What did Rabbi Yochanan see in the life experience of elderly non-Jews that led him to rise in their presence?
מה ראה רבי יוחנן בניסיון חייהם של זקנים נכרים שבגללו היה קם מפניהם?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada questions Rashi's explanation of "you will cause them to stumble in the future": would the pilgrims stop bringing first fruits merely because no one rose for them? He notes that they knew craftsmen did not rise even for scholars. On Rav Naḥman's "how many Naḥman bar Abba are in the market," he observes that Rav Naḥman's father was named Ya'akov, so "bar Abba" is a modest title of importance, as in "he made me a father to Pharaoh": the honor shown me is for the Torah, not my lineage.
בן יהוידע מקשה על פירוש רש"י ל"נמצאת מכשילן לעתיד לבוא": וכי משום שאין קמים מפניהם יחדלו מלהביא ביכורים? והלוא ידעו שאין קמים אפילו מפני תלמיד חכם. על "כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא" הוא מעיר ששם אביו של רב נחמן היה יעקב, ו"בר אבא" הוא לשון חשיבות צנועה, כמו "וישימני לאב לפרעה": הכבוד שעושים לי הוא בשביל התורה ולא בשביל ייחוסי.
Why is one who does not rise for his teacher punished with a short life and forgotten learning? Torah holds "length of days in its right hand, and in its left wealth and honor"; one who slights Torah's honor loses length of days from the right and honor from the left, since forgetting his learning makes him more despised than one who never learned. He also explains the comparison to a "shadow," tzel, through the letters yod and vav of the Divine Name, which give and sustain. Ben Yehoyada on Kiddushin 33 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.33a
מדוע מי שאינו עומד מפני רבו נענש בקיצור ימים ובשכחת תלמודו? בתורה כתוב "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד"; המזלזל בכבוד התורה לוקה בימין, שממנו אורך ימים, ובשמאל, שממנו הכבוד, שהרי בשכחת תלמודו הוא מתבזה יותר ממי שלא למד כלל. הוא מסביר גם את הדימוי ל"צל" באותיות יו"ד וא"ו של השם, המשפיעות. Ben Yehoyada on Kiddushin 33 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.33a
Standing without loss, and craftsmen at workקימה בלא חסרון, ואומנים במלאכתם
The first Tanna's reasoning: if "hoary head" and "elder" meant different people, Scripture would write them separately; since it did not, they are one. Standing and honor are linked: as standing involves no loss of money, honor involves none; and as honor involves no neglect of work, standing involves none.
טעמא דתנא קמא: אם כדברי רבי יוסי הגלילי, ליכתוב רחמנא "מפני שיבה תקום והדרת, מפני זקן תקום והדרת"; מדלא כתב הכי, שמע מינה חד הוא. מקיש קימה להידור: מה הידור שאין בו ביטול, אף קימה שאין בה ביטול; ומקיש הידור לקימה: מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס.
From here: craftsmen may not stand before Torah scholars while working. But the mishna says craftsmen stood for those bringing first fruits and greeted them. Rabbi Yoḥanan: they stood for them, but not for scholars.
מכאן אמרו: אין בעלי אומנויות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתן. והתנן: כל בעלי אומנויות עומדים מפניהם ושואלים בשלומם! אמר רבי יוחנן: מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים.
Rabbi Yosei bar Avin: see how beloved a mitzva is in its time, that they stood for the pilgrims but not for scholars. Perhaps it is different there, lest the pilgrims be discouraged from coming in the future. The honor given to a mitzva in its moment can exceed that given to learning.
אמר רבי יוסי בר אבין: בוא וראה כמה חביבה מצווה בשעתה, שמפניהם עומדים ומפני תלמידי חכמים אין עומדים. ודילמא שאני התם, דאם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבוא. הכבוד הניתן למצווה בשעתה יכול לעלות על הכבוד הניתן ללימוד.
In the bathhouseבבית המרחץ
One need not stand in a bathhouse. Yet when Rabbi Ḥiyya sat in a bathhouse and Rabbi Shimon son of Rebbi passed by without his rising, Rabbi Shimon complained to his father that he had taught him two fifths of Psalms. Similarly bar Kappara did not rise in a bathhouse, and Rabbi Shimon complained that he had taught him two ninths of Torat Kohanim.
יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ? והא רבי חייא הוה יתיב בבי מסותא, וחליף רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה, ואיקפד ואזל אמר לאבוה: תניתי ליה תרי חומשי דתילי ולא קם מקמאי. ועוד, בר קפרא, ואמרי לה רבי שמואל בר רבי יוסי, הוה יתיב בבי מסותא, עייל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה; אמר: תניתי ליה תרי תילתי דתורת כהנים ולא קם מקמאי.
Rebbi answered: perhaps he was sitting and contemplating. That implies he should otherwise have risen. The resolution: the inner rooms, where one undresses, are exempt; the outer rooms are not.
אמר ליה: דילמא בהא קא יתיב ומעיין. טעמא דיתיב ומעיין, הא לאו הכי לא? לא קשיא: הא בבתים הפנימיים, הא בבתים החיצונים.
This is supported by Rabbi Yoḥanan: one may contemplate Torah everywhere except a bathhouse and a lavatory. Perhaps one who contemplates involuntarily is different. The bathhouse cases thus turn on what a person is engaged in, not only where he is.
הכי נמי מסתברא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. ודילמא באונס שאני. מקרי בית המרחץ תלויים במה שאדם עוסק בו, ולא רק במקום שבו הוא נמצא.
Closing one's eyes, four cubits, and one's primary teacherהעלמת עיניים, ארבע אמות ורבו מובהק
"Might he close his eyes as if not seeing?" Are we dealing with wicked people? Rather, he closes them before the obligation arises so he will not see. "You shall fear your God" applies. Standing that shows honor is within four cubits.
יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? ברשיעי עסקינן? אלא יכול יעצים עיניו מקמי דמטי זמן חיובא, דכי מטי זמן חיובא לא ליחזייה. תלמוד לומר "ויראת מאלהיך". איזהו קימה שיש בה הידור? הוי אומר זו ארבע אמות.
Abaye: that applies to one who is not his primary teacher; for his primary teacher, he rises as far as he can see him. Abaye would stand when he saw the ear of Rav Yosef's donkey approaching.
אמר אביי: לא אמרן אלא שאינו רבו מובהק, אבל רבו מובהק — מלא עיניו. אביי, כי הוה חזי ליה לאודנא דחמריה דרב יוסף דאתי, הוה קאים.
Abaye rode along the Sagya river while Rav Mesharshiya and others sat across and did not rise. He asked: am I not your primary teacher? They said: we were not paying attention. The obligation depends on awareness, and courtesy allows the answer to be accepted.
אביי הוה רכיב חמרא ואזיל אגודא דסגיא, יתבי רב משרשיא ורבנן בעיברא אחרינא ולא קמו מקמיה. אמר להו: לאו רבה מובהק אנא? אמרו ליה: לאו אדעתין.
The elder who does not trouble others, and the elders of the nationsזקן שאינו מטריח, וזקני האומות
Rabbi Shimon ben Elazar: an elder should not trouble people to rise. Abaye: we have a tradition that an elder who takes a detour will live long; Abaye and Rabbi Zeira took detours. Ravina saw a man pass Rabbi Yirmeya of Difti bareheaded; Rabbi Yirmeya excused him: perhaps he is from Mata Meḥasya, where rabbis are common.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר "זקן ויראת". אמר אביי: נקיטינן, אי מקיף — חיי. אביי מקיף, רבי זירא מקיף. רבינא הוה יתיב קמיה דרבי ירמיה מדיפתי, חליף ההוא גברא קמיה ולא כסי רישיה; אמר: כמה חציפא האי גברא! אמר ליה: דילמא ממתא מחסיא הוא, דדשו ביה רבנן.
Isi ben Yehuda: "before the hoary head" includes any old person, and Rabbi Yoḥanan rules like him. Rabbi Yoḥanan would stand even before Aramean elders, saying: how many experiences have passed over them! Rava would not stand, but showed them respect.
איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה תקום" — אפילו כל שיבה במשמע. אמר רבי יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה. רבי יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי, אמר: כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני! רבא לא הוה קאים, הדורי הוה מהדר להו.
Abaye would give his hand to elders; Rava would send his agent; Rav Naḥman would send officers, saying: if not for the Torah, how many Naḥman bar Abba are there in the market? Daf Digest's "helping the elderly" names this passage.
אביי יהיב ידא לסבי; רבא משדר שלוחיה; רב נחמן משדר גוזאי, אמר: אי לאו אורייתא, כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא! "עזרה לזקנים" של דף דיג'סט מציינת קטע זה.
Morning and evening, father, son and teacherבוקר וערב, אב, בן ורב
Rabbi Aivu in Rabbi Yannai's name: a scholar rises before his teacher only morning and evening, so that his honor not exceed Heaven's. Rabbi Elazar: a scholar who does not rise before his teacher is called wicked, does not live long, and forgets his learning, since "because he does not fear before God," learned by "before" and "before," refers to rising.
אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. אמר רבי אלעזר: כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח, שנאמר "וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל, אשר איננו ירא מלפני אלהים", ויליף "פני" "פני".
If a son is his father's teacher, must he rise for his father? Shmuel told Rav Yehuda "rise for your father," but Rav Yeḥezkel was a man of deeds for whom even Shmuel rose; rather, Shmuel meant: when he comes behind me, rise for him and do not mind my honor.
איבעיא להו: בן ורבו, מהו שיעמוד מפני אביו? תא שמע, דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, קום מקמי אבוך. שאני רב יחזקאל, דבעל מעשים הוה, דאפילו שמואל קאים מקמיה. אלא מאי קאמר ליה? הכי קאמר: זמנין דאתי מאחורי — את קום מקמיה, ולא תיחוש ליקרי.
A father who is his son's student: must he rise for his son? Rabbi Yehoshua ben Levi said: it is not fitting for me to rise for my son, even if he were my teacher, since I am his father, but I do so for the honor of the Nasi's household. Parenthood outweighs teaching here, except where public honor is at stake.
אב ובנו רבו, מהו שיעמוד אב מפני בנו? תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי: לאו אורח ארעא למיקם מקמי ברי, אפילו הוא רבי, דאנא אבוה; אלא משום יקרא דבי נשיאה. ההורות גוברת כאן על הלימוד, אלא היכן שכבוד הציבור עומד על הפרק.
Riding, a Torah scroll, and grades of honorרוכב, ספר תורה ודרגות כבוד
Is riding like walking? Abaye cites the law of an impure person under a tree: if he sits, he makes the tree's shade impure. Rav Naḥman bar Kohen concludes that riding is like walking, so one rises before a rider. Must one rise before a Torah scroll? Rabbi Ḥilkiya, Rabbi Simon and Rabbi Elazar reason a fortiori: one rises before those who study it, all the more before the scroll itself.
רוכב כמהלך דמי או לא? אמר אביי: תא שמע: הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד — טמא; ואמר רב נחמן בר כהן: זאת אומרת רוכב כמהלך דמי. שמע מינה. מהו לעמוד מפני ספר תורה? רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרי: קל וחומר: מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?
Rabbi Shimon bar Abba objected when two scholars rose for him: you are scholars and I a mere associate, and does the Torah rise before those who study it? He holds like Rabbi Elazar that a student does not rise for his teacher while studying, and Abaye cursed that view. "They looked after Moses until he entered the tent" is read by one sage unfavorably and by another favorably.
רבי אילעא ורבי יעקב בר זבדי הוו יתבי, חליף רבי שמעון בר אבא וקמו מקמיה. אמר להו: חדא דאתון חברים ואנא תלמיד, ועוד, וכי תורה עומדת מפני לומדיה? סבר לה כרבי אלעזר, דאמר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה; לייט עלה אביי. "והביטו אחרי משה עד באו האהלה" — חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח.
Rabbi Avdimi of Haifa: for a scholar, rise within four cubits and sit once he passes four; for the head of the court, rise as soon as he is seen and sit after four cubits; for the Nasi, rise as soon as he is seen and sit only when he sits, "until he entered the tent." The daf ends as the baraita begins to list time-bound mitzvot: sukka, lulav, shofar and tzitzit.
אמר רבי אבדימי דמן חיפה: חכם עובר, עומדים מפניו ארבע אמות, וכיון שעבר ארבע אמות יושבים; אב בית דין עובר, עומדים מפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ארבע אמות יושבים; נשיא עובר, עומדים מפניו מלא עיניו, ואין יושבים עד שיישב במקומו, שנאמר "והביטו אחרי משה עד באו האהלה". הדף מסתיים כשהברייתא מתחילה למנות מצוות עשה שהזמן גרמא: סוכה, לולב, שופר וציצית.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why may craftsmen not stop work to stand before scholars, yet stand for those bringing first fruits?מדוע אומנים אינם רשאים להפסיק ממלאכתם לעמוד מפני חכמים, ובכל זאת עומדים מפני מביאי ביכורים?
- What does an elder's duty "not to trouble" others add to the law of rising?מה מוסיפה חובת הזקן "שלא יטריח" לדין הקימה?
- Why did Rabbi Yoḥanan rise even before Aramean elders, and what does that say about the reason for the mitzva?מדוע רבי יוחנן קם אפילו מפני סבי דארמאי, ומה זה אומר על טעם המצווה?
- How do the grades of honor for a scholar, a court head and a Nasi reflect different kinds of authority?כיצד דרגות הכבוד לחכם, לאב בית דין ולנשיא משקפות סוגי סמכות שונים?
The source sheetדף המקורות
״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ, תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן״ וּמִדְּלָא כְּתַב הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ חַד הוּא.
אָמַר מָר: יָכוֹל יְהַדְּרֶנּוּ בְּמָמוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם וְהָדַרְתָּ״ – מָה קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס – אַף הִידּוּר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס. וְקִימָה לֵית בַּהּ חֶסְרוֹן כִּיס? מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא נָקֵיב מַרְגָּנִיתָא, אַדְּהָכִי וְהָכִי קָאֵים מִקַּמֵּיהּ וּבָטֵיל מִמְּלַאכְתּוֹ!
אֶלָּא: אַקֵּישׁ קִימָה לְהִידּוּר. מָה הִידּוּר שֶׁאֵין בּוֹ בִּיטּוּל – אַף קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ בִּיטּוּל. וְאַקֵּישׁ נָמֵי הִידּוּר לְקִימָה, מָה קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס – אַף הִידּוּר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס. מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת רַשָּׁאִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּם.
וְלָא? וְהָתְנַן: כׇּל בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת עוֹמְדִים מִפְּנֵיהֶם, וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם, וְאוֹמְרִים לָהֶם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי מָקוֹם פְּלוֹנִי בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵיהֶם עוֹמְדִים, מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין עוֹמְדִים.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ, שֶׁהֲרֵי מִפְּנֵיהֶם עוֹמְדִים, מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין עוֹמְדִים. וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִם כֵּן, אַתָּה מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.
אָמַר מָר: יָכוֹל יַעֲמוֹד מִפָּנָיו מִבֵּית הַכִּסֵּא וּמִבֵּית הַמֶּרְחָץ. וְלָא? וְהָא רַבִּי חִיָּיא הֲוָה יָתֵיב בֵּי מַסְחוּתָא וְחָלֵיף וְאָזֵיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי, וְלָא קָם מִקַּמֵּיהּ וְאִיקְּפַד, וַאֲתָא אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ: שְׁנֵי חוּמָּשִׁים שָׁנִיתִי לוֹ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, וְלֹא עָמַד מִפָּנַי!
וְתוּ: בַּר קַפָּרָא, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה יָתֵיב בֵּי מַסְחוּתָא. עָל וְאָזֵיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְלָא קָם מִקַּמֵּיהּ, וְאִיקְּפַד, וַאֲתָא אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ: שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שְׁלִישׁ שָׁנִיתִי לוֹ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים – וְלֹא עָמַד מִפָּנַי! וְאָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בָּהֶן יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר.
טַעְמָא דְּבָהֶן יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר, הָא לָאו הָכִי לָא!
לָא קַשְׁיָא: הָא בְּבָתֵּי גַּוָּאֵי, הָא בְּבָתֵּי בָּרָאֵי.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכׇל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא. דִּילְמָא לְאוּנְסֵיהּ שָׁאנֵי.
יָכוֹל יַעֲצִים עֵינָיו כְּמִי שֶׁלֹּא רָאָהוּ. אַטּוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן?
אֶלָּא: יָכוֹל יַעֲצִים עֵינָיו מִקַּמֵּי דְּלִימְטְיֵהּ זְמַן חִיּוּבָא, דְּכִי מְטָא זְמַן חִיּוּבָא הָא לָא חָזֵי לֵיהּ דְּקָאֵים מִקַּמֵּיהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם וְיָרֵאתָ״.
תָּנָא: אֵיזוֹהִי קִימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הִידּוּר – הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּרַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוּבְהָק, אֲבָל בְּרַבּוֹ הַמּוּבְהָק – מְלֹא עֵינָיו.
אַבָּיֵי מִכִּי הֲוָה חָזֵי לֵיהּ לְאוּדְנֵיהּ דְּחַמְרָא דְּרַב יוֹסֵף דְּאָתֵי, הֲוָה קָאֵים. אַבָּיֵי הֲוָה רְכִיב חֲמָרָא וְקָא מְסַגֵּי אַגּוּדָּא דִּנְהַר סַגְיָא, יָתֵיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא וְרַבָּנַן בְּאִידַּךְ גִּיסָא וְלָא קָמוּ מִקַּמֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: וְלָאו רַב מוּבְהָק אֲנָא? אֲמַרוּ לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתִּין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. אָמַר אַבָּיֵי: נָקְטִינַן דְּאִי מַקֵּיף – חָיֵי. אַבָּיֵי מַקֵּיף, רַבִּי זֵירָא מַקֵּיף.
רָבִינָא הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי, חֲלַף הָהוּא גַּבְרָא קַמֵּיהּ וְלָא מִיכַּסֵּי רֵישָׁא. אָמַר: כַּמָּה חֲצִיף הָא גַּבְרָא. אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא מִמָּתָא מַחְסֵיָא נִיהוּ, דְּגִיסִי בַּהּ רַבָּנַן.
אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – וַאֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָאֵי מִקַּמֵּי סָבֵי דְאַרְמָאֵי. אָמַר: כַּמָּה הַרְפַּתְקֵי עֲדוֹ עֲלַיְיהוּ דְּהָנֵי. רָבָא מֵיקָם לָא קָאֵי, הִידּוּר עָבֵד לְהוּ.
אַבָּיֵי יָהֵיב יְדָא לְסָבֵי. רָבָא מְשַׁדַּר שְׁלוּחֵיהּ. רַב נַחְמָן מְשַׁדַּר גּוֹזָאֵי. אָמַר: אִי לָאו תּוֹרָה כַּמָּה נַחְמָן בַּר אַבָּא אִיכָּא בְּשׁוּקָא?
אָמַר רַבִּי אַיְיבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ מְרוּבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם. מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״.
וְאִי אָמְרַתְּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, אַמַּאי לָא נִיטְרַח? חִיּוּבָא הוּא! אֶלָּא לָאו כּוּלֵּי יוֹמָא! לָא, לְעוֹלָם שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, וַאֲפִילּוּ הָכִי כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ – לָא נִיטְרַח.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ נִקְרָא רָשָׁע, וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים״, מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ – כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״ – הֲרֵי מוֹרָא זוֹ קִימָה.
וְאֵימָא מוֹרָאַת רִבִּית וּמוֹרָאַת מִשְׁקָלוֹת! רַבִּי אֶלְעָזָר: ״פְּנֵי״ ״פְּנֵי״ גָּמַר.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי אָבִיו? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, קוּם מִקַּמֵּי אֲבוּךְ. שָׁאנֵי רַב יְחֶזְקֵאל דְּבַעַל מַעֲשִׂים הֲוָה, דַּאֲפִילּוּ מָר שְׁמוּאֵל נָמֵי קָאֵים מִקַּמֵּיהּ.
אֶלָּא מַאי קָאָמַר לֵיהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: זִימְנִין דְּאָתֵי מֵאֲחוֹרַי, קוּם אַתְּ מִקַּמֵּיהּ וְלָא תֵּיחוּשׁ לִיקָרָא דִידִי.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ שֶׁיַּעֲמוֹד אָבִיו מִפָּנָיו? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲנִי אֵינִי כְּדַי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי בְנִי, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּית נָשִׂיא.
טַעְמָא דַּאֲנָא רַבֵּיהּ, הָא אִיהוּ רַבַּאי – קָאֵימְנָא מִקַּמֵּיהּ! הָכִי קָאָמַר: אֲנִי אֵינִי כְּדַי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי בְנִי וַאֲפִילּוּ הוּא רַבַּאי, דְּהָא אֲנָא אֲבוּהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּית נָשִׂיא.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: רָכוּב כִּמְהַלֵּךְ דָּמֵי, אוֹ לָא? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע: טָמֵא יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן, וְטָהוֹר עוֹמֵד – טָמֵא.
טָמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְטָהוֹר יוֹשֵׁב – טָהוֹר, וְאִם יָשַׁב הַטָּמֵא – הַטָּהוֹר טָמֵא.
וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנוּגַּעַת. וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן: זֹאת אוֹמֶרֶת רָכוּב כִּמְהַלֵּךְ דָּמֵי, שְׁמַע מִינַּהּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי סֵפֶר תּוֹרָה? רַבִּי חִלְקִיָּה וְרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרִי: קַל וָחוֹמֶר, מִפְּנֵי לוֹמְדֶיהָ עוֹמְדִים – מִפָּנֶיהָ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
רַבִּי אִלְעַי וְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי הֲווֹ יָתְבִי. חָלֵיף וְאָזֵיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, וְקָמוּ מִקַּמֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: חֲדָא – דְּאַתּוּן חַכִּימֵי וַאֲנָא חָבֵר. וְעוֹד, כְּלוּם תּוֹרָה עוֹמֶדֶת מִפְּנֵי לוֹמְדֶיהָ.
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי.
״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה״, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא. חַד אָמַר לִגְנַאי, וְחַד אָמַר לְשֶׁבַח. מַאן דְּאָמַר לִגְנַאי – כִּדְאִיתָא. מַאן דְּאָמַר לְשֶׁבַח, אָמַר חִזְקִיָּה:
אֲמַר לִי רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָא: חָכָם עוֹבֵר – עוֹמֵד מִלְּפָנָיו אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֵיוָן שֶׁעָבַר אַרְבַּע אַמּוֹת – יוֹשֵׁב. אַב בֵּית דִּין עוֹבֵר – עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו, וְכֵיוָן שֶׁעָבַר אַרְבַּע אַמּוֹת יוֹשֵׁב. נָשִׂיא עוֹבֵר – עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה״.
כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ – סוּכָּה, וְלוּלָב, שׁוֹפָר, וְצִיצִית,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
