← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 22קידושין דף 22 05 February 2031י״ב שבט תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 22 — The Ear That Heard at Sinaiקידושין כ״ב — האוזן ששמעה בסיני

Kiddushin 22 — from the conditions of piercing to the acquisition of a Canaanite slaveקידושין כ״ב — מתנאי הרציעה אל קניין העבד הכנעני

6 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yehuda Guetta Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYehuda Guetta Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

If only the servant was sold, why does the Torah say that his children go out with him, and what duty does Rabbi Shimon infer for the master?

אם רק העבד נמכר, מדוע התורה אומרת ״ויצא מעמך הוא ובניו עמו״, ואיזה חיוב של האדון לומד מכאן רבי שמעון?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

On "it is good for him with you" Ben Yehoyada asks how a purchased slave can be like his master's master. He answers that every Jew is a servant of God and cannot truly be enslaved to flesh and blood, so God gave laws that show this man is not really a slave; those laws are what allow the master to use his service at all. "With you" means "of your people." He also explains why the baraita says "with you in food, with you in drink" but not "in bed": bread and wine can be shared equally, but if there is one soft pillow and one of straw, they cannot be split, so the slave must take the better one, and that is why the buyer "acquires a master for himself."

על "כי טוב לו עמך" שואל בן יהוידע כיצד עבד קנוי יהיה כאדון לרבו. הוא משיב שכל איש ישראל עבד לה' ואין חלה עליו עבדות של בשר ודם, ולכן עשה הקב"ה חוקים המעידים שאין זה עבד באמת, ורק בזכותם יכול האדון להשתמש בו. "עמך" — מן העם שלך. עוד הוא מסביר מדוע אמרה הברייתא "עמך במאכל, עמך במשתה" ולא "עמך במיטה": פת ויין אפשר לחלק בשווה, אבל כר מוכין וכר תבן אי אפשר לחלק, ולכן העבד חייב לקבל את הטוב, ומשום כך "כקונה אדון לעצמו".

On the ear that heard at Sinai he notes that Israel heard only the Ten Commandments, and finds the teaching in "who brought you out of the house of slaves": brought out to be My servants. Why is only this sin punished in the ear? Ozen equals 63, hinting at understanding, the source of freedom; and one who chooses human servitude will soon serve the evil inclination, called "Canaanite," whose two forms total 400, the value of martze'a, awl. He adds that ear, door and doorpost, ozen, delet, mezuza, spell adam, the title given to Israel, and that Rabbi Shimon bar Rebbi tied them together "like a bundle of pearls." Ben Yehoyada on Kiddushin 22 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.22a

על האוזן ששמעה בסיני הוא מעיר שישראל שמעו בסיני רק את עשרת הדיברות, ומוצא את הלימוד ב"אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים": הוצאתי כדי שתהיו עבדים לי. מדוע רק עוון זה נענש באוזן? "אוזן" בגימטריא ס"ג, סוד הבינה שממנה החירות; ומי שבוחר בעבדות בשר ודם יבחר מהרה בעבדות היצר הרע, הקרוי "כנעני", ושתי בחינותיו עולות ארבע מאות כמניין "מרצע". עוד הוא מוסיף שאוזן, דלת ומזוזה הם ראשי תיבות "אדם", התואר הניתן לישראל, ורבי שמעון ברבי קשרם יחד "כמין חומר", כצרור מרגליות. Ben Yehoyada on Kiddushin 22 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.22a

The captive woman: restraint within permissionיפת תואר: ריסון בתוך ההיתר

The baraita continues: better that Jews eat slaughtered meat of dying animals than unslaughtered meat. "And you desire her," even if she is not beautiful; "her," not her and another; "and you take her," you have rights to her.

הברייתא ממשיכה: מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות. "וחשקת" — אף על פי שאינה נאה; "בה" — ולא בה ובחברתה; "ולקחת" — יש לך בה ליקוחין.

"For yourself as a wife": he may not take two, one for himself and one for his father or son. "And you shall bring her into your house": he may not pressure her during the battle. The permission is real, but each word narrows it.

"לך לאשה" — שלא יקח שתי נשים, אחת לו ואחת לאביו, אחת לו ואחת לבנו. "והבאתה" — מלמד שלא יציקנה במלחמה. ההיתר ממשי, אבל כל מילה מצמצמת אותו.

The image of slaughtered meat frames the whole law: the Torah channels a desire it cannot prevent into a regulated form. The details that follow keep the permission from becoming license.

דימוי הבשר השחוט ממסגר את הדין כולו: התורה מתעלת תאווה שאינה יכולה למנוע אל צורה מוסדרת. הפרטים שבאים אחריו מונעים מן ההיתר להפוך להפקרות.

When the slave must speakמתי צריך העבד לומר

"If the slave shall say (amor yomar)": he must say it twice. If he said it at the start of the sixth year but not at its end, he is not pierced, because "I will not go out free" requires saying it at the time of leaving. If at the end but not the start, he is not pierced, because "the slave" requires saying it while still a slave.

"ואם אמר יאמר" — עד שיאמר וישנה. אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש, אינו נרצע, שנאמר "לא אצא חפשי" — עד שיאמר בשעת יציאה. אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש, אינו נרצע, שנאמר "העבד" — עד שיאמר בעודו עבד.

The Gemara asks why "I will not go out free" is needed when the slave must say "I love my master, my wife and my children," which he cannot do after leaving. And is he not still a slave at the end of six? Rava answers: "start of six" means before the last peruta's worth of service; "end of six" means at the last peruta.

הגמרא שואלת: למה דווקא מ"לא אצא חפשי"? תיפוק ליה דבעינן "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני", וליכא. ועוד, בסוף שש לאו עבד הוא? אמר רבא: מאי תחילת שש — בתחילת פרוטה אחרונה; ומאי סוף שש — בסוף פרוטה אחרונה.

Rava's answer turns the year into a measure of value: the slave's term ends when the last peruta's worth of work is done, and his declaration must fall at precise moments within it.

תשובת רבא הופכת את השנה למדד של שווי: תקופת העבד נגמרת כשנעשתה עבודה בשווי הפרוטה האחרונה, והצהרתו צריכה ליפול ברגעים מדויקים בתוכה.

Mutual conditions: family, love, healthתנאים הדדיים: משפחה, אהבה, בריאות

A baraita requires symmetry. If the slave has a wife and children and the master does not, or the reverse, he is not pierced: "because he loves you and your house," and "I love my master, my wife and my children."

ברייתא דורשת סימטריה. היה לו אישה ובנים ולרבו אין אישה ובנים, או להפך, אינו נרצע: "כי אהבך ואת ביתך", ו"אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני".

If he loves his master but the master does not love him, or the reverse, he is not pierced. If he is ill and the master is not, or the reverse, he is not pierced, from "because it is good for him with you." Rav Beivai bar Abaye asks about both being ill: "with you" is satisfied, but "good for him" is not. Let it stand.

הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו, או להפך, אינו נרצע. הוא חולה ורבו אינו חולה, או להפך, אינו נרצע, מ"כי טוב לו עמך". בעי רב ביבי בר אביי: היו שניהם חולים, מהו? "עמך" איכא, "טוב לו" ליכא. תיקו.

The baraita on "it is good for him with you" explains the standard: not fine bread for you and coarse for him, aged wine for you and new for him, soft bedding for you and straw for him. Hence one who acquires a Hebrew slave acquires a master for himself. Piercing is permitted only where the bond is genuinely mutual.

הברייתא על "כי טוב לו עמך" מסבירה את הרמה: שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא חדש, אתה ישן על מוכין והוא על התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. הרציעה מותרת רק כשהקשר הדדי באמת.

The master supports the slave's familyהאדון מפרנס את משפחת העבד

"Then he shall go out from you, he and his children with him": Rabbi Shimon asks, if he was sold, were his children sold? Rather, the master must support his children. Likewise "his wife shall go out with him": the master must support his wife.

"ויצא מעמך הוא ובניו עמו": אמר רבי שמעון: אם הוא נמכר, בניו ובנותיו מי נמכרו? מכאן שרבו חייב במזונות בניו. וכן "ויצאה אשתו עמו": אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה? מכאן שרבו חייב במזונות אשתו.

Both are needed. From the children alone, one might say they cannot work, but a wife can work for her keep. From the wife alone, one might say she does not go around looking for work, but children do.

וצריכא: אי אשמעינן בנים, משום דלא חזו למלאכה; אבל אשה דחזיא למלאכה, תעביד ותיכול. ואי אשמעינן אשה, משום דלאו אורחה לחזורי; אבל בנים דאורחייהו לחזורי, אימא לא. צריכא.

Daf Digest connects this to the question whether a husband's duty to support his wife is biblical. Here the duty falls on the master, showing that the slave's sale does not cut his family off from support.

דף דיג'סט קושר זאת לשאלה אם חיוב מזונות האישה הוא מן התורה. כאן החובה מוטלת על האדון, ומכאן שמכירת העבד אינה מנתקת את משפחתו מפרנסה.

Ear, door and doorpostאוזן, דלת ומזוזה

If Scripture had said only "his ear to the door," one might pierce the door opposite his ear without piercing the ear, or pierce the ear first and then the door. "Through his ear and into the door" means one pierces until reaching the door. "Door" might include a detached one; "doorpost" teaches that it must be upright.

אילו נאמר "אזנו לדלת", הייתי אומר נוקב כנגד אזנו בדלת בלי לנקוב את האוזן, או נוקב את האוזן מבחוץ ואחר כך את הדלת. "באזנו ובדלת" — הא כיצד? מבריז עד שמגיע לדלת. "דלת" — יכול בין עקורה בין שאינה עקורה; "מזוזה" — מה מזוזה מעומד, אף דלת מעומד.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai expounded: why the ear of all limbs? God said: the ear that heard My voice at Sinai, "for the children of Israel are servants to Me," not servants of servants, yet this man went and acquired a master for himself; let it be pierced.

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אוזן מכל האיברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" — ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע.

Rabbi Shimon bar Rebbi expounded: why the door and the doorpost? They were witnesses in Egypt when God passed over the lintel and doorposts and said "for the children of Israel are servants to Me," and brought them from slavery to freedom. One who chose a master is pierced before them.

רבי שמעון ברבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואמרתי "כי לי בני ישראל עבדים", והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם.

The Canaanite slave: modes of acquisitionעבד כנעני: דרכי קניין

The mishna: a Canaanite slave is acquired by money, document, or possession, and acquires himself by money through others and a document through himself, says Rabbi Meir; the Rabbis say money through himself and a document through others, provided the money belongs to others. The Gemara links the slave to an ancestral field through "you shall bequeath them," and "forever" prevents release at the Jubilee.

המשנה: עבד כנעני נקנה בכסף, בשטר ובחזקה, וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. הגמרא מקישה את העבד לשדה אחוזה מ"והתנחלתם אותם", ו"לעולם בהם תעבודו" מונע יציאה ביובל.

Shmuel adds that a slave is acquired by pulling, meshikha: if he seized him and the slave came, he acquires; if he called him and he came, he does not. An animal follows its owner's will, a slave his own, though Rav Ashi treats a minor slave like an animal.

שמואל מוסיף: עבד כנעני נקנה במשיכה. כיצד? תקפו ובא אצלו — קנאו; קראו ובא אצלו — לא קנאו. בהמה מהלכת לדעת בעליה, עבד לדעת עצמו; ואמר רב אשי: עבד קטן כבהמה דמי.

A baraita defines possession: the slave removes his master's shoes, carries his clothes to the bathhouse, bathes or dresses him, or lifts him. Rav Ashi explains that the slave lifting the master acquires, not the reverse. Why then not acquire a maidservant by intercourse? There both benefit; and the daf ends as the story of Rabbi Yehuda from India, a convert without heirs, begins.

ברייתא מגדירה חזקה: נעל לו מנעלו, הוליך כליו אחריו לבית המרחץ, הפשיטו, הרחיצו, הלבישו, או הגביהו — קנאו. רב אשי מסביר שהעבד המגביה את רבו קנאו, ולא להפך. אם כן תיקני שפחה כנענית בביאה? התם האי מתהני והאי מתהני. הדף מסתיים כשמתחיל מעשה רבי יהודה הינדואה, גר שלא היו לו יורשים.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does the Torah require mutual love, family and health between master and slave before piercing?מדוע התורה דורשת אהבה, משפחה ובריאות הדדיות בין האדון לעבד לפני הרציעה?
  2. How do the homilies about Sinai and the doorposts in Egypt explain the meaning of piercing?כיצד הדרשות על סיני ועל המזוזות במצרים מסבירות את משמעות הרציעה?
  3. Why does the master owe support to the slave's wife and children, though they were not sold?מדוע האדון חייב במזונות אשת העבד ובניו, אף שלא נמכרו?
  4. What distinguishes acquiring a slave by pulling from acquiring an animal, and why?מה מבדיל בין קניין עבד במשיכה לקניין בהמה, ומדוע?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 22aקידושין כ״ב א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
תְּמוּתוֹת שְׁחוּטוֹת, וְאַל יֹאכְלוּ בְּשַׂר תְּמוּתוֹת נְבֵילוֹת. ״וְחָשַׁקְתָּ״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נָאָה. ״בָּהּ״ – וְלֹא בָּהּ וּבַחֲבֶרְתָּהּ. ״וְלָקַחְתָּ״ – לִיקּוּחִין יֵשׁ לְךָ בָּהּ. ״לְךָ לְאִשָּׁה״ – שֶׁלֹּא יִקַּח שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לוֹ וְאַחַת לְאָבִיו, אַחַת לוֹ וְאַחַת לִבְנוֹ. ״וַהֲבֵאתָהּ״ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנָּה בַּמִּלְחָמָה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִם אָמֹר יֹאמַר״ – עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה. אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי״ – עַד שֶׁיֹּאמַר בִּשְׁעַת יְצִיאָה. אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד״ – עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד. אָמַר מָר: אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי״. מַאי אִירְיָא, מִ״לֹּא אֵצֵא חׇפְשִׁי״? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵינַן: ״אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״ וְלֵיכָּא! וְתוּ, אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר ״הָעֶבֶד״. אַטּוּ סוֹף שֵׁשׁ לָאו עֶבֶד הוּא? אָמַר רָבָא: מַאי בִּתְחִילַּת שֵׁשׁ – בִּתְחִילַּת פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. וּמַאי בְּסוֹף שֵׁשׁ – בְּסוֹף פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. תָּנוּ רַבָּנַן: לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ״. לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״. הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ״. רַבּוֹ אוֹהֲבוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֲהֵבְךָ״. הוּא חוֹלֶה וְרַבּוֹ אֵינוֹ חוֹלֶה – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ״. רַבּוֹ חוֹלֶה וְהוּא אֵינוֹ חוֹלֶה – אֵינוֹ נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עִמָּךְ״. בָּעֵי רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: שְׁנֵיהֶם חוֹלִין, מַאי? ״עִמָּךְ״ בָּעֵינַן – וְהָא אִיכָּא, אוֹ דִילְמָא ״כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ״ בָּעֵינַן – וְהָא לֵיכָּא? תֵּיקוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ״ – עִמְּךָ בַּמַּאֲכָל, עִמְּךָ בַּמִּשְׁתֶּה. שֶׁלֹּא תְּהֵא אַתָּה אוֹכֵל פַּת נְקִיָּה וְהוּא אוֹכֵל פַּת קִיבָּר, אַתָּה שׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן וְהוּא שׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ, אַתָּה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מוֹכִין וְהוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי תֶּבֶן. מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי – כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם הוּא נִמְכָּר – בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מִי נִמְכָּרִים? מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם הוּא נִמְכָּר – אִשְׁתּוֹ מִי נִמְכְּרָה? מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בָּנָיו, מִשּׁוּם דְּלָא בְּנֵי מֶיעְבַּד וּמֵיכַל נִינְהוּ. אֲבָל אִשְׁתּוֹ, דְּבַת מֵיכַל וּמֶיעְבַּד הִיא, אֵימָא תַּעֲבֵיד וְתֵיכוֹל. וְאִי אַשְׁמְעִינַן אִשְׁתּוֹ, דְּלָאו דִּירְכַּהּ לְהַדּוֹרֵי, אֲבָל בָּנָיו, דְּדִירְכַּיְיהוּ לְהַדּוֹרֵי, אֵימָא לָא, צְרִיכָא. תָּנוּ רַבָּנַן:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 22bקידושין כ״ב ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
אִילּוּ נֶאֱמַר ״אׇזְנוֹ בַּדֶּלֶת״, הָיִיתִי אוֹמֵר: יִדְקוֹר כְּנֶגֶד אׇזְנוֹ בַּדֶּלֶת. דֶּלֶת – אִין, אׇזְנוֹ – לָא. וְאֹזֶן לָא? וְהָכְתִיב: ״וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ״! אֶלָּא: הָיִיתִי אוֹמֵר יִרְצָעֶנָּה לָאֹזֶן מֵאַבָּרַאי וְיַנִּיחֶנָּה עַל הַדֶּלֶת, וְיִדְקוֹר כְּנֶגֶד אׇזְנוֹ בַּדֶּלֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאׇזְנוֹ וּבַדֶּלֶת״ – הָא כֵּיצַד? דּוֹקֵר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל דֶּלֶת. ״דֶּלֶת״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי: בֵּין עֲקוּרָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ עֲקוּרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מְזוּזָה״ – מָה מְזוּזָה מְעוּמָּד – אַף דֶּלֶת נָמֵי מְעוּמָּד. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חוֹמֶר: מָה נִשְׁתַּנָּה אֹזֶן מִכׇּל אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ – יֵרָצַע. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חוֹמֶר: מָה נִשְׁתַּנָּה דֶּלֶת וּמְזוּזָה מִכׇּל כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁהָיוּ עֵדִים בְּמִצְרַיִם בְּשָׁעָה שֶׁפָּסַחְתִּי עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, וְאָמַרְתִּי: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהוֹצֵאתִים מֵעַבְדוּת לְחֵירוּת, וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ – יֵרָצַע בִּפְנֵיהֶם. מַתְנִי׳ עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים. גְּמָ׳ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה״ – הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה. מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה נִקְנֶה בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבַחֲזָקָה – אַף עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. אִי מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל – אַף עֶבֶד כְּנַעֲנִי חוֹזֵר לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל? – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ״. תָּנָא: אַף בַּחֲלִיפִין. וְתַנָּא דִּידַן? מִילְּתָא דְּלֵיתַהּ בְּמִטַּלְטְלִין – קָתָנֵי, מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בִּמְטַלְטְלִין – לָא קָתָנֵי. אָמַר שְׁמוּאֵל: עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה. כֵּיצַד? תְּקָפוֹ וּבָא אֶצְלוֹ – קְנָאוֹ. קְרָאוֹ וּבָא אֶצְלוֹ – לֹא קְנָאוֹ. בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא דִּידַן, מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בְּמִטַּלְטְלֵי – לָא קָתָנֵי, דְּלֵיתַהּ בְּמִטַּלְטְלֵי – קָתָנֵי. אֶלָּא לְתַנָּא בָּרָא, נִיתְנֵי מְשִׁיכָה! כִּי קָתָנֵי, מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בֵּין בִּמְקַרְקְעֵי בֵּין בְּמִטַּלְטְלִי, מְשִׁיכָה דִּבְמִטַּלְטְלִי אִיתָא, בִּמְקַרְקְעִי לֵיתַהּ – לָא קָתָנֵי. כֵּיצַד? תְּקָפוֹ וּבָא אֶצְלוֹ – קְנָאוֹ, קְרָאוֹ וּבָא אֶצְלוֹ – לֹא קְנָאוֹ. וּקְרָאוֹ לָא? וְהָתַנְיָא: כֵּיצַד בִּמְסִירָה? אֲחָזָהּ בְּטַלְפָּהּ, בִּשְׂעָרָהּ, בָּאוּכָּף שֶׁעָלֶיהָ, בִּשְׁלִיף שֶׁעָלֶיהָ, בִּפְרוּמְבְּיָא שֶׁבְּפִיהָ וּבְזוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ – קְנָאָהּ. כֵּיצַד בִּמְשִׁיכָה? קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה, אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְרָצְתָה לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁעָקְרָה יָד וָרֶגֶל – קְנָאָהּ. רַבִּי אַסִּי וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּהַלֵּךְ לְפָנָיו מְלֹא קוֹמָתָהּ. אָמְרִי: בְּהֵמָה אַדַּעְתָּא דְמָרַהּ אָזְלָה, עֶבֶד אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָזֵיל. אָמַר רַב אָשֵׁי: עֶבֶד קָטָן כִּבְהֵמָה דָּמֵי. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד בַּחֲזָקָה? הִתִּיר לוֹ מִנְעָלוֹ, אוֹ הוֹלִיךְ כֵּלָיו אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, הִפְשִׁיטוֹ, הִרְחִיצוֹ, סָכוֹ, גֵּרְדוֹ, הִלְבִּישׁוֹ הִנְעִילוֹ, הִגְבִּיהוֹ – קְנָאוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא תְּהֵא חֲזָקָה גְּדוֹלָה מֵהַגְבָּהָה, שֶׁהַגְבָּהָה קוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב אָשֵׁי: הִגְבִּיהוֹ הוּא לְרַבּוֹ – קְנָאוֹ, הִגְבִּיהוֹ רַבּוֹ לוֹ – לֹא קְנָאוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא תְּהֵא חֲזָקָה גְּדוֹלָה מֵהַגְבָּהָה, שֶׁהַגְבָּהָה קוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם. הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ: הִגְבִּיהוֹ הוּא לְרַבּוֹ – קְנָאוֹ, אֶלָּא מֵעַתָּה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית תִּקָּנֶה בְּבִיאָה? כִּי קָאָמְרִינַן: זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה מִצְטַעֵר, הָכָא: זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה נֶהֱנֶה הוּא. שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב אַחַיי [בַּר אַדָּא] דְּמִן אַחָא: מַאן לֵימָא לַן דְּלָאו הֲנָאָה אִית לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ? וְעוֹד: ״מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״ כְּתִיב, הִקִּישה הַכָּתוּב כְּדַרְכָּהּ לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה הִנְדּוּאָה גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין הֲוָה. חֲלַשׁ, עָל מָר זוּטְרָא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ, חַזְיֵיהּ דְּתָקֵיף לֵיהּ עָלְמָא טוּבָא. אֲמַר לֵיהּ לְעַבְדֵיהּ: שְׁלוֹף לִי מְסָנַאי וְאַמְטִינְהוּ לְבֵיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי גָּדוֹל הֲוָה.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.