← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 7קידושין דף 7 21 January 2031כ״ו טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 7 — Guarantors, Slaves, and Half a Betrothalקידושין ז׳ — ערב, עבד, וחצי קידושין

Kiddushin 7 — from betrothal through a third party to dividing a woman, a peruta, and a dayקידושין ז׳ — מקידושין באמצעות צד שלישי אל חלוקת האישה, הפרוטה והזמן

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Sasson Zilkha Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבSasson Zilkha Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How can a woman become betrothed by telling a man to give money to someone else, and what does Rava learn from the obligation of a guarantor?

כיצד יכולה אישה להתקדש כשהיא אומרת לאיש לתת את הכסף לאדם אחר, ומה לומד רבא מחיובו של ערב?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 7. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 7a nor 7b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 2 and Kiddushin 13.

לבן יהוידע אין פירוש על קידושין ז׳. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין ב׳ ועל קידושין י״ג.

Three-party betrothal: guarantor and slaveקידושין בשלושה צדדים: ערב ועבד

Rava continues: "give a hundred dinars to so-and-so and I will be betrothed to you" is valid, by the law of a guarantor. A guarantor obligates himself though he receives no benefit; so too this woman gives herself over though the money goes to someone else.

רבא ממשיך: "תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך" — מקודשת, מדין ערב. ערב משעבד עצמו אף על פי שלא מטי הנאה לידיה; אף אישה זו מקנה את עצמה אף על פי שהכסף הולך לאחר.

The reverse case, "here are a hundred dinars and be betrothed to so-and-so," is also valid, by the law of a Canaanite slave. A slave acquires his freedom through money given by someone else, though his master loses nothing of his own; so too the other man acquires the woman though he loses nothing.

המקרה ההפוך, "הא לך מנה והתקדשי לפלוני", גם הוא מקודשת, מדין עבד כנעני. עבד קונה את עצמו בכסף שנותן אחר, אף על פי שהאדון לא חסר; אף האיש הזה קונה את האישה אף על פי שלא חסר כלום.

When both elements combine, "give a hundred dinars to so-and-so and I will be betrothed to him," the Gemara tests each analogy and finds a gap: with a guarantor, the acquirer loses money; with a slave, the giver acquires. But each gap is closed by the other model, so the case is learned from both together.

כאשר שני היסודות משתלבים, "תן מנה לפלוני ואתקדש אני לו", הגמרא בוחנת כל היקש ומוצאת פער: בערב, הקונה מחסר ממון; בעבד, המקנה הוא הקונה. אבל כל פער נסגר על ידי הדגם השני, ולכן המקרה נלמד משניהם יחד.

The woman gives, and the important manהאישה נותנת, והאדם החשוב

Rava asks: "here are a hundred dinars and I will be betrothed to you"? Mar Zutra in Rav Pappa's name says she is betrothed. Rav Ashi objects: that would be acquiring guaranteed property, the woman, with unguaranteed property, the reverse of the mishnah that unguaranteed property is acquired with guaranteed property.

רבא מבעיא ליה: "הילך מנה ואתקדש אני לך" מהו? מר זוטרא משמיה דרב פפא אומר מקודשת. רב אשי מקשה: אם כן נכסים שיש להם אחריות נקנים עם נכסים שאין להם אחריות, וזה הפך המשנה שנכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות.

The answer: we are dealing with an important man. For the benefit of having him accept a gift from her, she agrees to give herself over. The value moving from him to her is not money but the honor of his acceptance. It was stated in Rava's name that the same applies to monetary transactions.

התשובה: באדם חשוב עסקינן. בהנאה שמקבל ממנה מתנה, גמרה ומקניא נפשה. הערך העובר ממנו אליה אינו כסף אלא כבוד הקבלה. ואיתמר משמיה דרבא: וכן לעניין ממונא.

Both cases are necessary. From betrothal alone one might think the rule rests on a woman's readiness to marry, as Reish Lakish said: better to live as two than to sit as a widow. From money alone one might think it rests on the fact that money can be waived. Neither reason covers the other case.

שני המקרים צריכים. מקידושין לבד הייתי אומר שהדין נשען על נכונות האישה להינשא, כדברי ריש לקיש: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ממונא לבד הייתי אומר שהוא נשען על כך שממון ניתן למחילה. אף טעם אינו חל על המקרה השני.

Half a woman, half a manחצי אישה, חצי איש

Rava rules: "half of me is betrothed to you" works, but "half of you is betrothed to me" does not. Abaye asks why: if Scripture says "a woman" and not half a woman, it also says "a man" and not half a man. Rava answers that a woman cannot belong to two men, while a man may marry two women; his words mean "if I wish to marry another, I will."

רבא פוסק: "התקדשי לחציי" — מקודשת; "חצייך מקודשת לי" — אינה מקודשת. אביי שואל מה שנא: אם רחמנא אמר "אשה" ולא חצי אשה, הוא אמר גם "איש" ולא חצי איש. רבא משיב שאישה אינה ראויה לשניים, ואילו איש ראוי לשתיים; וכך הוא אומר לה: אם ארצה לישא אחרת אשא.

Mar Zutra son of Rav Mari asks Ravina why betrothal of half does not spread to all of her, as with "the leg of this animal is a burnt offering," where the whole animal becomes one, at least when he consecrated a part on which life depends.

מר זוטרא בריה דרב מרי שואל את רבינא מדוע הקידושין של החצי אינם מתפשטים בכולה, כמו "רגלה של זו עולה", שכולה עולה, לפחות כשהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו.

Ravina replies that the cases differ: there it is an animal, here there is another mind, the woman's own. The closer parallel is Rabbi Yoḥanan's case of an animal owned by partners, where one consecrated half and then bought and consecrated the rest: it is consecrated but not sacrificed, and its substitute is like it. From that ruling the Gemara learns three principles about deferral, which open 7b.

רבינא משיב שאין הנדון דומה: התם בהמה, הכא דעת אחרת, דעתה של האישה. המקבילה הקרובה היא דברי רבי יוחנן על בהמה של שני שותפים, שהקדיש אחד את חציו וחזר ולקח את החצי השני והקדישו: קדושה ואינה קריבה, ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה. מפסק זה לומדת הגמרא שלושה עקרונות של דחייה, הפותחים את עמוד ב.

Three lessons about deferralשלושה לימודים על דחייה

From Rabbi Yoḥanan's case the Gemara draws three conclusions. Living animals can be deferred: once rejected from the altar, the animal stays rejected even after the obstacle is removed.

ממקרה רבי יוחנן מסיקה הגמרא שלוש מסקנות. בעלי חיים נדחים: משנדחתה הבהמה מן המזבח, היא נשארת דחויה אף לאחר שהמניעה הוסרה.

Second, deferral at the outset is deferral: the animal was never fit, yet it still counts as rejected. Third, there is deferral with regard to monetary sanctity, since the partial consecration began as a monetary holiness.

שנית, דיחוי מעיקרו הוי דיחוי: הבהמה מעולם לא הייתה ראויה, ובכל זאת נחשבת דחויה. שלישית, יש דיחוי בדמים, שהרי ההקדש החלקי התחיל כקדושת דמים.

The detour into sacrificial law shows how the Gemara reasons about divisibility. Consecration of half an animal and betrothal of half a woman both raise the question whether a status attached to a part reaches the whole, and in both the answer depends on whose will is involved.

הסטייה לדיני קדשים מראה כיצד הגמרא חושבת על חלוקה. הקדשת חצי בהמה וקידושי חצי אישה מעוררות שתיהן את השאלה אם מעמד שחל על חלק מגיע אל השלם, ובשתיהן התשובה תלויה בדעתו של מי מעורב.

A chain of divided betrothalsשרשרת של קידושין מחולקים

Rava asks a sequence of dilemmas. "Half of you for half a peruta, and half of you for half a peruta": did he divide the act, or was he counting? If counting, then "half of you for a peruta, and half of you for a peruta"? And if that too is counting, then "half of you for a peruta today and half tomorrow"? Perhaps the betrothal begins today and completes tomorrow.

רבא מעלה שרשרת ספקות. "חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה": האם חילק את דבריו, או מנויי קא מני? אם מנויי, אז "חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה"? ואם גם זה מנויי, אז "חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר"? שמא הקידושין מתחילים מעכשיו ואינם נגמרים עד למחר.

Further dilemmas follow: "your two halves for one peruta," "your two daughters to my two sons for one peruta," Rav Pappa's "your daughter and your cow for one peruta," and Rav Ashi's "your daughter and your land for one peruta." Each asks whether a single payment can be split across different acts or modes of acquisition.

באים ספקות נוספים: "שני חצייך בפרוטה", "שתי בנותיך לשני בני בפרוטה", של רב פפא "בתך ופרתך בפרוטה", ושל רב אשי "בתך וקרקעך בפרוטה". כל אחד שואל אם תשלום אחד ניתן לחלוקה בין מעשים או דרכי קניין שונים.

Every one of these ends "let it stand," teiku. The cluster shows the outer limits of the law of a peruta: the Gemara can define the minimum, but when the minimum is divided by time, by persons or by objects, it leaves the questions open.

כל אחד מאלה מסתיים ב"תיקו". האשכול מראה את הגבולות החיצוניים של דין הפרוטה: הגמרא יכולה להגדיר את המינימום, אבל כשהמינימום מתחלק בזמן, באנשים או בחפצים, היא משאירה את השאלות פתוחות.

Silk and appraisal: Rabba and Rav Yosefשיראין ושומא: רבה ורב יוסף

A man betrothed with silk. Rabba says no appraisal is needed; Rav Yosef says it is. If he said "with whatever amount," all agree no appraisal is needed; if he said "fifty" and it is not worth fifty, all agree it is invalid.

ההוא גברא דקדיש בשיראי. רבה אמר: לא צריכא שומא; רב יוסף אמר: צריכא שומא. אם אמר לה "בכל שהוא", לדברי הכל אינה צריכה שומא; אם אמר "בחמשים" ואינם שווים חמשים, לדברי הכל אינם כלום.

They disagree when he said "fifty" and they are worth fifty. Rabba says no appraisal is needed, since they are in fact worth it. Rav Yosef says it is, because a woman is not expert in appraisal and does not rely on her own estimate.

הם חולקים כשאמר "בחמשים" ושווים חמשים. רבה אומר שאינה צריכה שומא, שהרי שווים. רב יוסף אומר צריכה שומא, משום שאין האישה בקיאה בשומא ולא סמכה דעתה.

Another version reports that they disagree even about "whatever amount": Rav Yosef holds that the worth of money is like money, so just as money is a fixed amount, its equivalent must be fixed. The daf ends with this version, whose testing continues on the next daf.

לישנא אחרינא מוסר שחולקים אפילו ב"כל שהוא": רב יוסף סובר שווה כסף ככסף, מה כסף קצוב, אף שווה כסף קצוב. הדף מסתיים בלשון זו, ובירורה ממשיך בדף הבא.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How do the laws of a guarantor and a Canaanite slave each supply a missing piece for three-party betrothal?כיצד דיני ערב ועבד כנעני משלימים כל אחד חלק חסר בקידושין של שלושה צדדים?
  2. Why can the benefit of an important man accepting a gift count as the value that betroths?מדוע ההנאה שאדם חשוב מקבל מתנה יכולה להיחשב כערך המקדש?
  3. What does "here there is another mind" teach about why betrothal of half a woman does not spread?מה מלמד "הכא דעת אחרת" על כך שקידושי חצי אישה אינם מתפשטים?
  4. Why might a woman's lack of expertise in appraisal affect whether goods given in betrothal must be valued?מדוע חוסר בקיאות האישה בשומא עשוי להשפיע על הצורך לשום חפצים שניתנו לקידושין?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 7aקידושין ז׳ א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְאֶקַּדֵּשׁ לָךְ״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין עָרֵב. עָרֵב, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ – קָא מְשַׁעְבֵּיד נַפְשֵׁיהּ, הַאי אִיתְּתָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידַהּ – קָא מְשַׁעְבְּדָא וּמַקְנְיָא נַפְשַׁהּ. ״הֵילָךְ מָנֶה וְהִתְקַדְּשִׁי לִפְלוֹנִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין עֶבֶד כְּנַעֲנִי. עֶבֶד כְּנַעֲנִי, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא קָא חָסֵר וְלָא מִידֵּי – קָא קָנֵי נַפְשֵׁיהּ, הַאי גַּבְרָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא קָא חָסֵר וְלָא מִידֵּי – קָא קָנֵי לַהּ לְהַאי אִיתְּתָא. ״תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִי וְאֶקַּדֵּשׁ אֲנִי לוֹ״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין שְׁנֵיהֶם. עָרֵב, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא קָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ – קָא מְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ, הַאי אִיתְּתָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא קָא מָטֵי הֲנָאָה לִידַהּ – קָא מַקְנְיָא נַפְשַׁהּ. מִי דָּמֵי? עָרֵב, הַאי דְּקָא קָנֵי לֵיהּ קָא חָסַר מָמוֹנָא, הַאי גַּבְרָא קָא קָנֵי לַהּ לְהַאי אִיתְּתָא וְלָא קָא חָסַר וְלָא מִידֵּי! עֶבֶד כְּנַעֲנִי יוֹכִיחַ, דְּלָא קָא חָסַר מָמוֹנָא וְקָא קָנֵי נַפְשֵׁיהּ. מִי דָּמֵי? הָתָם הָךְ דְּקָא מַקְנֵי קָא קָנֵי, הָכָא הַאי אִיתְּתָא קָא מַקְנְיָא נַפְשַׁהּ וְלָא קָא קָנְיָא וְלָא מִידֵּי! עָרֵב יוֹכִיחַ, אַף עַל גַּב דְּלָא קָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ מְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ. בָּעֵי רָבָא: ״הֵילָךְ מָנֶה וְאֶקַּדֵּשׁ אֲנִי לָךְ״ מַהוּ? אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: מְקוּדֶּשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא: אִם כֵּן, הָוֵה לֵיהּ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת, וַאֲנַן אִיפְּכָא תְּנַן: נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה! אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ דְּאָמְרָה לֵיהּ ״אַגַּב״? הָכָא בְּאָדָם חָשׁוּב עָסְקִינַן, דִּבְהָהִיא הֲנָאָה דְּקָא מְקַבֵּל מַתָּנָה מִינַּהּ גָּמְרָה וּמַקְנְיָא לֵיהּ נַפְשַׁהּ. אִיתְּמַר נָמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: וְכֵן לְעִנְיַן מָמוֹנָא. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן קִידּוּשִׁין, מִשּׁוּם דְּהָא אִיתְּתָא נִיחָא לַהּ בְּכׇל דְּהוּ כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ.״ אֲבָל מָמוֹנָא – אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן מָמוֹנָא, מִשּׁוּם דְּאִיתְיְהִיב לִמְחִילָּה, אֲבָל קִידּוּשִׁין, אֵימָא לָא, צְרִיכָא. אָמַר רָבָא: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי לְחֶצְיִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת. ״חֶצְיֵיךְ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: מַאי שְׁנָא ״חֶצְיֵיךְ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ דְּאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת – ״אִשָּׁה״ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲצִי אִשָּׁה, הָכִי נָמֵי – ״אִישׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲצִי אִישׁ! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, אִיתְּתָא לְבֵי תְרֵי לָא חַזְיָא, אֶלָּא גַּבְרָא מִי לָא חֲזֵי לְבֵי תְרֵי? וְהָכִי קָאָמַר לַהּ – דְּאִי בָּעֵינָא לְמִינְסַב אַחֲרִיתִי – נָסֵיבְנָא. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: וְנִיפְשְׁטוּ לַהּ קִידּוּשֵׁי בְּכוּלַּהּ! מִי לָא תַּנְיָא: הָאוֹמֵר: ״רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה״ – תְּהֵא כּוּלָּהּ עוֹלָה? וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין כּוּלָּהּ עוֹלָה, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ, אֲבָל מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ – הָוְיָא כּוּלָּהּ עוֹלָה. מִי דָּמֵי? הָתָם – בְּהֵמָה, הָכָא – דַּעַת אַחֶרֶת. הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּהֵמָה שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, הִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ וְחָזַר וּלְקָחָהּ וְהִקְדִּישָׁהּ – קְדוֹשָׁה, וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה, וּתְמוּרָתָהּ כַּיּוֹצֵא בָּהּ. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 7bקידושין ז׳ ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים, וּשְׁמַע מִינַּהּ דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי, וּשְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ דִּחוּי בְּדָמִים. בָּעֵי רָבָא: ״חֶצְיֵיךְ בַּחֲצִי פְרוּטָה, וְחֶצְיֵיךְ בַּחֲצִי פְרוּטָה״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ ״חֲצִי פְרוּטָה״ – פַּסְקַהּ, אוֹ דִילְמָא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא, ״חֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה וְחֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ בִּפְרוּטָה וּפְרוּטָה – פַּסְקַהּ לְמִילְּתֵיהּ, אוֹ דִילְמָא כֹּל בְּיוֹמֵיהּ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר כֹּל בְּיוֹמֵיהּ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא, ״חֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה הַיּוֹם וְחֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה לְמָחָר״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ לְמָחָר – פַּסְקַהּ, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר לַהּ: ״קִדּוּשִׁין מַתְחֲלוּ מֵהָאִידָּנָא וּמִגְמָר לָא נִיגְמְרוּ עַד לִמְחַר״? ״שְׁנֵי חֲצָיַיִךְ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? הָכָא וַדַּאי בְּחַד זִימְנָא קָאָמַר לַהּ, אוֹ דִילְמָא אֵין אִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָאִין כְּלָל? תֵּיקוּ. בָּעֵי רָבָא: ״שְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ לִשְׁנֵי בָנַי בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? בָּתַר נוֹתֵן וּמְקַבֵּל אָזְלִינַן וְהָאִיכָּא מָמוֹנָא, אוֹ דִילְמָא בָּתַר דִּידְהוּ אָזְלִינַן וְהָא לֵיכָּא? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב פָּפָּא: ״בִּתְּךָ וּפָרָתְךָ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן בִּתְּךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה וּפָרָתְךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ דִילְמָא בִּתְּךָ בִּפְרוּטָה וּפָרָתְךָ בִּמְשִׁיכָה? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: ״בִּתְּךָ וְקַרְקָעֲךָ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? בִּתְּךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה וְקַרְקָעֲךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ דִילְמָא בִּתְּךָ בִּפְרוּטָה וְקַרְקָעֲךָ בַּחֲזָקָה? תֵּיקוּ. הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בְּשִׁירָאֵי, רַבָּה אָמַר: לָא צְרִיכִי שׁוּמָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: צְרִיכִי שׁוּמָא. אִי דְּאָמַר לַהּ בְּכֹל דְּהוּ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא צְרִיכִי שׁוּמָא. אִי דְּאָמַר לַהּ ״חַמְשִׁין״ וְלָא שָׁווּ חַמְשִׁין – הָא לָא שָׁווּ. כִּי פְּלִיגִי, דְּאָמַר ״חַמְשִׁין״ וְשָׁווּ חַמְשִׁין. רַבָּה אָמַר: לָא צְרִיכִי שׁוּמָא, דְּהָא שָׁווּ חַמְשִׁין. רַב יוֹסֵף אָמַר: צְרִיכִי שׁוּמָא, כֵּיוָן דְּאִיתְּתָא לָא בְּקִיאָה בְּשׁוּמָא לָא סָמְכָה דַּעְתַּהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּכֹל דְּהוּ נָמֵי פְּלִיגִי. רַב יוֹסֵף אָמַר: שָׁוֶה כֶּסֶף הֲרֵי הוּא כְּכֶסֶף, מָה כֶּסֶף דְּקִיץ –

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.