The end that returns to the beginningהסוף החוזר אל ההתחלה

V'zot HaBerachah is read on Simchat Torah, and in the same service the reading of Bereshit begins again. The Torah ends with a death and a blessing, and immediately returns to its first word. The year of study closes as a circle.

פרשת וזאת הברכה נקראת בשמחת תורה, ובאותה תפילה מתחילה שוב קריאת בראשית. התורה מסתיימת במוות ובברכה, וחוזרת מיד אל מילתה הראשונה. שנת הלימוד נחתמת כמעגל.

This study accompanies the song for V'zot HaBerachah, set at Malchut in Maqam Hijaz with an Or Chozer that returns to Saba and to Bereshit. Our Simchat Torah songs end not in a cadence but in a first point; this shiur ends the same way. We read five passages.

שיעור זה מלווה את השיר לפרשת וזאת הברכה, הערוך במלכות ובמקאם חג׳אז עם אור חוזר השב אל סבא ואל בראשית. שירי שמחת תורה שלנו מסתיימים לא בקדנצה אלא בנקודה ראשונה; שיעור זה מסתיים באותה דרך. נקרא חמישה מקורות.

Deuteronomy 33:1 says, and this is the blessing with which Moshe, the man of Elohim, blessed the children of Yisrael before his death.

דברים לג, א אומר: וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו.

Moshe's last act before death is to bless, as Yaakov did at the end of Bereshit. The title man of Elohim appears here for the first time for Moshe in the Torah, a fact noted by many readers. As our reading, a royal completion ends not with demands but with blessing.

מעשהו האחרון של משה לפני מותו הוא לברך, כפי שעשה יעקב בסוף ספר בראשית. הכינוי איש האלהים מופיע כאן לראשונה לגבי משה בתורה, עובדה שקוראים רבים העירו עליה. בקריאתנו, השלמה מלכותית מסתיימת לא בדרישות אלא בברכה.

Deuteronomy 33:4 says, Moshe commanded us a Torah, an inheritance of the congregation of Yaakov.

דברים לג, ד אומר: תורה צוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב.

This is one of the first verses taught to children in many communities. The Torah is called an inheritance of the congregation, not of a select few. As our reflection, at the end of the year the Torah returns to every member of the community as something they already own.

זהו אחד הפסוקים הראשונים שמלמדים ילדים בקהילות רבות. התורה נקראת מורשה של הקהילה, ולא של מעטים נבחרים. כהתבוננות שלנו, בסוף השנה התורה חוזרת לכל אחד מבני הקהילה כדבר שכבר שייך לו.

Deuteronomy 34:4-5 says, HaShem said to him, this is the land which I swore to Avraham, to Yitzchak, and to Yaakov, saying, to your seed I will give it; I have let you see it with your eyes, but you shall not cross over there. And Moshe the servant of HaShem died there in the land of Moav, by the word of HaShem.

דברים לד, ד-ה אומר: ויאמר ה׳ אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה; הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור. וימת שם משה עבד ה׳ בארץ מואב על פי ה׳.

Moshe's plea in Va'etchanan, let me see the good land, is partly answered: he sees with his eyes. And he dies by the word of HaShem, titled the servant of HaShem. As our reading, the story of the greatest prophet ends with an unfinished journey seen from a mountain.

תחינת משה בפרשת ואתחנן, ואראה את הארץ הטובה, נענית בחלקה: הוא רואה בעיניו. והוא מת על פי ה׳, בתואר עבד ה׳. בקריאתנו, סיפורו של הנביא הגדול מכולם מסתיים במסע שלא נשלם, הנראה מן ההר.

Deuteronomy 34:10-12 says, and there has not arisen again a prophet in Yisrael like Moshe, whom HaShem knew face to face, in all the signs and wonders, and in all the mighty hand and the great awe which Moshe did before the eyes of all Yisrael.

דברים לד, י-יב אומר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים, לכל האותות והמופתים ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל.

The Torah ends with the words before the eyes of all Yisrael. Rambam counts the uniqueness of Moshe's prophecy among the foundations of faith in his commentary on the Mishnah; we cite this in general terms. As our reading, the last words point to the whole people as witnesses.

התורה מסתיימת במילים לעיני כל ישראל. הרמב״ם מונה את ייחוד נבואת משה בין יסודות האמונה בפירושו למשנה; אנו מביאים זאת באופן כללי. בקריאתנו, המילים האחרונות מצביעות על העם כולו כעדים.

Genesis 1:1 says, in the beginning Elohim created the heavens and the earth. On Simchat Torah this verse is read immediately after the last words of Devarim, so that no day passes between the end and the beginning.

בראשית א, א אומר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בשמחת תורה פסוק זה נקרא מיד אחרי המילים האחרונות של ספר דברים, כדי שלא יעבור יום בין הסוף להתחלה.

Many readers have noted that the Torah ends with the letter lamed, of Yisrael, and begins with the letter bet, of Bereshit, together forming lev, heart. We offer that as a known reading. The circle of the year returns to the first threshold, where this cycle began.

קוראים רבים העירו שהתורה מסתיימת באות למ״ד של ישראל ומתחילה באות בי״ת של בראשית, ויחד הן יוצרות לב. אנו מציעים זאת כקריאה ידועה. מעגל השנה חוזר אל הסף הראשון, שבו התחיל מחזור זה.

Our passages close the Torah with blessing, with an inheritance for all, with a journey seen but not completed, with a people as witnesses, and with a return to the first word. Royal completion here is not a cadence but a first point.

המקורות חותמים את התורה בברכה, במורשה לכולם, במסע שנראה ולא נשלם, בעם כעדים, ובחזרה אל המילה הראשונה. ההשלמה המלכותית כאן אינה קדנצה אלא נקודה ראשונה.

As the year closes, bless one person before you finish something together. Then return to the first shiur of this cycle and read Genesis 1:1 again, asking what you now hear in it that you did not hear a year ago.

בחתימת השנה, ברכו אדם אחד לפני שתסיימו דבר מה יחד. אחר כך חזרו אל השיעור הראשון במחזור זה וקראו שוב את בראשית א, א, ושאלו מה אתם שומעים בו עכשיו שלא שמעתם לפני שנה.