When a kohen offers a sacrifice for an Israelite, why does Rav Huna son of Rav Yehoshua describe the kohen as God's agent rather than the owner's?
כשכהן מקריב קרבן עבור ישראל, מדוע רב הונא בריה דרב יהושע רואה בכהן שליח של הקב״ה ולא של בעל הקרבן?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 23. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 23a nor 23b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 22 and Kiddushin 25.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין כ״ג. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין כ״ב ועל קידושין כ״ה.
The convert's slave: freedom by possessionעבד הגר: חירות בחזקה
The story of Rabbi Yehuda from India concludes. Mar Zutra, seeing the convert's condition worsen, told his slave to remove his shoes and carry them to his house, a classic act of possession. The Gemara remarks: this one went to death, and that one went to life, meaning the slave freed by his master's death.
מעשה רבי יהודה הינדואה מסתיים. מר זוטרא, כשראה שתקפתו חולשתו, אמר לעבדו לחלוץ את מנעליו ולהוליכם לביתו, מעשה חזקה מובהק. הגמרא מעירה: האי למיתה אזל והאי לחיים אזל, כלומר העבד יצא לחירות במות האדון.
Some say the slave was a minor, and the story follows the Rabbis, not Abba Shaul. When a convert dies without heirs and Jews take his property, his slaves, adult or minor, go free. Abba Shaul says adults go free, but minors are acquired by whoever takes possession.
איכא דאמרי: קטן הוה, ודלא כאבא שאול. דתניא: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים, בין גדולים בין קטנים, קנו עצמן בני חורין. אבא שאול אומר: גדולים קנו עצמן בני חורין, קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן.
The story shows how ownership of persons dissolves when the owner leaves no heirs. The question that follows asks how a living master's slave can go free.
המעשה מראה כיצד בעלות על אדם מתפוגגת כשהבעלים אינו משאיר יורשים. השאלה הבאה בודקת כיצד עבד של אדון חי יכול לצאת לחירות.
Rabbi Meir: money through others, a bill through himselfרבי מאיר: כסף על ידי אחרים, שטר על ידי עצמו
Rabbi Meir says a slave goes free with money through others, not through himself. If without his consent, this is odd, since Rabbi Meir holds freedom is against the slave's interest, and one may act against someone's interest only in his presence. So it must be with consent, teaching that a slave has no acquisition apart from his master.
רבי מאיר אומר: בכסף על ידי אחרים, אין; על ידי עצמו, לא. במאי עסקינן? אי שלא מדעתו, הא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות, ותנן: אין חבין לאדם אלא בפניו. אלא פשיטא מדעתו, וקמשמע לן שאין קניין לעבד בלא רבו.
But then the latter clause, "a bill through himself," not through others, is hard: with consent, why not through others? Perhaps it means even through himself, teaching that his bill and his capacity arrive together? But a baraita explicitly says through himself and not through others.
אי הכי, אימא סיפא: בשטר על ידי עצמו — על ידי עצמו אין, על ידי אחרים לא. ואי מדעתו, אמאי לא? ואם תאמר מאי על ידי עצמו — אף על ידי עצמו, וקמשמע לן שגיטו וידו באין כאחד? והא תניא: בשטר על ידי עצמו ולא על ידי אחרים, דברי רבי מאיר.
Abaye answers: it is without consent, and money is different. Since money acquires him for the master against his will, it acquires him for himself against his will. Why not a document? Each document is distinct, while the coin is the same coin. Rava: with money, the master's receipt frees him; with a document, receipt by others is what frees him.
אמר אביי: לעולם שלא מדעתו, ושאני כסף, הואיל ובעל כורחו קונה אותו לרבו, בעל כורחו קונה אותו לעצמו. אי הכי שטר נמי? האי שטרא לחודיה והאי שטרא לחודיה. רבא אמר: כסף — קבלת רבו גורמת לו; שטר — קבלת אחרים גורמת לו.
The Rabbis and Rabbi Shimon ben Elazarחכמים ורבי שמעון בן אלעזר
The Rabbis say money through himself. Why not through others? They hold freedom is in his interest, which may be done in his absence. Perhaps "through himself" means even through himself, teaching he has acquisition apart from his master? But then the latter clause, a bill through others but not himself, conflicts with the principle that his bill and capacity come together.
וחכמים אומרים: בכסף על ידי עצמו. על ידי עצמו אין, על ידי אחרים לא? והא שמעינן להו לרבנן דאמרי זכות הוא לעבד, וזכין לאדם שלא בפניו. ואם תאמר "על ידי עצמו" — אף על ידי עצמו, וקמשמע לן שיש קניין לעבד בלא רבו, אימא סיפא: בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו, והא אמרת גיטו וידו באין כאחד.
If "through others" means even through others, teaching freedom is in his interest, the two clauses could be combined. Rather, the mishna means: by money, through others or himself; by a bill, through others but not himself. That is Rabbi Shimon ben Elazar's view, and three disputes exist on the matter.
ואם תאמר "על ידי אחרים" — אף על ידי אחרים, וקמשמע לן שזכות הוא לעבד, נערבינהו ונתנינהו: בכסף ובשטר בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו. אלא: בכסף בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו, ובשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו. ומני? רבי שמעון בן אלעזר. ושלוש מחלוקות בדבר.
Rabba explains Rabbi Shimon ben Elazar's reason: he learns "to her" (lah) from "to her" for a wife. Just as a wife is divorced only when the husband transfers the bill to a domain not his, so a slave goes free only when the bill reaches a domain not his master's. A slave's own hand is his master's.
אמר רבה: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? יליף "לה" "לה" מאשה: מה אשה עד שיוציא גט מרשותו לרשות שאינה שלו, אף עבד עד שיוציא גט מרשותו לרשות שאינה שלו. ידו של עבד כיד רבו.
Can a slave appoint an agent?האם עבד ממנה שליח?
Rabba asks: according to Rabbi Shimon ben Elazar, can a slave appoint an agent to receive his bill from his master? Since he learns "to her" from a wife, perhaps like a wife he can. Or perhaps a wife, who can receive her bill herself, can appoint an agent, while a slave, who cannot, cannot.
בעי רבה: לרבי שמעון בן אלעזר, עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו? כיון דיליף "לה" "לה" מאשה, כאשה; או דילמא אשה, שיכולה לקבל גיטה מיד בעלה, יכולה לעשות שליח, עבד שאינו יכול לקבל גיטו, אינו יכול לעשות שליח?
After raising it, he resolved it: "to her" from a wife, he is like a wife and can appoint an agent. The principle that one cannot appoint an agent for what one cannot do oneself seems to be broken here.
בתר דבעיא הדר פשטה: "לה" "לה" מאשה, כאשה, ויכול לעשות שליח. הכלל שאדם אינו ממנה שליח לדבר שאינו יכול לעשות בעצמו נראה כנשבר כאן.
That principle is central to the next question. If a slave can appoint an agent for what he cannot do himself, what of the claim that priests are God's agents rather than ours, because they do what we cannot?
הכלל הזה עומד במרכז השאלה הבאה. אם עבד יכול למנות שליח לדבר שאינו יכול לעשות בעצמו, מה עם הטענה שהכהנים שלוחי דשמיא ולא שלוחינו, משום שהם עושים מה שאנו איננו יכולים?
Priests: our agents or God'sכהנים: שלוחינו או שלוחי דשמיא
Rav Huna son of Rav Yehoshua said: these priests are agents of the Merciful One. If they were our agents, could there be something we cannot do and they can? An Israelite cannot offer sacrifices, so priests cannot be his agents.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו. דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו, מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצו עבדי?
The Gemara objects: a slave cannot receive his bill himself, yet he can appoint an agent. The answer: the cases differ. An Israelite has no part at all in the laws of offerings, while a slave does have a part in bills, since he can receive another slave's bill from that slave's master.
והרי עבד, שאינו יכול לקבל גיטו בעצמו, ויכול לעשות שליח? לאו מי איתא? ישראל לאו בר שייכותא דקרבנות כלל, ועבד בר שייכותא דגיטין, דתניא: עבד מקבל גט שחרור לחברו מיד רבו של חברו, אבל לא מיד רבו שלו.
Daf Digest raises this as the role of the priest: our agent or God's. The answer distinguishes total incapacity from partial capacity: one who has some standing in a category can appoint an agent within it, while one with none cannot.
דף דיג'סט מעלה זאת כשאלת תפקיד הכהן: שלוחנו או שלוחו של הקב"ה. התשובה מבחינה בין חוסר יכולת מוחלט ליכולת חלקית: מי שיש לו שייכות כלשהי בתחום יכול למנות שליח בו, ומי שאין לו כלל אינו יכול.
"Provided the money belongs to others""ובלבד שיהא הכסף משל אחרים"
The Rabbis require the money to belong to others. Shall we say Rabbi Meir holds a slave has no acquisition apart from his master, nor a wife apart from her husband, and the Rabbis hold both do? Rabba in Rav Sheshet's name says all agree neither has acquisition apart from master or husband.
חכמים מצריכים שיהא הכסף משל אחרים. לימא בהא קמיפלגי: רבי מאיר סבר אין קניין לעבד בלא רבו ואין קניין לאשה בלא בעלה, ורבנן סברי יש? אמר רבה אמר רב ששת: דכולי עלמא אין קניין לעבד בלא רבו ואין קניין לאשה בלא בעלה.
Rav Sheshet places the case where another gave the slave a hundred dinars "on condition that your master has no right to it." Rabbi Meir holds that when the slave acquires, the master acquires, and the condition says nothing; the Rabbis hold the condition is effective.
רב ששת מעמיד: כגון שנתן לו אחר מנה ואמר לו "על מנת שאין לרבך רשות בו". רבי מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" — קנה עבד קנה רבו, ו"על מנת" לא אמר ולא כלום; ורבנן סברי: כיון שאמר "על מנת", מהני.
Rabbi Elazar places it differently: all agree such a condition fails, and the case is "on condition that you go free with it." Rabbi Meir: the condition is ignored; the Rabbis: he gave it only for freedom. The daf ends as the Gemara cites a baraita that seems to contradict both positions.
רבי אלעזר מעמיד אחרת: בכי הא כולי עלמא לא פליגי דקנה עבד קנה רבו, והכא כגון שאמר לו "על מנת שתצא בו לחירות". רבי מאיר — "על מנת" לא אמר כלום; ורבנן — לא הקנה לו אלא על מנת שיצא בו לחירות. הדף מסתיים כשהגמרא מביאה ברייתא הנראית סותרת את שתי השיטות.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does it matter whether freedom is a benefit or a detriment to a Canaanite slave?מדוע חשוב אם יציאה לחירות היא זכות או חוב לעבד כנעני?
- How does Rabbi Shimon ben Elazar's analogy between a slave's bill and a wife's bill of divorce shape his view?כיצד ההיקש של רבי שמעון בן אלעזר בין גט שחרור לגט אשה מעצב את שיטתו?
- What does the debate over whether priests are our agents or God's reveal about the limits of agency?מה מגלה הדיון אם הכהנים שלוחינו או שלוחי דשמיא על גבולות השליחות?
- Why can a condition "that your master has no right to it" succeed or fail depending on the view?מדוע תנאי "שאין לרבך רשות בו" מצליח או נכשל לפי השיטות?
The source sheetדף המקורות
זֶה פֵּירַשׁ לְמִיתָה, וְזֶה פֵּירַשׁ לְחַיִּים.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי קָטָן הֲוָה, וּדְלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל, דְּתַנְיָא: גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו, וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים – קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: גְּדוֹלִים – קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין, קְטַנִּים – כׇּל הַמַּחְזִיק בָּהֶן זָכָה בָּהֶן.
וְקוֹנֶה עַצְמוֹ בְּכֶסֶף כּוּ׳ בְּכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים. אִין, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, מִכְּדֵי שְׁמַעְנָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר: חוֹב הוּא לְעֶבֶד שֶׁיֵּצֵא מִיַּד רַבּוֹ לְחֵירוּת. וּתְנֵינָא: זָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו.
אֶלָּא פְּשִׁיטָא מִדַּעְתּוֹ, וְהָא קָמַשְׁמַע לַן: עַל יְדֵי אֲחֵרִים – אִין, עַל יְדֵי עַצְמוֹ – לָא. אַלְמָא אֵין קִנְיָן לְעֶבֶד בְּלֹא רַבּוֹ.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: בִּשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ. עַל יְדֵי עַצְמוֹ – אִין, עַל יְדֵי אֲחֵרִים – לָא. וְאִי מִדַּעְתּוֹ, עַל יְדֵי אֲחֵרִים אַמַּאי לָא?
וְכִי תֵּימָא: מַאי עַל יְדֵי עַצְמוֹ – אַף עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּגִיטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִים כְּאֶחָד, וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי, דְּתַנְיָא: בִּשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי אֲחֵרִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר!
אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְשָׁאנֵי כֶּסֶף, הוֹאִיל וְקָנֵי לֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ – מַקְנֵי לֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ.
אִי הָכִי, שְׁטָר נָמֵי! הַאי שְׁטָרָא לְחוֹד וְהַאי שְׁטָרָא לְחוֹד.
הָכָא נָמֵי, הַאי כַּסְפָּא לְחוֹד וְהַאי כַּסְפָּא לְחוֹד? טִיבְעָא מִיהָא חַד הוּא.
רָבָא אָמַר: כֶּסֶף – קַבָּלַת רַבּוֹ גָּרְמָה לוֹ, שְׁטָר – קַבָּלַת אֲחֵרִים גָּרְמָה לוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ. בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ – אִין, עַל יְדֵי אֲחֵרִים – לָא. אַמַּאי? נְהִי נָמֵי דְּשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, מִכְּדֵי שְׁמַעְנָא לְהוּ לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי: זְכוּת הוּא שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת יָד רַבּוֹ לְחֵירוּת, וּתְנֵינָא: זָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו.
וְכִי תֵּימָא: מַאי עַל יְדֵי עַצְמוֹ – אַף עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְקָא מַשְׁמַע לַן דְּיֵשׁ קִנְיָן לְעֶבֶד בְּלֹא רַבּוֹ – אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: בִּשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים – וְלֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ, וְהָא קַיְימָא לַן דְּגִיטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָד?
וְכִי תֵּימָא: מַאי עַל יְדֵי אֲחֵרִים – אַף עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דִּזְכוּת הוּא לְעֶבֶד שֶׁיֵּצֵא מִיַּד רַבּוֹ לְחֵירוּת, אִי הָכִי, נְעָרְבִינְהוּ וְנִיתְנִינְהוּ: בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר בֵּין עַל יְדֵי אֲחֵרִים בֵּין עַל יְדֵי עַצְמוֹ!
אֶלָּא: בְּכֶסֶף – בֵּין עַל יְדֵי אֲחֵרִים בֵּין עַל יְדֵי עַצְמוֹ, בִּשְׁטָר – עַל יְדֵי אֲחֵרִים וְלֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הוּא, דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים וְלֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְשָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר.
אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – גָּמַר ״לָהּ״ ״לָהּ״ מֵאִשָּׁה: מָה אִשָּׁה עַד שֶׁיּוֹצִיא גֵּט לִרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, אַף עֶבֶד נָמֵי עַד שֶׁיּוֹצִיא גֵּט לִרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ.
בָּעֵי רַבָּה:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, עֶבֶד כְּנַעֲנִי מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטּוֹ מִיָּד רַבּוֹ? כֵּיוָן דְּגָמַר ״לָהּ״ ״לָהּ״ מֵאִשָּׁה, כְּאִשָּׁה,
אוֹ דִילְמָא אִשָּׁה דְּאִיהִי מָצֵי מְקַבֶּלֶת גִּיטָּהּ – שָׁלִיחַ נָמֵי מָצֵי מְשַׁוְּיָא. עֶבֶד דְּאִיהוּ לָא מְקַבֵּל גִּיטֵּיהּ – שָׁלִיחַ נָמֵי לָא מָצֵי מְשַׁוֵּי. בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ: ״לָהּ״ ״לָהּ״ מֵאִשָּׁה, כְּאִשָּׁה.
וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הָנֵי כָּהֲנֵי שְׁלוּחֵי דְרַחֲמָנָא נִינְהוּ. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שְׁלוּחֵי דִידַן נִינְהוּ, מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּאֲנַן לָא מָצֵינַן עָבְדִינַן וְאִינְהוּ מָצֵי עָבְדִי?
וְלָא?! וְהָא עַבְדָּא, דְּאִיהוּ לָא מָצֵי מְקַבֵּל גִּיטֵּיהּ וּשְׁלִיחַ מָצֵי מְשַׁוֵּי!
וְלָא הִיא, יִשְׂרָאֵל לָא שָׁיְכִי בְּתוֹרַת קׇרְבָּנוֹת כְּלָל, עֶבֶד שָׁיֵיךְ בְּגִיטִּין. דְּתַנְיָא: נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהָעֶבֶד מְקַבֵּל גִּיטּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁלּוֹ.
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים. נֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: אֵין קִנְיָן לְעֶבֶד בְּלֹא רַבּוֹ, וְאֵין קִנְיָן לְאִשָּׁה בְּלֹא בַּעְלָהּ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ קִנְיָן לְעֶבֶד בְּלֹא רַבּוֹ, וְיֵשׁ קִנְיָן לְאִשָּׁה בְּלֹא בַּעְלָהּ.
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין קִנְיָן לְעֶבֶד בְּלֹא רַבּוֹ, וְאֵין קִנְיָן לְאִשָּׁה בְּלֹא בַּעְלָהּ. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּאַקְנִי לֵיהּ אַחֵר מָנֶה, וַאֲמַר לֵיהּ: ״עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבָּךְ רְשׁוּת בּוֹ״.
רַבִּי מֵאִיר סָבַר: כִּי אָמַר לֵיהּ ״קְנִי״ – קָנֵי עֶבֶד וְקָנֵי רַבֵּיהּ. וְכִי אָמַר לֵיהּ ״עַל מְנָת״ – לֹא כְּלוּם קָאָמַר לֵיהּ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ ״עַל מְנָת״ – אַהֲנִי לֵיהּ תְּנָאֵיהּ.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: כֹּל כִּי הַאי גַוְונָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּקָנֵי עֶבֶד וְקָנֵי רַבֵּיהּ, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן דְּאַקְנִי לֵיהּ אַחֵר מָנֶה וַאֲמַר לֵיהּ: ״עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְחֵירוּת״.
רַבִּי מֵאִיר סָבַר: כִּי אֲמַר לֵיהּ ״קְנִי״ – קָנֵי עֶבֶד וְקָנֵי רַבֵּיהּ. וְכִי אֲמַר לֵיהּ ״עַל מְנָת״ – לֹא כְּלוּם קָאָמַר לֵיהּ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: לְדִידֵיהּ נָמֵי הָא לָא קָא מַקְנֵי לֵיהּ, דְּהָא לָא אֲמַר לֵיהּ אֶלָּא ״עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְחֵירוּת״.
וּרְמִי דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר, וּרְמִי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן, דְּתַנְיָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
