Why does Rabbi Yosei son of Rabbi Yehudah require a perutah's worth of service still to be owed when a master designates a Hebrew maidservant for marriage?
מדוע רבי יוסי ברבי יהודה מצריך שתישאר לאמה העברייה עבודה בשווי פרוטה בשעה שהאדון מייעד אותה?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 19. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 19a nor 19b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 13 and Kiddushin 20.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין י״ט. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין י״ג ועל קידושין כ׳.
Rav Naḥman bar Yitzḥak and Rabbi Eliezerרב נחמן בר יצחק ורבי אליעזר
The open question from 18b is closed. For Rav Naḥman bar Yitzḥak, who holds that even Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda agrees the original money was given for betrothal, the baraita follows Rabbi Eliezer: only servitude after servitude is barred, while servitude after marriage is allowed.
השאלה הפתוחה מן הדף הקודם נסגרת. לרב נחמן בר יצחק, הסובר שאפילו לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו, הברייתא כרבי אליעזר: לשפחות אחר שפחות אינו מוכרה, אבל לשפחות אחר נישואין מוכרה.
The resolution depends on which reading of "bevigdo vah" is accepted. Rabbi Eliezer's "betrayal" reading forbids only a second sale into servitude; Rabbi Akiva's "garment" reading forbids sale after marriage.
היישוב תלוי באיזו קריאה של "בבגדו בה" מקבלים. קריאת "בגידה" של רבי אליעזר אוסרת רק מכירה שנייה לשפחות; קריאת "בגד" של רבי עקיבא אוסרת מכירה אחר נישואין.
Rabba bar Avuh's question about whether designation creates marriage or betrothal thus remains open. The attempted proofs show only that a father's acts and the woman's own acts are treated differently.
שאלת רבה בר אבוה אם יעוד עושה נישואין או אירוסין נשארת אפוא פתוחה. הראיות שנוסו מראות רק שמעשי האב ומעשי האישה עצמה נידונים באופן שונה.
Designation for a minor son, and the need for her knowledgeיעוד לבן קטן וצורך ידיעתה
Reish Lakish asks: may a father designate her for his minor son? "His son" could mean any son, or a son like him, an adult. Rabbi Zeira proves from "a man who commits adultery with the wife of a man": "man" excludes a minor's wife. If a minor could be designated a wife, we would have found marriage for a minor.
בעי ריש לקיש: מהו שייעד אדם לבנו קטן? "לבנו" — כל דהו, או דילמא "לבנו" דומיא דידיה, מה הוא גדול אף בנו גדול? אמר רבי זירא: "ואיש אשר ינאף את אשת איש" — פרט לאשת קטן. ואם תאמר מייעד, משכחת לה אישות בקטן.
Rav Ashi rejects the proof: the verse excludes a nine-year-old yavam who had intercourse with his yevama. By Torah law she is fit for him, so one might think his act is real marriage; the verse teaches that a man who has relations with her is not liable for adultery.
רב אשי דוחה: הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו עסקינן, דמדאורייתא חזיא ליה. סלקא דעתך אמינא ביאתו ביאה והבא עליה חייב משום אשת איש, קמשמע לן.
Rabbi Aivu in Rabbi Yannai's name resolves it: designation applies only to an adult and only with knowledge. Abaye son of Rabbi Abbahu reads "who did not designate her (ye'adah)" as "who did not inform her (yeda'ah)": she must be told.
אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: אין יעוד אלא בגדול, ואין יעוד אלא מדעת. ותני אביי בריה דרבי אבהו: "אשר לא יעדה" — מלמד שצריך להודיעה.
Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda: the original moneyרבי יוסי ברבי יהודה: מעות הראשונות
Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda learns from "designate her, then he shall let her be redeemed": there must be time in the day for redemption. If there is time for her to work a peruta's worth, she is betrothed; if not, she is not. He holds the original money was not given for betrothal.
רבי יוסי ברבי יהודה לומד מ"יעדה והפדה": שצריך שיהא בעבודתו כדי פדייה. אם יש בעבודתה שווה פרוטה, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת. אלמא קסבר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו.
Rav Naḥman bar Yitzḥak answers that one could hold the money was for betrothal, and the special rule comes from the verse "designate her... then he shall let her be redeemed." The verse, not a theory of the money, demands remaining value.
אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו תימא לקידושין ניתנו, שאני הכא דאמר רחמנא "יעדה והפדה". הפסוק, ולא תפיסה של המעות, מצריך שווי שנותר.
The two readings matter for related cases. If the money was not for betrothal, designation works because of the value remaining in her service; if it was, designation works as a special law of the verse.
שתי הקריאות חשובות למקרים קשורים. אם המעות לא לקידושין ניתנו, היעוד מועיל בגלל השווי הנשאר בעבודתה; אם לקידושין ניתנו, היעוד מועיל כדין מיוחד של הפסוק.
Rulings built on Rabbi Yosei son of Rabbi Yehudaפסקים הנבנים על רבי יוסי ברבי יהודה
Rava in Rav Naḥman's name says a father may tell his minor daughter "go out and accept your betrothal." He learns this from Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda: just as his designation counts as betrothal although the original money was not given for it, so too here.
אמר רבא אמר רב נחמן: אומר אדם לבתו קטנה "צאי וקבלי קידושיך". מנא ליה? מדרבי יוסי ברבי יהודה: כשם שמעות הראשונות לא לקידושין ניתנו, ואם נשתייר בה שווה פרוטה הרי זה קידושין, הכא נמי.
Rava also says one who betroths with a loan secured by collateral, she is betrothed. Again from Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda: the original money is like a loan, and she is the collateral; if a peruta's worth remains and he designates her, it is betrothal.
ואמר רבא אמר רב נחמן: המקדש במלווה ויש עליה משכון, מקודשת. מדרבי יוסי ברבי יהודה: מעות הראשונות הלוואה הן, והיא עצמה משכון; ואם נשתייר בה שווה פרוטה ומייעדה, הרי זה קידושין. הכא נמי.
The maidservant thus becomes a model for other transactions. Her case shows that remaining value can support betrothal and that a person can be treated like collateral for a debt.
האמה נעשית אפוא דגם לעסקאות אחרות. מקרה שלה מראה ששווי שנותר יכול לבסס קידושין ושאדם יכול להיחשב כמשכון לחוב.
How designation is done, and two parablesכיצד מצוות יעוד, ושני משלים
A baraita: the mitzva of designation is that he says before two witnesses "you are betrothed to me," even at the end of six years near sunset, and treats her as a wife, not a servant. Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda adds the requirement of time for a peruta's work.
תנו רבנן: כיצד מצוות יעוד? אומר לה בפני שניים "הרי את מקודשת לי", "הרי את מאורסת לי", אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה, ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות. רבי יוסי ברבי יהודה מוסיף את הצורך בזמן לעבודה בשווה פרוטה.
The baraita compares this to "be betrothed to me from now and after thirty days," where another betrothed her meanwhile and she is betrothed to the first. Rav Aḥa son of Rava says the parable follows the Rabbis: it teaches that designation works as if he said "from now."
הברייתא ממשילה זאת ל"התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלושים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלושים, שמקודשת לראשון. אמר רב אחא בריה דרבא: משל לרבנן, ומשמיענו שהיעוד כאומר "מעכשיו" דמי.
Another baraita: one who sold his daughter and then betrothed her to another mocks the master, and she is betrothed to the second, according to Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda; the Rabbis say the master can still designate. It is compared to "after thirty days," where another betrothed her within thirty and she belongs to the second; Rav Aḥa son of Rava places this one according to Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda.
תניא אידך: המוכר את בתו והלך וקידשה לאחר, שיחק באדון ומקודשת לשני, דברי רבי יוסי ברבי יהודה; וחכמים אומרים: אם רצה לייעד, מייעד. משל ל"התקדשי לי לאחר שלושים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלושים, שמקודשת לשני. ואמר רב אחא בריה דרבא: משל לרבי יוסי ברבי יהודה.
A condition against designationתנאי שלא ליעד
One who sells his daughter on condition that the master will not designate her: Rabbi Meir says the condition stands; the Rabbis say the master may designate, because one who stipulates against what is written in the Torah, the condition is void.
המוכר את בתו ופסק על מנת שלא ייעד, קיים תנאו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אם רצה לייעד מייעד, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.
But Rabbi Meir himself rules that a condition waiving food, clothing and conjugal rights is void. Ḥizkiyya answers: here the verse says "as a maidservant," implying that sometimes he sells her only as a maidservant, without designation. The Rabbis use "as a maidservant" to teach that he may sell her to men unfit for her to marry.
ולרבי מאיר מי מתקיים תנאו? והתניא: "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" — מקודשת ותנאו בטל, דברי רבי מאיר. אמר חזקיה: שאני הכא דאמר קרא "לאמה" — פעמים שמוכרה לאמה בלבד. ורבנן דורשים "לאמה" שמוכרה לפסולין.
Why is a verse needed to sell her to unfit men? One might think: he may betroth her to unfit men, but not sell her to them. Rabbi Eliezer derives that from "if she displeases her master," so "as a maidservant" must teach another law. The daf ends in the middle of his statement.
ולמה צריך פסוק למכירה לפסולין? שאינו דין: אם מקדשה לפסולין, אינו מוכרה לפסולין? תלמוד לומר "לאמה". רבי אליעזר לומד זאת מ"אם רעה בעיני אדוניה", ולכן "לאמה" מלמד דין אחר. הדף מסתיים באמצע דבריו.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why must the maidservant be informed of designation, and what does that teach about consent in this law?מדוע צריך להודיע לאמה על היעוד, ומה זה מלמד על ההסכמה בדין זה?
- How does the view that "the original money was not given for betrothal" explain later rulings on a minor daughter and on a secured loan?כיצד השיטה ש"מעות הראשונות לא לקידושין ניתנו" מסבירה פסקים מאוחרים על בת קטנה ועל מלווה עם משכון?
- What do the two parables of thirty days show about whether designation acts "from now"?מה מראים שני משלי שלושים הימים לגבי השאלה אם היעוד חל "מעכשיו"?
- Why is a condition against designation valid for Rabbi Meir but void for the Rabbis?מדוע תנאי שלא ליעד תקף לרבי מאיר ובטל לחכמים?
The source sheetדף המקורות
מִי שָׁאנֵי?
וּלְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּאָמַר: אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ, בְּמַאי מוֹקֵים לַהּ? מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: לְשִׁפְחוּת אַחַר שִׁפְחוּת הוּא דְּלָא מָצֵי מְזַבֵּין לַהּ, אֲבָל לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת – מָצֵי מְזַבֵּין לַהּ.
בָּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁמְּיַיעֵד אָדָם לִבְנוֹ קָטָן? ״בְּנוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, בְּנוֹ כָּל דְּהוּ, אוֹ דִילְמָא בְּנוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ, מָה הוּא גָּדוֹל – אַף בְּנוֹ גָּדוֹל?
אָמַר רַבִּי זֵירָא: תָּא שְׁמַע: ״אִישׁ״ – פְּרָט לְקָטָן. ״אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ״ – פְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן. וְאִי אָמְרַתְּ מְיַיעֵד, אִם כֵּן מָצִינוּ אִישׁוּת לְקָטָן.
וְאֶלָּא מַאי, אֵינוֹ מְיַיעֵד? אַמַּאי קָא מְמַעֵט לֵיהּ קְרָא? תִּיפְשׁוֹט מִינַּהּ דִּמְיַיעֵד. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָכָא בְּיָבָם בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ עָסְקִינַן,
דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא חַזְיָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא חַזְיָא לֵיהּ וּבִיאָתוֹ בִּיאָה, הַבָּא עָלֶיהָ מִתְחַיֵּיב בְּאֵשֶׁת אִישׁ, קָא מַשְׁמַע לַן.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי אַיְיבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין יִעוּד אֶלָּא בְּגָדוֹל, אֵין יִעוּד אֶלָּא מִדַּעַת. תַּרְתֵּי? ״מָה טַעַם״ קָאָמַר. מָה טַעַם אֵין יִעוּד אֶלָּא בְּגָדוֹל – לְפִי שֶׁאֵין יִעוּד אֶלָּא מִדַּעַת.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מַאי מִדַּעַת – מִדַּעַת דִּידַהּ. דְּתָנֵי אַבָּיֵי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: ״אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ״ – מְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ לְיַעֲדָהּ.
הוּא תָּנֵי לַהּ, וְהוּא אָמַר לַהּ: בְּקִידּוּשֵׁי יִעוּד, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לָאו לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ, שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״יְעָדָהּ״.
מַאי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? דְּתַנְיָא: ״יְעָדָהּ, וְהֶפְדָּהּ״ – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שְׁהוּת בַּיּוֹם כְּדֵי פְדִיָּיה.
מִכָּאן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אִם יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אַלְמָא קָסָבַר: מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – לָאו לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ, שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״וְהֶפְדָּהּ״.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: אוֹמֵר אָדָם לְבִתּוֹ קְטַנָּה ״צְאִי וְקַבְּלִי קִידּוּשַׁיִךְ״, מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
לָאו אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לָאו לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ, וְכִי מְשַׁיַּיר בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – הָווּ קִידּוּשֵׁי, הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.
וְאָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַשְׁכּוֹן – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. לָאו אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לָאו לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ, הַאי הַלְוָאָה הִיא, וְהִיא גּוּפַהּ מַשְׁכּוֹן הִיא,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְכִי מְשַׁיַּיר בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה וּמְיַיעֵד – הָווּ קִידּוּשִׁין, הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מִצְוַת יִעוּד? אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״, ״הֲרֵי אַתְּ מְאוֹרֶסֶת לִי״ אֲפִילּוּ בְּסוֹף שֵׁשׁ, וַאֲפִילּוּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג אִישׁוּת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג שִׁפְחוּת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שְׁהוּת בְּיוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
מָשָׁל לְאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הִתְקַדְּשִׁי לִי מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״ וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – שֶׁמְּקוּדֶּשֶׁת לָרִאשׁוֹן. מָשָׁל לְמַאן?
אִילֵימָא מָשָׁל לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָא אִם יֵשׁ שְׁהוּת בְּיוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו – לֹא!
אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: מָשָׁל לְרַבָּנַן. פְּשִׁיטָא!
מַהוּ דְּתֵימָא, הָא לָא אֲמַר לֵיהּ ״מֵעַכְשָׁיו״, קָא מַשְׁמַע לַן.
תַּנְיָא אִידַּךְ: הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְהָלַךְ וְקִידְּשָׁהּ לְאַחֵר – שִׂיחֵק בָּאָדוֹן, וּמְקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם רָצָה לְיַיעֵד – מְיַיעֵד.
מָשָׁל לָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״ וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – שֶׁמְּקוּדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. מָשָׁל לְמַאן?
אִילֵּימָא לְרַבָּנַן, הָאָמְרִי רַבָּנַן: אִם רָצָה לְיַיעֵד – מְיַיעֵד!
אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: מָשָׁל לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. פְּשִׁיטָא!
מַהוּ דְּתֵימָא, הָא לָא אֲמַר לַהּ ״לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, קָא מַשְׁמַע לַן.
תַּנְיָא אִידַּךְ: הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וּפָסַק עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְיַיעֵד – נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם רָצָה לְיַיעֵד – מְיַיעֵד, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכׇל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה – תְּנָאוֹ בָּטֵל.
וּלְרַבִּי מֵאִיר תְּנָאוֹ קַיָּים? וְהָתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, וּתְנָאוֹ בָּטֵל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן – תְּנָאוֹ קַיָּים.
אָמַר חִזְקִיָּה: שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא ״לְאָמָה״ – פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ מוֹכְרָהּ אֶלָּא לְאָמָה בִּלְבָד.
וְרַבָּנַן, הַאי ״לְאָמָה״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הַאי מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא: ״לְאָמָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרָהּ לִפְסוּלִים.
וַהֲלֹא דִּין הוּא: אִם מְקַדְּשָׁהּ לִפְסוּלִים, לֹא יִמְכְּרֶנָּה לִפְסוּלִים? מָה לִמְקַדְּשָׁהּ לִפְסוּלִים, שֶׁכֵּן אָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, יִמְכְּרֶנָּה לִפְסוּלִים, שֶׁאֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאָמָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרָהּ לִפְסוּלִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם לְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרָהּ לִפְסוּלִין, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ״ – שֶׁרָעָה בְּנִישּׂוּאֶיהָ. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאָמָה״? מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרָהּWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
