Why do the words “this ox is a burnt offering” transfer it to the Temple's possession even from afar, while a private buyer must perform an act of acquisition?
מדוע האמירה ״שור זה עולה״ מקנה את השור להקדש אף מרחוק, ואילו קונה פרטי צריך לעשות מעשה קניין?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 28. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 28a nor 28b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 25 and Kiddushin 29.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין כ״ח. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין כ״ה ועל קידושין כ״ט.
Extension in monetary and doubtful claimsגלגול בממון ובספק
The school of Rabbi Yishmael completes the a fortiori: if a sota, whose case cannot be established by one witness, is subject to extension, surely money, where one witness imposes an oath, is subject to extension.
דבי רבי ישמעאל משלים את הקל וחומר: ומה סוטה, שאין נשבעת על פי עד אחד, מגלגלין; ממון, שנשבע על פי עד אחד, אינו דין שמגלגלין?
That covers a definite claim. For a doubtful one, Rabbi Shimon ben Yoḥai says the Torah mentions an oath "outside" in monetary law and "inside" in the sota passage; just as inside the doubtful is treated as certain, so outside.
אשכחן ודאי; ספק מנלן? תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים; מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי.
The sota's oath covers whether she strayed, a matter she may not know for certain in every detail; that model lets monetary oaths be extended to claims of doubt as well.
שבועת הסוטה מכסה את השאלה אם סטתה, ענין שאפשר שאינה ודאית בכל פרטיו; דגם זה מאפשר לגלגל שבועות ממון גם על טענות ספק.
Rav: "swear you are not my slave"רב: "השבע לי שאין אתה עבדי"
How far does extension reach? Rav Yehuda in Rav's name: even to say "swear to me that you are not my slave." Once an oath is owed, any related claim can be added to it.
עד היכן גלגול שבועה? אמר רב יהודה אמר רב: שאומר לו "השבע לי שאין אתה עבדי". משחייב שבועה, אפשר לצרף אליה כל טענה.
The Gemara objects: such a claim is grounds for excommunication, as a baraita teaches: one who calls another a slave is excommunicated; a mamzer, receives forty lashes; a wicked man, may harass his livelihood.
הגמרא מקשה: האי משמתינן ליה, דתניא: הקורא לחבירו עבד — יהא בנידוי; ממזר — סופג את הארבעים; רשע — יורד עמו לחייו.
Daf Digest uses this baraita on calling another "wicked." The law treats an insult about status as a serious harm, which is why a mere claim of slavery cannot be imposed through an oath.
דף דיג'סט מביא ברייתא זו בעניין הקורא לחבירו "רשע". ההלכה רואה בעלבון על מעמדו של אדם נזק חמור, ולכן טענת עבדות סתמית אינה יכולה להיכפות באמצעות שבועה.
Rava: "you were sold to me as a Hebrew slave"רבא: "שנמכרת לי בעבד עברי"
Rava therefore says: "swear to me that you were not sold to me as a Hebrew slave." That is a proper claim, since there is money in it, the slave's labor. Rava follows his view that a Hebrew slave's body is acquired.
אלא אמר רבא: "השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי". טענה מעלייתא היא, דאית ליה ממונא; ורבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי.
If so, it is like land, and an oath is not imposed for land? The novelty: one might think it is land that people sell privately, so that if he had been sold there would be no publicity; the baraita teaches that a purchase of a person would be publicly known.
אי הכי, היינו קרקעות, ואין נשבעין על הקרקעות? מהו דתימא: קרקע דאזלי ומזבני בצנעא, דאי איתא דזבין לא הוה ליה קלא; קמשמע לן דאי איתא דזבין הוה ליה קלא.
The result marks the outer boundary of extension: a claim must have real monetary content and be the kind of fact that would be known. Insults dressed as claims are excluded.
התוצאה מסמנת את הגבול החיצוני של הגלגול: הטענה צריכה תוכן ממוני ממשי ולהיות עובדה שהייתה ידועה. עלבונות הלבושים כטענות אינם נכללים.
The mishna on exchangeמשנת החליפין
The mishna: anything used as payment for another, once one party acquires, the other is liable for what was given in exchange; for example, an ox for a cow or a donkey for an ox. "Used as payment" suggests a coin, which would mean coins can serve in exchange.
המשנה: כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. כיצד? החליף שור בפרה או חמור בשור, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. "הנעשה דמים" משמע מטבע, ומכאן שמטבע נעשה חליפין.
Rav Yehuda reads it: anything that is appraised as payment for another. The example "an ox for a cow" supports this, since both are goods. Exchange is a barter of objects, not a sale for coins.
אמר רב יהודה: הכי קאמר: כל הנישום דמים באחר. דיקא נמי, דקתני "כיצד? החליף שור בפרה". שמע מינה. החליפין הם החלפת חפצים, ולא מכירה במטבע.
The distinction matters because a coin's value is set by the authority that issues it, while goods carry their value in themselves. Exchange works through the objects' own worth.
ההבחנה חשובה משום ששוויו של מטבע נקבע על ידי מי שמנפיק אותו, ואילו לחפצים יש שווי בעצמם. החליפין פועלים דרך שוויים העצמי של החפצים.
Coins, produce, and the decree of pullingמטבע, פירות וגזירת משיכה
On the initial assumption that a coin makes exchange, what does "how so" add? That produce, like meat of an ox for a cow, also makes exchange. This fits Rav Sheshet, who holds produce effects exchange; for Rav Naḥman, who holds it does not, the clause means that money can work like exchange: the value of an ox for a cow.
ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין, מאי "כיצד"? הכי קאמר: אף פירות נעשים חליפין, כגון בשר שור בפרה. הניחא לרב ששת דאמר פירות עושין חליפין; לרב נחמן מאי איכא למימר? הכי קאמר: יש דמים כחליפין, כגון דמי שור בפרה.
This Tanna holds with Rabbi Yoḥanan that by Torah law money acquires, and the Sages required pulling lest the seller say "your wheat burned in the loft." They decreed for the common case, a sale, and not for the uncommon case of paying with the value of another item.
התנא סבר כרבי יוחנן, דאמר דבר תורה מעות קונות; ומפני מה אמרו משיכה קונה? גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חטיך בעלייה". מילתא דשכיחא גזרו בה רבנן, מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
For Reish Lakish, who holds pulling is written in the Torah, the mishna must follow Rav Sheshet that produce effects exchange; if he held like Rav Naḥman, he could explain nothing. Perforce he holds like Rav Sheshet.
ולריש לקיש, דאמר משיכה מפורשת מן התורה, הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר פירות עושין חליפין, מוקי לה כרב ששת. אלא אי סבר לה כרב נחמן, במאי מוקי לה? על כרחך סבר לה כרב ששת.
The Temple acquires by money and by declarationההקדש קונה בכסף ובאמירה
The next mishna: the Temple's acquisition is by money, a commoner's by possession, and one's declaration to the Most High is like delivery to a commoner. A baraita explains: if the treasurer paid for an animal, even at the end of the world, he acquired; a commoner does not acquire until he pulls.
המשנה הבאה: רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה, אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. תנו רבנן: כיצד רשות הגבוה בכסף? גזבר שנתן מעות על הבהמה, אפילו בהמה בסוף העולם, קנה; ובהדיוט לא קנה עד שימשוך.
Declaration: one who says "this ox is a burnt offering" or "this house is consecrated" makes it the Temple's even if it is at the end of the world, while a commoner does not acquire until he pulls or takes possession.
כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט? האומר "שור זה עולה", "בית זה הקדש", אפילו בסוף העולם קנה; ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ועד שיחזיק.
The Temple's acquisition is stronger because its owner is everywhere: no physical handover is needed for property to pass to Heaven. Daf Digest's "oral consecration of property" names this theme, which continues on the next daf.
קניין ההקדש חזק יותר משום שבעליו נמצא בכל מקום: אין צורך במסירה פיזית כדי שנכס יעבור לשמיים. "הקדש בפה" של דף דיג'סט מציין נושא זה, הנמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- How does the sota's oath serve as a model for extending oaths in monetary and doubtful claims?כיצד שבועת הסוטה משמשת דגם לגלגול שבועה בממון ובספק?
- Why is "swear you are not my slave" rejected, while "swear you were not sold to me as a Hebrew slave" is accepted?מדוע "השבע לי שאין אתה עבדי" נדחה, ואילו "השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי" מתקבל?
- Why did the Sages decree pulling only for common sales and not for uncommon transactions?מדוע גזרו חכמים משיכה רק במכירה השכיחה ולא בעסקאות שאינן שכיחות?
- What does "a declaration to the Most High is like delivery to a commoner" reveal about the Temple's ownership?מה מגלה "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט" על בעלות ההקדש?
The source sheetדף המקורות
שֶׁלֹּא נִיתְּנָה לְהִתָּבַע בְּעֵד אֶחָד – מְגַלְגְּלִין, מָמוֹן, שֶׁנִּיתָּן לְהִתָּבַע בְּעֵד אֶחָד – אֵינוֹ דִּין שֶׁמְגַלְגְּלִין?
אַשְׁכְּחַן בְּוַדַּאי, סָפֵק מְנָלַן?
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה שְׁבוּעָה בַּחוּץ, וְנֶאֶמְרָה שְׁבוּעָה בִּפְנִים. מָה שְׁבוּעָה הָאֲמוּרָה בִּפְנִים – עָשָׂה בָּהּ סָפֵק כְּוַדַּאי, אַף שְׁבוּעָה הָאֲמוּרָה בַּחוּץ – עָשָׂה בָּהּ סָפֵק כְּוַדַּאי.
עַד הֵיכָן גִּלְגּוּל שְׁבוּעָה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דְּאָמַר לֵיהּ: ״הִישָּׁבַע לִי שֶׁאֵין עַבְדִּי אַתָּה״.
הָהוּא שַׁמּוֹתֵי מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ! דְּתַנְיָא: הַקּוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ ״עֶבֶד״ – יְהֵא בְּנִידּוּי. ״מַמְזֵר״ – סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. ״רָשָׁע״ – יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: הִישָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא נִמְכַּרְתָּ לִי בְּעֶבֶד עִבְרִי. הַאי טַעַנְתָּא מְעַלַּיְיתָא הִיא, מָמוֹנָא אִית לֵיהּ גַּבֵּיהּ! רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: עֶבֶד עִבְרִי גּוּפוֹ קָנוּי.
אִי הָכִי, הַיְינוּ קַרְקַע! מַהוּ דְּתֵימָא: קַרְקַע הוּא דְּעָבְדִי אִינָשֵׁי דִּמְזַבְּנִי בְּצִינְעָא, אִם אִיתָא דְּזַבֵּין – לֵית לֵיהּ קָלָא.
הַאי, אִם אִיתָא דְּזַבֵּין – קָלָא אִית לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ כׇּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה – נִתְחַיֵּיב זֶה בַּחֲלִיפָיו. כֵּיצַד? הֶחְלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה – נִתְחַיֵּיב זֶה בַּחֲלִיפָיו.
גְּמָ׳ חֲלִיפִין מַאי נִיהוּ? – מַטְבֵּעַ, שְׁמַע מִינַּהּ: מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: כׇּל הַנִּישּׁוֹם דָּמִים בְּאַחֵר,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַיֵּיב בַּחֲלִיפִין. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: כֵּיצַד? הֶחְלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר. שְׁמַע מִינַּהּ.
וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא דְּמַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין, מַאי כֵּיצַד? הָכִי קָאָמַר: פֵּירוֹת נָמֵי עָבְדִי חֲלִיפִין. כֵּיצַד? הֶחְלִיף בְּשַׂר שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ בְּשַׂר חֲמוֹר בְּשׁוֹר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַיֵּיב בַּחֲלִיפִין.
הָנִיחָא לְרַב שֵׁשֶׁת, דְּאָמַר: פֵּירוֹת עָבְדִי חֲלִיפִין. אֶלָּא לְרַב נַחְמָן דְּאָמַר: פֵּירוֹת לָא עָבְדִי חֲלִיפִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
הָכִי קָאָמַר: יֵשׁ דָּמִים שֶׁהֵן כַּחֲלִיפִין, כֵּיצַד? הֶחְלִיף דְּמֵי שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ דְּמֵי חֲמוֹר בְּשׁוֹר.
מַאי טַעְמָא? סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: דְּבַר תּוֹרָה, מָעוֹת קוֹנוֹת. וּמָה טַעַם אָמְרוּ מְשִׁיכָה קוֹנָה? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ: ״נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִיָּיה״.
מִילְּתָא דִשְׁכִיחָ[א] גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן, מִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָ[א] לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן.
וּלְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: מְשִׁיכָה מְפוֹרֶשֶׁת מִן הַתּוֹרָה, הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת דְּאָמַר פֵּירוֹת עָבְדִי חֲלִיפִין, מְתָרֵץ כְּרַב שֵׁשֶׁת.
אֶלָּא אִי סָבַר לַהּ כְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר פֵּירוֹת לָא עָבְדִי חֲלִיפִין, וּמַטְבֵּעַ לָא קָנֵי, בְּמַאי מוֹקֵי לַהּ? עַל כֻּרְחָךְ, כְּרַב שֵׁשֶׁת סְבִירָא לֵיהּ.
מַתְנִי׳ רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ בְּכֶסֶף, וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ – כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד רְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ בְּכֶסֶף? גִּיזְבָּר שֶׁנָּתַן מָעוֹת בִּבְהֵמָה, אֲפִילּוּ בְּהֵמָה בְּסוֹף הָעוֹלָם – קָנָה. וּבַהֶדְיוֹט – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ.
כֵּיצַד אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט? הָאוֹמֵר ״שׁוֹר זֶה עוֹלָה״, ״בַּיִת זֶה הֶקְדֵּשׁ״, אֲפִילּוּ בְּסוֹף הָעוֹלָם – קָנָה. בַּהֶדְיוֹט – לֹא קָנָהWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
