבת את המתח בין "בארץ" ל"כל הימים על האדמה"?
  3. What depends on whether "dwelling" means after conquest or wherever one dwells?מה תלוי בשאלה אם "מושב" פירושו לאחר ירושה וישיבה או בכל מקום שיושבים?
  4. Why does the Torah need to write "dwelling" with Shabbat, fat and blood, and matza, if duties of the body apply everywhere?מדוע התורה צריכה לכתוב "מושב" בשבת, בחלב ודם ובמצה, אם חובת הגוף נוהגת בכל מקום?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 37aקידושין ל״ז א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
חוּץ מִן הָעׇרְלָה וְכִלְאַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הֶחָדָשׁ. גְּמָ׳ מַאי תְּלוּיָה וּמַאי שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה? אִילֵימָא תְּלוּיָה – דִּכְתִיב בַּהּ ״בִּיאָה״, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה – דְּלָא כְּתִיב בַּהּ ״בִּיאָה״, וַהֲרֵי תְּפִילִּין וּפֶטֶר חֲמוֹר, דִּכְתִיב בָּהֶן ״בִּיאָה״, וְנוֹהֲגִין בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ! אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף – נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ, חוֹבַת קַרְקַע – אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אֵלֶּה הַחֻקִּים״ – אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת. ״וְהַמִּשְׁפָּטִים״ – אֵלּוּ הַדִּינִים. ״אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן״ – זוֹ מִשְׁנָה. ״לַעֲשׂוֹת״ – זוֹ מַעֲשֶׂה. ״בָּאָרֶץ״ – יָכוֹל כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן לֹא יְהוּ נוֹהֲגִים אֶלָּא בָּאָרֶץ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה״. אִי כׇּל הַיָּמִים, יָכוֹל יְהוּ נוֹהֲגִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בָּאָרֶץ״. אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט – צֵא וּלְמַד מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן: ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כׇּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם וְגוֹ׳״ – מָה עֲבוֹדָה זָרָה מְיוּחֶדֶת, שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף, וְנוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אַף כֹּל שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חוּץ מִן הָעׇרְלָה וְהַכִּלְאַיִם. אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְקוּלָּא פְּלִיג אוֹ לְחוּמְרָא פְּלִיג? לְחוּמְרָא פְּלִיג, וְהָכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: חוּץ מִן הָעׇרְלָה וּמִן הַכִּלְאַיִם, דְּהִלְכְתָא גְּמִירִי לָהּ, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר חוֹבַת קַרְקַע הִיא. אֲבָל חָדָשׁ, בָּאָרֶץ – אִין, בְּחוּצָה לָאָרֶץ – לָא. מַאי טַעְמָא? ״מוֹשָׁב״ – לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה מַשְׁמַע. וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר: אַף חָדָשׁ נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מַאי טַעְמָא? ״מוֹשָׁב״ – בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים. אוֹ דִלְמָא לְקוּלָּא פְּלִיג, וְהָכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: חוּץ מִן הָעׇרְלָה וְהַכִּלְאַיִם, דְּהִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ, וְכׇל שֶׁכֵּן חָדָשׁ, דְּ״מוֹשָׁב״ – כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים מַשְׁמַע. וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר: חָדָשׁ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ, דְּ״מוֹשָׁב״ – לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה מַשְׁמַע. וּמַאי ״אַף״ – אַקַּמַּיְיתָא. תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר אַבָּיֵי: מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא. דְּתַנְיָא: לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מוֹשָׁב״ אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: הֲרֵי שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מוֹשָׁבוֹת״, וְנוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ! אָמַר לוֹ: שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר אָתְיָא, מָה מִצְוֹת קַלּוֹת נוֹהֲגוֹת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ – שַׁבָּת חֲמִירָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? מִדְּאָמַר אַבָּיֵי: מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְחוּמְרָא פְּלִיג, שְׁמַע מִינַּהּ. מִכְּדֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַהֵיכָא קָאֵי? אַנְּסָכִים. בִּנְסָכִים

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 37bקידושין ל״ז ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
בִּיאָה וּמוֹשָׁב כְּתִיב בְּהוּ?! הָכִי קָאָמַר: לְלַמֵּד שֶׁכׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בִּיאָה וּמוֹשָׁב אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִי הָכִי, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מוֹשָׁבוֹת״, וְאָמַר לוֹ: שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר הִיא, נֵימָא לֵיהּ: אֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר לֵיהּ, חֲדָא – דַּאֲנָא בִּיאָה וּמוֹשָׁב קָאָמֵינָא. וְעוֹד: דְּקָא אָמְרַתְּ הֲרֵי שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מוֹשָׁבוֹת״ – שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר הִיא. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּקֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר קָא מִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: לָא קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: קֵירְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר. אָמַר אַבָּיֵי: הַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפֵּיק מֵאִידַּךְ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בִּיאוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, אַף כֹּל לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה. וְאִידַּךְ, מִשּׁוּם דְּהָוֵה מֶלֶךְ וּבִיכּוּרִים שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. וְאִידַּךְ: צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא כְּתַב בִּיכּוּרִים, הֲוָה אָמֵינָא: בִּיכּוּרִים, דְּקָא מִיתְהֲנֵי – לְאַלְתַּר. וְאִי כְּתַב בִּיכּוּרִים וְלָא כְּתַב מֶלֶךְ, הֲוָה אָמֵינָא: מֶלֶךְ, דְּדַרְכּוֹ לְכַבֵּשׁ – לְאַלְתַּר. וְאִידַּךְ: נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא מֶלֶךְ וְלָא בָּעֵי בִּיכּוּרִים, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה מֶלֶךְ, דִּלְכַבֵּשׁ לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה, בִּיכּוּרִים – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאִידַּךְ: אִי כְּתַב הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַחַלָּה, קָא מַשְׁמַע לַן. וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, ״מוֹשָׁב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי שַׁבָּת, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְמוֹעֲדוֹת כְּתִיבָא, תִּיבְּעֵי קִידּוּשׁ כִּי מוֹעֲדוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן. ״מוֹשָׁב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי חֵלֶב וָדָם, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְקׇרְבָּנוֹת כְּתִיבִי, בִּזְמַן דְּאִיכָּא קׇרְבָּן, נִיתְּסַר חֵלֶב וָדָם, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קׇרְבָּן – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. ״מוֹשָׁב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי מַצָּה וּמָרוֹר, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב ״עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ״, בִּזְמַן דְּאִיכָּא פֶּסַח – אִין, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא פֶּסַח – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. ״בִּיאָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי תְּפִילִּין וּפֶטֶר חֲמוֹר, לְמָה לִי? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ״מוֹשָׁב״ – כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים מַשְׁמַע, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח״ – מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח אֲכוּל, מֵעִיקָּרָא – לָא אֲכוּל. אַלְמָא

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.