← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 32קידושין דף 32 15 February 2031כ״ב שבט תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 32 — Who Pays, How to Correct, and Who May Waive Honorקידושין ל״ב — משל מי, כיצד מעירים, ומי רשאי למחול על כבודו

Kiddushin 32 — from the cost of honoring parents to rising before an elderקידושין ל״ב — מעלות כיבוד ההורים אל הקימה מפני זקן

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Zecharya Damari Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבZecharya Damari Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

If a father asks his son for water just as another mitzvah needs doing, why does Isi ben Yehudah ask whether someone else can perform that mitzvah?

כשאב מבקש מבנו מים ובאותה שעה מזדמנת לבן מצווה אחרת, מדוע איסי בן יהודה בוחן אם אחרים יכולים לקיימה?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

On Rabban Gamliel serving drinks, Ben Yehoyada asks why Rabbi Eliezer could refuse the cup, given the rule that one does not refuse a greater person and that a host's word should be obeyed. He answers that refusing out of respect for the host's own honor is not the kind of refusal those rules forbid. On Rabbi Tzadok's list, "He makes the winds blow, raises clouds, brings rain," he notes that dew is omitted because it falls unseen at night, while the others are visible to all.

על רבן גמליאל המשקה את החכמים שואל בן יהוידע כיצד יכול היה רבי אליעזר לסרב לכוס, הרי אין מסרבין לגדול וכל מה שיאמר לך בעל הבית עשה. הוא משיב שסירוב מתוך כבודו של המארח אינו הסירוב שכללים אלה אוסרים. על רשימת רבי צדוק, "משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר", הוא מעיר שהטל לא נזכר משום שהוא יורד בלילה ואינו ניכר, ואילו האחרים נראים לעיני הכל.

Why is a sage called "elder"? One who learns from everyone gathers wisdom accumulated over many people's years, so even when young he is like one who has lived long. Rashi reads zaken as zeh kanah, "this one acquired," and Ben Yehoyada finds wisdom in it: kanah equals in value leqaḥ tov, "good teaching," a name for Torah. Ben Yehoyada on Kiddushin 32 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.32a

מדוע חכם נקרא "זקן"? הלומד מכל אדם מקבץ אצלו חכמה שנאספה בשנים רבות של זה ושל זה, ולכן אפילו בעודו צעיר הוא כמי שחי שנים רבות. רש"י דורש "זקן" — "זה קנה", ובן יהוידע מוצא בו את החכמה: "קנה" שווה במניינו ל"לקח טוב", כינוי לתורה. Ben Yehoyada on Kiddushin 32 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.32a

Whose money pays for honorמשל מי

From whose money is honor given? Rav Yehuda: the son's; Rav Natan bar Oshaya: the father's. The Sages ruled for Rav Yirmeya, or his son, like the view that it is the father's.

משל מי? רב יהודה אמר: משל בן; רב נתן בר אושעיא אמר: משל אב. אורו ליה רבנן לרב ירמיה, ואמרי לה לבריה דרב ירמיה, כמאן דאמר משל אב.

An objection: "honor your father" is compared to "honor the Lord with your wealth," implying a monetary cost. The answer: if from the father's money, the son still loses his time from work. Another objection: father and son may feed each other poor man's tithe, which would be paying a debt from the poor's money if the son pays; the answer concerns surplus, though Rabbi Yehuda curses one who does so as disgraceful.

מיתיבי: נאמר "כבד את אביך" ונאמר "כבד את ה' מהונך", מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס. ואי אמרת משל אב, מאי נפקא לי מינה? לביטול מלאכה. תא שמע: שני אחים, שני שותפין, האב ובנו, מאכילין זה את זה מעשר עני; ואי אמרת משל בן, נמצא פורע חובו מנכסי עניים? לא צריכא לעדויי. ואם כן, מאי דתניא, רבי יהודה אומר: תבוא מארה למי שמאכיל את אביו מעשר עני? אף על גב דלעדויי, מילתא דזילותא היא.

A further objection: Rabbi Eliezer said honor extends to one who throws his son's purse into the sea and is not shamed. If honor is from the father's money, why does it matter? The answer: the purse is the son's inheritance-to-be, so it still involves loss.

תא שמע: שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו. ואי אמרת משל אב, מאי נפקא לי מינה? דחזי ליה לירושה.

Rav Huna's torn silkהשיראין שקרע רב הונא

Rabba bar Rav Huna: Rav Huna tore silk garments before his son to see whether he would become angry. But would that not violate "do not put a stumbling block before the blind," if the son became angry? He had waived his honor in advance.

כי הא דרבה בר רב הונא: רב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה, אמר: איזיל איחזי אי רתח אי לא רתח. ודילמא רתח, וקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול? דמחיל ליה ליקריה.

But he violated "do not destroy," bal tashḥit? He tore them along the seam, where they could be repaired. And perhaps the son did not get angry for that reason? He did it while appearing angry, so the test was real.

והא קעבר משום בל תשחית? דעבד ליה בפומבייתא. ודילמא משום הכי לא רתח? דעבד בשעת ריתחיה.

The story shows how carefully a test of character must be built: the father protects his son from sin by waiving honor, avoids waste by tearing at the seam, and makes the test credible by acting in anger.

המעשה מראה באיזו זהירות צריך לבנות מבחן של מידות: האב מגן על בנו מחטא במחילה על כבודו, נמנע מהשחתה בקריעה בתפר, ועושה את המבחן אמין בכך שפועל בשעת כעס.

Correcting a parentלהעיר להורה

Rav Yeḥezkel taught his son Rami a mishna about mixed groups of those liable to burning and stoning. His other son Rav Yehuda said: father, don't teach it that way, and offered a corrected reading. The father objected, and Rav Yehuda answered his objection.

רב יחזקאל תני לרמי בריה: נשרפין שנתערבו בנסקלין, רבי שמעון אומר: יידונו בסקילה, שהשריפה חמורה. אמר ליה רב יהודה בריה: אבא, לא תתנייה הכי, ונתן נוסח מתוקן. אביו הקשה, ורב יהודה השיב על קושייתו.

Shmuel said to Rav Yehuda: "big-toothed one, do not speak to your father like that." A baraita teaches: if one's father transgresses, he should not say "father, you transgressed the Torah," but "father, so it is written in the Torah."

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תימא ליה לאבוך הכי. דתניא: היה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו "אבא, עברת על דברי תורה", אלא אומר לו "אבא, כך כתוב בתורה".

But "so it is written in the Torah" is also a rebuke that pains him. Rather, he says "father, there is a verse written in the Torah," and the father will understand by himself. The correction is offered as a question, leaving the father his dignity.

"כך כתוב בתורה" — סוף סוף מצערו. אלא אומר לו: "אבא, מקרא כתוב בתורה כך", והוא מבין מעצמו. התיקון מוצג כשאלה, ומשאיר לאב את כבודו.

Honor versus a mitzva, and waiving honorכבוד מול מצווה, ומחילה על כבוד

Elazar ben Matya: if my father asks for water and I have a mitzva to do, I set aside his honor, since we are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda: if others can do the mitzva, let them, and he should honor his father. Rav Mattana rules like Isi ben Yehuda.

אלעזר בן מתיא אומר: אבא אומר השקיני מים ומצווה לעשות, מניח אני כבוד אבא ועושה המצווה, שאני ואבא חייבים במצווה. איסי בן יהודה אומר: אם אפשר למצווה ליעשות על ידי אחרים, תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא לכבוד אביו. אמר רב מתנה: הלכה כאיסי בן יהודה.

Rav Ḥisda: a father who waives his honor, it is waived; a teacher who waives it, it is not. Rav Yosef: even a teacher may waive, since God went before Israel by day. Rava objects: the world and the Torah are God's; is the Torah the teacher's? Rava then concedes: yes, "and in his Torah he meditates."

אמר רב חסדא: האב שמחל על כבודו, כבודו מחול; הרב שמחל על כבודו, אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר: אפילו הרב שמחל על כבודו, כבודו מחול, שנאמר "וה' הולך לפניהם יומם". אמר רבא: התם עלמא דידיה ותורה דידיה; הכא תורה דידיה היא? הדר אמר רבא: אין, תורה דידיה היא, דכתיב "ובתורתו יהגה יומם ולילה".

Yet Rava himself was angry at his son's wedding when two scholars did not stand for him as he poured, and Rav Pappa likewise at his son's wedding. The answer: even when honor is waived, some act of respect must still be shown.

איני? והא רבא הוה קא משקי בהלולא דבריה, ורמא כסא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע וקמו מקמיה, לרב מרי ולרב פנחס בריה דרב חסדא ולא קמו מקמיה, ואיקפד. וכן רב פפא בהלולא דאבא מר בריה. אף על פי כן הידור מיהא בעי למיעבד ליה.

The Nasi, the king, and Rabban Gamliel's cupהנשיא, המלך וכוס רבן גמליאל

Rav Ashi: even if a teacher may waive, a Nasi may not. An objection: at his son's wedding, Rabban Gamliel stood and served drinks. Rabbi Eliezer refused the cup; Rabbi Yehoshua accepted it, saying Abraham, greater than Rabban Gamliel, served guests he thought were Arabs.

אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול. מיתיבי: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה של בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם. נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו, נתנו לרבי יהושע וקיבלו. אמר רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששימש — אברהם, ונדמו לו כערביים.

Rabbi Tzadok added: how long will you set aside God's honor for human honor? God makes the winds blow, raises clouds, brings rain, makes the earth sprout, and sets a table for every person; should Rabban Gamliel not serve us?

אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ועוסקים בכבוד הבריות? הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ורבן גמליאל לא יעמוד וישקה עלינו?

So Rav Ashi's statement is revised: even if a Nasi may waive, a king may not, as "you shall set a king over you" means his fear must be upon you. Royal honor belongs to the office and to the people, not to the person.

אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר "שום תשים עליך מלך" — שתהא אימתו עליך. כבוד המלך שייך לתפקיד ולעם, לא לאדם.

Rising before an elderקימה מפני זקן

"Before the hoary head you shall rise and honor the face of an elder": one might think even a common elder, so "elder" means a sage, as in "seventy men of the elders of Israel." Rabbi Yosei HaGelili: an elder is one who has acquired wisdom, zeh kanah.

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן": יכול אפילו מפני זקן אשמאי? תלמוד לומר "זקן", ואין זקן אלא חכם, שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". רבי יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה.

One rises only where it shows reverence, not from afar or in a bathhouse; the honor involves no monetary loss; and one may not close his eyes as if he did not see, since "you shall fear your God" applies to matters given over to the heart. Rabbi Shimon ben Elazar adds that the elder should not trouble people to rise.

יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק? תלמוד לומר "תקום והדרת" — לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור. יכול יהדרנו בממון? מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? דבר המסור ללב נאמר בו "ויראת מאלהיך". רבי שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר "זקן ויראת".

Isi ben Yehuda: "before the hoary head" includes any aged person. Rabbi Yosei HaGelili differs from the first Tanna on a young sage: he separates "hoary head" and "elder" to show each stands alone, so even a young sage. The first Tanna needs the separation to link "elder" with "you shall fear." The daf ends as the first Tanna's reasoning is spelled out.

איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה תקום" — אפילו כל שיבה במשמע. רבי יוסי הגלילי חולק על תנא קמא ביניק וחכים: הוא מפריד "שיבה" ו"זקן" כדי לומר שזה לאו זה וזה לאו זה, ומכאן אפילו יניק וחכים. ותנא קמא צריך את ההפרדה כדי להסמיך "זקן" ל"ויראת". הדף מסתיים כשמתפרש טעמו של תנא קמא.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does it matter whether the cost of honoring parents comes from the father or the son?מדוע חשוב אם עלות כיבוד ההורים באה מן האב או מן הבן?
  2. What does the wording "father, there is a verse in the Torah" teach about correcting someone one must honor?מה מלמד הנוסח "אבא, מקרא כתוב בתורה כך" על דרך להעיר למי שחייבים בכבודו?
  3. Why may a father and a teacher waive their honor but not a king?מדוע אב ורב רשאים למחול על כבודם ומלך אינו רשאי?
  4. How does Rabbi Tzadok's appeal to God's care for the world answer the objection to Rabban Gamliel serving drinks?כיצד פנייתו של רבי צדוק לדאגת הקב"ה לעולם משיבה על הקושיה נגד רבן גמליאל המשקה?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 32aקידושין ל״ב א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מִשֶּׁל מִי? רַב יְהוּדָה אָמַר: מִשֶּׁל בֵּן. רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מִשֶּׁל אָב. אוֹרוֹ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב יִרְמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ לִבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה, כְּמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל אָב. מֵיתִיבִי: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״. מָה לְהַלָּן בְּחֶסְרוֹן כִּיס, אַף כָּאן בְּחֶסְרוֹן כִּיס. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? לְבִיטּוּל מְלָאכָה. תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי אַחִים, שְׁנֵי שׁוּתָּפִין הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ – פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמַאֲכִילִין זֶה לָזֶה מַעְשַׂר עָנִי. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל בֵּן, נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִשֶּׁל עֲנִיִּים! – לָא צְרִיכָא, לְהַעְדָּפָה. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּבֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁמַּאֲכִיל אֶת אָבִיו מַעְשַׂר עָנִי. וְאִי לְהַעְדָּפָה, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ?! אֲפִילּוּ הָכִי זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא. תָּא שְׁמַע: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל אַרְנָקִי וְיִזְרְקֶנּוּ לַיָּם בְּפָנָיו וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? בְּרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ. וְכִי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא קְרַע שִׁירָאֵי בְּאַנְפֵּי רַבָּה בְּרֵיהּ. אָמַר: אֵיזִיל אִיחְזֵי אִי רָתַח אִי לָא רָתַח. וְדִלְמָא רָתַח וְקָעָבַר אַ״לִּפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״! דְּמָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ. וְהָא קָעָבַר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״! דַּעֲבַד לֵיהּ בְּפוּמְבְּיָינֵי. וְדִילְמָא מִשּׁוּם הָכִי לָא רָתַח? דְּעָבֵד לֵיהּ בִּשְׁעַת רִיתְחֵיהּ. מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְחֶזְקֵאל לְרָמִי בְּרֵיהּ: הַנִּשְׂרָפִים בַּנִּסְקָלִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִדּוֹנוּ בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ: אַבָּא, לָא תַּיתְנְיֵיהּ הָכִי. מַאי אִירְיָא שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, תִּיפּוֹק לִי דְּרוּבָּא נִסְקָלִים נִינְהוּ! אֶלָּא הָכִי אַיתְנְיֵיהּ: הַנִּסְקָלִים בַּנִּשְׂרָפִים. אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִדּוֹנוּ בִּשְׂרֵיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. מַאי אִירְיָא דִּסְקִילָה חֲמוּרָה? תִּיפּוֹק לִי דְּרוּבָּא נִשְׂרָפִים נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם רַבָּנַן הוּא דְּקָאָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: דְּקָאָמְרַתְּ שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה – לָא, סְקִילָה חֲמוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, לָא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אַל יֹאמַר לוֹ ״אַבָּא עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״. ״כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״ – צַעוֹרֵי קָא מְצַעַר לֵיהּ! אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ״. אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא, וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב מַתְנָה: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר רַב חִסְדָּא: הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל. הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִילּוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם״. אָמַר רָבָא: הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא, וְתוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא – מָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 32bקידושין ל״ב ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
הָכָא תּוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא?! הֲדַר אָמַר רָבָא: אִין, תּוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא, דִּכְתִיב: ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה״. אִינִי?! וְהָא רָבָא מַשְׁקֵי בֵּי הִלּוּלָא דִּבְרֵיהּ וְדַל לֵיהּ כָּסָא לְרַב פָּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, וְקָמוּ מִקַּמֵּיהּ. לְרַב מָרִי וּלְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, וְלָא קָמוּ מִקַּמֵּיהּ. אִיקְּפַד וַאֲמַר: הָנוּ רַבָּנַן רַבָּנַן, וְהָנוּ רַבָּנַן לָאו רַבָּנַן? וְתוּ, רַב פָּפָּא הֲוָה מַשְׁקֵי בֵּי הִלּוּלָא דְּאַבָּא מָר בְּרֵיהּ וְדַלִּי לֵיהּ כָּסָא לְרַבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא קָם מִקַּמֵּיהּ וְאִיקְּפַד! אֲפִילּוּ הָכִי – הִידּוּר מֶיעְבַּד לֵיהּ בָּעוּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר: הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. נָתַן הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ, נְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקִיבְּלוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ? אָנוּ יוֹשְׁבִין וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אֲמַר לֵיהּ: מָצִינוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ, אַבְרָהָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ – וְשִׁמֵּשׁ. אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: ״וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם״. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ – לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים. וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים, וּמוֹרִיד מָטָר, וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה, וְעוֹרֵךְ שׁוּלְחָן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר: נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״ – שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ מִפְּנֵי זָקֵן אַשְׁמַאי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן״, וְאֵין זָקֵן אֶלָּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין זָקֵן אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה חׇכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. יָכוֹל יַעֲמוֹד מִפָּנָיו מִמָּקוֹם רָחוֹק? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם וְהָדַרְתָּ״ – לֹא אָמַרְתִּי קִימָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ הִידּוּר. יָכוֹל יְהַדְּרֶנּוּ בְּמָמוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם וְהָדַרְתָּ״ – מָה קִימָה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס, אַף הִידּוּר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס. יָכוֹל יַעֲמוֹד מִפָּנָיו מִבֵּית הַכִּסֵּא וּמִבֵּית הַמֶּרְחָץ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם וְהָדַרְתָּ״ – לֹא אָמַרְתִּי קִימָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ הִידּוּר. יָכוֹל יַעֲצִים עֵינָיו כְּמִי שֶׁלֹּא רָאָהוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּקוּם... וְיָרֵאתָ״ – דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ: ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – אֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יַנִּיק וְחַכִּים. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: יַנִּיק וְחַכִּים – לָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: אֲפִילּוּ יַנִּיק וְחַכִּים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר לָךְ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא – אִם כֵּן נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה זָקֵן תָּקוּם וְהָדַרְתָּ״, מַאי שְׁנָא דְּפַלְגִינְהוּ רַחֲמָנָא – לְמֵימַר: דְּהַאי לָאו הַאי, וְהַאי לָאו הַאי. שְׁמַע מִינַּהּ אֲפִילּוּ יַנִּיק וְחַכִּים. וְתַנָּא קַמָּא, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיסְמַךְ ״זָקֵן״ ״וְיָרֵאתָ״. וְתַנָּא קַמָּא מַאי טַעְמָא? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי – אִם כֵּן נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.