← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Bekhorot 43בכורות דף 43 31 October 2026כ׳ חשון תשפ״ז
Daily studyלימוד יומי

Bekhorot 43 — Blemishes of kohanim: “equal within the seed of Aaron”מומי כהנים: "שוה בזרעו של אהרן"

From the seventh chapter’s opening to the kohen whose nose is sunkenמפתיחת הפרק השביעי ועד הכהן שחוטמו שקוע

2 min read2 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Refael Toledano Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבRefael Toledano Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

Why does the Torah list blemishes separately for kohanim, sacrifices and the firstborn, and what does “equal within the seed of Aaron” add?

מדוע מונה התורה מומים בנפרד לכהנים, לקדשים ולבכור, ומה מוסיף "שוה בזרעו של אהרן"?

The Mishna: human blemishesהמשנה: מומי אדם

The previous chapter ends with a distinction about levirate law. The new Mishna: these blemishes, permanent or passing, disqualify a person, and more in a person: head shapes like a helmet, a turnip, a hammer, a flat or protruding head; a hunched back, which Rabbi Yehuda permits and the Sages disqualify; and baldness, defined by lacking a band of hair from ear to ear.

הפרק הקודם מסתיים בהבחנה לעניין יבום. המשנה החדשה: מומים אלו, בין קבועים בין עוברים, פוסלים באדם, ויתר עליהם באדם: הכילון, הלפתן, המקבן, ושראשו שקוט וסקיפת; ובעלי חטרות, שרבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלים; והקרח, שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן.

Learning between person and animalלימוד בין אדם לבהמה

A wart is not written for persons, and “dak” and “tevalul” not for animals; a baraita links them by the gezera shava “scab, scab” and “rash, rash.” The words are free for the analogy, since a rash alone would imply a scab a fortiori. Why not write everything once? Because a passage repeated is repeated only for something new, as the school of Rabbi Yishmael taught.

יבלת אינה כתובה באדם, ודק ותבלול אינם כתובים בבהמה; ברייתא מקשרת ביניהם בגזירה שווה "גרב גרב, ילפת ילפת". המילים מופנות לגזירה שווה, שהרי ילפת לבדה הייתה מלמדת על גרב בקל וחומר. מדוע לא לכתוב הכול פעם אחת? משום שכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה, כתנא דבי רבי ישמעאל.

Rava explains why the Torah mentions blemish in a person, in sacrifices and in a firstborn: none can be derived from another or from two, since each has a distinctive feature, such as many mitzvot, being offered itself, sanctity from the womb, or self-generated sanctity.

רבא מסביר מדוע כתבה התורה מום באדם, מום בקדשים ומום בבכור: אין אחד נלמד מחברו או משניים, שכן לכל אחד ייחוד, כגון ריבוי מצוות, היותו קרב בעצמו, קדושה מרחם, או קדושה מאליהם.

Equal within the seed of Aaronשוה בזרעו של אהרן

Rabbi Yoḥanan derives the additional human blemishes from “any man of the seed of Aaron”: a man equal within Aaron’s seed. A blemish profanes the service, while inequality does not; inequality differs from mere appearance by a positive commandment.

רבי יוחנן לומד את המומים הנוספים באדם מן "כל איש אשר בו מום מזרע אהרן": איש ששוה בזרעו של אהרן. מום מחלל עבודה, ושאינו שווה אינו מחלל; ובין שאינו שווה למראית העין יש הבדל של עשה.

The head shapes are described: a helmet-like head, a turnip-like one with the neck in the middle, a hammer-like one, flat in front or protruding behind. On the hunched back, all agree that one with bone is disqualified; they dispute one without bone, mere flesh.

צורות הראש מתוארות: כילון שראשו דומה לכובע, לפתן שראשו דומה לגדגלידא דליפתא וצווארו באמצע, מקבן שראשו דומה לפטיש, ושראשו שקוט מלפניו וסקיפת מאחוריו. בבעלי חטרות, הכול מודים שאם יש בו עצם פסול; נחלקו כשאין בו עצם, קרקורא דבישרא בעלמא.

Baldness and appearanceקרחות ומראית העין

Rava explains baldness in two versions, depending on whether there is hair in front or behind. Rabbi Yoḥanan says the bald, the dwarfs and those with streaming eyes are disqualified as unequal; this excludes a baraita following Rabbi Yehuda that they are fit and disqualified only for appearance. Later authorities discuss identifying a deceased person by a bald spot.

רבא מסביר את הקרחות בשתי גרסאות, לפי אם יש שער מלפניו או מאחוריו. רבי יוחנן אומר שהקרחנים, הננסים והזבלגנים פסולים לפי שאינם שווים בזרעו של אהרן; הדבר בא לאפוקי מברייתא כרבי יהודה שהם כשרים ופסולים רק משום מראית העין. פוסקים מאוחרים דנים בזיהוי מת על פי קרחתו.

The hunchbackהגבן

The Mishna: one without eyebrows or with only one is the gibben of the Torah; Rabbi Dosa says one whose eyebrows lie flat; Rabbi Ḥanina ben Antigonus says one with two backs and two spines. Rava reads “or a gibben” as including these. Can such a being live? Rav said a woman’s such offspring is not a child; Rav Shimi bar Ḥiyya resolved it as a crooked spine.

המשנה: אין לו גבינים או אין לו אלא גבין אחד, זהו גבן האמור בתורה; רבי דוסא אומר שגבינים שוכבים; רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר שיש לו שני גבים ושתי שדראות. רבא קורא "או גבן" כמרבה אותם. האם בריה כזו חיה? רב אמר שבאשה אינו ולד; רב שימי בר חייא יישב זאת בששדרתו עקומה.

The ḥarumהחרום

The Mishna: the ḥarum is one who paints both eyes at once, whose eyes are both high or low, or one high and one low, seeing room and attic at once, sun-shy, with unequal eyes or tearing, or whose eyelashes fell out, disqualified for appearance. A baraita includes a sunken, upturned, blocked or dripping nose; Rabbi Yose says only one who paints both eyes at once, and the Sages tell him he exaggerated, as the next daf continues.

המשנה: החרום פסול; איזהו חרום? הכוחל שתי עיניו כאחת, שתי עיניו למעלה או למטה, או אחת למעלה ואחת למטה, הרואה את החדר ואת העלייה כאחת, סכי שמש, הזגדן והצירן, ושנשרו ריסי עיניו, פסול מפני מראית העין. ברייתא מרבה חוטם שקוע, סולד, בולם ונוטף; רבי יוסי אומר אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת, ואמרו לו הפלגת, כפי שממשיך הדף הבא.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does the Torah repeat lists of blemishes instead of writing them once?מדוע חוזרת התורה על רשימות המומים במקום לכתבן פעם אחת?
  2. What is the difference between a blemish and “not equal within the seed of Aaron”?מה ההבדל בין מום לבין "אינו שוה בזרעו של אהרן"?
  3. Why does appearance matter for the Temple service?מדוע מראית העין חשובה לעבודת המקדש?
  4. How should one relate to these laws respectfully today?כיצד ראוי להתייחס לדינים אלה בכבוד בזמננו?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Bekhorot 43aבכורות מ״ג א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
לִפְסוֹל בִּמְקוֹם אַחִים, וְלַחְלוֹץ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אַחִים, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. הֲדַרַן עֲלָךְ עַל אֵלּוּ מוּמִין. מַתְנִי׳ מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִים — פּוֹסְלִין בָּאָדָם, וְיָתֵר עֲלֵיהֶן: הַכִּילוֹן, וְהַלַּפְתָּן, וְהַמַּקָּבָן, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּט, וּסְקִיפַת. וּבַעֲלֵי חֲטָרוֹת — רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. הַקֵּרֵחַ פָּסוּל. אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ? כֹּל שֶׁאֵין לוֹ שִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מוּקֶּפֶת מֵאוֹזֶן לְאוֹזֶן, אִם יֵשׁ לוֹ — הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. גְּמָ׳ אַמַּאי? וְהָאִיכָּא יַבֶּלֶת, דְּלָא כְּתִיב בְּאוֹרָיְיתָא בְּאָדָם! וְתוּ: דַּק תְּבַלּוּל, דְּלָא כְּתִיבִי בִּבְהֵמָה! מֵילָף יָלְפִי מֵהֲדָדֵי, דְּתַנְיָא: בָּאָדָם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ יַבֶּלֶת, בַּבְּהֵמָה לֹא נֶאֱמַר דַּק תְּבַלּוּל, מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גָּרָב״ ״גָּרָב״, ״יַלֶּפֶת״ ״יַלֶּפֶת״ לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַפְנֵי, דְּאִי לָא מַפְנֵי, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: אָדָם מִבְּהֵמָה לָא יָלֵיף, שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ קְרֵיבָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ; בְּהֵמָה מֵאָדָם לָא יָלְפָא, שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בְּמִצְוֹת. לָאיֵי, אַפְנוֹיֵי מַפְנֵי, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״יַלֶּפֶת״ וְלָא בָּעֵי ״גָּרָב״, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה יַלֶּפֶת דְּלָא מְאִיסָא הָוֵי מוּמָא, גָּרָב דִּמְאִיס לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? ״גָּרָב״ ״גָּרָב״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְאַפְנוֹיֵי. וְלִכְתְּבִינְהוּ רַחֲמָנָא כּוּלְּהוּ בְּחַד, וְגָרָב וְיַלֶּפֶת הָכָא וְהָכָא, וְלֵילְפוּ מֵחֲדָא! אַהֵיָיא בְּהֵי לִיכְתֹּב רַחֲמָנָא? אִי כְּתַב בְּאָדָם, הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל דְּפָסוּל בְּאָדָם פָּסוּל בִּבְהֵמָה, קָלוּט וְחוּטִין דְּלֵיתַנְהוּ בְּאָדָם, בִּבְהֵמָה נָמֵי לָא לִיפַּסְלוּ. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא כּוּלְּהוּ בִּבְהֵמָה, הָוֵה אָמֵינָא: כֹּל דְּפָסוּל בִּבְהֵמָה פָּסוּל בְּאָדָם, גִּבֵּן וְחָרוּם דְּלֵיתַנְהוּ בִּבְהֵמָה — בְּאָדָם נָמֵי לָא לִיפַּסְלוּ. וְלִכְתְּבִינְהוּ רַחֲמָנָא כּוּלְּהוּ בְּחַד, וְהָנָךְ דְּלֵיתַנְהוּ בְּאִידַּךְ — לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּבְהֵמָה, וְהָנָךְ דְּלֵיתַנְהוּ בְּאִידַּךְ — לִכְתּוֹב בְּאָדָם, וְגָרָב וְיַלֶּפֶת — הָכָא וְהָכָא, וְלֵילְפִי מֵהֲדָדֵי. אֶלָּא, כְּתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִשְׁנֵית — לֹא נִשְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ. אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא מוּם בְּאָדָם, מוּם בְּקָדָשִׁים, מוּם בִּבְכוֹר? צְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מוּם בְּאָדָם, שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בְּמִצְווֹת. אָדָם מִבְּכוֹר בְּהֵמָה לָא אָתֵי, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. קָדָשִׁים מִבְּכוֹר לָא אָתֵי, שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם. אָדָם מִקֳּדָשִׁים לָא אָתֵי, שֶׁכֵּן הֵן עַצְמָן קְרֵיבִין. בְּכוֹר מִקֳּדָשִׁים לָא אָתֵי, שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מְרוּבָּה. חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי? מֵהֵי תֵּיתֵי?! לָא לִכְתֹּב רַחֲמָנָא בִּבְכוֹר, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתָן מְרוּבָּה, וְנוֹהֲגִין בִּפְשׁוּטִין. בְּקָדָשִׁים, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתָן מֵאֲלֵיהֶן! בְּאָדָם, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן הֵן עַצְמָן קְרֵיבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ! צְרִיכִי. יָתֵר עֲלֵיהֶן בְּאָדָם. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן״, אִישׁ שֶׁשָּׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Bekhorot 43bבכורות מ״ג ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מַאי אִיכָּא בֵּין מוּמָא לְשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן? אִיכָּא מִשּׁוּם אַחוֹלֵי עֲבוֹדָה: מוּמָא מַחֵיל עֲבוֹדָה, דִּכְתִיב: ״מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל״, שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לָא מַחֵיל עֲבוֹדָה. מַאי אִיכָּא בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וּמִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֲשֵׂה. כִּילוֹן — דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לְאַכְלָא, ״לַפְתָּא״ — דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לְגַדְגָּלִידָא דְּלִיפְתָּא, תָּנָא: וְצַוָּארוֹ עוֹמֵד בְּאֶמְצַע רֹאשׁוֹ. מַקָּבָן — דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לְמַקָּבָן, ״וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּט״ — מִלְּפָנָיו, ״וּסְקִיפָת״ — מֵאֲחוֹרָיו, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: שְׁקִיל פִּיסָּא. תָּנָא: וְצַוָּארוֹ שָׁקוּט וְשָׁמוּט. ״שָׁקוּט״ — דַּחֲבִיס מִחְבָּס, ״שָׁמוּט״ — דַּאֲרִיךְ וּשְׁמִיט. וּבַעֲלֵי חֲטָרוֹת רַבִּי יְהוּדָה כּוּ׳. דְּאִית בֵּיהּ עֶצֶם, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּפָסְלָא. כִּי פְּלִיגִי — דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם: מָר סָבַר — הָא אֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וּמָר סָבַר — קִרְקוּרָא דְּבִישְׂרָא בְּעָלְמָא הוּא. הַקֵּרֵחַ פָּסוּל. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ לְאַחֲרָיו וְיֵשׁ לוֹ לְפָנָיו, אֲבָל יֵשׁ לוֹ לְאַחֲרָיו — כָּשֵׁר, וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאַחֲרָיו וְאֵין לוֹ לְפָנָיו. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא, וְאִם יֵשׁ לוֹ — הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאַחֲרָיו וְאֵין לוֹ לְפָנָיו, אֲבָל יֵשׁ לוֹ בֵּין לְאַחֲרָיו בֵּין לְפָנָיו — פָּסוּל, וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפָנָיו וְאֵין לוֹ לְאַחֲרָיו, וּדְאֵין לוֹ כְּלָל — דְּפָסוּל. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַקַּרְחָנִין וְהַנַּנָּסִין וְהַזַּבְלְגָנִין — פְּסוּלִין, לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. קַרְחָנִין — תְּנֵינָא! נַנָּסִין — תְּנֵינָא! זַבְלְגָנִין אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁמוֹעִינַן, וּמַהוּ דְּתֵימָא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן. וְהָא כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן (אִיתְנָא) [מִיתְנָא] קָתָנֵי, וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן! מַהוּ דְּתֵימָא: תָּנֵי חֲדָא, וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ. וְהָא כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִיהְדָּר וּמִיתְנָא, קָא הָדַר וְתָנֵי: וְשֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו פָּסוּל מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן! אֶלָּא, לְאַפּוֹקֵי מֵהָא דְּתַנְיָא, דְּתַנְיָא: הַקַּרְחָנִין וְהַנַּנָּסִין וְהַזַּבְלְגָנִין כְּשֵׁרִים, וְלֹא אָמְרוּ פָּסוּל אֶלָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן. מַאן הַאי תַּנָּא? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״הַכֹּהֲנִים״ — לְרַבּוֹת הַקַּרְחָנִין. מַתְנִי׳ אֵין לוֹ גְּבִינִין, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא גְּבִין אֶחָד — זֶהוּ גִּבֵּן הָאָמוּר בְּתוֹרָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: (שֶׁגְּבִינִין) [שֶׁגְּבִינָיו] שׁוֹכְבִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת. גְּמָ׳ וְגִבֵּן — דְּאֵין לוֹ מַשְׁמַע? וּרְמִינְהוּ: ״גִּבֵּן״ — שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּבִינִין הַרְבֵּה, אֵין לוֹ גְּבִינִין, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא גְּבִין אַחַד — מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ גִבֵּן״. אָמַר רָבָא: זֶהוּ מִדְרָשׁ ״אוֹ גִּבֵּן״. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּחָיֵי? וְהָא אִיתְּמַר: הַמַּפֶּלֶת בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת, וְאָמַר רַב: בָּאִשָּׁה — אֵינוֹ וָולָד, בַּבְּהֵמָה — אָסוּר בַּאֲכִילָה! כְּבָר רְמָא נִיהֲלֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב, וַאֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אֶת! אֶלָּא בְּשֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקוּמָּה. מַתְנִי׳ הֶחָרוּם פָּסוּל. אֵיזֶהוּ חָרוּם? הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאֶחָד, סָכֵי שֶׁמֶשׁ, וְהַזַּגְדָּן, וְהַצַּיְרָן, וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו — פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״חָרוּם״ — שֶׁחוֹטְמוֹ שָׁקוּעַ, חוֹטְמוֹ סוֹלֵד, חוֹטְמוֹ בּוֹלֵם, חוֹטְמוֹ נוֹטֵף, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ חָרוּם״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין ״חָרוּם״ אֶלָּא הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת. אָמְרוּ לוֹ: הִפְלַגְתָּ,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.