Why do the Sages turn to Dama ben Netina's refusal to wake his father to answer the question of how far honoring a parent extends?
מדוע משיבים חכמים על השאלה ״עד היכן כיבוד אב ואם״ דווקא בסיפור על דמא בן נתינה שסירב להעיר את אביו?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada asks why the widow's son asked Rabbi Yehoshua again: he wanted a clear answer from both sages, and to avoid seeming to slight Rabbi Eliezer he added a new question about divorced parents. "Pour them water and squawk like chickens" means: serve them equally, and appease each with words, since divorced parents will each resent not being served first. Ulla preached at the Nasi's door to teach the Nasi's house not to make decrees for their own honor, as the nations learned from "honor your father" that God's commands are for our good.
בן יהוידע שואל מדוע שב בן האלמנה ושאל את רבי יהושע: הוא רצה תשובה ברורה משני החכמים, וכדי שלא ייראה כמזלזל ברבי אליעזר הוסיף שאלה חדשה על הורים גרושים. "הטל להן מים בספל וקעקע להם כתרנגולים" פירושו: שמש אותם בשווה, ופייס כל אחד בדברים, שהרי הורים גרושים יקפידו כל אחד על שלא הקדים אותו. עולא דרש אפיתחא דבי נשיאה ללמד את בית הנשיא שלא יגזרו גזירות לכבודם, כשם שאומות העולם למדו מ"כבד את אביך" שמצוות ה' לטובתנו.
"Go out and see what a gentile did": he brings a proof not from a pious Jew, whose extra devotion might seem exceptional, but from outside the nation. The reward came as a red heifer so that it would be clearly from Heaven, so that Israel would gain merit by paying a great price, and so that the Sages would reason a fortiori. Avimi is praised not for the degree of his honor but because he honored for its own sake, and his calling "yes, yes" all the way to the gate showed onlookers he was running for his father. Rabbi Tarfon had not reached "half" of honor because honor requires bearing both bodily pain and financial loss. Ben Yehoyada on Kiddushin 31 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.31a
"צאו וראו מה עשה נכרי אחד": הוא מביא ראיה לא מישראל חסיד, שחסידותו עשויה להיראות יוצאת דופן, אלא מחוץ לאומה. השכר בא כפרה אדומה כדי שיהיה ניכר שהוא מן השמים, כדי שישראל יזכו בהוצאת ממון רב על המצווה, וכדי שחכמים ילמדו קל וחומר לעצמם. אבימי משובח לא בשיעור הכבוד אלא בכך שכיבד לשמה, ו"אין אין" שאמר עד שהגיע לפתח הראה לרואים שהוא רץ בשביל אביו. רבי טרפון לא הגיע ל"חצי" הכבוד, שהכבוד כולל צער הגוף וגם הפסד ממון. Ben Yehoyada on Kiddushin 31 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.31a
Father first for honor, mother first for fearאב תחילה בכבוד, אם תחילה במורא
Rebbi teaches: it is known before God that a son honors his mother more, because she persuades him with words, so Scripture puts the father first in "honor your father and mother." A son fears his father more, because he teaches him Torah, so Scripture puts the mother first in "each man shall fear his mother and father."
רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני ששדלתו בדברים; לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה; לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.
A Tanna taught before Rav Naḥman: when a person pains his parents, God says "I did well not to dwell among them, for they would have pained Me." Rabbi Yitzḥak: one who sins in private pushes away the feet of the Divine Presence, since "the earth is My footstool."
תני תנא קמיה דרב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילמלי דרתי ביניהם ציערוני. אמר רבי יצחק: כל העובר עבירה בסתר, כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי".
Rabbi Yehoshua ben Levi forbids walking four cubits with an upright, haughty posture, for "the whole earth is full of His glory." Rav Huna son of Rav Yehoshua would not walk four cubits bareheaded, saying "the Divine Presence is above my head." The honor of parents opens onto awareness of God's presence everywhere.
אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר "מלא כל הארץ כבודו". רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי. כבוד ההורים נפתח אל מודעות לנוכחות השכינה בכל מקום.
When father and mother both askכשהאב והאם מבקשים יחד
A widow's son asked Rabbi Eliezer: if my father and mother both ask for water, whom first? Rabbi Eliezer: set aside your mother's honor and honor your father, since you and your mother are both obligated in his honor. He asked Rabbi Yehoshua the same and received the same answer.
בן אלמנה שאל את רבי אליעזר: אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים, איזה מהן קודם? אמר לו: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך. בא לפני רבי יהושע, אמר לו כן.
He then asked: Rabbi, if she was divorced? Rabbi Yehoshua replied: from your eyelashes it is clear you are a widow's son; pour water for them into a basin and squawk at them like chickens. With divorced parents, neither has priority, and the son serves both at once.
אמר לו: רבי, נתגרשה מהו? אמר לו: מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה; הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולים. בהורים גרושים אין לאחד קדימה, והבן משרת את שניהם בבת אחת.
The rule for a married mother rests on her own obligation to her husband; once that tie is dissolved, the reason for priority falls away. Rav Idi bar Avin's statement on 30b, that divorced father and mother are equal, is applied here in practice.
הדין באם נשואה נשען על חובתה שלה כלפי בעלה; כשקשר זה מתפרק, נופל הטעם לקדימה. דברי רב אידי בר אבין בדף הקודם, שבגירושין שניהם שווים, מוחלים כאן למעשה.
The nations and "the words of Your mouth"אומות העולם ו"אמרי פיך"
Ulla the Great expounded at the entrance of the Nasi's house: "all the kings of the earth shall thank You, for they heard the words of Your mouth." Not "the word" but "the words": when God said "I am" and "you shall have no other gods," the nations said He seeks His own honor.
דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך" — "מאמר פיך" לא נאמר אלא "אמרי פיך". בשעה שאמר הקב"ה "אנכי" ו"לא יהיה לך", אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש.
When He said "honor your father and mother," they retracted and conceded the first statements. Rava cites "the beginning of Your word is truth": from the end of Your words it is evident that the beginning was truth.
כיון שאמר "כבד את אביך ואת אמך", חזרו והודו למאמרות הראשונות. אמר רבא: מהכא, "ראש דברך אמת" — מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת.
The command to honor parents serves as evidence of God's motives: a lawgiver who commands honor for others is not seeking only His own. Daf Digest lists this under "honoring parents enhanced Hashem's credibility among the nations."
הציווי לכבד הורים משמש עדות למניעי ה': מחוקק המצווה על כבוד לאחרים אינו מבקש רק את כבודו. דף דיג'סט מונה זאת תחת "כיבוד הורים חיזק את אמינות ה' בעיני האומות".
Dama ben Netinaדמא בן נתינה
How far does honor reach? Go and see what a gentile in Ashkelon, Dama ben Netina, did. The Sages sought stones for the ephod at a profit of six hundred thousand, or eight hundred thousand, but the key was under his sleeping father's head, and he would not wake him.
עד היכן כיבוד אב ואם? צאו וראו מה עשה נכרי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו: בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו.
The next year God rewarded him: a red heifer was born in his herd. When the Sages came, he said: I know that if I asked all the money in the world you would pay, but I ask only what I lost for my father's honor. Rabbi Ḥanina: if one not commanded is so rewarded, how much more one commanded, since one who is commanded and does is greater.
לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה; גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
Rav Yosef, who was blind, once wanted to hear that the halakha follows Rabbi Yehuda, exempting the blind, so his observance would be voluntary; after Rabbi Ḥanina's teaching he wanted to hear the opposite. Rav Dimi adds that Dama's mother once tore his golden cloak among Roman nobles, struck and spat on him, and he did not shame her.
אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא, מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצוות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מפקדינא ועבידנא; השתא דשמעית להא דרבי חנינא, אדרבה, מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן. כי אתא רב דימי אמר: פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב ויושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו ורקקה לו בפניו, ולא הכלימה.
The Amoraim's honor of their parentsכבוד ההורים אצל האמוראים
Avimi son of Rabbi Abbahu taught: one may feed his father pheasant yet lose the World to Come, and another may make him grind at a mill yet earn it. Rabbi Abbahu praised his son Avimi, who though he had five ordained sons, ran to open the door for his father, calling "yes, yes," and once stood over him until he woke to give him water.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחיים ומביאו לחיי העולם הבא. אמר רבי אבהו: כגון אבימי ברי קיים מצוות כיבוד; חמשה בני סמוכי הוו ליה לאבימי בחיי אביו, וכי הוה אתי רבי אבהו קרי אבבא, רהיט ואזיל ופתח ליה, ואמר "אין אין" עד דמטי התם. יומא חד אמר ליה: אשקיין מיא; אדאתא ניים, גחין קאי עליה עד דאיתער.
Abaye told Rav Ya'akov bar Avuh to accept a cup from his mother but not his father, a Torah scholar who would be hurt. Rabbi Tarfon bent to let his mother climb onto her bed; when he boasted, the Sages said he had not reached half of honor: had she thrown his purse into the sea and he not shamed her? Rav Yosef stood at his mother's footsteps, saying "I rise before the approaching Divine Presence."
אמר ליה אביי לרב יעקב בר אבוה: מאמך קביל, מאבוך לא תקביל, דבר תורה הוא דילמא חלשא דעתיה. רבי טרפון גחין וסליק ליה לאמו לפוריה; אתא וקא משתבח בבי מדרשא, אמרו ליה: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד; כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה? רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאימיה, אמר: איקום מקמי שכינה דאתיא.
Rabbi Yoḥanan called fortunate one who never saw his parents, since he was orphaned at birth. Rav Asi's elderly mother asked for jewelry, then a husband as handsome as he; he left for Eretz Yisrael. Rabbi Yoḥanan would not say whether he could leave to meet her, and wished him peace; on the way he heard her coffin was coming and said "had I known, I would not have left."
אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא חמאן, כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו. רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקנה; אמרה ליה: בעינא תכשיטין — עבד לה; בעינא גברא — נעיין לך; בעינא גברא דשפיר כוותך — שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אתיא אבתריה; שאל את רבי יוחנן, והלה לא פסק, אלא אמר: המקום יחזירך לשלום. אדהכי שמע דקא אתי ארונא, אמר: אי ידעי לא נפקי.
Honor in life and in death; fear and honor definedכבוד בחייו ובמותו; הגדרת מורא וכבוד
A baraita: one honors his father in life and in death. In life: on an errand for his father, he does not say "send me for my own sake," but "for father's sake." In death: when quoting him, he says "so said father, my teacher, may I be an atonement for his rest" within twelve months, and afterward "may his memory be for a blessing."
תנו רבנן: מכבדו בחייו ומכבדו במותו. בחייו — הרי שהיה נשמע בדבר לאביו, לא יאמר "שלחוני בשביל עצמי", אלא "בשביל אבא". במותו — היה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר "כך אמר אבא", אלא "כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו"; והני מילי תוך שנים עשר חודש, מכאן ואילך אומר "זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".
A Sage changes the name of his father and teacher when quoting them, but the interpreter does not. Rava explains: the interpreter may use the Sage's father's name directly, as Mar bar Rav Ashi said "my father, my teacher," while his interpreter said "so said Rav Ashi."
תנו רבנן: חכם משנה שם אביו ושם רבו, ותורגמן אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו. אמר רבא: שם אבי החכם ושם רבו של חכם, כי הא דמר בר רב אשי, כי הוה דריש בפירקא אמר "אמר אבא מרי", ואמורא דידיה אמר "הכי אמר רב אשי".
What is fear and what is honor? Fear: not standing or sitting in his place, not contradicting his words, not deciding against him in a dispute. Honor: giving him food and drink, dressing and covering him, bringing him in and taking him out. The daf ends as a question about who pays for this is raised.
תנו רבנן: איזהו מורא ואיזהו כיבוד? מורא — לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. כיבוד — מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. הדף מסתיים כשנשאלת השאלה משל מי.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does Scripture put the father first for honor and the mother first for fear?מדוע הכתוב מקדים אב בכבוד ואם במורא?
- What does the case of divorced parents teach about the source of the father's priority?מה מלמד מקרה ההורים הגרושים על מקור הקדימה של האב?
- Why is Dama ben Netina, a gentile, chosen as the model for the extent of honoring parents?מדוע דמא בן נתינה, נכרי, נבחר כדגם להיקף כיבוד ההורים?
- How do the definitions of fear and honor differ, and what does each protect?כיצד נבדלות הגדרות המורא והכבוד, ועל מה מגינה כל אחת?
The source sheetדף המקורות
שֶׁמְּשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּיבּוּד אָב לְכִיבּוּד אֵם. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁהַבֵּן מִתְיָירֵא מֵאָבִיו יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּלַמְּדוֹ תּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרָא הָאֵם לְמוֹרָא הָאָב.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְצַעֵר אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, שֶׁאִלְמָלֵי דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, צִיעֲרוּנִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר – כְּאִילּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי״.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לָא מְסַגֵּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִילּוּי הָרֹאשׁ. אָמַר: שְׁכִינָה לְמַעְלָה מֵרֹאשִׁי.
שָׁאַל בֶּן אַלְמָנָה אַחַת אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ וְאִימָּא אוֹמֶרֶת: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח כְּבוֹד אִמְּךָ וַעֲשֵׂה כְּבוֹד אָבִיךָ, שֶׁאַתָּה וְאִמְּךָ חַיָּיבִים בִּכְבוֹד אָבִיךָ. בָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ כָּךְ.
אָמַר לוֹ: רַבִּי, נִתְגָּרְשָׁה מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִבֵּין רִיסֵי עֵינֶיךָ נִיכָּר שֶׁבֶּן אַלְמָנָה אַתָּה. הַטֵּל לָהֶן מַיִם בְּסֵפֶל וְקַעְקֵעַ לָהֶן כְּתַרְנְגוֹלִין.
דָּרֵשׁ עוּלָּא רַבָּה אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: מַאי דִּכְתִיב: ״יוֹדוּךָ ה׳ כׇּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ״ – ״מַאֲמַר פִּיךָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אִמְרֵי פִיךָ״ – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, אֲמַרוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ.
כֵּיוָן שֶׁאָמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ חָזְרוּ וְהוֹדוּ לְמַאֲמָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. רָבָא אָמַר: מֵהָכָא: ״רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת״ – ״רֹאשׁ דְּבָרְךָ״ וְלֹא ״סוֹף דְּבָרְךָ״? אֶלָּא מִסּוֹף דְּבָרְךָ נִיכָּר שֶׁרֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב עוּלָּא: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים פְּרַקְמַטְיָא בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לָאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְרַב כָּהֲנָא מַתְנֵי בִּשְׁמוֹנִים רִיבּוֹא, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ.
לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ. נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶם: יוֹדֵעַ אֲנִי בָּכֶם שֶׁאִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם כׇּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אַתֶּם נוֹתְנִין לִי, אֶלָּא אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא אוֹתוֹ מָמוֹן שֶׁהִפְסַדְתִּי בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא.
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה – כָּךְ, מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא: מַאן דַּהֲוָה אָמַר לִי הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: סוֹמֵא פָּטוּר מִן הַמִּצְוֹת – עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן, דְּהָא לָא מִיפְּקִידְנָא וְהָא עָבֵידְנָא. הַשְׁתָּא דְּשַׁמְעִיתַהּ לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה, אַדְּרַבָּה: מַאן דְּאָמַר לִי דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: פַּעַם אַחַת הָיָה לָבוּשׁ סִירְקוֹן שֶׁל זָהָב, וְהָיָה יוֹשֵׁב בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי. וּבָאתָה אִמּוֹ וּקְרָעַתּוּ מִמֶּנּוּ, וְטָפְחָה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְיָרְקָה לוֹ בְּפָנָיו, וְלֹא הִכְלִימָהּ.
תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: יֵשׁ מַאֲכִיל לְאָבִיו פַּסְיוֹנֵי וְטוֹרְדוֹ מִן הָעוֹלָם, וְיֵשׁ מַטְחִינוֹ בָּרֵיחַיִםWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וּמְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּגוֹן אֲבִימִי בְּרִי קִיֵּים מִצְוַת כִּיבּוּד. חַמְשָׁה בְּנֵי סְמִיכִי הֲוָה לֵיהּ לַאֲבִימִי בְּחַיֵּי אָבִיו, וְכִי הֲוָה אֲתָא רַבִּי אֲבָהוּ, קָרֵי אַבָּבָא, רָהֵיט וְאָזֵיל וּפָתַח לֵיהּ וְאָמַר: אִין, אִין, עַד דְּמָטֵאי הָתָם.
יוֹמָא חַד אֲמַר לֵיהּ: אַשְׁקְיַין מַיָּא. אַדְּאַיְיתִי לֵיהּ נַמְנֵם. גָּחֵין קָאֵי עֲלֵיהּ עַד דְּאִיתְּעַר. אִיסְתַּיַּיעָא מִילְּתֵיהּ וּדְרַשׁ אֲבִימִי ״מִזְמוֹר לְאָסָף״.
אֲמַר לֵיהּ רַב יַעֲקֹב בַּר אֲבוּהּ לְאַבָּיֵי: כְּגוֹן אֲנָא, דְּעַד דְּאָתֵינָא מִבֵּי רַב אַבָּא מְדַלֵּי לִי כָּסָא וְאִמָּא מָזְגָה לִי, הֵיכִי אֶיעֱבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: מֵאִמָּךְ קַבֵּיל, וּמֵאֲבוּךְ לָא תְּקַבֵּל דְּכֵיוָן דְּבַר תּוֹרָה הוּא חָלְשָׁה דַּעְתֵּיהּ.
רַבִּי טַרְפוֹן הֲוָה לֵיהּ הָהִיא אִמָּא דְּכֹל אֵימַת דַּהֲוָת בָּעֲיָא לְמֵיסֵק לְפוּרְיָא גָּחִין וּסְלִיק לַהּ, וְכֹל אֵימַת דֵּהוָת נָחִית, נֶחְתַּת עֲלוּיָה. אֲתָא וְקָא מִשְׁתַּבַּח בֵּי מִדְרְשָׁא. אָמְרֵי לֵיהּ: עֲדָיִין לֹא הִגַּעְתָּ לַחֲצִי כִּיבּוּד. כְּלוּם זָרְקָה אַרְנָקִי בְּפָנֶיךָ לַיָּם וְלֹא הִכְלַמְתָּהּ?
רַב יוֹסֵף כִּי הֲוָה שָׁמַע קָל כַּרְעָא דְאִמֵּיהּ, אָמַר: אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָה דְּאָתְיָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חֲמָאָן. רַבִּי יוֹחָנָן כִּי עִבְּרַתּוּ אִמּוֹ – מֵת אָבִיו, יְלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ. וְכֵן אַבָּיֵי. אִינִי? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם! הָהִיא מְרַבְּיָנְתֵּיהּ הֲוַאי.
רַב אַסִּי הֲוָה לֵיהּ הָהִיא אִמָּא זְקֵינָה. אֲמַרָה לֵיהּ: בָּעֲיָנָא תַּכְשִׁיטִין. עֲבַד לַהּ. בָּעֲיָנָא גַּבְרָא: נְיעַיֵּין לָךְ. בָּעֲיָנָא גַּבְרָא דְּשַׁפִּיר כְּוָתָךְ, שַׁבְקַהּ וַאֲזַל לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
שְׁמַע דְּקָא אָזְלָה אַבָּתְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. לִקְרַאת אִמָּא מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אִתָּרַח פּוּרְתָּא, הֲדַר אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: אַסִּי, נִתְרַצֵּיתָ לָצֵאת – הַמָּקוֹם יַחֲזִירְךָ לְשָׁלוֹם.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם, דִּלְמָא מִירְתָּח רָתַח? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמַר לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: הַמָּקוֹם יַחֲזִירְךָ לְשָׁלוֹם. אֲמַר לֵיהּ: וְאִם אִיתָא דְּרָתַח – לָא הֲוָה מְבָרֵךְ לֵךְ. אַדְּהָכִי וְהָכִי שְׁמַע לַאֲרוֹנַאּ דְּקָאָתֵי. אָמַר: אִי יְדַעִי לָא נְפַקִי.
תָּנוּ רַבָּנַן: מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו, וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ. בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם, לֹא יֹאמַר: ״שַׁלְּחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, ״מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, ״פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״. אֶלָּא כּוּלְּהוּ: ״בִּשְׁבִיל אַבָּא״.
בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר דָּבָר שְׁמוּעָה מִפִּיו, לֹא יֹאמַר: ״כָּךְ אָמַר אַבָּא״, אֶלָּא: ״כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ״. וְהָנֵי מִילֵּי תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מִכָּאן וְאֵילָךְ אוֹמֵר: ״זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״.
תָּנוּ רַבָּנַן: חָכָם – מְשַׁנֶּה שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם רַבּוֹ. תּוּרְגְּמָן – אֵינוֹ מְשַׁנֶּה לֹא שֵׁם אָבִיו וְלֹא שֵׁם רַבּוֹ. אֲבוּהּ דְּמַאן? אִילֵימָא אֲבוּהּ דִּמְתוּרְגְּמָן – אַטּוּ תּוּרְגְּמָן לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: שֵׁם אָבִיו שֶׁל חָכָם, וְשֵׁם רַבּוֹ שֶׁל חָכָם. כִּי הָא דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוָה דָּרֵישׁ בְּפִירְקָא, אִיהוּ אָמַר: אַבָּא מָרִי, וְאָמוֹרֵיהּ אָמַר: הָכִי אָמַר רַב אָשֵׁי.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.
אִיבַּעְיָא לְהוּ:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
