← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 21קידושין דף 21 04 February 2031י״א שבט תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 21 — Who Redeems, the Pierced Ear, and the Captive Womanקידושין כ״א — מי גואל, האוזן הנרצעת והאשת יפת תואר

Kiddushin 21 — from partial redemption and relatives to the awl and a priest's permission in warקידושין כ״א — מגאולה לחצאין וגאולת קרובים אל המרצע ואל היתר הכהן במלחמה

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yechiel Kashani Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYechiel Kashani Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

Why does the question of whether a kohen's ear may be pierced as a Hebrew servant depend on which part of the ear the Torah means?

מדוע השאלה אם מותר לרצוע את אוזנו של כהן שנמכר לעבד עברי תלויה בשאלה באיזה חלק של האוזן נעשית הרציעה?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada asks why the Gemara says the Torah spoke "against" (ke-neged) the evil inclination rather than "because of" it. Lust draws on the force of the "evil eye": the eye sees, the heart desires, and the limbs complete the sin. That force divides into four hundred powers, the numerical value of kash, straw, as in Esau's four hundred men and "the house of Esau for straw."

בן יהוידע שואל מדוע אמרה הגמרא שהתורה דיברה "כנגד" יצר הרע ולא "בעבור" יצר הרע. יצר הזנות נמשך מקליפת "רע עין": העין רואה, הלב חומד והאיברים גומרים את העבירה. כוח זה מתחלק לארבע מאות כוחות, במניין "קש", כמו ארבע מאות האיש של עשו ו"בית עשו לקש".

The Torah permitted the captive woman in war so that the soldier could satisfy his desire a little for the moment and thereby gain strength to overcome it and "pour out" that poison. He finds the hint in the letters: those standing opposite the letters of yetzer ha-ra spell shefokh kash, "pour out the straw." So "against the evil inclination" means a permission given in order to counter it. Ben Yehoyada on Kiddushin 21 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.21a

התורה התירה יפת תואר במלחמה כדי שהלוחם ישביע במקצת את תאוותו לשעה, ובכך יוכל להתגבר על יצרו ו"לשפוך" את הארס. הוא מוצא רמז באותיות: האותיות שכנגד אותיות "יצר הרע" יוצרות "שפוך קש". כך "כנגד יצר הרע" פירושו היתר שניתן כדי לעמוד מולו. Ben Yehoyada on Kiddushin 21 · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 https://www.sefaria.org/Ben_Yehoyada_on_Kiddushin.21a

Partial redemption: two baraitot and a chain of refutationsגאולה לחצאין: שתי ברייתות ושרשרת פירכות

The contradiction from 20b is resolved: one baraita allows borrowing and redeeming in parts, the other forbids it; one follows the Rabbis, the other Rabbi Shimon. For the Rabbis, the a fortiori from a field still needs testing.

הסתירה מן הדף הקודם מתיישבת: ברייתא אחת מתירה ללוות ולגאול לחצאין, והשנייה אוסרת; הא רבנן והא רבי שמעון. לרבנן, הקל וחומר משדה עדיין צריך בדיקה.

Rav Aḥa son of Rava objects: a walled-city house is weaker, lost forever after a year, while a consecrated field is stronger. Rav Aḥa Sava answers with a common-feature argument: an ancestral field and a walled-city house both can be redeemed yet not in parts, so the same for a consecrated field.

רב אחא בריה דרבא מקשה: מה למוכר בית בבתי ערי חומה שכן הורע כוחו לגאול לעולם, תאמר במקדיש שייפה כוחו לגאול לעולם? רב אחא סבא משיב בהצד השווה: שדה אחוזה ובית בבתי ערי חומה נגאלים ואין לווים וגואלים לחצאין, אף מקדיש כן.

Mar Zutra son of Rav Mari objects that both are weak in the second year, while a consecrated field is strong. Ravina answers that a Hebrew slave sold to a gentile proves the point: strong in the second year, yet not redeemed in parts. Each refutation is met by a new example.

מר זוטרא בריה דרב מרי מקשה: מה להצד השווה שבהן שכן הורע כוחן לגאול בשנה שנייה, תאמר במקדיש שייפה כוחו? אמר ליה רבינא: עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח, שייפה כוחו לגאול בשנה שנייה ואין לווה וגואל לחצאין. כל פירכה נענית בדוגמה חדשה.

Redemption by relatives: a walled-city houseגאולת קרובים: בית בבתי ערי חומה

Rav Huna bar Ḥinnana asks whether relatives may redeem a walled-city house. "His redemption" links it to an ancestral field, which relatives may redeem; or perhaps the link applies only where written. Rav Sheshet: it may not be redeemed by relatives.

בעי רב הונא בר חיננא מרב ששת: מוכר בית בבתי ערי חומה, מהו שייגאל בקרובים? "גאולתו" "גאולתו" משדה אחוזה, שנגאלת בקרובים; או דילמא היכא דגלי גלי? אמר ליה: אינו נגאל בקרובים.

An objection: "in all the land of your holding you shall grant redemption" includes houses and a Hebrew slave. The Gemara answers that this refers to houses in open areas. But those are explicitly counted "with the field of the country"? The verse serves to make redemption obligatory, as Rabbi Eliezer holds.

מיתיבי: "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" — לרבות בתים ועבד עברי. הגמרא משיבה: בבתי חצרים. והרי בתי חצרים בהדיא כתיב בהו "על שדה הארץ יחשב"? לקבוע להן חובה, וכרבי אליעזר.

Rabbi Yehoshua reads "he shall redeem what his brother sold" as permission; Rabbi Eliezer reads it as obligation, from "in all... you shall grant redemption." The Sages note a difficulty: for the view that "in all" includes open-area houses, the word "all" remains unexplained. The point is left as a difficulty.

רבי יהושע קורא "וגאל את ממכר אחיו" כרשות; רבי אליעזר קורא אותו כחובה, מ"ובכל... גאולה תתנו". אמרו רבנן לרב אשי: למאן דאמר לרבות בתי חצרים, "בכל" למה לי? קשיא. הנקודה נשארת קושיה.

The order of redeemers and a slave sold to a Jewסדר הגואלים ועבד הנמכר לישראל

Abaye objects from "he shall redeem him" stated three times, which teaches that all redemptions follow this order. The answer: open-area houses and an ancestral field. And for those, as Rav Naḥman bar Yitzḥak said, the closer relative comes first.

מתיב אביי: מה תלמוד לומר "יגאלנו" "יגאלנו" "יגאלנו" שלוש פעמים? לרבות כל הגאולות שיהו נגאלות כסדר הזה. ומשיבים: בבתי חצרים ושדה אחוזה. ואמר רב נחמן בר יצחק: הקרוב קרוב קודם.

Where was Rav Naḥman bar Yitzḥak's principle stated? On the question whether a Hebrew slave sold to a Jew is redeemed by relatives. For Rebbi the answer is no; for the Rabbis, it depends on whether they learn "hired worker" and do not expound "he shall redeem him" as limiting.

היכן נאמרו דברי רב נחמן בר יצחק? על השאלה אם עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בקרובים. לרבי לא תיבעי, שאינו נגאל; לרבנן — תלוי אם ילפי שכיר שכיר ולא דרשי "יגאלנו" לזה ולא לאחר.

The two objections from "in all" and "he shall redeem him" are again answered with houses in open areas and a slave sold to a gentile, for whom relatives are written explicitly; the verse may still serve to make redemption obligatory, even for Rabbi Yehoshua. The question about a slave sold to a Jew is not resolved.

שתי הקושיות מ"בכל" ומ"יגאלנו" נענות שוב בבתי חצרים ובעבד הנמכר לגוי, שבו קרובים כתובים בהדיא; והפסוק עדיין נדרש לקבוע חובה, ואפילו לרבי יהושע. השאלה על עבד הנמכר לישראל אינה נפשטת.

The awl: any implement or only metalהמרצע: כל כלי או מתכת בלבד

The pierced slave is acquired by piercing, "his master shall pierce his ear with an awl," and goes free at the Jubilee and the master's death, "he shall serve him," not his son or daughter, "forever," the forever of the Jubilee.

הנרצע נקנה ברציעה, "ורצע אדוניו את אזנו במרצע", וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון: "ועבדו" — ולא את הבן ולא את הבת, "לעולם" — לעולמו של יובל.

A baraita: "an awl" might mean only an awl; "you shall take" includes a thorn, a needle, an auger or a stylus, anything held in the hand, says Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda. Rebbi says: as an awl is metal, so any metal implement. "The awl" includes a large awl, as Rava read "the thigh" as the choicest.

ברייתא: אין לי אלא מרצע; מנין לרבות סול, סירא, מחט, מקדח ומכתב? תלמוד לומר "ולקחת" — כל דבר שניטל ביד, דברי רבי יוסי ברבי יהודה. רבי אומר: מה מרצע מיוחד של מתכת, אף כל של מתכת. "המרצע" — לרבות מרצע הגדול, כמו שאמר רבא "השוק" — המיומנת שבשוק.

Rebbi expounds by generalization and detail: "you shall take" generalizes, "an awl" specifies, "in his ear and in the door" generalizes again, so only things like the detail, metal. Rabbi Yosei expounds by amplification and restriction: amplify, restrict, amplify includes everything except a corrosive drug. Two hermeneutic systems produce two laws.

רבי דורש כללי ופרטי: "ולקחת" כלל, "מרצע" פרט, "באזנו ובדלת" חזר וכלל; כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט — של מתכת. רבי יוסי דורש ריבויי ומיעוטי: ריבה, מיעט וריבה — ריבה הכל, ומאי מיעט? סם.

The earlobe and the priest-slaveתנוך האוזן ועבד כהן

Rabbi Elazar reports that Yudan the Distinguished taught: piercing is done only on the earlobe. The Rabbis say a priest-slave is not pierced, because it would blemish him. But if piercing is in the lobe, how is he blemished? The Rabbis hold it is in the upper part of the ear.

אמר רבי אלעזר: יודן בריבי היה דורש: אין רוצעין אלא בתנוך. וחכמים אומרים: עבד עברי כהן אינו נרצע, מפני שנעשה בעל מום. ואם תאמר רוצעין בתנוך, היכי משכחת לה מום? אין רוצעין אלא בגובה של אוזן.

Why should a blemish matter? Rabba bar Rav Sheila: "he shall return to his family," to his family's status. A priest who leaves service must be able to return to the priesthood. Daf Digest's question on the size and place of the hole begins here.

וליתעביד בעל מום? אמר רבה בר רב שילא: אמר קרא "ושב אל משפחתו" — לחזקת משפחתו. כהן היוצא מן העבדות צריך לחזור לכהונה. שאלת דף דיג'סט על גודל החור ומקומו מתחילה כאן.

May a priest-slave be given a Canaanite maidservant? Rav permits, Shmuel forbids. Rav Naḥman asked Rav Anan: were you playing games in Shmuel's house? Shmuel's view follows from the rule that a priest is not pierced, since piercing requires "I love my wife," his maidservant; if he could not have her, the case would not arise.

עבד עברי כהן, מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית? רב אמר מותר, ושמואל אמר אסור. אמר ליה רב נחמן לרב ענן: כי הוית בי מר שמואל, באיסקומדרי הוית מטייל? מדברי חכמים "עבד עברי כהן אינו נרצע" — ואם אין רבו מוסר לו שפחה, תיפוק ליה דבעינן "אהבתי את אדוני את אשתי".

A priest and the beautiful captiveכהן ויפת תואר

May a priest take a beautiful captive? Rav permits, Shmuel forbids. One version: all agree the first act is permitted, since the Torah spoke against the evil inclination; they differ on the second, where Shmuel says she is a convert and unfit for a priest.

כהן ביפת תואר מהו? רב אמר מותר, ושמואל אמר אסור. לישנא קמא: בביאה ראשונה כולי עלמא לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע; כי פליגי בביאה שנייה, ושמואל אומר שהיא גיורת, וגיורת לא חזיא לכהן.

Another version: all agree the second act is forbidden; they differ on the first. Rav permits because the Torah spoke against the evil inclination; Shmuel forbids, since wherever "you shall bring her into your house" cannot apply, "and you see among the captives" does not apply either.

איכא דאמרי: בביאה שנייה כולי עלמא לא פליגי דאסיר; כי פליגי בביאה ראשונה. רב אמר מותר, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע; ושמואל אמר אסור, כל היכא דקרינן ביה "והבאתה אל תוך ביתך", קרינן ביה "וראית בשביה", ודלא קרינן ביה — לא קרינן ביה.

A baraita: "and you see among the captives," while she is captive; "a woman," even married; "beautiful," the Torah spoke only against the evil inclination. It is better for Jews to eat meat of animals about to die that were slaughtered, than meat of dying animals that were not. The daf ends with this image, which continues on the next page.

תנו רבנן: "וראית בשביה" — בשעת שבייתה; "אשה" — ואפילו אשת איש; "יפת תואר" — לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות. הדף מסתיים בדימוי זה, הנמשך בדף הבא.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How does a chain of refutations and new examples work in the debate over partial redemption?כיצד פועלת שרשרת של פירכות ודוגמאות חדשות בדיון על גאולה לחצאין?
  2. Why do Rebbi and Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda reach different laws about the awl from the same verse?מדוע רבי ורבי יוסי ברבי יהודה מגיעים לדינים שונים על המרצע מאותו פסוק?
  3. What does the rule that a priest-slave must be able to "return to his family" teach about the limits of servitude?מה מלמד הדין שעבד כהן צריך לשוב "אל משפחתו" על גבולות העבדות?
  4. What does "the Torah spoke only against the evil inclination" mean for how law responds to human desire?מה משמעות "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע" לאופן שבו ההלכה מגיבה לתאוות האדם?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 21aקידושין כ״א א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
הָא רַבָּנַן, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן. תָּנֵי חֲדָא: לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין. לָא קַשְׁיָא, הָא רַבָּנַן, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן. (סִימָן: חָרַשׁ חָבַשׁ זְמַן) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְמוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה – שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם, תֹּאמַר בְּמַקְדִּישׁ – שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם! אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא סָבָא לְרַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר נֶיהְדַּר דִּינָא, תֵּיתֵי בְּמָה הַצַּד: מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה יוֹכִיחַ, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל לְעוֹלָם וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין. מָה לְמוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה, שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ לִיגָּאֵל מִיָּד. מוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה יוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁנִּגְאָלִין, וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין, אַף אֲנִי אָבִיא מַקְדִּישׁ – שֶׁנִּגְאָל, וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחָם לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, תֹּאמַר בְּמַקְדִּישׁ שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי יוֹכִיחַ, שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ לִיגָּאֵל בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה וְאֵין לֹוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵין נִגְאָל לִקְרוֹבִים? ״גְּאֻלָּתוֹ״ ״גְּאֻלָּתוֹ״ מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה גָּמַר: מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת לַחֲצָאִין וְנִגְאֶלֶת לִקְרוֹבִים – אַף הַאי נָמֵי אֵין נִגְאָל לַחֲצָאִין וְנִגְאָל לִקְרוֹבִים. אוֹ דִילְמָא: כִּי כְּתִיבָא ״גְּאוּלָּה״ – בַּחֲצָאִין הוּא דִּכְתִיבָ[א], בִּקְרוֹבִים לָא כְּתִיבָ[א]? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ נִגְאָל. אֵיתִיבֵיהּ: ״בְּכֹל גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ״ – לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה? לָא, בָּתֵּי חֲצֵרִים. בָּתֵּי חֲצֵרִים בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב״! הָהוּא לְקוֹבְעוֹ חוֹבָה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנְיָא: ״וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו״ – רְשׁוּת. אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל״ – וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים? אֶלָּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו״ – חוֹבָה. אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכֹל... גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ״ – הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְרַבּוֹת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה – הַיְינוּ דִּכְתִיב ״בְּכֹל״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְרַבּוֹת בָּתֵּי חֲצֵרִים – מַאי ״בְּכֹל״? קַשְׁיָא. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִגְאָלֶנּוּ״ ״יִגְאָלֶנּוּ״ ״יִגְאָלֶנּוּ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? לְרַבּוֹת כׇּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁנִּגְאָלוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה, וְעֶבֶד עִבְרִי? לָא, בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה. בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה בְּהֶדְיָא כְּתִיב: ״עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב״! כִּדְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם, הָכִי נָמֵי לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם. הֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק? אַהָא, דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ: עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל נִגְאָל לִקְרוֹבִים אוֹ אֵינוֹ נִגְאָל לִקְרוֹבִים? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּאָמַר: מִי שֶׁאֵינוֹ נִגְאָל בְּאֵלֶּה – נִגְאָל בְּשֵׁשׁ, אַלְמָא לָא מִיפְּרֵק. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן מַאי? יָלְפִינַן ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״, וְלָא דָּרְשִׁי ״יִגְאָלֶנּוּ״, אוֹ דִילְמָא ״יִגְאָלֶנּוּ״ – לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר? תָּא שְׁמַע: ״בְּכֹל... גְּאוּלָּה תִּתְּנוּ״ – לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל? לָא, עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי. עֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ״!

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 21bקידושין כ״א ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
הָהוּא לְקוֹבְעוֹ חוֹבָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תָּא שְׁמַע: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִגְאָלֶנּוּ״ ״יִגְאָלֶנּוּ״ ״יִגְאָלֶנּוּ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים? לְרַבּוֹת כׇּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁנִּגְאָלוֹת כַּסֵּדֶר הַזֶּה. מַאי לָאו בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וְעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לְיִשְׂרָאֵל? לָא, בָּתֵּי חֲצֵרִים וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה. בָּתֵּי חֲצֵרִים בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב״! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְקָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם. וְהַנִּרְצָע נִקְנֶה בִּרְצִיעָה. דִּכְתִיב: ״וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וְגוֹ׳״ וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן. דִּכְתִיב: ״וַעֲבָדוֹ״ – וְלֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. ״לְעֹלָם״ – לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַרְצֵעַ״ – אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָא וְהַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַחְתָּ״ – לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר שֶׁנִּקַּח בַּיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד שֶׁל מַתֶּכֶת – אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת. דָּבָר אַחֵר: ״הַמַּרְצֵעַ״ – לְהָבִיא הַמַּרְצֵעַ הַגָּדוֹל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: יוּדָן בְּרִיבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ: כְּשֶׁהֵן רוֹצְעִים אֵין רוֹצְעִים אֶלָּא בַּמִּילְתָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן נִרְצָע, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל מוּם. וְאִם תֹּאמַר: בְּמִילְּתָא הֵם רוֹצְעִים – הֵיאַךְ עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן יֵעָשֶׂה בַּעַל מוּם? הָא אֵין נִרְצָע אֶלָּא בְּגוֹבַהּ שֶׁל אֹזֶן. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? דְּרַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי: ״וְלָקַחְתָּ״ – כָּלַל. ״מַרְצֵעַ״ – פָּרַט. ״בְּאׇזְנוֹ וּבַדֶּלֶת״ – חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת, אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת. רַבִּי יוֹסֵי דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי: ״וְלָקַחְתָּ״ – רִיבָּה. ״מַרְצֵעַ״ – מִיעֵט. ״בְּאׇזְנוֹ וּבַדֶּלֶת״ – חָזַר וְרִיבָּה. רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה, רִיבָּה הַכֹּל. מַאי רַבִּי – רַבִּי כֹּל מִילֵּי, מַאי מַיעֵט – מַיעֵט סַם. אָמַר מָר: ״הַמַּרְצֵעַ״ – לְהָבִיא מַרְצֵעַ הַגָּדוֹל. מַאי מַשְׁמַע? כִּדְאָמַר רָבָא: ״הַיָּרֵךְ״ – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּרֵךְ, הָכָא נָמֵי: ״הַמַּרְצֵעַ״ – מְיוּחָד שֶׁבַּמַּרְצְעִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יוּדָן בְּרִיבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ: כְּשֶׁהֵן רוֹצְעִין, אֵין רוֹצְעִין אֶלָּא בְּמִילְתָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן נִרְצָע מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל מוּם. וְיֵעָשֶׂה בַּעַל מוּם! אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: אָמַר קְרָא: ״וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ״ – לְמוּחְזָק שֶׁבְּמִשְׁפַּחְתּוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן, מַהוּ שֶׁיִּמְסוֹר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית? חִידּוּשׁ הוּא, לָא שְׁנָא כֹּהֲנִים וְלָא שְׁנָא יִשְׂרָאֵל, אוֹ דִילְמָא: שָׁאנֵי כֹּהֲנִים הוֹאִיל וְרִיבָּה בָּהֶן הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת? רַב אָמַר: מוּתָּר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב עָנָן: כִּי הֲוֵיתוּ בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, בְּאִיסְקוּמְדְּרֵי אִיטַּלְּלִיתוּ? מַאי טַעְמָא לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ מֵהָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן נִרְצָע מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּעַל מוּם. וְאִם תֹּאמַר אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, תִּיפּוֹק לִי דְּבָעֵינָא: ״אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״ וְלֵיכָּא, תּוּ לָא מִידִּי. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כֹּהֵן, מַהוּ בִּיפַת תּוֹאַר? חִידּוּשׁ הוּא, לָא שְׁנָא כֹּהֵן וְלָא שְׁנָא יִשְׂרָאֵל, אוֹ דִילְמָא שָׁאנֵי כֹּהֲנִים, הוֹאִיל וְרִיבָּה בָּהֶן מִצְוֹת יְתֵרוֹת? רַב אָמַר: מוּתָּר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אָסוּר. בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי, דְּלֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע. כִּי פְּלִיגִי בְּבִיאָה שְׁנִיָּה, רַב אָמַר: מוּתָּר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אָסוּר. רַב אָמַר: מוּתָּר, הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרַיא – אִישְׁתְּרַי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אָסוּר, דְּהָא הָוְיָא לַהּ גִּיּוֹרֶת, וְגִיּוֹרֶת לְכֹהֵן לָא חַזְיָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִירָא, דְּהָוְיָא לַהּ גִּיּוֹרֶת. כִּי פְּלִיגִי בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, רַב אָמַר: מוּתָּר, דְּהָא לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אָסוּר, כֹּל הֵיכָא דְּקָרֵינָא בַּיהּ: ״וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ – קָרֵינָא בַּיהּ: ״וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה״. כֹּל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינָא בַּיהּ: ״וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ – לָא קָרֵינָא בַּיהּ: ״וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה״ – בִּשְׁעַת שִׁבְיָהּ. ״אֵשֶׁת״ – וַאֲפִילּוּ אֵשֶׁת אִישׁ. ״יְפַת תּוֹאַר״ – לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע. מוּטָב שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּשַׂר

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.