← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 27קידושין דף 27 10 February 2031י״ז שבט תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 27 — Along with Land, and the Extension of an Oathקידושין כ״ז — אגב קרקע וגלגול שבועה

Kiddushin 27 — from tithes given on a ship to the sota's "amen, amen"קידושין כ״ז — מן המעשר שניתן בספינה אל "אמן אמן" של הסוטה

4 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yosef Hubara Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYosef Hubara Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does Ulla infer from the sotah's double “amen” that a person already bound to swear can be made to swear about an additional claim?

כיצד לומד עולא מתשובת הסוטה ״אמן אמן״ שאפשר לגלגל על מי שכבר התחייב שבועה טענה נוספת?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 27. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 27a nor 27b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 25 and Kiddushin 29.

לבן יהוידע אין פירוש על קידושין כ״ז. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין כ״ה ועל קידושין כ״ט.

Rabban Gamliel on the shipרבן גמליאל בספינה

Rabban Gamliel, traveling by ship with the Elders, said: the tithe I will measure out in the future is given to Yehoshua, and its place is rented to him; another tithe is given to Akiva ben Yosef to acquire for the poor, and its place is rented to him. Does this prove the movables must be on the land?

מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה. אמר רבן גמליאל: עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו; עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו. שמע מינה צבורין בעינן?

The answer: it was different there, so as not to trouble them. Renting the very place where the tithe lay spared the recipients from going to collect it; it does not prove that placement is required.

התשובה: שאני התם, כדי שלא להטריחן. השכרת המקום שבו מונח המעשר חסכה מן המקבלים לטרוח ולגבותו; אין מכאן ראיה שצריך שיהיו מונחים שם.

The story also shows how tithes could be given while the produce was far away: the gift attaches to a place that the owner rents to the recipient, and the recipient acquires through it.

המעשה מראה גם כיצד אפשר לתת מעשרות כשהפירות רחוקים: המתנה נקשרת למקום שהבעלים משכיר למקבל, והמקבל קונה דרכו.

The document as the land's bridleהשטר כאפסרא דארעא

Rava bar Yitzḥak in Rav's name: there are two documents. "Acquire this field for so-and-so and write him a document": he may retract on the document but not the field. "On condition that you write him a document": he may retract on both.

אמר רבא בר יצחק אמר רב: שני שטרות הן. "קני שדה זו לפלוני וכתוב לו את השטר" — חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. "על מנת שתכתוב לו את השטר" — חוזר בין בשטר בין בשדה.

Rav Ḥiyya bar Avin in Rav Huna's name adds a third: if the seller wrote the document first, as the mishna says, a document may be written for the seller even without the buyer present, and once the buyer takes possession of the land, the document is acquired wherever it is. This seems to show that no piling is needed.

רב חייא בר אבין אמר רב הונא: שלושה שטרות הן; תרתי הא דאמרן, ואידך: הקדים המוכר וכתב לו את השטר, כדתנן: כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו, כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא. שמע מינה לא בעינן צבורין.

A document is different, since it is the bridle of the land: it belongs to the land itself. But the baraita on our mishna states plainly that movables are acquired along with land by money, document or possession, and from it we learn that piling is not required.

שאני שטר, דאפסרא דארעא הוא. אבל איתמר עלה: והיינו דתנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף, בשטר ובחזקה — שמע מינה לא בעינן צבורין. שמע מינה.

"Along with" and "acquire""אגב" ו"קני"

Must the giver say "along with" (agav)? The baraita lists these laws without saying "along with." But it also does not say "acquire," which is surely required. So just as "acquire" must be said, "along with" must be said too.

איבעיא להו: אגב בעינן או לא? תא שמע: דקתני כל הני ולא קתני אגב. ולטעמיך, "קני" מי קתני? אלא עד דאמר "קני", הכא נמי עד דאמר "אגב".

The halakha: piling is not required, but "along with" and "acquire" are. The words of the transaction matter even where physical placement does not.

והלכתא: לא בעינן צבורין, ובעינן אגב, ובעינן "קני". מילות העסקה חשובות גם היכן שהמיקום הפיזי אינו חשוב.

The ruling separates two kinds of link between land and movables. A physical link is unnecessary; a verbal link, naming the land as the vehicle, is essential. The transaction exists in its declared structure.

הפסק מבחין בין שני סוגי קשר בין קרקע למטלטלין. קשר פיזי אינו נחוץ; קשר מילולי, המציין את הקרקע כאמצעי, הוא הכרחי. העסקה קיימת במבנה שהוכרז.

A sale and a gift; one recipient and twoמכר ומתנה; מקבל אחד ושניים

A field sold and movables given as a gift: does it work? From Rabban Gamliel's tithe "given to Yehoshua and its place rented to him," we learn it does, since the place was rented and the tithe given.

איבעיא להו: שדה במכר ומטלטלין במתנה, מהו? תא שמע: עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. שמע מינה.

A field to one person and movables to another: from the tithe given to Akiva for the poor while the place is rented to him? Perhaps "rented" means rented for the tithe's sake. Or Rabbi Akiva is different, since he was like the hand of the poor.

איבעיא להו: שדה לאחד ומטלטלין לאחר, מהו? תא שמע: עישור אחר נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו. מאי "מושכר"? מושכר למעשר. ואיבעית אימא: שאני רבי עקיבא, דידא דעניים הוה.

The first question is resolved; the second remains open, because the case of Rabbi Akiva has its own explanation. A single story can answer one question while leaving its neighbor unsettled.

השאלה הראשונה נפשטת; השנייה נשארת פתוחה, משום שלמקרה רבי עקיבא יש הסבר משלו. מעשה אחד יכול לפשוט שאלה אחת ולהשאיר את שכנתה בלי הכרעה.

The powers of money, document and possessionכוח כסף, שטר וחזקה

Rava: this applies only when the buyer paid all the money; if not, he acquires only in proportion. A baraita supports him: money is stronger than a document because it redeems consecrated property and second tithe; a document is stronger because it divorces a Jewish woman.

אמר רבא: לא שנו אלא שנתן דמי כולן, אבל לא נתן דמי כולן, לא קנה אלא כנגד מעותיו. תניא כוותיה דרבא: יפה כח כסף מכח שטר, ויפה כח שטר מכח כסף. יפה כח כסף — שפודין בו הקדשות ומעשר שני; יפה כח שטר — שמוציאין בו בת ישראל.

Each is stronger than possession, since each acquires a Hebrew slave; possession is stronger, since one who sold ten fields in ten lands acquires all by taking possession of one, provided he paid for all. This supports Shmuel's ruling on ten fields.

ויפה כח שניהם מכח חזקה, שקונין עבד עברי; ויפה כח חזקה, שאילו מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן — במה דברים אמורים כשנתן לו דמי כולן. מסייע ליה לשמואל.

Rav Aḥa son of Rav Ika compares ten animals tied with one bridle: if he hands over the bridle, does he not acquire all? He is answered: there the tie is in his hand; here it is not. Another version reverses the comparison, and the answer is that animals are separate while the earth is one mass.

אמר רב אחא בריה דרב איקא: תדע, שאילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד ואמר לו "קני", מי לא קני? אמרו ליה: מי דמי? התם אגודן בידו, הכא אין אגודן בידו. איכא דאמרי: תדע שאינו קונה, שאילו מסר לו עשר בהמות באפסר ואמר לו "קני זו", מי קני? מי דמי? התם גופים מוחלקים, הכא גושא דארעא חד הוא.

The extension of an oathגלגול שבועה

The mishna adds that movables bind land for an oath. Ulla asks the Torah source for gilgul shevu'a, extending an oath to other claims, and cites the sota: "and the woman shall say, amen, amen." The mishna explains: amen to the curse and to the oath, with this man and another, that I did not stray while betrothed, married, or awaiting a yavam.

וזוקקין את הנכסים. אמר עולא: מנין לגלגול שבועה מן התורה? שנאמר "ואמרה האשה אמן אמן", ותנן: על מה היא אומרת אמן אמן? אמן על האלה, אמן על השבועה, אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה, שומרת יבם וכנוסה.

How could she swear about her betrothal period? Not if warned and made to drink while betrothed, since a betrothed woman does not drink. If warned and secluded while betrothed and given to drink after marriage, the water would not test her, since "the man shall be clean of iniquity." So the oath about betrothal must come by extension.

ארוסה היכי דמי? אי דקני לה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא ארוסה — והא תנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות. אלא דקני לה כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה — מי בדקי לה מיא? "ונקה האיש מעון" — אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקין את אשתו. אלא על ידי גלגול.

That source is a prohibition, the sota. For monetary matters, the school of Rabbi Yishmael taught an a fortiori: just as a sota, whose oath is about a prohibition, is extended, monetary oaths surely are. The daf ends as this argument begins.

אשכחן סוטה דאיסורא; ממונא מנלן? תנא דבי רבי ישמעאל: קל וחומר: ומה סוטה... הדף מסתיים כשהטיעון מתחיל, וההמשך בדף הבא.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why is a document called "the bridle of the land," and how does that answer the question of piling?מדוע השטר נקרא "אפסרא דארעא", וכיצד זה משיב על שאלת הצבורין?
  2. Why must a person say "along with" and "acquire," even though the movables need not be on the land?מדוע צריך לומר "אגב" ו"קני", אף שהמטלטלין אינם צריכים להיות על הקרקע?
  3. What do the comparative powers of money, document and possession teach about choosing a mode of acquisition?מה מלמד יחס הכוחות בין כסף, שטר וחזקה על בחירת דרך הקניין?
  4. How does the sota's oath about her betrothal period become the Torah source for the extension of an oath?כיצד שבועת הסוטה על תקופת אירוסיה נעשית המקור מן התורה לגלגול שבועה?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 27aקידושין כ״ז א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
נָתוּן לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ, וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. וְעִישּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לוֹ לַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ לַעֲנִיִּים, וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵינַן צְבוּרִים בַּהּ! שָׁאנֵי הָתָם, כִּי הֵיכִי דְּלָא לַיטְרְחִינְהוּ. תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הֵן: ״זְכוּ בְּשָׂדֶה זוֹ לִפְלוֹנִי וְכִתְבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בַּשְּׁטָר, וְאֵינוֹ חוֹזֵר בַּשָּׂדֶה. ״עַל מְנָת שֶׁתִּכְתְּבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בֵּין בַּשְּׁטָר בֵּין בַּשָּׂדֶה. וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הֵן. תְּרֵי – הָא דַּאֲמַרַן, אִידַּךְ: אִם קָדַם מוֹכֵר וְכָתַב לוֹ אֶת הַשְּׁטָר, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: כּוֹתְבִים שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק עִמּוֹ בַּקַּרְקַע – נִקְנָה שְׁטָר בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא. שְׁמַע מִינַּהּ לָא בָּעֵינַן צְבוּרִים בַּהּ! שָׁאנֵי שְׁטָר דְּאַפְסֵירָא דְאַרְעָא הוּא. וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה! שְׁמַע מִינַּהּ: לָא בָּעֵינַן צְבוּרִים בָּהּ, שְׁמַע מִינַּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי בָּעֵינַן ״אַגַּב״ אוֹ לָא? תָּא שְׁמַע, דְּקָתָנֵי כֹּל הָנֵי, וְלָא קָתָנֵי אַגַּב. וּלְטַעְמָיךְ, ״קְנִי״ מִי קָתָנֵי? אֶלָּא, עַד דְּאָמַר ״קְנִי״? הָכָא נָמֵי, עַד דַּאֲמַר ״אַגַּב״. וְהִלְכְתָא: צְבוּרִים – לָא בָּעֵינַן, ״אַגַּב״ וּ״קְנִי״ – בָּעֵינַן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׂדֶה בְּמֶכֶר וּמְטַלְטְלִין בְּמַתָּנָה מַהוּ? תָּא שְׁמַע: עִישּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ, שְׁמַע מִינַּהּ! אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׂדֶה לְאֶחָד, וּמְטַלְטְלִין לְאַחֵר מַהוּ? תָּא שְׁמַע: עִישּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ לַעֲנִיִּים וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. מַאי ״מוּשְׂכָּר״ – מוּשְׂכָּר לְמַעֲשֵׂר. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּיַד עֲנִיִּים הֲוָה. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּתַן דְּמֵי כוּלָּן, אֲבָל לֹא נָתַן דְּמֵי כוּלָּן – לֹא קָנָה אֶלָּא כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא: יָפֶה כֹּחַ הַכֶּסֶף מִכֹּחַ הַשְּׁטָר, וְכֹחַ הַשְּׁטָר מִכֹּחַ הַכֶּסֶף. יָפֶה כֹּחַ הַכֶּסֶף – שֶׁהַכֶּסֶף פּוֹדִין בּוֹ הֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁטָר. וְיָפֶה כֹּחַ הַשְּׁטָר – שֶׁהַשְּׁטָר מוֹצִיא בְּבַת יִשְׂרָאֵל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכֶסֶף. וְיָפֶה כֹּחַ שְׁנֵיהֶם מִכֹּחַ חֲזָקָה, וְכֹחַ חֲזָקָה מִכֹּחַ שְׁנֵיהֶם. יָפֶה כֹּחַ שְׁנֵיהֶם – שֶׁשְּׁנֵיהֶם קוֹנִים בְּעֶבֶד עִבְרִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲזָקָה. יָפֶה כֹּחַ חֲזָקָה – שֶׁחֲזָקָה מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת בְּעֶשֶׂר מְדִינוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶם – קְנָאָם כּוּלָּם.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 27bקידושין כ״ז ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁנָּתַן לוֹ דְּמֵי כוּלָּן, אֲבָל לֹא נָתַן לוֹ דְּמֵי כוּלָּן – לֹא קָנָה אֶלָּא כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו. מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת בְּעֶשֶׂר מְדִינוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶן – קָנָה אֶת כּוּלָּן. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: תֵּדַע, שֶׁאִילּוּ מָסַר לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּאַפְסָר אֶחָד וַאֲמַר לֵיהּ ״קְנֵי״ – מִי לָא קָנֵי? אֲמַר לֵיהּ: מִי דָּמֵי? הָתָם אִיגּוּדוֹ בְּיָדוֹ, הָכָא אֵין אִיגּוּדוֹ בְּיָדוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: תֵּדַע דְּלָא קָנֵי, אִילּוּ מָסַר לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּאַפְסָר אֶחָד וְאָמַר לוֹ ״זוֹ קְנֵי״ – מִי קָנֵי? מִי דָּמֵי? הָתָם גּוּפִים מוּחְלָקִים, הָכָא סַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא. וְזוֹקְקִים אֶת הַנְּכָסִים וְכוּ׳. אָמַר עוּלָּא: מִנַּיִן לְגִלְגּוּל שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן״, וּתְנַן: עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת ״אָמֵן אָמֵן״? ״אָמֵן״ עַל הָאָלָה, ״אָמֵן״ עַל ״הַשְּׁבוּעָה״. ״אָמֵן״ אִם מֵאִישׁ זֶה, ״אָמֵן״ אִם מֵאִישׁ אַחֵר. ״אָמֵן״ שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. הַאי אֲרוּסָה הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּקַנִּי לַהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, וְקָא מַשְׁקֵי לַהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, וְהָתְנַן אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה, מַאי טַעְמָא – ״תַּחַת אִישֵׁךְ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֵיכָּא. אֶלָּא דְּקַנִּי לַהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, וְנִסְתְּרָה כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, וְקָא מַשְׁקֵי לַהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה, מִי בָּדְקִי לַהּ מַיָּא? ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״ אָמַר רַחֲמָנָא, בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן – מַיִם בּוֹדְקִים אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵין אִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן – אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים אֶת אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא עַל יְדֵי גִלְגּוּל! אַשְׁכְּחַן סוֹטָה, דְּאִיסּוּרָא, מָמוֹנָא מְנָלַן? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר: וּמָה סוֹטָה

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.