How do the tanna'im use the Torah's references to flock, threshing floor, and winepress to work out what a departing servant must receive?
כיצד משתמשים התנאים בלשון ״מצאנך ומגרנך ומיקבך״ כדי לברר מה חייב האדון להעניק לעבד עברי בצאתו?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 17. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 17a nor 17b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 13 and Kiddushin 20.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין י״ז. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין י״ג ועל קידושין כ׳.
The runaway, the Jubilee, and the sick slaveהבורח, היובל והעבד החולה
The baraita continued: one might think even a sick slave must complete, but "and in the seventh he shall go out." Rav Sheshet explains the runaway case: he fled and the Jubilee arrived; one might think the Jubilee "sends him away" and he should receive a gift, so the baraita teaches he does not.
הברייתא ממשיכה: יכול אף חלה, תלמוד לומר "ובשביעית יצא". רב ששת מסביר את מקרה הבורח: שברח ופגע בו יובל; סלקא דעתך אמינא הואיל ויובל מפקיע אותו, משולח מעמך הוא ולא נקנסיה, קמשמע לן.
Does a sick slave never complete? Another baraita says if he was sick three years he need not complete, but if sick all six he must. Rav Sheshet: this applies where he can still do light work such as needlework. Sickness that leaves some capacity counts as service.
וחלה אינו משלים כלל? והתניא: חלה שלוש ועבד שלוש אינו חייב להשלים, חלה כל שש חייב להשלים. אמר רב שישא: כגון שיכול לעשות מחט. מחלה המשאירה יכולת מסוימת נחשבת עבודה.
The baraita itself is internally difficult: three is exempt and six obligates, so what of four? The Gemara reads it: if he was sick four years, he is like one sick all six and must complete. The threshold is more than half the term.
הברייתא עצמה קשה: שלוש פטור ושש חייב, ארבע מאי? הכי קאמר: חלה ארבע הרי הוא כחלה כל שש וחייב להשלים. הסף הוא יותר ממחצית התקופה.
How much to give: Rabbi Meirכמה מעניקין: רבי מאיר
How large is the severance gift? Rabbi Meir: five sela of each kind, fifteen in all. Rabbi Yehuda: thirty, like the thirty of a slave. Rabbi Shimon: fifty, like the fifty of valuations. Why does Rabbi Meir count? To teach that the total must not be less, though the mix of kinds may vary.
כמה מעניקין לו? רבי מאיר: חמש סלעים מכל מין ומין, שהן חמש עשרה סלעים. רבי יהודה: שלושים, כשלושים של עבד. רבי שמעון: חמשים, כחמשים של ערכין. ולמה מונה רבי מאיר? לומר שלא יפחות מן המניין, אבל אם פיחת ממין אחד והוסיף על אחר, אין בכך כלום.
Rabbi Meir learns "empty" from "empty" in the law of a firstborn's redemption: five sela there, five here. Why not five for all together? Because "empty" is written before the three kinds, so it applies to each. Why not learn from the pilgrimage offering? "As the Lord your God has blessed you" points to a fixed measure from elsewhere.
רבי מאיר יליף "ריקם" "ריקם" מבכור: מה התם חמש סלעים, אף הכא חמש סלעים. ואימא חמש מכולהו? אי כתיב "ריקם" לבסוף כדקאמרת; השתא דכתיב "ריקם" ברישא, שדי "ריקם" אצאן, אגורן ואיקב. ונילף מעולת ראייה? אמר קרא "אשר ברכך".
The placement of a word in the verse decides how it distributes. A word written before a list applies to each item, while the same word at the end would apply to the total.
מיקומה של מילה בפסוק קובע כיצד היא מתחלקת. מילה הכתובה לפני רשימה חלה על כל פריט, ואילו אותה מילה בסוף הייתה חלה על הסכום כולו.
Rabbi Yehuda and Rabbi Shimonרבי יהודה ורבי שמעון
Rabbi Yehuda learns "giving" from "giving" in the payment for a slave killed by an ox: thirty there, thirty here. Why not from valuations, fifty? If you grasp too much, you grasp nothing; if you grasp a little, you grasp it. Also, a slave should be learned from a slave.
רבי יהודה יליף נתינה נתינה מעבד: מה התם שלושים, אף הכא שלושים. ונילף מערכין, חמשים? תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת. ועוד, דנין עבד מעבד.
Rabbi Shimon learns "giving" from valuations, fifty. Why not the smallest valuation? "As the Lord your God has blessed you" calls for a generous sum. And why not from the slave? He learns from "poverty" and "poverty" instead.
רבי שמעון יליף נתינה נתינה מערכין, חמשים. ואימא מערך פחות שבערכין? אמר קרא "אשר ברכך ה' אלוהיך". ונילף מעבד? רבי שמעון יליף מך מך.
Three Tannaim reach three sums by three analogies to three areas of law: redemption of a firstborn, compensation for a slave, and valuations. The dispute shows how a legal measure can be borrowed, and how the choice of source determines the result.
שלושה תנאים מגיעים לשלושה סכומים בשלוש גזרות שוות משלושה תחומי דין: פדיון בכור, כופר עבד וערכין. המחלוקת מראה כיצד שיעור הלכתי נשאל ממקום אחר, וכיצד בחירת המקור קובעת את התוצאה.
What must the gift includeמה כוללת ההענקה
For Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, why mention flock, threshing floor, and winepress? A baraita: one might think only these; "as the Lord has blessed you" includes everything. Then why list them? To teach that the gift must be things that grow with blessing, which excludes money according to Rabbi Shimon, and mules according to Rabbi Eliezer ben Ya'akov.
לרבי יהודה ורבי שמעון, למה לי צאן גורן ויקב? ברייתא: יכול אין מעניקין אלא מצאן מגורן ומיקב, מנין לרבות כל דבר? תלמוד לומר "אשר ברכך". אם כן למה נאמר צאן גורן ויקב? מה אלו מיוחדים שראויים לברכה, אף כל שראוי לברכה; יצאו כספים, דברי רבי שמעון; רבי אליעזר בן יעקב אומר: יצאו פרדות.
Rabbi Shimon includes mules because their bodies grow in value; Rabbi Eliezer ben Ya'akov includes money because one can trade with it. Each list item is necessary: flock alone would suggest only animals, threshing floor alone only produce; the winepress excludes money or mules, depending on the view.
ורבי שמעון — פרדות גופן משביח. ורבי אליעזר בן יעקב — כספים אפשר לעשות בהם סחורה. וצריכא: אי כתב "צאן", הוה אמינא בעלי חיים אין, גידולי קרקע לא; אי כתב "גורן", הוה אמינא גידולי קרקע אין, בעלי חיים לא. "יקב" — למר למעוטי כספים, ולמר למעוטי פרדות.
Is the gift conditional on the house being blessed through him? The anonymous baraita says no: "you shall surely grant" applies in any case, and "as he has blessed you" sets the amount. Rabbi Elazar ben Azarya reads it literally, making the gift depend on the blessing, and explains the doubled verb as human idiom.
האם ההענקה תלויה בכך שהבית נתברך בגללו? תנא קמא: לא, "הענק תעניק" מכל מקום, ו"אשר ברכך" — הכל לפי הברכה. רבי אלעזר בן עזריה אומר: דברים ככתבן, נתברך הבית בגללו מעניקין לו, לא נתברך אין מעניקין לו; ו"הענק תעניק" — דברה תורה כלשון בני אדם.
Whom does a slave serve after the master's deathאת מי משמש העבד לאחר מות האדון
A baraita: a Hebrew slave serves the son but not the daughter; a maidservant serves neither; a pierced slave and one sold to a gentile serve neither. "He shall serve you" excludes an heir, but "six years he shall serve" includes the son. Why the son and not a brother? A son stands in his father's place to designate her and to redeem an ancestral field.
ברייתא: עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת; אמה עבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת; נרצע ונמכר לגוי אינם עובדים לא את הבן ולא את הבת. "ועבדך" — ולא ליורש, ו"שש שנים יעבוד" — בן. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? בן קם תחת אביו ליעוד ולשדה אחוזה.
A brother stands in place for levirate marriage, but only where there is no son. Rabbi Padda learns that a maidservant serves no heir from "and to your maidservant you shall do likewise," comparing her to a pierced slave; that verse also teaches her severance gift, since "you shall do" is extra. The pierced slave serves "him forever," not his heirs.
אח קם תחתיו ליבום, אבל אין יבום אלא במקום שאין בן. רבי פדא לומד שאמה אינה עובדת יורש מ"ואף לאמתך תעשה כן", שהקיש לנרצע; ואותו פסוק מלמד גם הענקה, שהרי "תעשה" יתר. ונרצע — "ועבדו לעולם", ולא לבן ולא לבת.
One sold to a gentile does not serve the gentile's heirs: Ḥizkiyya cites "he shall reckon with his purchaser," not with his purchaser's heirs. The verse implies that a gentile has heirs, which opens a new question about gentile inheritance.
ונמכר לגוי אינו עובד את יורשיו: אמר חזקיה, "וחשב עם קונהו" — ולא עם יורשי קונהו. מן הפסוק משמע שיש לגוי יורשים, וזה פותח שאלה חדשה על ירושת גוי.
Gentiles and converts as heirsגוי וגר כיורשים
Rava: by Torah law a gentile inherits his father, as "with his purchaser, not his heirs" implies he has heirs. A convert inherits his gentile father only by rabbinic law. The mishna allows a convert and a gentile brother to divide an inheritance, the convert taking money and the brother idols, unless the property has already come into the convert's possession.
אמר רבא: גוי יורש את אביו דבר תורה, שנאמר "וחשב עם קונהו" — ולא עם יורשי קונהו, מכלל דאית ליה יורשים. גר את הגוי אינו יורש דבר תורה, אלא מדרבנן. דתנן: גר וגוי שירשו את אביהם גוי, יכול הגר לומר לגוי טול אתה עבודה זרה ואני מעות, אבל משבאו לרשות הגר — אסור.
If the convert inherited by Torah law, he would be taking idols' value even before possession. So it is rabbinic, a decree lest he return to his former ways. A baraita confirms: this applies to inheritance, but a partnership with a gentile is forbidden.
ואי סלקא דעתך דאורייתא, כי לא באו לרשותו נמי, כי שקיל — חליפי עבודה זרה קא שקיל. אלא מדרבנן, גזירה שמא יחזור לסורו. תניא נמי הכי: במה דברים אמורים בירושה, אבל בשותפות אסור.
By neither Torah nor rabbinic law does a gentile inherit a convert, nor a convert another convert. One who borrowed from a convert whose sons converted with him should not repay the sons, and the Sages are not pleased if he does. A baraita says they are pleased; the daf ends as the Gemara distinguishes sons conceived before and after conversion.
גוי את הגר וגר את הגר אינם יורשים לא מדבר תורה ולא מדבריהם. דתנן: הלווה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו, לא יחזיר לבניו, ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו. והתניא רוח חכמים נוחה הימנו? לא קשיא: כאן בשהורתו ולידתו שלא בקדושה. הדף מסתיים באמצע החילוק.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does the Gemara treat a slave who could do needlework as still serving, and where is the line for completing his term?מדוע הגמרא רואה בעבד שיכול לעשות מחט עובד, והיכן הגבול לחובת ההשלמה?
- How do the three analogies for the size of the gift reflect different ways of reading the verse?כיצד שלוש הגזרות השוות לשיעור ההענקה משקפות דרכים שונות לקריאת הפסוק?
- Why should a son, but not a daughter or brother, inherit the service of a Hebrew slave?מדוע הבן, ולא הבת או האח, יורש את עבודת העבד העברי?
- What does the rabbinic decree "lest he return to his former ways" reveal about how the Sages viewed a convert's inheritance?מה מגלה הגזירה "שמא יחזור לסורו" על יחס חכמים לירושת הגר?
The source sheetדף המקורות
יָכוֹל אֲפִילּוּ חָלָה? – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא״?
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁבָּרַח וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל. מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאַפֵּיק לֵיהּ יוֹבֵל, ״שִׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ״ קָרֵינַן בֵּיהּ, וְלָא נִיקְנְסֵיהּ, וְנַעֲנֵיק לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר מָר: יָכוֹל אֲפִילּוּ חָלָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא״. אֲפִילּוּ חָלָה כׇּל שֵׁשׁ? וְהָתַנְיָא: חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ – אֵינוֹ חַיָּיב לְהַשְׁלִים, חָלָה כׇּל שֵׁשׁ – חַיָּיב לְהַשְׁלִים! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט.
הָא גוּפָא קַשְׁיָא – אָמְרַתְּ: חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ – אֵין חַיָּיב לְהַשְׁלִים. הָא אַרְבַּע – חַיָּיב לְהַשְׁלִים. אֵימָא סֵיפָא: חָלָה כׇּל שֵׁשׁ – חַיָּיב לְהַשְׁלִים. הָא אַרְבַּע – אֵין חַיָּיב לְהַשְׁלִים! הָכִי קָאָמַר: חָלָה אַרְבַּע, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁחָלָה כׇּל שֵׁשׁ וְחַיָּיב לְהַשְׁלִים.
תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה מַעֲנִיקִים לוֹ? חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין, שֶׁהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים, כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים, כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין.
אָמַר מָר: חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין, שֶׁהֵם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי מֵאִיר, מִנְיָנָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: מִיבְצָר הוּא דְּלָא (מְבַצַּר) [לִיבְצַר] לֵיהּ מֵהַאי מִנְיָנָא, וְאִי בָּצַר לֵיהּ מֵחַד מִינָא וְטָפֵי לֵיהּ מֵחַד מִינָא – לֵית לַן בַּהּ.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? יָלֵיף ״רֵיקָם״ ״רֵיקָם״ מִבְּכוֹר. מָה לְהַלָּן חָמֵשׁ סְלָעִים – אַף כָּאן חָמֵשׁ סְלָעִים.
וְאֵימָא, חָמֵשׁ סְלָעִים מִכּוּלְּהוּ! אִי כְּתִיב ״רֵיקָם״ לְבַסּוֹף, כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״רֵיקָם״ בְּרֵישָׁא, שְׁדִי ״רֵיקָם״ אַ״צֹּאן״, ״רֵיקָם״ אַ״גּוֹרֶן״, ״רֵיקָם״ אַ״יֶּקֶב״.
וְנֵילַף ״רֵיקָם״ ״רֵיקָם״ מֵעוֹלַת רְאִיָּה! אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? יָלֵיף ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֶבֶד. מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים – אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים.
וְנֵילַף ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֲרָכִין, מָה לְהַלָּן חֲמִשִּׁים – אַף כָּאן חֲמִשִּׁים!
חֲדָא, דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה, תָּפַשְׂתָּה מוּעָט תָּפַשְׂתָּה. וְעוֹד, עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? גָּמַר ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֲרָכִין, מָה לְהַלָּן חֲמִשִּׁים – אַף כָּאן חֲמִשִּׁים. וְאֵימָא: כַּפָּחוּת שֶׁבָּעֲרָכִין! ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ כְּתִיב.
וְנֵילַף ״נְתִינָה״ ״נְתִינָה״ מֵעֶבֶד, מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים – אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים; חֲדָא, דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה, וְעוֹד, עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף! רַבִּי שִׁמְעוֹן ״מִיכָה״ ״מִיכָה״ גָּמַר.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב. אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב לְמָה לִי?
הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: יָכוֹל לֹא יְהוּ מַעֲנִיקִין אֶלָּא מִצֹּאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב? לוֹמַר לָךְ: מָה צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִים, שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה – אַף כֹּל שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה, יָצְאוּ כְּסָפִים, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יָצְאוּ פְּרָדוֹת.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן? פְּרָדוֹת מַשְׁבְּחָן בְּגוּפַיְיהוּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? כְּסָפִים עָבֵיד בְּהוּ עִיסְקָא.
וּצְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא צֹאן, הֲוָה אָמֵינָא בַּעֲלֵי חַיִּים – אִין, גִּידּוּלֵי קַרְקַע – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא גּוֹרֶן. וְאִי כְּתַב גּוֹרֶן, הֲוָה אָמֵינָא: גִּידּוּלֵי קַרְקַע – אִין, בַּעֲלֵי חַיִּים – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא צֹאן. יֶקֶב לְמָה לִי?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לְמָר – לְמַעוֹטֵי כְּסָפִים, לְמָר – לְמַעוֹטֵי פְּרָדוֹת.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, יָכוֹל נִתְבָּרֵךְ בַּיִת בִּגְלָלוֹ – מַעֲנִיקִים לוֹ, לֹא נִתְבָּרֵךְ בַּיִת בִּגְלָלוֹ – אֵין מַעֲנִיקִים לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַעֲנֵק תַּעֲנִיק״ – מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ״ – הַכֹּל לְפִי בְּרָכָה תֵּן לוֹ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. נִתְבָּרֵךְ בַּיִת בִּגְלָלוֹ – מַעֲנִיקִים לוֹ, לֹא נִתְבָּרֵךְ בַּיִת בִּגְלָלוֹ – אֵין מַעֲנִיקִים לוֹ. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק״? דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן, וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבַּת. אָמָה עִבְרִיָּה אֵינָהּ עוֹבֶדֶת לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. הַנִּרְצָע וְהַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. אָמַר מָר: עֶבֶד עִבְרִי עוֹבֵד אֶת הַבֵּן, וְאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַבַּת. מְנָהָנֵי מִילֵּי?
דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״ – לְךָ וְלֹא לַיּוֹרֵשׁ. אַתָּה אוֹמֵר: לְךָ וְלֹא לַיּוֹרֵשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא: לְךָ וְלֹא לַבֵּן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״, הֲרֵי לַבֵּן אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״ לְךָ – וְלֹא לַיּוֹרֵשׁ.
מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן, וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַבֵּן – שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִדָה וְלִשְׂדֵה אֲחוּזָּה.
אַדְּרַבָּה, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָחִיו לְיִבּוּם! כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן? הָא יֵשׁ בֵּן – אֵין יִבּוּם.
אֶלָּא טַעְמָא דְּאִיכָּא הָא פִּירְכָא, הָא לָאו הָכִי אָח עֲדִיף? וְתִיפּוֹק לִי דְּהָכָא תַּרְתֵּי, וְהָכָא חֲדָא!
שְׂדֵה אֲחוּזָּה נָמֵי, מֵהַאי פִּירְכָא הוּא דְּקָא נָפְקָא לֵיהּ לְתַנָּא: כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן?
אָמָה הָעִבְרִיָּה אֵינָהּ עוֹבֶדֶת לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי פְּדָא: דְּאָמַר קְרָא ״וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן״ – הִקִּישָׁהּ הַכָּתוּב לַנִּרְצָע, מָה נִרְצָע אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת – אַף אָמָה הָעִבְרִיָּה אֵינָהּ עוֹבֶדֶת לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. וְהַאי ״לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן״ – לְהֶעֱנֵיק.
אַתָּה אוֹמֵר לְהֶעֱנֵיק, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לִרְצִיעָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד״ – ״[הָעֶבֶד]״ וְלֹא אָמָה הָעִבְרִיָּה. (הֲרֵי רְצִיעָה אָמוּר),
הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן״ – לְהֶעֱנֵיק! אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא: ״לַאֲמָתְךָ כֵּן״, מַאי ״תַּעֲשֶׂה״? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
הַנִּרְצָע וְהַנִּמְכָּר לְנׇכְרִי אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא אֶת הַבֵּן וְלֹא אֶת הַבַּת. נִרְצָע? דִּכְתִיב: ״וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם״ – וְלֹא אֶת הַבֵּן וְאֶת הַבַּת. נִמְכָּר לְנׇכְרִי מִנַּיִן? אָמַר חִזְקִיָּה: אָמַר קְרָא: ״וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ״ – וְלֹא עִם יוֹרְשֵׁי קוֹנֵהוּ.
אָמַר רָבָא: דְּבַר תּוֹרָה נׇכְרִי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ״ – וְלֹא עִם יוֹרְשֵׁי קוֹנֵהוּ. מִכְּלָל דְּאִית לֵיהּ יוֹרְשִׁים. גֵּר אֶת הַנׇּכְרִי – אֵינוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
דִּתְנַן: גֵּר וְנׇכְרִי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם נׇכְרִי, גֵּר יָכוֹל לוֹמַר לְנׇכְרִי טוֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, טוֹל אַתָּה יַיִן נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵּירוֹת. מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת גֵּר – אָסוּר.
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא, כִּי לֹא בָאוּ לִרְשׁוּתוֹ נָמֵי – כִּי שָׁקֵיל חִילּוּפֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא דְּקָא שָׁקֵיל!
אֶלָּא: מִדְּרַבָּנַן, גְּזֵירָה הוּא דַּעֲבוּד רַבָּנַן שֶׁמָּא יַחְזוֹר לְסוֹרוֹ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁיָּרְשׁוּ, אֲבָל כְּשֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ – אָסוּר.
נׇכְרִי אֶת הַגֵּר, וְגֵר אֶת הַגֵּר – אֵינוֹ לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. דִּתְנַן: לָוָה מָעוֹת מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּירוּ בָּנָיו עִמּוֹ – לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו. וְאִם הֶחֱזִיר – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
וְהָתַנְיָא רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ! לָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁהוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
