How does the Torah link the prohibition on rounding the hair at the temples to the prohibition on destroying the beard, and what does that imply for women?
כיצד קושרת התורה את איסור הקפת פאת הראש לאיסור השחתת הזקן, ומה נלמד מן הקשר הזה לעניין נשים?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 35. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 35a nor 35b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 33 and Kiddushin 36.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין ל״ה. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין ל״ג ועל קידושין ל״ו.
Rabbi Yoḥanan ben Beroka and "conquer it"רבי יוחנן בן ברוקה ו"כבשוה"
For Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who holds women are also commanded in procreation, why not learn from Torah study? Because Torah study and redemption of the firstborn are two verses teaching the same exemption, and do not generalize.
ולרבי יוחנן בן ברוקה, דאמר על שניהם הוא אומר "ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו", מאי איכא למימר? משום דהוה תלמוד תורה ופדיון הבן שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
Then for him, procreation and fear should be two verses teaching that women are obligated! No, both are needed: from fear alone one might exclude women from procreation because "and conquer it" suggests men's way; from procreation alone one might exempt women from fear, since they are under another's authority.
ולרבי יוחנן בן ברוקה נמי, ליהוו פריה ורביה ומורא שני כתובים הבאים כאחד! צריכי: דאי כתב רחמנא מורא ולא כתב פריה ורביה, הוה אמינא "וכבשוה" — איש דרכו לכבוש, אשה אין דרכה לכבוש; ואי כתב פריה ורביה ולא כתב מורא, הוה אמינא איש דסיפק בידו, אשה דאין סיפק בידה — לא תתחייב כלל.
That works for the view that such verses do not teach. For the view that they do, Rava says: the Papuneans know the reason for this matter. The answer will come from a different reading altogether.
הניחא למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין; אלא למאן דאמר מלמדין, מאי איכא למימר? אמר רבא: פפונאי ידעי טעמא דהא מילתא. התשובה תבוא מקריאה אחרת לגמרי.
The Papuneans: the whole Torah linked to tefillinפפונאי: כל התורה הוקשה לתפילין
Rav Aḥa bar Ya'akov is the Papunean: "it shall be a sign on your hand... so that the Torah of the Lord may be in your mouth." The whole Torah is linked to tefillin: as tefillin is time-bound and women are exempt, so from every time-bound mitzva; and by inference, they are obligated in every non-time-bound mitzva.
ומנו? רב אחא בר יעקב. אמר קרא: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך" — הוקשה כל התורה כולה לתפילין: מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, אף כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות; ומדנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, מכלל דמצוות עשה שלא הזמן גרמא חייבות.
That works if tefillin is time-bound. Who says it is not? Rabbi Meir, who also holds that two verses coming as one do not teach, so he does not need the Papuneans' reading.
הניחא למאן דאמר תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא; אלא למאן דאמר שלא הזמן גרמא, מאי איכא למימר? מאן שמעת ליה דאמר תפילין מצוות עשה שלא הזמן גרמא? רבי מאיר, וסבר לה שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
And for Rabbi Yehuda, who holds both that two verses teach and that tefillin is not time-bound? Matza, rejoicing and assembly are three verses coming as one, and three such verses do not teach. Every combination of views is accounted for.
ולרבי יהודה, דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, ותפילין מצוות עשה שלא הזמן גרמא, מאי איכא למימר? משום דהוה מצה שמחה והקהל שלושה כתובים הבאים כאחד, ואין מלמדין. כל צירוף שיטות מקבל מענה.
Women equal to men in prohibitions and judgmentsנשים שוות לאנשים בלאווין ובדינים
All prohibitions apply to women: Rav Yehuda in Rav's name and the school of Rabbi Yishmael cite "a man or woman who commits any sin," equating women with men in all the Torah's punishments.
וכל מצוות לא תעשה, מנא הני מילי? אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: אמר קרא "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" — השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.
The school of Rabbi Eliezer: "these are the judgments you shall set before them," equating women with men in all civil law. The school of Ḥizkiyya: "and it killed a man or a woman," equating them in all forms of death, so that an ox that kills a woman is treated like one that kills a man.
דבי רבי אליעזר תנא: אמר קרא "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" — השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. דבי חזקיה תנא: אמר קרא "והמית איש או אשה" — השווה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה.
All three are needed. From atonement alone, one might say the Torah has mercy on her; for judgments, perhaps only a man who does business; from judgments alone, perhaps because it is her livelihood, not ransom, which might apply only to one commanded in mitzvot; from ransom alone, perhaps because of loss of life. Each verse covers a domain the others do not.
וצריכי: דאי אשמעינן הך קמייתא, משום דרחמנא חס עלה לכפרה; אבל דינין, אימא איש דבר משא ומתן הוא, אשה לא. ואי אשמעינן דינין, משום דחיותה היא; אבל כופר, אימא איש דבר מצוות הוא, אשה לא. ואי אשמעינן כופר, משום דאיכא איבוד נשמה ורחמנא חס עלה; אבל הנך תרתי, אימא לא. צריכי.
Rounding and destroying the beardהקפה והשחתה
Corpse impurity is excluded by "the sons of Aaron," not the daughters. Rounding and destroying the beard: "you shall not round the corners of your head nor destroy the corners of your beard": whoever is subject to destroying is subject to rounding, and women, not subject to destroying, are not subject to rounding.
בשלמא בל תיטמא, דכתיב "אמור אל הכהנים בני אהרן" — בני אהרן ולא בנות אהרן. אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן? דכתיב "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך" — כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, והני נשים, הואיל וליתנהו בהשחתה, ליתנהו בהקפה.
Why are women not subject to destroying? Either by reason, since they have no beard, or from the verse's change of person: "your head" plural, "your beard" singular, your beard and not your wife's beard.
ונשים מנלן דליתנהו בהשחתה? אי בעית אימא סברא, דלית להו זקן; ואי בעית אימא קרא: "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך" — משנה הכתוב; אם כן ליכתוב רחמנא "זקנכם", מאי "זקנך"? זקנך ולא זקן אשתך.
But a baraita says a woman's or eunuch's beard, if it grows, is like a beard for all matters; does that include destroying? Abaye: no, since "corners" is learned from "corners" of the sons of Aaron, where women are exempt.
ולא? והתניא: זקן האשה והסריס שהעלו שער, הרי הן כזקן לכל דבריהם. מאי, לאו להשחתה? אמר אביי: לא סלקא דעתך להשחתה, דגמר "פאת" "פאת" מבני אהרן: מה להלן נשים פטורות, אף כאן נשים פטורות.
The analogy, the razor, and leprosyהגזרה השווה, התער והנגע
If "sons of Aaron" covers the whole passage, why is a separate source needed? One might reason a fortiori: if priests, given extra mitzvot, exclude daughters, surely Israelites do. Without the analogy that would end the matter; but the analogy is needed for another law.
ואי סבירא לן דכי כתב "בני אהרן" אכולה פרשה כתיב, לישתוק קרא מיניה, ואנא אמינא קל וחומר: ומה כהנים שריבה בהן הכתוב מצוות יתירות, "בני אהרן" ולא בנות אהרן, ישראל לא כל שכן? אי לאו גזרה שווה, הוה אמינא סלקא דעתך. הגזרה השווה נדרשת לדין אחר.
That law: "they shall not shave": one might think he is liable for scissors; "you shall not destroy" requires destruction. One might think tweezers or a plane would count; "shave" requires shaving that destroys, which is a razor. Both lessons come from the extra "corners."
לכדתניא: "ולא יגלחו" — יכול גלחו במספריים יהא חייב? תלמוד לומר "לא תשחית". יכול לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב? תלמוד לומר "לא יגלחו". הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער. אם כן ליכתוב "זקנך", מאי "פאת זקנך"? שמע מינה תרתי.
Then what does "a woman's beard is like a beard for all matters" refer to? Mar Zutra: to purification from leprosy. One might think, since the verse separates "head" from "beard," that the beard returns to the man alone; the baraita teaches it applies to her too.
ואלא הא דתניא זקן האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם, לאיזה הלכתא? אמר מר זוטרא: לטהרת נגעים. איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל ומפסיק "בראש או בזקן" — הדרן לאיש; קמשמע לן.
Isi: women and baldnessאיסי: נשים וקרחה
Isi taught that women are also exempt from "you shall not make baldness" for the dead. He reads "you are sons of the Lord your God... you shall not cut yourselves nor make baldness": sons, not daughters, for baldness.
תני איסי: אף נשים פטורות מבל תקרחו. מאי טעמיה דאיסי? דתני: "בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" — בנים ולא בנות לקרחה.
Why apply the exclusion to baldness and not to cutting? "For you are a holy people" applies to cutting. And why include cutting rather than baldness? Cutting applies where there is hair and where there is none; baldness only where there is hair.
ואימא לגדידה? כשהוא אומר "כי עם קדוש אתה" — הרי גדידה אמורה. ומה ראית לרבות גדידה ולהוציא קרחה? מרבה אני גדידה, שישנה במקום שער ושלא במקום שער; ומוציא אני קרחה, שאינה אלא במקום שער.
Perhaps "sons, not daughters" excludes both, and "for you are a holy people" refers to scoring? Isi holds scoring and cutting are the same. The daf ends mid-discussion of Isi's view, which continues on the next page.
ואימא "בנים ולא בנות" — בין לקרחה בין לגדידה, וכי כתיב "כי עם קדוש", לשריטה? איסי סבר שריטה וגדידה אחת היא. הדף מסתיים באמצע הדיון בשיטת איסי, הנמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- How does the Papuneans' reading, linking the whole Torah to tefillin, settle women's obligations in both kinds of positive mitzvot?כיצד דרשת פפונאי, המקישה את כל התורה לתפילין, מכריעה את חיובי הנשים בשני סוגי מצוות העשה?
- Why are three separate verses needed to equate women with men in punishments, judgments and death penalties?מדוע נדרשים שלושה פסוקים נפרדים כדי להשוות אשה לאיש בעונשים, בדינים ובמיתות?
- How does the change from "your head" to "your beard" in the verse create an exemption for women?כיצד המעבר מ"ראשכם" ל"זקנך" בפסוק יוצר פטור לנשים?
- Why does Isi apply "sons, not daughters" to baldness but not to cutting?מדוע איסי מחיל "בנים ולא בנות" על קרחה אך לא על גדידה?
The source sheetדף המקורות
וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא, דְּאָמַר: עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ״ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דְּהָוֵה תַּלְמוּד תּוֹרָה וּפִדְיוֹן הַבֵּן שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא נָמֵי, נִיהְווֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּמוֹרָא שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִין! צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מוֹרָא, וְלָא כְּתַב פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲוָה אָמֵינָא: ״וְכִבְשֻׁהָ״ אָמַר רַחֲמָנָא – אִישׁ דְּדַרְכּוֹ לְכַבֵּשׁ – אִין, אִשָּׁה דְּאֵין דַּרְכָּהּ לְכַבֵּשׁ – לָא.
וְאִי כְּתַב פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא כְּתַב מוֹרָא, הֲוָה אָמֵינָא: אִישׁ דְּסִיפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת – אִין, אִשָּׁה דְּאֵין סִיפֵּק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת – לָא, וְכֵיוָן דְּאֵין סִיפֵּק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת לֹא תִּתְחַיֵּיב כְּלָל, צְרִיכָא.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רָבָא: פַּפּוּנָאֵי יָדְעִי לַהּ לְטַעְמָא דְּהָא מִילְּתָא.
וּמַנּוּ – רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״ – הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לִתְפִילִּין, מָה תְּפִילִּין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת – אַף כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ – נָשִׁים פְּטוּרוֹת. וּמִדְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ – נָשִׁים פְּטוּרוֹת, מִכְּלָל דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ – נָשִׁים חַיָּיבוֹת.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר תְּפִילִּין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תְּפִילִּין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר תְּפִילִּין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ – רַבִּי מֵאִיר, וְסָבַר לַהּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
וּלְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד מְלַמְּדִין, וּתְפִילִּין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דְּהָוֵאי מַצָּה, שִׂמְחָה, וְהַקְהֵל שְׁלֹשָׁה כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
וְכׇל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אָמַר קְרָא: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם״ – הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל עוֹנָשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה.
דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תָּנָא: אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״ – הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה. דְּבֵי חִזְקִיָּה תָּנָא: אָמַר קְרָא: ״וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ – הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכׇל מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ קַמַּיְיתָא, מִשּׁוּם כַּפָּרָה חָס רַחֲמָנָא עֲלַהּ, אֲבָל דִּינִין, אֵימָא: אִישׁ, דְּבַר מַשָּׂא וּמַתָּן – אִין, אִשָּׁה – לָא.
וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָא, מִשּׁוּם דְּחַיּוּתַהּ הִיא, אֲבָל כּוֹפֶר אֵימָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אִישׁ, דְּבַר מִצְוֹת – אִין, אִשָּׁה – לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אִיבּוּד נְשָׁמָה חָס רַחֲמָנָא עֲלַהּ, אֲבָל הָנָךְ תַּרְתֵּי – אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
חוּץ מִ״בַּל תַּקִּיף״ וּ״בַל תַּשְׁחִית״ כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא ״בַּל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים״, דִּכְתִיב: ״אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן״ – בְּנֵי אַהֲרֹן, וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. אֶלָּא ״בַּל תַּקִּיף״ וּ״בַל תַּשְׁחִית״ מְנָלַן?
דִּכְתִיב: ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ״ – כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַשְׁחָתָה יֶשְׁנוֹ בְּהַקָּפָה. וְהָנֵי נְשֵׁי, הוֹאִיל וְלָא אִיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה, לֵיתַנְהוּ בְּהַקָּפָה.
וּמְנָלַן דְּלָא אִיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה? אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: דְּהָא לָא אִית לְהוּ זָקָן. וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא: דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ״,
מִדְּשַׁנִּי קְרָא בְּדִיבּוּרֵיהּ, דְּאִם כֵּן נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״פְּאַת זְקַנְכֶם״. מַאי ״זְקָנֶךָ״ – זְקָנֶךָ, וְלֹא זְקַן אִשְׁתְּךָ.
וְלָא? וְהָתַנְיָא: זְקַן אִשָּׁה, וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלוּ שֵׂעָר – הֲרֵי הֵן כְּזָקָן לְכׇל דִּבְרֵיהֶם. מַאי לָאו לְהַשְׁחָתָה?
אָמַר אַבָּיֵי: לְהַשְׁחָתָה לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דְּיָלֵיף ״פְּאַת״ ״פְּאַת״ מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מָה לְהַלָּן נָשִׁים פְּטוּרוֹת – אַף כָּאן נָשִׁים פְּטוּרוֹת.
וְאִי סְבִירָא לַן דְּכִי כְּתִיב ״בְּנֵי אַהֲרֹן״ – אַכּוּלֵּיהּ עִנְיָנָא כְּתִיב, נִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ וְתֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה כֹּהֲנִים שֶׁרִיבָּה בָּהֶם הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת – ״בְּנֵי אַהֲרֹן״ – וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן, יִשְׂרָאֵל לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה הֲוָה אָמֵינָא: הִפְסִיק הָעִנְיָן.
הַשְׁתָּא נָמֵי נֵימָא הִפְסִיק הָעִנְיָן! וְאִי מִשּׁוּם גְּזֵירָה שָׁוָה, מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל גִּילְּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִים יִהְיֶה חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַשְׁחִית״.
יָכוֹל לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְגַלֵּחוּ״. הָא כֵּיצַד? גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תַּעַר.
אִם כֵּן, נִיכְתּוֹב קְרָא: ״אֶת שֶׁבִּזְקָנֶךָ״, מַאי ״פְּאַת זְקָנֶךָ״ – שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: זְקַן הָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלוּ שֵׂעָר הֲרֵי הֵן כְּזָקָן לְכׇל דִּבְרֵיהֶם, לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר מָר זוּטְרָא: לְטוּמְאַת נְגָעִים.
טוּמְאַת נְגָעִים בְּהֶדְיָא כְּתִיבָא, ״וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן״! אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא: לְטׇהֳרַת נְגָעִים.
טׇהֳרַת נְגָעִים נָמֵי פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דְּבַת טוּמְאָה הִיא – בַּת טׇהֳרָה הִיא! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִצְדָדִים כְּתִיב: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ״, ״אוֹ בְזָקָן״ – הֲדַר אֲתָאן לְאִישׁ, קָא מַשְׁמַע לַן.
אִיסִי תָּנֵי: אַף ״בַּל יִקְרְחוּ״ – נָשִׁים פְּטוּרוֹת. מַאי טַעְמָא דְּאִיסִי דְּדָרֵישׁ הָכִי? ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, בָּנִים וְלֹא בָּנוֹת – לְקׇרְחָה.
אַתָּה אוֹמֵר לְקׇרְחָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לִגְדִידָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״ – הֲרֵי גְּדִידָה אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים בָּנִים וְלֹא בָּנוֹת – לְקׇרְחָה.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַגְּדִידָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַקׇּרְחָה? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַגְּדִידָה, שֶׁיֶּשְׁנָהּ בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם שֵׂעָר, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַקׇּרְחָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֵׂעָר.
וְאֵימָא: בָּנִים וְלֹא בָּנוֹת – בֵּין לְקׇרְחָה בֵּין לִגְדִידָה, וְכִי כְּתִב: ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, בִּשְׂרִיטָה הוּא דִּכְתִיב! קָסָבַר אִיסִי שְׂרִיטָה וּגְדִידָהWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
