← The libraryספריית השיעורים ←
Read lessonלשיעור
Gittin 32גיטין דף 32 18 November 2030כ״ב חשון תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 32 — Cancelling a Get: Words That Undo and Words That Do Nothingביטול גט: מילים המבטלות ומילים שאינן מועילות

Gittin 32 — from the last word on the east wind, through the opening of chapter four on a husband who cancels a get on its way, to the language of cancellation and the court before which it is doneגיטין ל״ב — מן המילה האחרונה על רוח קדים, דרך פתיחת הפרק הרביעי בבעל המבטל גט שבדרך, אל לשון הביטול ואל בית הדין שבפניו הוא נעשה

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Shimon Laniado Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבShimon Laniado Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 32aגיטין ל״ב א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
שׁוּפְתָּא בְּקוֹפִינָא דְמָרָא – רָפְיָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִילּוּ סִיכְּתָא בְּדַפְנָא – רָפְיָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֲפִילּוּ קַנְיָא בְּכוּפְתָּא – רָפְיָא. הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל גֵּט הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ, וְאָמַר לוֹ: ״גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לְךָ, בָּטֵל הוּא״ – הֲרֵי זֶה בָּטֵל. קִידֵּם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ, וְאָמַר לָהּ: ״גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִךְ, בָּטֵל הוּא״ – הֲרֵי זֶה בָּטֵל. אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵּית דִּין מִמָּקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. גְּמָ׳ ״הִגִּיעוֹ״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״הִגִּיעַ״ – וַאֲפִילּוּ מִמֵּילָא, וְלָא אָמְרִינַן לְצַעוֹרַהּ הוּא דְּקָא מִיכַּוֵּין. ״אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ״ – לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: לָא אַלִּימָא שְׁלִיחוּתֵיהּ דְּבָתְרָא מִשְּׁלִיחוּתֵיהּ דְּקַמָּא – דִּלְבַטְּלֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. ״קָדַם הוּא אֵצֶל אִשְׁתּוֹ״ – לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי לָא אָמְרִינַן לְצַעוֹרַהּ קָא מִיכַּוֵּין – הָנֵי מִילֵּי לְשָׁלִיחַ, אֲבָל לְדִידַהּ וַדַּאי לְצַעוֹרַהּ קָא מִיכַּוֵּין, קָא מַשְׁמַע לַן. ״אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ״ – לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: אִיהוּ הוּא דְּלָא טָרַח אַדַּעְתָּא לְצַעוֹרַהּ, אֲבָל שָׁלִיחַ, דְּלָא אִיכְפַּת לֵיהּ כִּי טָרַח – וַדַּאי לְצַעוֹרַהּ קָא מִיכַּוֵּין, קָא מַשְׁמַע לַן. אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּמַהְדַּר עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא לְבַטּוֹלֵי; מַהוּ דְּתֵימָא: אִיגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּבַטּוֹלֵי בַּטְּלֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. תָּנוּ רַבָּנַן: ״בָּטֵל הוּא״; ״אִי אֶיפְשִׁי בּוֹ״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין. ״פָּסוּל הוּא״; ״אֵינוֹ גֵּט״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. לְמֵימְרָא דְּ״בָטֵל״ לִישָּׁנָא דְּלִבְּטִיל מַשְׁמַע?! וְהָאָמַר רַבָּה בַּר אַיְבוּ, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת; וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מְקַבֵּל מַתָּנָה, שֶׁאָמַר לְאַחַר שֶׁבָּאתָה מַתָּנָה לְיָדוֹ: ״מַתָּנָה זוֹ מְבוּטֶּלֶת״; ״תִּיבַּטֵּל״; ״אִי אֶיפְשִׁי בָּהּ״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. ״בְּטֵלָה הִיא״; ״אֵינָהּ מַתָּנָה״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין. אַלְמָא ״בָּטֵל״ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע! אָמַר אַבָּיֵי: ״בָּטֵל״

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 32bגיטין ל״ב ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע – מַשְׁמַע דְּבָטֵל, וּמַשְׁמַע דְּלִיבְּטִיל. גַּבֵּי גֵּט לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בֵּיהּ קָאָמַר, גַּבֵּי מַתָּנָה לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בַּהּ קָאָמַר. אָמַר אַבָּיֵי, נְקִיטִינַן: שְׁלִיחַ מַתָּנָה הֲרֵי הוּא כִּשְׁלִיחַ הַגֵּט; נָפְקָא מִינַּהּ לְ״הוֹלֵךְ״ לָאו כִּ״זְכִי״ דָּמֵי. רָבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּתְלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא, וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: ״בָּטֵל״ מַהוּ? תֵּיקוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״גֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל״; ״לֹא יַתִּיר״; ״לֹא יַעֲזִיב״; ״לֹא יְשַׁלַּח״; ״לֹא יְגָרֵשׁ״; ״יְהֵא חֶרֶס״; ״יְהֵא כְּחֶרֶס״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין. ״אֵינוֹ מוֹעִיל״; ״אֵינוֹ מַתִּיר״; ״אֵינוֹ מַעֲזִיב״; ״אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ״; ״אֵינוֹ מְגָרֵשׁ״; ״חֶרֶס הוּא״; ״כְּחֶרֶס הוּא״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״הֲרֵי הוּא חֶרֶס״, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא מֵ״הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ״; ״הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר״? חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ, אוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר: חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ; וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְגָרֵשׁ בּוֹ. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן. אִינִי?! וְהָא קַיְימָא לַן הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: חוֹזֶרֶת. הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם – דִּיבּוּר וְדִיבּוּר הוּא, אָתֵי דִּיבּוּר וּמְבַטֵּל דִּיבּוּר; וְהָכָא – נְהִי דְּבַטְּלֵיהּ לִשְׁלִיחוּתָא דְּשָׁלִיחַ, גִּיטָּא גּוּפֵיהּ מִי קָא בָטֵיל? בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה. אִיתְּמַר, בִּפְנֵי כַּמָּה הוּא מְבַטְּלוֹ? רַב נַחְמָן אָמַר: בִּפְנֵי שְׁנַיִם; רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – ״בֵּית דִּין״ קָתָנֵי. וְרַב נַחְמָן אָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם – לְבֵי תְרֵי נָמֵי ״בֵּית דִּין״ קָרֵי לְהוּ. אָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: ״מוֹסְרַנִי לִפְנֵיכֶם

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.