What must a court be able to trace about the source of a report of betrothal before it treats the report as a legally significant rumor?
מה צריך בית הדין לברר על מקור השמועה שאישה התקדשה לפני שיחשוש לה כקול קידושין?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 89a or 89b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 88a and the next one is on Gittin 90a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 89a–89b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין פ״ט ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין פ״ח ע״א, והבאה היא על גיטין צ׳ ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 89a–89b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Rumors of divorce and of promiscuityקול גירושין וקול פריצות
A rumor that she was divorced: why is she divorced? The rumor carries its own receipt: if she was betrothed, the same talk says she was divorced. Rava: a rumor that she was promiscuous is ignored; people merely saw immodest behavior.
״מגורשת, הרי זו מגורשת״: מאי טעמא? קול ושוברו עמו. אמר רבא: יצא לה שם מזנה בעיר, אין חוששין לה; מאי טעמא? פריצותא בעלמא הוא דחזו לה.
It is a Tannaitic dispute: if she ate in the market, drank in the market, nursed in the market, Rabbi Meir says she must leave; Rabbi Akiva: once people spin by moonlight and talk about her. Rabbi Yoḥanan ben Nuri: then you leave no daughter of Abraham with her husband!
כתנאי: אכלה בשוק, גירגרה בשוק, הניקה בשוק, בכולן רבי מאיר אומר תצא; רבי עקיבא אומר: משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה!
The Torah says “because he found in her an unseemly matter,” and elsewhere “by the mouth of two or three witnesses shall a matter be established”: just as there a clear matter, so here. Suspicion does not dissolve a marriage; only clear evidence does.
והתורה אמרה ״כי מצא בה ערות דבר״, ולהלן הוא אומר ״על פי שנים עדים... יקום דבר״; מה להלן דבר ברור, אף כאן דבר ברור. חשד אינו מפרק נישואין; רק עדות ברורה.
What counts as a rumorמה נחשב קול
A baraita: we are not concerned for a rumor about a non-virgin, a married woman, a betrothed woman, “not to so-and-so,” in another town, a mamzeret or a maidservant; nor that so-and-so consecrated or renounced his property.
תנו רבנן: בעולה אין חוששין לה; נשואה, ארוסה, שלא לפלוני, בעיר אחרת, ממזרת, שפחה, אין חוששין לה. הקדיש פלוני נכסיו, הפקיר פלוני נכסיו, אין חוששין להן.
Ulla: not just a murmur, but lamps lit, beds spread, people coming and going, saying “so-and-so is being betrothed today.” “Being betrothed”? Perhaps she was not! Read: “was betrothed today.” Levi taught similarly, with women spinning by lamplight and rejoicing.
אמר עולא: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין, ואומרים ״פלונית מתקדשת היום״. מתקדשת? ודלמא לא אקדשה! אימא ״נתקדשה היום״. וכן תני לוי: ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה.
Rabbi Yoḥanan: what they said is the rumor; what they did not say is the explanation. That excludes Rabba bar Rav Huna, who said an explanation counts even ten days later: only one offered at the time counts.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ... אמרו דבר, זה הוא קול; לא אמרו דבר, זהו אמתלא. לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים.
Tracing the rumorמעקב אחר הקול
Rav: not a murmur, but where they trace “where did so-and-so hear it? From so-and-so,” until they reach a clear source. But a clear source is proper testimony! Rav Shmuel bar Yehuda reported: until they reach people who went overseas, so the source cannot be questioned.
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע? מפלוני, ופלוני מפלוני, ובודקין והולכין עד שמגיעין לדבר הברור. דבר הברור עדות מעלייתא הוא! אלא: והלכו להם למדינת הים.
Abaye asked Rav Yosef: do we nullify a rumor? From Rav Ḥisda, “until they hear from fit persons,” it seems we do; from Rav Sheshet, “even from women it is a rumor,” it seems we do not. Rav Yosef: these are local customs: in Sura they nullify rumors, in Nehardea not.
אמר ליה אביי לרב יוסף: מבטלינן קלא או לא? מדאמר רב חסדא ״עד שישמעו מפי הכשרים״, שמע מינה מבטלינן; אדרבה, מדאמר רב ששת ״אפילו מפי נשים הוי קול״, שמע מינה לא מבטלינן. אמר ליה: אתרוותא נינהו: בסורא מבטלי קלא, בנהרדעא לא מבטלי.
The disagreement shows two attitudes: one protects marriages from gossip, the other protects the community from overlooking a real betrothal. Each community chose its own balance.
המחלוקת מראה שתי גישות: האחת מגינה על נישואין מפני רכילות, והאחרת מגינה על הציבור מפני התעלמות מקידושין אמיתיים. כל קהילה בחרה איזון משלה.
Rumors examinedקולות שנבדקו
A rumor that a woman was betrothed to a student; Rav Ḥama brought his father, who said he betrothed her on condition he would not go to Bei Ḥozai, and went. Rav Ḥama: since at the time of the rumor there was no explanation, you cannot establish one now.
ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב. אמר ליה: על תנאי קדיש, אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי, ואזל. אמר ליה: כיון דבעידנא דהואי קלא לא הואי אמתלא, לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא.
A rumor that she was betrothed with a palm-fiber mat; Abaye: even one who does not nullify rumors would here, since people would say the Rabbis examined it and found it worth less than a peruta. So too a rumor of betrothal by one of a certain family’s sons: they would say it was a minor’s betrothal.
ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באציפא דתוחלא: אמר אביי: אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא, בהא מבטלינן; מימר אמרי: עיינו בהו רבנן ולא הוה בהו שוה פרוטה. ההיא דאיקדשה לחד מבני פלניא: אמר רבא: מבטלינן; מימר אמרי: קידושי קטן הוו.
A rumor of betrothal to a minor who looked adult; Rav Mordekhai told Rav Ashi such a case occurred, and they said he had not yet reached the “divisions of Reuven,” “great searchings of heart,” meaning maturity.
ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול: אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא, ואמרו: עדיין לא הגיע לפלגות ראובן, שנאמר ״לפלגות ראובן גדולים חקרי לב״.
The explanation and Rav Ashi’s rulesהאמתלא וכללי רב אשי
“Provided there is no explanation”: Rabba bar Rav Huna: even ten days later. Rav Zevid: where an explanation exists, we consider it. Rav Kahana cited: if she was betrothed and then her husband came, she may return to him, since we assume the betrothal was conditional; that is different, since the husband objects.
ובלבד שלא תהא שם אמתלא: אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו, אפילו מכאן ועד עשרה ימים. רב זביד אמר: במקום אמתלא חוששין לאמתלא. אמר ליה רב כהנא לרב פפא: והתנן: נתקדשה ואחר כך בא בעלה, מותרת לחזור; שאני התם דאתי בעל וקא מערער.
If so, if she married too? Married, she sinned and the Rabbis fined her; betrothed, she did not sin and was not fined. Rav Ashi: a rumor not established in court is no rumor; a rumor after marriage is ignored, after betrothal it is considered.
אי הכי, נישאת נמי! נישאת, דעבדה איסורא, קנסוה רבנן; נתקדשה, דלא עבדה איסורא, לא קנסוה רבנן. אמר רב אשי: כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא; ואמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה; הא דבתר אירוסין חיישינן ליה.
Rav Ḥaviva: even after betrothal it is ignored, and the halakha is that it is ignored. The later rulings narrow the force of rumors, protecting marriages already entered.
רב חביבא אמר: אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה; והלכתא לא חיישינן ליה. הפסקים המאוחרים מצמצמים את כוחם של הקולות ומגינים על נישואין שכבר נעשו.
A rumor and a real betrothalקול וקידושין ודאיים
Rav’s school asked Shmuel: a rumor of betrothal by one man, then another betrothed her by Torah law? Shmuel: she leaves; clarify the matter and inform me. Not whether we nullify rumors, since in Nehardea they do not; rather, if the first betrothal proves valid, she needs no get from the second.
שלחו מבי רב לשמואל: יצא עליה קול מראשון, ובא אחר וקדשה קידושי תורה, מהו? שלח להו: תצא, והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני. מאי והעמידו? אלא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו, לא צריכה גט משני.
This disputes Rav Huna, who says a married woman who accepted betrothal from another is betrothed, from Rav Hamnuna’s rule that a woman does not lie brazenly to her husband; the other answers: that is in his presence, not in his absence.
ופליגא דרב הונא, דאמר: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר, מקודשת; מדרב המנונא: האשה שאמרה לבעלה ״גירשתני״ נאמנת. ואידך: בפניו; שלא בפניו מעיזה ומעיזה.
If the matter could not be clarified? Rav Huna: the first divorces and the second marries, not the reverse, lest people say he remarried his divorcee from betrothal. Rav Shinena: even the reverse, since people would say the second’s was mistaken. A rumor of both: Rav Papa, the first divorces; Ameimar: she is permitted to both. The chapter and tractate conclude on daf 90.
לא מצאו דבר על בוריו מהו? אמר רב הונא: מגרש ראשון ונושא שני, אבל מגרש שני ונושא ראשון לא, דאתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. רב שיננא בריה דרב אידי אמר: אף מגרש שני ונושא ראשון; מימר אמרי: קידושי טעות הוה. יצא עליה קול מזה ומזה: אמר רב פפא: מגרש ראשון ונושא שני; אמימר אמר: מותרת לשניהם. ההמשך בדף צ׳.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does a rumor of divorce “carry its own receipt”?מדוע קול גירושין ״שוברו עמו״?
- Why does Rabbi Yoḥanan ben Nuri reject divorce for immodest behavior?מדוע רבי יוחנן בן נורי דוחה גירושין בשל התנהגות פרוצה?
- What conditions make talk into a legally significant rumor?אילו תנאים הופכים דיבור לקול בעל משמעות משפטית?
- Why did Sura and Nehardea treat rumors differently?מדוע התייחסו סורא ונהרדעא לקולות באופן שונה?
The source sheetדף המקורות
הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי טַעְמָא? קוֹל וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ.
אָמַר רָבָא: יָצָא לָהּ שֵׁם מְזַנָּה בָּעִיר – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. מַאי טַעְמָא? פְּרִיצוּתָא בְּעָלְמָא הוּא דַּחֲזוֹ לַהּ.
כְּתַנָּאֵי: אָכְלָה בַּשּׁוּק, גִּירְגְּרָה בַּשּׁוּק, הֵנִיקָה בַּשּׁוּק – בְּכוּלָּן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: תֵּצֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: אִם כֵּן, לֹא הִנַּחְתָּ בַּת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת בַּעֲלָהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר״; מָה לְהַלָּן דָּבָר בָּרוּר, אַף כָּאן דָּבָר בָּרוּר.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״בְּעוּלָה״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. ״נְשׂוּאָה״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. ״אֲרוּסָה״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. ״שֶׁלֹּא לִפְלוֹנִי״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. ״בְּעִיר אַחֶרֶת״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
״מַמְזֶרֶת״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. ״שִׁפְחָה״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
״הִקְדִּישׁ פְּלוֹנִי נְכָסָיו״; ״הִפְקִיר פְּלוֹנִי נְכָסָיו״ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן.
אָמַר עוּלָּא: לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה; אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת וּמִטּוֹת מוּצָּעוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין וְאוֹמְרִים: ״פְּלוֹנִית מִתְקַדֶּשֶׁת הַיּוֹם״.
״מִתְקַדֶּשֶׁת״?! וְדִלְמָא לָא אִקַּדַּשָׁה! אֵימָא: ״פְּלוֹנִית נִתְקַדְּשָׁה הַיּוֹם״.
וְכֵן תָּנֵי לֵוִי: לֹא שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה; אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת וּמִטּוֹת מוּצָּעוֹת, וְנָשִׁים טוֹוֹת לְאוֹר הַנֵּר וּשְׂמֵחוֹת לָהּ, וְאוֹמְרוֹת: ״פְּלוֹנִית מִתְקַדֶּשֶׁת הַיּוֹם״. ״מִתְקַדֶּשֶׁת״?! וְדִלְמָא לָא אִקַּדַּשָׁה! אָמַר רַב פָּפָּא, אֵימָא: ״פְּלוֹנִית נִתְקַדְּשָׁה הַיּוֹם״.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה; אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת וּמִטּוֹת מוּצָּעוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין. אָמְרוּ דָּבָר – זֶה הוּא קוֹל, לֹא אָמְרוּ דָּבָר – זֶהוּ אֲמַתְלָא.
לֹא אָמְרוּ?! וְהָא לֹא אָמְרוּ וְלֹא כְּלוּם! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּאָמַר: אֲמַתְלָא שֶׁאָמְרוּ, אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. קָא מַשְׁמַע לַן – לָא אָמְרוּ, הוּא דְּהָוְיָא אֲמַתְלָא; הָא אָמְרוּ – לָא הָוְיָא אֲמַתְלָא.
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ: פְּלוֹנִי מֵהֵיכָן שָׁמַע? מִפְּלוֹנִי; וּפְלוֹנִי מִפְּלוֹנִי; וּבוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְדָבָר הַבָּרוּר.
דָּבָר הַבָּרוּר – עֵדוּת מְעַלַּיְיתָא הוּא! אֶלָּא כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ: פְּלוֹנִי, מֵהֵיכָן שָׁמַע? מִפְּלוֹנִי; וּפְלוֹנִי מִפְּלוֹנִי; וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מְבַטְּלִינַן קָלָא, אוֹ לָא מְבַטְּלִינַן? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאָמַר רַב חִסְדָּא: עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַכְּשֵׁרִים, שְׁמַע מִינַּהּ: מְבַטְּלִינַן קָלָא.
אֲמַר לֵיהּ: אַדְּרַבָּה! מִדְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֲפִילּוּ מִפִּי נָשִׁים הָוֵי קוֹל – שְׁמַע מִינַּהּ: לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא!
אֲמַר לֵיהּ: אַתְרָווֹתָא נִינְהוּ; בְּסוּרָא מְבַטְּלִי קָלָא, בִּנְהַרְדְּעָא לָא מְבַטְּלִי קָלָא.
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּאִיקַּדַּשָׁה לְבַר בֵּי רַב, אַתְיֵיהּ רַב חָמָא לַאֲבוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי – הֵיכִי הֲוָה עוֹבָדָא? אֲמַר לֵיהּ: עַל תְּנַאי קַדֵּישׁ, אַדַּעְתָּא דְּלָא אָזֵיל לְבֵי חוֹזַאי, וַאֲזַל. אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא דַּהֲוַאי קָלָא – לָא הֲוַאי אֲמַתְלָא, לָאו כֹּל כְּמִינָךְ דְּמַחְזְקַתְּ אֲמַתְלָא.
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא, דְּאִיקַּדַּשָׁה בַּאֲצִיפָּא דְּתוּחְלָא, בְּעֵינָא דְּ״בֵי שִׁיפֵי״. שַׁלְחַהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא, בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא; מֵימָר אָמְרִי: עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי, וְלָא הֲוָה בְּהוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא, דְּאִיקַּדַּשָׁהWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לְחַד מִבְּנֵי פְּלָנְיָא, אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא, בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא; מֵימָר אָמְרִי: עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי, וְקִידּוּשֵׁי קָטָן הֲווֹ.
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא, דְּאִיקַּדַּשָׁה לְקָטָן הַנִּרְאֶה כְּגָדוֹל. אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הֲוָה עוֹבָדָא, וְאָמְרוּ: עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ לִ״פְלַגּוֹת רְאוּבֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב״.
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא שָׁם אֲמַתְלָא: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: אֲמַתְלָא שֶׁאָמְרוּ, אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. רַב זְבִיד אָמַר: בִּמְקוֹם אֲמַתְלָא, חוֹשְׁשִׁין לַאֲמַתְלָא.
אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרַב זְבִיד: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא שָׁם אֲמַתְלָא! אֲמַר לֵיהּ: בִּמְקוֹם אֲמַתְלָא קָאָמַר.
אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פָּפָּא: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ?! וְהָתְנַן: נִתְקַדְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ – מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר. לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן עַל תְּנַאי קַדֵּישׁ?
שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָתֵי בַּעַל וְקָא מְעַרְעֵר.
אִי הָכִי, נִישֵּׂאת נָמֵי! נִישֵּׂאת, דַּעֲבַדָה אִיסּוּרָא – קַנְסוּהָ רַבָּנַן; נִתְקַדְּשָׁה, דְּלָא עֲבַדָה אִיסּוּרָא – לָא קַנְסוּהָ רַבָּנַן.
אָמַר רַב אָשֵׁי: כֹּל קָלָא דְּלָא אִיתַּחְזַק בְּבֵי דִינָא – לָאו קָלָא הוּא. וְאָמַר רַב אָשֵׁי: כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין – לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ; הָא דְּבָתַר אֵירוּסִין – חָיְישִׁינַן לֵיהּ. רַב חֲבִיבָא אָמַר: אֲפִילּוּ דְּבָתַר אֵירוּסִין נָמֵי, לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ. וְהִלְכְתָא: לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ.
אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: יָצָא עָלֶיהָ קוֹל מֵרִאשׁוֹן, וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ קִידּוּשֵׁי תוֹרָה, מַהוּ? שְׁלַח לְהוּ: תֵּצֵא, וְהַעֲמִידוּ הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ, וְהוֹדִיעוּנִי.
מַאי ״וְהַעֲמִידוּ הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ״? אִילֵּימָא דְּאִי מִגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקִידּוּשֵׁי דְקַמָּא לָאו קִידּוּשֵׁי מְעַלְּיָא נִינְהוּ – מְבַטְּלִינַן קָלָא; וְהָא נְהַרְדְּעָא אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הוּא, וְלָא מְבַטְּלִי קָלָא! אֶלָּא דְּאִי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקִידּוּשֵׁי קַמָּא קִידּוּשֵׁי מְעַלְּיָא נִינְהוּ – לֹא צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי.
וּפְלִיגָא דְּרַב הוּנָא – דְּאָמַר רַב הוּנָא: אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ, וְקִיבְּלָה קִידּוּשִׁין מֵאַחֵר, מְקוּדֶּשֶׁת –
מִדְּרַב הַמְנוּנָא; דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: ״גֵּירַשְׁתַּנִי״ – נֶאֱמֶנֶת, חֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ.
וְאִידַּךְ – כִּי אִתְּמַר דְּרַב הַמְנוּנָא, בְּפָנָיו; שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה.
לֹא מָצְאוּ דָּבָר עַל בּוּרְיוֹ, מַהוּ?
אָמַר רַב הוּנָא: מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן, וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי. אֲבָל מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן – לָא. מַאי טַעְמָא? אָתֵי לְמֵימַר: מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הָאֵירוּסִין.
רַב שִׁינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: אַף מְגָרֵשׁ שֵׁנִי וְנוֹשֵׂא רִאשׁוֹן, מֵימָר אָמְרִי: עַיִּינוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי, וְקִידּוּשֵׁי טָעוּת הֲוָה.
יָצָא עָלֶיהָ קוֹל מִזֶּה וּמִזֶּה, מַהוּ? אָמַר רַב פָּפָּא: אַף זוֹ – מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי. אַמֵּימָר אָמַר: מוּתֶּרֶת לִשְׁנֵיהֶם.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
