When the court sells a thief who cannot repay what he stole, which part of his debt can justify the sale, and when could he be sold again?
כשבית הדין מוכר גנב שאינו יכול לשלם, איזה חלק מחובו מצדיק את המכירה, ובאילו נסיבות אפשר למוכרו פעם נוספת?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 18. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 18a nor 18b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 13 and Kiddushin 20.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין י״ח. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין י״ג ועל קידושין כ׳.
A convert's sons and a gentile's heirsבני הגר ויורשי הגוי
The distinction from 17b is completed: the Sages are pleased when one repays the sons of a convert whose conception was not in sanctity but whose birth was. Where neither was in sanctity, they are not pleased. The child's relation to the convert depends on when he entered the covenant.
החילוק מן הדף הקודם נשלם: רוח חכמים נוחה ממי שמחזיר לבני גר שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה. כשהורתם ולידתם שלא בקדושה, אין רוח חכמים נוחה. יחס הבן לגר תלוי בשעה שבה נכנס לברית.
Rabbi Ḥiyya bar Avin in Rabbi Yoḥanan's name proves gentile inheritance differently: "I have given Mount Seir to Esau as an inheritance." Perhaps Esau is different, as an apostate Jew? So he cites "I have given Ar to the children of Lot as an inheritance."
רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן מוכיח ירושת גוי בדרך אחרת: "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר". ודילמא שאני ישראל משומד? אלא מהכא: "כי לבני לוט נתתי את ער ירושה".
Why does Rabbi Ḥiyya bar Avin not use Rava's verse? It does not say "and not with the heirs of his purchaser." And why does Rava not use the Lot verse? Because of Abraham's honor, Lot's descendants are a special case.
ורבי חייא בר אבין, מאי טעמא לא אמר כרבא? מי כתיב "ולא עם יורשי קונהו"? ורבא, מאי טעמא לא אמר כרבי חייא בר אבין? משום כבודו של אברהם שאני.
Laws that differ between slave and maidservantדינים שבין עבד לאמה
A baraita lists differences. A Hebrew slave leaves through years, the Jubilee, and the master's death, unlike a maidservant. A maidservant leaves through signs, cannot be sold a second time, and can be redeemed against the will, unlike a slave.
ברייתא מונה הבדלים. עבד עברי יוצא בשנים, ביובל ובמיתת האדון, מה שאין כן באמה עבריה. אמה עבריה יוצאת בסימנין, אינה נמכרת ונמכרת, ונפדית בעל כורחו, מה שאין כן בעבד עברי.
But the mishna said a maidservant has more ways out than a slave, implying she also leaves through years and the master's death. Rav Sheshet answers: the baraita speaks where the master designated her as a wife. Then she needs a divorce, which is obvious? It teaches that the law of designation is not lost.
והרי המשנה אומרת "יתירה עליו אמה עבריה", משמע שגם היא יוצאת בשנים ובמיתת האדון. אמר רב ששת: הברייתא בשייעדה. ייעדה — פשיטא דבעיא גט? סלקא דעתך אמינא לא פקע דינא מינה, קמשמע לן.
If designated, why does she leave through signs? The baraita means: if he did not designate her, she also leaves through signs. Designation changes her status from servant to wife, and with it her ways of release.
ואם ייעדה, למה יוצאת בסימנין? הכי קאמר: אם לא ייעדה, יוצאת אף בסימנין. היעוד משנה את מעמדה ממשרתת לאישה, ועמו את דרכי יציאתה.
Sold again: one theft or twoנמכר ונמכר: גניבה אחת או שתיים
The maidservant "is not sold twice," implying a slave can be. But a baraita reads "for his theft": not for double payment, not for conspiring testimony, and once sold he may not be sold again.
אמה "אינה נמכרת ונמכרת", מכלל שעבד נמכר ונמכר. והתניא "בגניבתו" — ולא בכפלו, "בגניבתו" — ולא בזוממו, "בגניבתו" — פעם אחת מוכרו ואין מוכרו שתי פעמים.
Rava answers: one theft, he is sold once; two thefts, twice. Abaye objects that "his theft" can include many thefts, and answers instead: stealing from one person, once; from two people, twice.
אמר רבא: לא קשיא, כאן בגניבה אחת, כאן בשתי גניבות. אמר ליה אביי: "בגניבתו" — אפילו בכמה גניבות משמע. אלא אמר אביי: כאן לאחד, כאן לשניים.
A baraita adds: if he stole a thousand and is worth five hundred, he is sold and sold again; if he stole five hundred and is worth a thousand, he is not sold at all. Rabbi Eliezer says he is sold only if his value equals the theft. Rava says Rabbi Eliezer prevailed: he is sold for his theft, not for part of it, just as he is sold whole, not in part.
ברייתא מוסיפה: גנב אלף ושווה חמש מאות, נמכר וחוזר ונמכר; גנב חמש מאות ושווה אלף, אינו נמכר כלל. רבי אליעזר אומר: אם היה גניבתו כנגד מכירתו נמכר, ואם לאו אינו נמכר. אמר רבא: בהא נצחינהו רבי אליעזר לרבנן: כשם שנמכר כולו ולא מקצתו, כך נמכר בכל גניבתו ולא במקצת גניבתו.
Redeemed against whose willנפדית בעל כורחו של מי
Rava first understood that a maidservant is redeemed against the master's will. Abaye objects: the master writes a document for her value, so why should he hold a pearl and receive a shard? Rather, against the father's will, because of the family's disgrace.
סבר רבא למימר: בעל כורחו דאדון. אמר ליה אביי: מאי שנא, כותבין לו שטר על דמיה? אמאי, מרגניתא טבא בידיה ונשדי ליה חספא? אלא אמר אביי: בעל כורחו דאב, משום פגם משפחה.
Then why not force a slave's family too, for the same disgrace? He would go and sell himself again. Then she too might be sold again? No: she is not sold a second time. That follows Rabbi Shimon, who says a father may not sell his daughter into servitude after servitude.
אם כן נכוף נמי משפחת עבד עברי משום פגם משפחה? הדר אזיל ומזבין נפשיה. הכא נמי הדר ומזבין לה? קתני: אינה נמכרת ונמכרת. ומני? רבי שמעון היא, דתניא: כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר נישואין, כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות.
The resulting picture: the master cannot be forced, since his property right is real; the father can be forced, because the shame falls on the family; and the reason a slave's family is not forced does not apply to her, since she cannot be sold again.
התמונה המתקבלת: אין כופין את האדון, שזכותו הקניינית ממשית; כופין את האב, שהפגם נופל על המשפחה; והטעם שאין כופין את משפחת העבד אינו חל עליה, שהרי אינה נמכרת שנית.
"Bevigdo vah": tradition and vocalization"בבגדו בה": מסורת ומקרא
The question of reselling her is also a tannaitic dispute on "since he dealt deceitfully with her," bevigdo vah. Rabbi Akiva reads it as "in his garment": once the master spread his garment over her in designation, the father may not sell her.
שאלת מכירתה שנית שנויה גם במחלוקת תנאים על "בבגדו בה". רבי עקיבא קורא "בבגדו" מלשון בגד: כיון שפירש האדון טליתו עליה ביעוד, שוב אין האב רשאי למוכרה.
Rabbi Eliezer reads it as "in his betrayal": once the father dealt deceitfully with her by selling her, he may not sell her again. The same letters yield a garment or a betrayal, depending on how they are read.
רבי אליעזר קורא "בבגדו" מלשון בגידה: כיון שבגד בה האב ומכרה, שוב אינו רשאי למוכרה. אותן אותיות מניבות בגד או בגידה, לפי אופן הקריאה.
The Gemara names the principle: Rabbi Eliezer holds the written tradition is authoritative, Rabbi Akiva holds the vocalization is, and Rabbi Shimon holds both, so he forbids resale after either marriage or servitude. A dispute about a slave turns out to be a dispute about how Scripture is read.
הגמרא מגדירה את העיקרון: רבי אליעזר סבר יש אם למסורת, רבי עקיבא סבר יש אם למקרא, ורבי שמעון סבר יש אם למקרא ולמסורת, ולכן הוא אוסר מכירה הן אחר נישואין והן אחר שפחות. מחלוקת על אמה מתבררת כמחלוקת על דרך קריאת הכתוב.
Designation: marriage or betrothal?יעוד: נישואין או אירוסין?
Rabba bar Avuh asks whether designation creates marriage or betrothal, with the usual differences: inheritance, impurity for her, and annulling vows. A proof is offered from "bevigdo vah": once designated, he may not sell her, but may designate her, which suggests betrothal.
בעי רבה בר אבוה: יעוד נישואין עושה או אירוסין עושה? למאי נפקא מינה: לירשה, ליטמא לה ולהפר נדריה. תא שמע: "בבגדו בה" — כיון שפירש טליתו עליה אינו רשאי למוכרה; למוכרה הוא דאינו רשאי, הא ליעדה רשאי, ומשמע שאירוסין עושה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak rejects it: the case is ordinary betrothal by the father. Once her father has given her to one who owes her food, clothing and conjugal rights, he may not sell her. The proof concerns a different case.
אמר רב נחמן בר יצחק: הכא בקידושין דעלמא עסקינן, והכי קאמר: כיון שמסרה אביה למי שחייב לה שאר כסות ועונה, שוב אינו רשאי למוכרה. הראיה עוסקת במקרה אחר.
Another proof: a father may sell her to a High Priest even if she is a widow. Rav Amram in Rabbi Yitzḥak's name places this in designation according to Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda, which would suggest betrothal. The Gemara answers that betrothal by her differs from betrothal by her father, or marriage by her from marriage by her father, and the daf ends as it questions that distinction.
תא שמע: מוכרה לכהן גדול אלמנה. אמר רב עמרם אמר רבי יצחק: הכא ביעוד, וכרבי יוסי ברבי יהודה, ומשמע שאירוסין עושה. הגמרא משיבה: קידושי עצמה שאני מקידושי אביה, ואפילו תימא נישואין, נישואי עצמה שאני מנישואי אביה. הדף מסתיים כשהגמרא תוהה על חילוק זה.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does Rava refuse to learn gentile inheritance from the children of Lot?מדוע רבא אינו לומד ירושת גוי מבני לוט?
- How do Rava and Abaye explain the limit on selling a thief twice, and what does Rabbi Eliezer add?כיצד רבא ואביי מסבירים את ההגבלה על מכירת גנב פעמיים, ומה מוסיף רבי אליעזר?
- Why is a father, not a master, forced to redeem his daughter, and what does that reveal about the purpose of the law?מדוע כופין את האב ולא את האדון לפדות את הבת, ומה זה מגלה על תכלית הדין?
- How do readings by tradition and by vocalization lead to different meanings of "bevigdo vah"?כיצד קריאה לפי המסורת ולפי המקרא מובילה למשמעויות שונות של "בבגדו בה"?
The source sheetדף המקורות
וְכָאן שֶׁהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה, וְלֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה.
רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נׇכְרִי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר״. וְדִלְמָא יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד שָׁאנֵי? אֶלָּא מֵהָכָא: ״כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה״.
וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרָבָא? מִי כְּתִיב ״וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ וְלֹא עִם יוֹרְשֵׁי קוֹנֵהוּ״?
וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין? מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּאַבְרָהָם שָׁאנֵי.
תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ בָּעִבְרִי שֶׁאֵין בָּעִבְרִיָּה, וְיֵשׁ בָּעִבְרִיָּה שֶׁאֵין בָּעִבְרִי. יֵשׁ בָּעִבְרִי שֶׁהוּא יוֹצֵא בְּשָׁנִים, וּבַיּוֹבֵל, וּבְמִיתַת הָאָדוֹן – מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעִבְרִיָּה, וְיֵשׁ בָּעִבְרִיָּה, שֶׁהֲרֵי עִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּסִימָנִין וְאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת וְנִשְׁנֵית, וּמַפְדִּין אוֹתָהּ, בְּעַל כּוֹרְחוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעִבְרִי.
אָמַר מָר: יֵשׁ בָּעִבְרִי שֶׁאֵין בָּעִבְרִיָּה. וּרְמִינְהִי: יְתֵירָה עָלָיו אָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁקּוֹנָה עַצְמָהּ בְּסִימָנִין! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן שֶׁיְּעָדָה.
יְעָדָה, פְּשִׁיטָא! גִּיטָּא בָּעֲיָא! מַהוּ דְּתֵימָא לָא (לִיבְטְלָה) [לִיבְטְלָן] הִילְכָתָא מִינַּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. אִי הָכִי, אַמַּאי יוֹצְאָה בְּסִימָנִין? הָכִי קָאָמַר: אִם לֹא יְעָדָה, יוֹצְאָה אַף בְּסִימָנִין.
וְאֵינָהּ נִמְכֶּרֶת וְנִשְׁנֵית. מִכְּלַל דְּעֶבֶד עִבְרִי נִמְכָּר וְנִשְׁנֶה? וְהָתַנְיָא: ״בִּגְנֵבָתוֹ״ – וְלֹא בִּכְפֵילוֹ. ״בִּגְנֵיבָתוֹ״ – וְלֹא בִּזְמָמוֹ. ״בִּגְנֵיבָתוֹ״ – כֵּיוָן שֶׁנִּמְכַּר פַּעַם אַחַת שׁוּב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹכְרוֹ.
אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בִּגְנֵיבָה אַחַת, כָּאן בִּשְׁתֵּי גְּנֵיבוֹת.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: ״בִּגְנֵיבָתוֹ״ – טוּבָא מַשְׁמַע! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּאָדָם אֶחָד, כָּאן בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם.
תָּנוּ רַבָּנַן: גְּנֵיבוֹ אֶלֶף, וְשָׁוֶה חֲמֵשׁ מֵאוֹת – נִמְכָּר וְחוֹזֵר וְנִמְכָּר. גְּנֵיבוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְשָׁוֶה אֶלֶף – אֵינוֹ נִמְכָּר כְּלָל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיָה גְּנֵיבוֹ כְּנֶגֶד מִמְכָּרוֹ – נִמְכָּר, וְאִם לָאו – אֵינוֹ נִמְכָּר.
אָמַר רָבָא: בְּהָא זְכָנְהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבָּנַן, דְּמַאי שְׁנָא גְּנֵיבוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשָׁוֶה אֶלֶף דְּאֵין נִמְכָּר, דְּנִמְכַּר כּוּלּוֹ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא חֶצְיוֹ, הָכִי נָמֵי: נִמְכַּר בִּגְנֵיבָתוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא נִמְכַּר בַּחֲצִי גְנֵיבָתוֹ.
וּמַפְדִּין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחוֹ. סְבַר רָבָא לְמֵימַר בְּעַל כֻּרְחֵיהּ דְּאָדוֹן. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי נִיהוּ – דְּכָתֵבְנָא לֵיהּ שְׁטָרָא אַדְּמֶיהָ? אַמַּאי? נָקֵיט מַרְגָּנִיתָא בִּידֵיהּ, יָהֵיבְנָא לֵיהּ חַסְפָּא?
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בְּעַל כֻּרְחֵיהּ דְּאָב, מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. אִי הָכִי, עֶבֶד עִבְרִי נָמֵי, נִכְפִּינְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה! הָדַר אָזֵיל וּמְזַבֵּין נַפְשֵׁיהּ.
הָכָא נָמֵי הָדַר אָזֵיל וּמְזַבֵּין לַהּ! הָא קָתָנֵי: אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת וְנִשְׁנֵית. וּמַנִּי – רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: מוֹכֵר אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְאִישׁוּת וְשׁוֹנֶה, לְשִׁפְחוּת וְשׁוֹנֶה, לְאִישׁוּת אַחַר שִׁפְחוּת, אֲבָל לֹא לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת כָּךְ אֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר שִׁפְחוּת.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא: ״בְּבִגְדוֹ בָּהּ״ –William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
כֵּיוָן שֶׁפֵּירַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, שׁוּב אֵין רַשַּׁאי לְמוֹכְרָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״בְּבִגְדוֹ בָּהּ״ – כֵּיוָן שֶׁבָּגַד בָּהּ, שׁוּב אֵין רַשַּׁאי לְמוֹכְרָהּ.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא וְלַמָּסוֹרֶת.
בָּעֵי רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִעוּד נִישּׂוּאִין עוֹשֶׂה, אוֹ אֵירוּסִין עוֹשֶׂה? נָפְקָא מִינַּהּ לְיוֹרְשָׁהּ, וְלִיטַמֵּא לָהּ, וּלְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מַאי?
תָּא שְׁמַע: ״בְּבִגְדוֹ בָּהּ״ – כֵּיוָן שֶׁפֵּירַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ שׁוּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמוֹכְרָהּ. זַבּוֹנֵי הוּא דְּלָא מְזַבֵּין לַהּ, הָא יַעוֹדֵי מְיַיעֵד לַהּ, וְאִי אָמְרַתְּ נִישּׂוּאִין עוֹשֶׂה, כֵּיוָן דְּנִישֵּׂאת שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אֵירוּסִין עוֹשֶׂה.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָכָא בְּקִידּוּשִׁין דְּעָלְמָא קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן שֶׁמְּסָרָהּ אָבִיהָ לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בִּשְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ – שׁוּב אֵין יָכוֹל לְמוֹכְרָהּ.
תָּא שְׁמַע: אֵין מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים. מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ: מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים. וְשָׁוִין שֶׁמּוֹכְרָהּ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.
הַאי אַלְמָנָה הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּקַדִּישׁ נַפְשַׁהּ, אַלְמָנָה קָרֵי לַהּ? וְאֶלָּא דְּקַדְּשַׁהּ אָבִיהָ. מִי מָצֵי מְזַבֵּין לַהּ? וְהָא אֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת.
וְאָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָכָא בְּקִדּוּשֵׁי יִעוּד, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לָאו לְקִידּוּשִׁין נִיתְּנוּ. וְאִי אָמְרַתְּ נִישּׂוּאִין עוֹשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁנִּישֵּׂאת שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ!
וְאֶלָּא מַאי, אֵירוּסִין עוֹשֶׂה? – וְשָׁוִין שֶׁמּוֹכְרָהּ?! הָא אֵין אָדָם מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: שָׁאנֵי אֵירוּסִין דִּידַהּ מֵאֵירוּסִין דְּאָבִיהָ? – אֲפִילּוּ תֵּימָא נִישּׂוּאִין עוֹשֶׂה, שָׁאנֵי נִישּׂוּאִין דִּידַהּ מִנִּישּׂוּאִין דְּאָבִיהָ.
הַאי מַאי? בִּשְׁלָמָא אֵירוּסִין מֵאֵירוּסִין שָׁאנֵי, אֶלָּא נִישּׂוּאִין מִנִּישּׂוּאִין,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
