If a man gives a woman money without saying what it is for, when can their preceding conversation establish that he gave it for kiddushin?
כשאדם נותן לאישה מעות ואינו מפרש לשם מה, מתי אפשר ללמוד מן השיחה שקדמה לנתינה שנתן אותן לשם קידושין?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 6. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 6a nor 6b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 2 and Kiddushin 13.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין ו׳. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין ב׳ ועל קידושין י״ג.
"To me": the man takes, not himself"לי": האיש לוקח ולא את עצמו
The daf opens with the answer to the question left on 5b. Shmuel's lesson lies in his last formulas: "I am your husband" or "I am not your husband" do not work. Scripture says "when a man takes," not that he takes himself, and in divorce "he sends her away," not that he sends himself away.
הדף נפתח בתשובה לשאלה שנשארה בדף הקודם. החידוש של שמואל הוא בלשונות האחרונות: "הריני אישך" או "אין אני אישך" אינם מועילים. הכתוב אומר "כי יקח", ולא שיקח את עצמו, ובגירושין "ושלחה", ולא שישלח את עצמו.
A baraita lists six valid formulas: "you are my wife," "my betrothed," "acquired to me," "you are mine," "under my authority," and "bound to me." Why are they not taught in one list? The Tanna heard them as two sets of three and taught them that way. The Gemara accepts the tradition as it was received.
ברייתא מונה שש לשונות כשרות: "הרי את אשתי", "ארוסתי", "קנויה לי", "הרי את שלי", "ברשותי", "זקוקה לי". מדוע לא נשנו ברשימה אחת? התנא שמע אותן כשתי קבוצות של שלוש ושנה אותן כך. הגמרא מקבלת את המסורת כפי שנמסרה.
These formulas share a feature: each places the woman in relation to the man, in line with the principle just established. The direction of the words matters as much as their content.
ללשונות האלה יש מכנה משותף: כל אחת מעמידה את האישה ביחס לאיש, בהתאם לעיקרון שנקבע זה עתה. כיוון המילים חשוב לא פחות מתוכנן.
Doubtful expressions: from "unique to me" to "my espoused"לשונות מסופקות: מ"מיוחדת לי" עד "חרופתי"
A long list of doubtful expressions is raised: "unique to me," "designated to me," "my helper," "my counterpart," "my gathered one," "my rib," "my closed one," "beneath me," "my seized one," "my taken one." Each draws on biblical or ordinary language for a wife, but none is a standard formula.
מועלית רשימה ארוכה של לשונות מסופקות: "מיוחדת לי", "מיועדת לי", "עזרתי", "נגדתי", "עצורתי", "צלעתי", "סגורתי", "תחתי", "תפושתי", "לקוחתי". כל אחת שואבת מלשון המקרא או מלשון בני אדם על אישה, אך אף אחת אינה לשון קבועה.
Only one is resolved: "my taken one" works, because it says "when a man takes a woman." The same verse that taught money on 2a now validates a formula. The rest of the list remains open.
רק אחת נפשטת: "לקוחתי" מקודשת, שנאמר "כי יקח איש אשה". אותו פסוק שלימד כסף בדף ב עכשיו מכשיר לשון. שאר הרשימה נשארת פתוחה.
"My espoused one," ḥarufati, gets a fuller discussion. A baraita says it works, because in Judea a betrothed woman is called ḥarufa. Is Judea the whole world? The Gemara rereads the baraita twice and settles on this: one who says "my espoused one" in Judea has betrothed her, because there that is the local word.
"חרופתי" זוכה לדיון מלא יותר. ברייתא אומרת שהיא מקודשת, שביהודה קורין לארוסה חרופה. וכי יהודה רובא דעלמא? הגמרא קוראת מחדש את הברייתא פעמיים ומכריעה כך: האומר "חרופתי" ביהודה מקודשת, שכך קורין לה שם.
Context: Rabbi Yosei and Rabbi Yehudaהקשר: רבי יוסי ורבי יהודה
In what situation are these expressions discussed? If he was not speaking with her about betrothal, how would she know what he means? So they must have been discussing it. But then, according to Rabbi Yosei, even giving the money in silence suffices, since the mishnah teaches that one who was speaking with a woman about her betrothal and gave her the money without clarifying has betrothed her.
באיזה מצב נידונות הלשונות האלה? אם לא היה מדבר עמה על עסקי קידושיה, מנא ידעה מה קאמר לה? אלא שהיו עסוקין באותו עניין. אבל אז, לרבי יוסי, אפילו נתן ושתק די, שהרי שנינו: היה מדבר עם האשה על עסקי קידושיה ונתן לה ולא פירש, רבי יוסי אומר דיו.
The mishnah records a dispute: Rabbi Yosei says it is sufficient, Rabbi Yehuda says he must clarify, and Shmuel rules like Rabbi Yosei. The Gemara therefore places the dilemma in a case where he gave the money and used one of these expressions while they were talking.
המשנה מביאה מחלוקת: רבי יוסי אומר דיו, רבי יהודה אומר צריך לפרש, ושמואל פוסק כרבי יוסי. לכן הגמרא מעמידה את הספק במקרה שנתן את הכסף ואמר אחת מן הלשונות האלה בשעה שדיברו.
The real doubt then emerges: did he say these words for betrothal, or perhaps for labor, meaning she would work for him? The question is left standing, teiku. Words that are clear in a betrothal context become ambiguous when another reading of the relationship is possible.
אז מתגלה הספק האמיתי: האם אמר לה את הלשונות האלה לשם קידושין, או שמא לשם מלאכה, שתעבוד בשבילו? הספק נשאר עומד, תיקו. מילים שהן ברורות בהקשר של קידושין נעשות מסופקות כאשר יש קריאה אחרת של הקשר בין השניים.
"Engaged in the same matter" and who should officiate"עסוקין באותו עניין" ומי ראוי לעסוק בקידושין
Several Amoraim add that Rabbi Yosei's leniency applies only when they are still engaged in the same matter. Rabbi and Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon dispute this: one requires it, the other says even if they were no longer engaged in it. How would she know, then? Abaye explains: they moved from topic to topic within the same general topic.
כמה אמוראים מוסיפים שקולתו של רבי יוסי היא דווקא כשעסוקין באותו עניין. רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חולקים בכך: אחד מצריך, והשני אומר אף על פי שאין עסוקין באותו עניין. ומנא ידעה? אביי מסביר: שנמלכו מעניין לעניין באותו עניין.
Rav Huna in Shmuel's name rules like Rabbi Yosei. Rav Yeimar asks Rav Ashi whether this ruling sits well with Shmuel's other statement: anyone who does not know the nature of bills of divorce and betrothals should have no dealings with them. Rav Ashi confirms the point.
רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. רב יימר שואל את רב אשי אם הפסק הזה עולה בקנה אחד עם דבר אחר של שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם. רב אשי מאשר.
The pairing is instructive. A lenient ruling about context makes it easier for betrothal to take effect, and precisely for that reason only experts should handle such matters. Daf Digest draws from this the role of the mesader kiddushin, the knowledgeable officiant.
הצירוף מלמד. פסק מקל לגבי הקשר מקל על חלות הקידושין, ובדיוק משום כך רק בקיאים צריכים לעסוק בעניינים אלה. דף דיג'סט לומד מכאן על תפקיד מסדר הקידושין הבקי.
Divorce and manumission: "free," "for yourself," "no business with you"גירושין ושחרור: "בת חורין", "לעצמך", "אין לי עסק בך"
The parallel formulas for divorce follow: "you are sent away," "divorced," "permitted to any man." The Gemara adds clear negatives: telling a wife "you are a free woman" says nothing, and telling a slave woman "you are permitted to any man" says nothing. Each formula belongs to its own relationship.
באות הלשונות המקבילות לגירושין: "הרי את משולחת", "מגורשת", "מותרת לכל אדם". הגמרא מוסיפה שלילות ברורות: האומר לאשתו "הרי את בת חורין" לא אמר כלום, והאומר לשפחתו "הרי את מותרת לכל אדם" לא אמר כלום. כל לשון שייכת לקשר שלה.
What if he tells his wife "you are for yourself"? Perhaps he meant only her labor. Ravina brings a proof from manumission: the essence of a slave's release is "you are a free man, you are for yourself." If that frees a slave, whose body is owned, it surely frees a wife, whose body is not owned.
מה אם אמר לאשתו "הרי את לעצמך"? שמא לעניין מלאכה בלבד אמר לה. רבינא מביא ראיה מגט שחרור: גופו של גט שחרור "הרי אתה בן חורין, הרי אתה לעצמך". אם בעבד, שגופו קנוי, זה משחרר, באשה, שאין גופה קנוי, לא כל שכן?
Ravina then asks about telling a slave "I have no business with you." A proof is brought: a master who sells his slave to a gentile must still give him a bill of release, but Rabban Shimon ben Gamliel says that if he wrote him an ono, that is his freedom. Rav Sheshet explains the ono: "when you escape from him, I have no business with you." The phrase is thus a recognized formula of release.
רבינא שואל עוד על האומר לעבדו "אין לי עסק בך". מובאת ראיה: המוכר עבדו לגוי יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו הראשון, אבל רבן שמעון בן גמליאל אומר שאם כתב לו אונו, זהו שחרורו. רב ששת מפרש את האונו: "לכשתברח ממנו אין לי עסק בך". הלשון היא אפוא לשון שחרור מוכרת.
A loan, its benefit, and money given backמלווה, הנאת מלווה וכסף החוזר
Abaye rules: one who betroths with a loan, forgiving a debt, has not betrothed; with the benefit of a loan, she is betrothed, but it is forbidden because it is an artifice of interest. What is the benefit? Not a reduced rate, which would be outright interest, but an extension of the due date.
אביי פוסק: המקדש במלווה אינה מקודשת; בהנאת מלווה מקודשת, ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. מהי ההנאה? לא הפחתה בשיעור, שהיא ריבית גמורה, אלא שהארכת לה זמן.
Rava rules on "here are a hundred dinars on condition that you return them": for a purchase, he does not acquire; for a woman, she is not betrothed; for redeeming a firstborn, the son is not redeemed; for teruma, he has fulfilled giving, but it is forbidden because it looks like a priest helping at the threshing floor.
רבא פוסק לגבי "הא לך מנה על מנת שתחזירהו לי": במקח לא קנה; באשה אינה מקודשת; בפדיון הבן אין בנו פדוי; בתרומה יצא ידי נתינה, ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות.
The rulings seem inconsistent, and Rava himself holds elsewhere that a gift on condition of return is a gift, as with a borrowed etrog. Rav Ashi therefore says all of them are valid except a woman, because a woman is not acquired by exchange, and Rav Huna Mar reports Rava's view in that form. The daf ends as Rava begins a new case about paying a hundred dinars to a third party.
הפסיקות נראות סותרות, ורבא עצמו סובר במקום אחר שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, כמו באתרוג. לכן אומר רב אשי שבכולן קנה חוץ מאשה, שאין אשה נקנית בחליפין, ורב הונא מר בריה דרב נחמיה מוסר את דברי רבא כך. הדף מסתיים כשרבא פותח מקרה חדש: תן מנה לפלוני.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is "I am your husband" ineffective while "you are my wife" works?מדוע "הריני אישך" אינו מועיל ואילו "הרי את אשתי" מועיל?
- What role does the context of the conversation play in deciding whether ambiguous words betroth?איזה תפקיד ממלא הקשר השיחה בהכרעה אם מילים מסופקות מקדשות?
- How does Shmuel's warning about experts relate to his lenient ruling like Rabbi Yosei?כיצד אזהרת שמואל על הבקיאים קשורה לפסיקתו המקלה כרבי יוסי?
- Why does a gift on condition of return work for teruma and an etrog but not for betrothal, according to Rav Ashi?מדוע לפי רב אשי מתנה על מנת להחזיר מועילה לתרומה ולאתרוג אך לא לקידושין?
The source sheetדף המקורות
לִישָּׁנֵי בָּתְרָאֵי קָא מַשְׁמַע לַן: הָכָא כְּתִיב ״כִּי יִקַּח״ – וְלֹא שֶׁיַּקַּח אֶת עַצְמוֹ. וְהָכָא כְּתִיב ״וְשִׁלְּחָהּ״ – וְלֹא שֶׁיְּשַׁלַּח אֶת עַצְמוֹ.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵי אַתְּ אִשְׁתִּי״, ״הֲרֵי אַתְּ אֲרוּסָתִי״, ״הֲרֵי אַתְּ קְנוּיָה לִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת. ״הֲרֵי אַתְּ שֶׁלִּי״, ״הֲרֵי אַתְּ בִּרְשׁוּתִי״, ״הֲרֵי אַתְּ זְקוּקָה לִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת. וְלִיתְנִינְהוּ כּוּלְּהוּ כַּחֲדָא! תַּנָּא תְּלָת תְּלָת, שַׁמְעִינְהוּ וְגַרְסִינְהוּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״מְיוּחֶדֶת לִי״ מַהוּ? ״מְיוֹעֶדֶת לִי״ מַהוּ? ״עֶזְרָתִי״ מַהוּ? ״נֶגְדָּתִי״ מַהוּ? ״עֲצוּרָתִי״ מַהוּ? ״צַלְעָתִי״ מַהוּ? ״סְגוּרָתִי״ מַהוּ? ״תַּחְתַּי״ מַהוּ? ״תְּפוּשָׂתִי״ מַהוּ? ״לְקוּחָתִי״ מַהוּ?
פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״לְקוּחָתִי״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, מִשּׁוּם ״שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה״.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״חֲרוּפָתִי״ מַהוּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״חֲרוּפָתִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁכֵּן בִּיהוּדָה קוֹרִין לָאֲרוּסָה ״חֲרוּפָה״. וִיהוּדָה הָוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא?
הָכִי קָאָמַר: הָאוֹמֵר ״חֲרוּפָתִי״ – מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ״. וְעוֹד, בִּיהוּדָה קוֹרִין לָאֲרוּסָה ״חֲרוּפָה״. וִיהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: הָאוֹמֵר ״חֲרוּפָה״ בִּיהוּדָה – מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁכֵּן בִּיהוּדָה קוֹרִין לָאֲרוּסָה ״חֲרוּפָה״.
בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּשֶׁאֵין מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ – מְנָא יָדְעָה מַאי קָאָמַר לַהּ? וְאֶלָּא בִּמְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ – אַף עַל גַּב דְּלָא אָמַר לָהּ נָמֵי,
דִּתְנַן: הָיָה מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירֵשׁ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. וְאָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי!
אָמְרִי: לְעוֹלָם בִּמְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ, וְאִי דְּיָהֵיב לַהּ וְשָׁתֵיק הָכִי נָמֵי, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דִּיהַב לַהּ וַאֲמַר לַהּ בְּהָנֵי לִישָּׁנֵי,
וְהָכִי קָא מִיבְּעֵי לֵיהּ: הָנֵי לִישָּׁנֵי לְקִידּוּשֵׁי קָאָמַר לַהּ, אוֹ דִילְמָא לִמְלָאכָה קָאָמַר לַהּ? תֵּיקוּ.
גּוּפָא: הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירֵשׁ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן.
וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אוֹמֵר: וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן.
וְאִי לָאו דַּעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, מְנָא יָדְעָה מַאי קָאָמַר לַהּ? אָמַר אַבָּיֵי: מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב גִּיטִּין וְקִידּוּשִׁין לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם, אֲפִילּוּ לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ הָא דְּרַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל? אֲמַר לֵיהּ: אִין, הָכִי נָמֵי.
וְכֵן בְּגֵירוּשִׁין, נָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מְשׁוּלַּחַת״ ״הֲרֵי אַתְּ מְגוֹרֶשֶׁת״, ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״ – הֲרֵי הִיא מְגוֹרֶשֶׁת. פְּשִׁיטָא נָתַן לָהּ גִּיטָּהּ, וְאָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין״William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
– לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם. אָמַר לָהּ לְשִׁפְחָתוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״ – לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם.
אָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמְךָ״ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן לִמְלָאכָה קָאָמַר לַהּ, אוֹ דִילְמָא לִגְמָרֵי קָאָמַר לַהּ?
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר: ״הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין״, ״הֲרֵי אַתָּה לְעַצְמְךָ״. הַשְׁתָּא וּמָה עֶבֶד כְּנַעֲנִי דִּקְנֵי לֵיהּ גּוּפֵיהּ, כִּי אָמַר לֵיהּ ״הֲרֵי אַתָּה לְעַצְמְךָ״ – לִגְמָרֵי קָאָמַר לֵיהּ, אִשָּׁה דְּלָא קְנֵי לֵיהּ גּוּפַהּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לְעַבְדּוֹ ״אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ״ מַאי? מִי אָמְרִינַן ״אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ״ – לִגְמָרֵי קָאָמַר לֵיהּ, אוֹ דִילְמָא לִמְלָאכָה קָאָמַר לֵיהּ?
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי וְאָמְרִי לַהּ רַב חָנִין מָחוֹזָאָה לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְנׇכְרִי – יָצָא לְחֵירוּת, וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר מֵרַבּוֹ רִאשׁוֹן.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ, אֲבָל כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ – זֶהוּ שִׁחְרוּרוֹ. הֵיכִי דָּמֵי אוֹנוֹ? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: דִּכְתַב לֵיהּ: כְּשֶׁתִּבְרַח מִמֶּנּוּ – ״אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ״.
אָמַר אַבָּיֵי: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּהֲנָאַת מִלְוֶה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית.
הַאי הֲנָאַת מִלְוֶה, הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאַזְקְפַהּ, דַּאֲמַר לַהּ אַרְבַּע בְּחַמְשָׁה – הָא רִבִּית מְעַלַּיְיתָא הוּא. וְעוֹד, הַיְינוּ מִלְוֶה!
לָא צְרִיכָא, דְּאַרְוַוח לַהּ זִימְנָא.
אָמַר רָבָא: ״הֵילָךְ מָנֶה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי״ בְּמֶכֶר – לֹא קָנָה, בְּאִשָּׁה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, בְּפִדְיוֹן הַבֵּן – אֵין בְּנוֹ פָּדוּי,
בִּתְרוּמָה – יָצָא יְדֵי נְתִינָה. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת.
מַאי קָסָבַר רָבָא? אִי קָסָבַר מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה – אֲפִילּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי, וְאִי קָסָבַר לֹא שְׁמָהּ מַתָּנָה – אֲפִילּוּ תְּרוּמָה נָמֵי לָא.
וְעוֹד, הָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה! דְּאָמַר רָבָא: ״הֵילָךְ אֶתְרוֹג זֶה עַל מְנָת שֶׁתַּחְזִירֵהוּ לִי״ – נְטָלוֹ וְהֶחְזִירוֹ – יָצָא. וְאִם לָאו – לֹא יָצָא!
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּכוּלְּהוּ קָנֵי לְבַר מֵאִשָּׁה, לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה נִקְנֵית בַּחֲלִיפִין. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא מָר בְּרֵיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא כְּווֹתָיךְ.
אָמַר רָבָא: ״תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִיWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
