How does the argument develop across both sides of this daf?
כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 64a or 64b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 62a and the next one is on Gittin 67a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 64a–64b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ס״ד ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ס״ב ע״א, והבאה היא על גיטין ס״ז ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 64a–64b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Deposit or divorceלפקדון או לגירושין
The mishnah ends: the two pairs of witnesses may be the same, or one from each pair and one joining. It was stated: the husband says he gave the get to a third party as a deposit, the third party says for divorce. Rav Huna: the husband is believed; Rav Ḥisda: the third party.
או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן. איתמר: בעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין, מי נאמן? רב הונא אמר: בעל נאמן; ורב חסדא אמר: שליש נאמן.
Rav Huna: had it been for divorce, he would have given it to her directly. Rav Ḥisda: the husband trusted the third party. Rabbi Abba objects: a party’s admission is like a hundred witnesses, and the third party is believed over both. The answer: money can be waived.
רב הונא: דאם איתא דלגירושין יהביה, לדידה הוה יהיב לה. רב חסדא: דהא הימניה. מתיב רבי אבא: הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם! שאני ממון דאיתיהיב למחילה.
But a baraita says “and so for gittin”! Those are monetary documents. And “so for documents”! Both are taught together. The rule on a third party’s trust in money matters does not transfer automatically to marriage.
והא תניא: וכן לגיטין! גיטי ממון. והתניא: וכן לשטרות! מידי גבי הדדי תניא. כלל נאמנות השליש בממון אינו עובר מאליו לאישות.
The mishnah’s two pairs of witnessesשתי כיתי העדים במשנה
The mishnah requires witnesses that the agent received; why not believe the third party? Is the get leaving his hands, that he should be believed? He has no power over what is no longer in his possession.
תנן: צריכה שתי כיתי עדים. ואמאי? ליהמניה לשליש! מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה? אין לו כוח על מה שכבר אינו ברשותו.
Granted, “she said” is needed; why “he received”? Rabba: the mishnah follows Rabbi Elazar, for whom the witnesses of delivery effect the divorce. Why “tore”? Rav Yehuda in Rav’s name: it was taught in a time of persecution, when the get could not be kept.
תינח ״אמרה״; ״קיבל״ למה לי? אמר רבה: הא מני? רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי. ״קרע״ למה לי? אמר רב יהודה אמר רב: בשעת השמד שנו.
Each detail of the mishnah answers a historical or legal need: proof of appointment, proof of delivery, and proof that explains why the document itself cannot be shown.
כל פרט במשנה עונה לצורך היסטורי או משפטי: הוכחת המינוי, הוכחת המסירה, והוכחה המסבירה מדוע אי אפשר להציג את השטר עצמו.
Rabbah’s qualificationהסייג של רבה
Rabba said: Rav Huna concedes that if she says “the third party told me it was given to him for divorce,” she is believed. The Gemara objects: is there a case where the third party himself is not believed and she is?
אמר רבה: ומודה רב הונא, דאי אמרה איהי ״לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה״, מהימנא. מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי מהימנא?
Rather: if she says “it was given before me to him for divorce,” she is believed, by migo, since she could have said “he gave it to me directly.” Her credibility comes from the stronger claim she chose not to make.
אלא: אי אמרה ״קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה״, מהימנא, מיגו דאי בעיא אמרה ״לדידה יהביה ניהליה בעל״. נאמנותה באה מן הטענה החזקה יותר שבחרה שלא לטעון.
The revision shows the Gemara testing a qualification against the logic of credibility: a claim that depends on another’s testimony cannot be stronger than that testimony itself.
התיקון מראה את הגמרא בוחנת סייג מול היגיון הנאמנות: טענה התלויה בעדות אחר אינה יכולה להיות חזקה מן העדות עצמה.
The get that was lostהגט שאבד
Husband and third party say “for divorce,” and she says “he gave it to me and it was lost.” Rabbi Yoḥanan: it is a matter of marriage, which requires two witnesses. Why not believe the third party? The get is no longer in his hand. The husband? He does not say “I divorced.”
בעל אומר לגירושין, ושליש אומר לגירושין, והיא אומרת ״נתן לי ואבד״. אמר רבי יוחנן: הוה דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. וליהימניה לשליש? מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה. ולהימניה לבעל? מי קאמר גירשתי?
Let us presume an agent fulfills his mission, as Rabbi Yitzḥak said of one sent to betroth? That presumption applies only to stringency, not leniency. Let her be believed, as Rav Hamnuna said a woman does not brazenly say “you divorced me” to her husband?
ולימא חזקה שליח עושה שליחותו, כדרבי יצחק? הני מילי לחומרא, אבל לקולא לא. וליהמנה לדידה, מדרב המנונא: האשה שאמרה לבעלה ״גירשתני״ נאמנת; חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה.
That applies where no one supports her; where someone supports her, she dares. Presumptions about behavior lose force when circumstances give a person backing to lie.
הני מילי היכא דליכא דקא מסייע לה; אבל היכא דמסייע לה, מעיזה ומעיזה. חזקות על התנהגות מאבדות את כוחן כאשר הנסיבות נותנות לאדם גיבוי לשקר.
The betrothed girl and the minorהנערה המאורסה והקטנה
The mishnah: a betrothed na’ara, she and her father may receive her get. Rabbi Yehuda says two hands cannot acquire as one; only her father. Whoever cannot guard her get cannot be divorced. The Rabbis hold the Torah gave her an extra hand; Rabbi Yehuda holds her hand is nothing where her father’s is.
מתני׳: נערה המאורסה, היא ואביה מקבלין את גיטה. אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. גמ׳: רבנן סברי ידא יתירתא זכי לה רחמנא; ורבי יהודה סבר במקום אביה יד דילה לאו כלום היא.
A baraita: a minor who knows to guard her get may be divorced. Which minor? One who guards her get and something else. Rabbi Yoḥanan: one who guards something else because of her get. Rav Huna bar Manoaḥ objects: that is a fool! Rather, one who distinguishes between her get and something else.
תנו רבנן: קטנה היודעת לשמור את גיטה מתגרשת. ואיזו היא? כל שמשמרת גיטה ודבר אחר. אמר רבי יוחנן: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה. מתקיף לה רב הונא בר מנוח: הא שוטה בעלמא היא! אלא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר.
The criterion is understanding, not age: she must grasp that this paper has a meaning different from any other object. Divorce requires at least that much awareness.
הקריטריון הוא הבנה, לא גיל: עליה לתפוס שלנייר הזה משמעות שונה מכל חפץ אחר. גירושין דורשים לפחות מידה כזו של מודעות.
Children acquiring for themselves and othersקטנים קונים לעצמם ולאחרים
Rav Yehuda in Rabbi Assi’s name: a child given a pebble throws it, given a nut takes it, acquires for himself but not for others; one who returns an object after a while acquires for himself and others. Shmuel said: both are one; Rav Ḥisda: both acquire for themselves only.
אמר רב יהודה אמר רבי אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים; חפץ ומחזירו לאחר שעה, זוכה בין לעצמו בין לאחרים. אמר שמואל: דא ודא אחת היא. אמר רב חסדא: אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.
Rav Ḥinena Vardan objected: for an alley partnership, one may give the barrel to acquire for all residents through his adult son or daughter or his Hebrew slave and maidservant. A Hebrew maidservant is a minor, yet acquires for others! The answer: alley partnerships are rabbinic.
מתיב רב חיננא וורדאן: כיצד משתתפין במבוי? מניח את החבית ואומר ״הרי זו לכל בני המבוי״, ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים. שפחה, אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא, וקתני זוכה לאחרים! שאני שיתופי מבואות דרבנן.
Rav Ḥisda said: Vardan fell silent. What should he have said? Whatever the Rabbis enacted, they enacted in the pattern of Torah law; the continuation is on daf 65.
אמר רב חסדא: אישתיק וורדאן. מאי הוה ליה למימר? כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ההמשך בדף ס״ה.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does Rav Huna believe the husband who says the get was a deposit?מדוע רב הונא מאמין לבעל האומר שהגט היה פיקדון?
- Why is the presumption that an agent fulfills his mission not applied here?מדוע אין מפעילים כאן את החזקה ששליח עושה שליחותו?
- How does Rav Huna bar Manoaḥ define a minor who can guard her get?כיצד רב הונא בר מנוח מגדיר קטנה היודעת לשמור את גיטה?
- What distinguishes acquiring for oneself from acquiring for others in a child?מה מבדיל אצל קטן בין קנייה לעצמו לקנייה לאחרים?
The source sheetדף המקורות
אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים, וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר: בַּעַל אוֹמֵר לְפִקָּדוֹן, וְשָׁלִישׁ אוֹמֵר לְגֵירוּשִׁין – מִי נֶאֱמָן? רַב הוּנָא אָמַר: בַּעַל נֶאֱמָן, וְרַב חִסְדָּא אָמַר: שָׁלִישׁ נֶאֱמָן.
רַב הוּנָא אָמַר: בַּעַל נֶאֱמָן – דְּאִם אִיתָא דִּלְגֵירוּשִׁין יַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ, לְדִידַהּ הֲוָה יָהֵיב לַהּ נִיהֲלַהּ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: שָׁלִישׁ נֶאֱמָן – דְּהָא הֵימְנֵיהּ.
מֵתִיב רַבִּי אַבָּא: הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי, וְשָׁלִישׁ נֶאֱמָן מִשְּׁנֵיהֶם. כֵּיצַד? זֶה אוֹמֵר כָּךְ, וְזֶה אוֹמֵר כָּךְ, שָׁלִישׁ נֶאֱמָן!
שָׁאנֵי מָמוֹן, דְּאִיתְיְהִיב לִמְחִילָּה.
וְהָא תַּנְיָא: וְכֵן לְגִיטִּין! גִּיטֵּי מָמוֹן. וְהָתַנְיָא: וְכֵן לִשְׁטָרוֹת!
מִידֵּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָא?!
תְּנַן, הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״, צְרִיכָה שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים – שְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ: ״בְּפָנֵינוּ אָמְרָה״, וּשְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ: ״בְּפָנֵינוּ קִבֵּל, וְקָרַע״. וְאַמַּאי? לִיהֵמְנֵיהּ לְשָׁלִישׁ!
מִי קָא נָפֵיק גִּיטָּא מִתּוּתֵי יְדֵיהּ – דְּלִיהֵמְנֵיהּ?!
תִּינַח אָמְרָה; קִיבֵּל לְמָה לִי? אָמַר רַבָּה: הָא מַנִּי – רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי.
קָרַע לְמָה לִי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד שָׁנוּ.
אָמַר רַבָּה: וּמוֹדֶה רַב הוּנָא, דְּאִי אֲמַרָה אִיהִי: לְדִידִי אֲמַר לִי שָׁלִישׁ דִּלְגֵירוּשִׁין יַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ – מְהֵימְנָא. מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּשָׁלִישׁ גּוּפֵיהּ לָא מְהֵימַן, וְאִיהִי מְהֵימְנָא?!
אֶלָּא אִי אֲמַרָה: קַמַּאי דִּידִי לְגֵרוּשִׁין יַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ – מְהֵימְנָא; מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֲיָא אָמְרָה לְדִידַהּ יַהֲבֵיהּ נִיהֲלַהּ בַּעַל.
בַּעַל אֹמֵר לְגֵירוּשִׁין, וְשָׁלִישׁ אוֹמֵר לְגֵירוּשִׁין, וְהִיא אוֹמֶרֶת: נָתַן לִי, וְאָבַד – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָוֵה דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה, וְאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
וְאַמַּאי? וְלִיהֵימְנֵיהּ לְשָׁלִישׁ! מִי קָא נָפֵיק גִּיטָּא מִתּוּתֵי יְדֵיהּ דְּלִהֵימְנֵיהּ?!
וְלִהֵימְנֵיהּ לְבַעַל – דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּירַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – נֶאֱמָן! מִי קָאָמַר ״גֵּירַשְׁתִּי״?!
וְלֵימָא: חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ – דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק, הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: ״צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה״ – סְתָם, וּמֵת שְׁלוּחוֹ – אָסוּר בְּכׇל הַנָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם; חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ!William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הָנֵי מִילֵּי לְחוּמְרָא, אֲבָל לְקוּלָּא לָא.
וְלִיהֵמְנַהּ לְדִידַהּ, מִדְּרַב הַמְנוּנָא – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא, הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: ״גֵּירַשְׁתַּנִי״ – נֶאֱמֶנֶת, חֲזָקָה אֵין הָאִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ!
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּקָא מְסַיַּיע לַהּ, אֲבָל הֵיכָא דִּמְסַיַּיע לַהּ – מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה.
מַתְנִי׳ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ בִּלְבַד. וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ.
גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: יְדָא יַתִּירְתָּא זַכִּי לַהּ רַחֲמָנָא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בִּמְקוֹם אָבִיהָ – יָד דִּילַהּ לָאו כְּלוּם הִיא.
וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: קְטַנָּה הַיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ – מִתְגָּרֶשֶׁת, וְשֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ – אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְאֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ? כֹּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת גִּיטָּהּ וְדָבָר אַחֵר.
מַאי קָאָמַר? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הָכִי קָאָמַר: כֹּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת דָּבָר אַחֵר מֵחֲמַת גִּיטָּהּ.
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: הָא שׁוֹטָה בְּעָלְמָא הִיא! אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: כֹּל שֶׁמַּבְחֶנֶת בֵּין גִּיטָּהּ לְדָבָר אַחֵר.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַסִּי: צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ, אֱגוֹז וְנוֹטְלוֹ – זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. חֵפֶץ – וּמַחְזִירוֹ לְאַחַר שָׁעָה, זוֹכֶה בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים.
כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: דָּא וְדָא אַחַת הִיא. מַאי ״דָּא וְדָא אַחַת הִיא״? אָמַר רַב חִסְדָּא: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים.
מֵתִיב רַב חִינָּנָא וַורְדָּאן: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית, וְאוֹמֵר: ״הֲרֵי זוֹ לְכׇל בְּנֵי הַמָּבוֹי״, וּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים.
הַאי שִׁפְחָה – הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, מַאי בָּעֲיָא גַּבֵּיהּ? אֶלָּא לָאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְקָתָנֵי זוֹכָה לַאֲחֵרִים?
שָׁאנֵי שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת – דְּרַבָּנַן.
אָמַר רַב חִסְדָּא: אִישְׁתִּיק וַורְדָּאן. מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר? כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן –William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
