← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Kiddushin 12קידושין דף 12 26 January 2031ב׳ שבט תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Kiddushin 12 — The Value of a Peruta and the Weight of Doubtקידושין י״ב — שוויה של פרוטה ומשקלו של ספק

Kiddushin 12 — from Beit Shammai's dinar to dates, stones, myrtle, and Rav's floggingsקידושין י״ב — מן הדינר של בית שמאי אל תמרים, אבנים, הדס ומלקות של רב

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Shimon Djerbi Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבShimon Djerbi Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

If a man gives a woman a single date worth less than a perutah locally, why does Shmuel consider what it might be worth in Media?

אם איש נותן לאישה תמר שאינו שווה פרוטה במקומם, מדוע שמואל חושש שמא התמר שווה פרוטה במדי?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 12. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 12a nor 12b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 2 and Kiddushin 13.

לבן יהוידע אין פירוש על קידושין י״ב. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין ב׳ ועל קידושין י״ג.

Completing Beit Shammai: deduction and dignityהשלמת בית שמאי: גרעון וכבוד

The Gemara rejects the counter-reading from 11b: the redemption is compared to designation, ye'ud. Just as designation is not required yet a sale that cannot allow designation is void, so a sale that cannot allow deduction is void. Beit Shammai then learn betrothal from the maidservant: as she cannot be acquired with a peruta, so a woman cannot be betrothed with one.

הגמרא דוחה את הקריאה שכנגד מן הדף הקודם: גרעון מוקש ליעוד. כשם שיעוד אינו חובה, ובכל זאת מכירה שאין בה אפשרות ליעד אינה מכירה, כך מכירה שאין בה אפשרות לגרוע אינה מכירה. בית שמאי לומדים אז קידושי אישה מאמה עבריה: מה אמה עבריה אינה נקנית בפרוטה, אף אישה אינה מתקדשת בפרוטה.

Why a dinar and not half a dinar or two perutot? Once the peruta is excluded, the measure is fixed at a dinar. The Gemara does not need a precise source for the amount once the principle sets the threshold above a peruta.

ונימא חצי דינר או שתי פרוטות? כיוון דנפקא ליה מפרוטה, אוקמה אדינר. הגמרא אינה זקוקה למקור מדויק לסכום לאחר שהעיקרון קבע את הסף מעל פרוטה.

Rava gives a different reason altogether: Beit Shammai hold that the daughters of Israel should not be like ownerless property. A minimum of a dinar protects their dignity. Three explanations thus stand side by side: a woman's self-regard, a scriptural measure, and communal honor.

רבא נותן טעם אחר לגמרי: טעמא דבית שמאי, שלא יהו בנות ישראל כהפקר. מינימום של דינר מגן על כבודן. כך עומדים זה לצד זה שלושה הסברים: הקפדת האישה, שיעור מן הכתוב וכבוד הכלל.

How much is a peruta?כמה היא פרוטה?

On Beit Hillel's peruta, Rav Yosef first thought it meant any small amount. Abaye objects from the Mishnah itself: a peruta is one eighth of an Italian issar. Perhaps that was only in Moses' time, and now it is whatever people value?

על הפרוטה של בית הלל סבר רב יוסף תחילה: פרוטה כל דהו. אביי מקשה מן המשנה עצמה: כמה היא פרוטה? אחד משמונה באיסר האיטלקי. ואם תאמר דהני מילי בדרא דמשה, אבל עכשיו כדשיימי אינשי?

No: Rabbi Simai assessed in his generation that a peruta was one eighth, and Rabbi Dostai, Rabbi Yannai and Rabbi Oshaya assessed one sixth. The value is measured in each generation, not left to impression.

לא: רבי סימאי שם בדורו פרוטה אחד משמונה באיסר, ורבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי אושעיא שמו אחד משישה. השווי נמדד בכל דור ואינו נתון לרושם.

Rav Yosef raises a difficulty: the mishnah says two sela contain more than two thousand perutot, yet the arithmetic gives fewer. An elder explains that he taught "close to two thousand": the true count is 1,536, and since it passes half, it is called close to two thousand.

רב יוסף מקשה: שנינו "צא וחשוב כמה פרוטות יש בשתי סלעים — יותר משני אלפים", והחשבון נותן פחות. אמר להם ההוא סבא: אני שונה "קרוב לשני אלפים", והיינו אלף וחמש מאות ושלושים ושש; כיוון דנפיש מפלגא, קרי ליה קרוב לשני אלפים.

Two estimates and a fluctuating issarשתי שומות ואיסר משתנה

Abaye asks Rav Dimi whether he and Ravin follow a tannaitic dispute. The Tanna Kamma lays out the coin chain from dinar to peruta and arrives at one eighth of an issar. Rabban Shimon ben Gamliel uses other denominations and arrives at one sixth.

אביי שואל את רב דימי אם הוא ורבין נחלקו במחלוקת התנאים. תנא קמא מפרט את שרשרת המטבעות מדינר עד פרוטה ומגיע לאחד משמונה באיסר. רבן שמעון בן גמליאל משתמש במטבעות אחרים ומגיע לאחד משישה.

Rav Dimi answers that both he and Ravin follow the Tanna Kamma. The difference reflects the market: when the issar rose, twenty-four went to a dinar; when it fell, thirty-two. The peruta was a fixed fraction of the dinar, so its share of the issar shifted.

רב דימי משיב: אנא ורבין כתנא קמא, ולא קשיא: כאן כשהוזל האיסר, כאן כשהוקר. כשהוקר עמדו עשרים וארבעה בדינר; כשהוזל, שלושים ושניים. הפרוטה הייתה שבר קבוע של הדינר, ולכן חלקה באיסר השתנה.

Daf Digest points to this as an early recognition of exchange-rate change in halakha. The dispute that looked like a disagreement between sages turns out to be a record of different market conditions.

דף דיג'סט מצביע על כך כהכרה מוקדמת בשינויי שער בהלכה. מה שנראה כמחלוקת חכמים מתברר כתיעוד של מצבי שוק שונים.

Shmuel's concern: a date, rags, and a stoneחשש שמואל: תמרה, צרור בלאי ואבן

Shmuel rules that one who betroths with a date is betrothed, even if a kor of dates costs a dinar, out of concern that it may be worth a peruta in Media. This contradicts Beit Hillel's peruta? No: the Mishnah speaks of certain betrothal, Shmuel of doubtful betrothal.

שמואל אומר: קידשה בתמרה מקודשת, ואפילו כור בדינר, חיישינן שמא שווה פרוטה במדי. והרי בית הלל אומרים בפרוטה? לא קשיא: כאן לקידושי ודאי, כאן לקידושי ספק.

A man betrothed with a bundle of rags, and Rav Shimi bar Ḥiyya assessed it before Rav: if worth a peruta, yes; if not, no. That too is about certain betrothal. Another betrothed with a blue stone; Rav Ḥisda assessed it, and here the Gemara admits that Rav Ḥisda does not hold Shmuel's concern.

ההוא דקדיש בזבדא דאורדי, ויתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב ושמה: אם יש בה שווה פרוטה — אין, ואם לאו — לא. גם זה לקידושי ודאי. ההוא דקדיש בשיראי דשבזיזא; רב חסדא שמה, וכאן מודה הגמרא: רב חסדא לית ליה דשמואל.

In the stone case, the woman's mother protested that on the day of betrothal it was worth a peruta. Rav Ḥisda answered that she cannot forbid her daughter to a later husband. The Gemara compares Yehudit, wife of Rabbi Ḥiyya, whose mother claimed her father had betrothed her to another in childhood; Rabbi Ḥiyya answered that her mother could not forbid her to him.

במעשה האבן אמרה לו אמה של האישה: ביום שקידשה הייתה שווה פרוטה. אמר לה רב חסדא: לא כל כמינך לאוסרה על בעל אחרון. הגמרא משווה ליהודית דביתהו דרבי חייא, שאמרה לו אמה שאביה קיבל לה קידושין מאחר בילדותה; אמר לה רבי חייא: לא כל כמינה דאמך לאוסרך עלי.

Witnesses far away, and a family in Suraעדים רחוקים ומשפחה בסורא

The Sages asked Rav Ḥisda why he relied on this, since there were witnesses in Idit who knew it was worth a peruta that day. He replied that in any case they are not here. The Gemara links his answer to Rabbi Ḥanina: should she be forbidden because her witnesses are in the north?

אמרו לו רבנן לרב חסדא: והא איכא סהדי באידית דידעי שבאותו יום הייתה שווה פרוטה. אמר להו: השתא מיהת ליתנהו קמן. הגמרא קושרת את תשובתו לרבי חנינא: עדיה בצד אסתן, ותיאסר?

Abaye and Rava disagree with Rav Ḥisda: if the Sages were lenient with a captive woman, who makes herself repulsive to her captor, should they be lenient with a married woman? The analogy to captivity does not support relying on absent witnesses in a case of marriage.

אביי ורבא לית להו דרב חסדא: אם הקלו בשבויה, שמנוולת עצמה על שבאה, נקל באשת איש? ההיקש לשבויה אינו תומך בהסתמכות על היעדר עדים בעניין אשת איש.

Descendants of that family remained in Sura, and the Sages avoided marrying them, not because they held like Shmuel, but because they held like Abaye and Rava. A doubtful ruling had consequences for generations.

אישתיירו מההיא משפחה בסורא, ופרשו מהם רבנן. ולא משום דסבירא להו כשמואל, אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא. פסק מסופק השפיע לדורות.

Myrtle in the market, Rav's floggings, and silenceהדס בשוק, מלקות של רב ושתיקה

A man betrothed with a myrtle branch in the market. Rav Yosef ruled: flog him, as Rav did, and require a bill of divorce, as Shmuel's concern demands. Rav flogged for betrothing in the market, by intercourse, without a prior match, for nullifying a get, for declaring against a get, for tormenting a messenger of the Sages, and for remaining excommunicated thirty days.

ההוא דקדיש בשוק בשבישתא דאסא. שלח רב יוסף: נגדוהו כרב, וליבעי גיטא כשמואל. רב מנגיד על מקדש בשוק, ועל מקדש בביאה, ועל מקדש בלא שידוכי, ועל המבטל גט, ועל המוסר מודעא על גט, ועל המצער שליח דרבנן, ועל דשהי שמתא שלשים יום.

Rav also flogged a son-in-law who lived in his father-in-law's house; Rav Sheshet even flogged one who merely passed by, because of suspicion with his mother-in-law. The Sages of Neharde'a say Rav flogged only for betrothal by intercourse without a match, and some say even with a match, because of licentiousness.

ועל חתן הדר בבית חמיו; ורב ששת נגדיה אפילו לההוא חתן שחלף אפיתחא דבית חמוה, משום דאיכא דיימא מיניה וחמותיה. נהרדעי אמרי: לא נגיד רב אלא על מקדש בביאה בלא שידוכי, ואיכא דאמרי: אפילו בשידוכי, משום פריצותא.

A man betrothed with a myrtle mat; told it was not worth a peruta, he said "let her be betrothed with four dinars that are in it," and she took it and was silent. Rava rules: this is silence after the money was given, and such silence is nothing. He proves it from a baraita about a sela given as a deposit and then declared betrothal money. The daf ends as the Gemara analyzes that baraita.

ההוא דקדיש במטכתא דאסא; אמרו לו שאינה שווה פרוטה, ואמר "תתקדש בארבעה זוזי דאית בה", ושקלה ושתקה. אמר רבא: זו שתיקה לאחר מתן מעות, וכל שתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום היא. הוא מוכיח זאת מברייתא על סלע שניתנה בפיקדון ואחר כך נאמר עליה "התקדשי לי". הדף מסתיים כשהגמרא מנתחת ברייתא זו.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. What do the three explanations of Beit Shammai's dinar reveal about different ways of grounding a legal minimum?מה מגלים שלושת ההסברים לדינר של בית שמאי על דרכים שונות לבסס שיעור מינימלי?
  2. How does Rav Dimi's answer about a fluctuating issar change our reading of the dispute between the estimates?כיצד תשובת רב דימי על איסר משתנה משנה את קריאתנו במחלוקת השומות?
  3. Why does Shmuel's concern about value in Media create only doubtful betrothal, and why do some Amoraim reject it?מדוע חשש שמואל לשווי במדי יוצר רק ספק קידושין, ומדוע יש אמוראים הדוחים אותו?
  4. What do Rav's floggings teach about the gap between what is legally valid and what is socially acceptable?מה מלמדות המלקות של רב על הפער בין מה שתקף להלכה לבין מה שראוי מבחינה חברתית?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Kiddushin 12aקידושין י״ב א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ – דּוּמְיָא דְּיִיעוּד, מַה יִיעוּד, אַף עַל גַּב דְּאִי בָּעֵי מְיַיעֵד וְאִי בָּעֵי לָא מְיַיעֵד, כֹּל הֵיכָא דְּלָא מָצֵי מְיַיעֵד – לָא הָווּ זְבִינָא זְבִינֵי, הָכִי נָמֵי כֹּל הֵיכָא דְּלָא מָצְיָ[א] מְיגָרְעָא – לָא הָווּ זְבִינָא זְבִינֵי. וְקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה לְבֵית שַׁמַּאי נָפְקָא לְהוּ מֵאָמָה הָעִבְרִיָּה: מָה אָמָה הָעִבְרִיָּה בִּפְרוּטָה לָא מִקַּנְיָא, אַף אִשָּׁה בִּפְרוּטָה לָא מִיקַּדְּשָׁא. וְאֵימָא פַּלְגָא דְּדִינָר, וְאֵימָא שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת! כֵּיוָן דְּאַפִּיקְתֵּיהּ מִפְּרוּטָה – אוֹקְמַהּ אַדִּינָר. רָבָא אָמַר: הַיְינוּ טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי: שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל כְּהֶפְקֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בִּפְרוּטָה. סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: פְּרוּטָה כָּל דְּהוּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: כַּמָּה הִיא פְּרוּטָה – אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, אֲבָל הָכָא כְּדַחֲשִׁבָה לְהוּ לְאִינָשֵׁי – וְהָא כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: שִׁיעֵר רַבִּי סִימַאי בְּדוֹרוֹ כַּמָּה הִיא פְּרוּטָה: אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי, וְכִי אֲתָא רָבִין אָמַר: רַבִּי דּוֹסְתַּאי וְרַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא שִׁיעֲרוּ כַּמָּה הָוֵי פְּרוּטָה – אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי! אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּתָנֵינָא: ״צֵא וַחֲשׁוֹב כַּמָּה פְּרוּטוֹת בִּשְׁנֵי סְלָעִים – יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם״ – הַשְׁתָּא אַלְפַּיִם לָא הָוְיָין, יָתֵר מֵאַלְפַּיִם קָרֵי לְהוּ? אֲמַר לְהוּ הַהוּא סָבָא: אֲנָא תְּנֵינָא לַהּ: ״קָרוֹב לְאַלְפַּיִם״. סוֹף סוֹף אַלְפָּא וַחֲמֵשׁ מְאָה וּתְלָתִין וְשִׁיתָּא הוּא דְּהָוְיָין! כֵּיוָן דְּנָפְקָא לְהוּ מִפַּלְגָא – קָרוֹב לְאַלְפַּיִם קָרֵי לֵיהּ. גּוּפָא, כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: שִׁיעֵר רַבִּי סִימַאי בְּדוֹרוֹ כַּמָּה הִיא פְּרוּטָה – אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי, וְכִי אֲתָא רָבִין אָמַר: שִׁיעֲרוּ רַבִּי דּוֹסְתַּאי וְרַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא כַּמָּה הִיא פְּרוּטָה – אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: נֵימָא, אַתְּ וְרָבִין בִּפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַּנָּאֵי קָא מִיפַּלְגִיתוּ, דְּתַנְיָא: פְּרוּטָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים – אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי, שֵׁשׁ מָעָה כֶּסֶף – דִּינָר, מָעָה – שְׁנֵי פּוּנְדְּיוֹנִין, פּוּנְדְּיוֹן – שְׁנֵי אִיסָּרִין, אִיסָּר – שְׁנֵי מִסְמֵיסִים, מִסְמֵס – שְׁנֵי קוּנְטְרוֹנְקִין, קוּנְטְרֹנְק – שְׁתֵּי פְרוּטוֹת. נִמְצָא, פְּרוּטָה – אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה הַדְרֵסִין לְמָעָה, שְׁנֵי הַנְצִין לְהַדְרֵיס, שְׁנֵי שְׁמֵנִין לַהֲנֵץ, שְׁתֵּי פְרוּטוֹת לְשָׁמֵין, נִמְצָא, פְּרוּטָה – אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. לֵימָא דְּמָר אָמַר כְּתַנָּא קַמָּא וְרָבִין דְּאָמַר כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אֲמַר לֵיהּ: בֵּין דִּידִי וּבֵין רָבִין אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא, וְלָא קַשְׁיָא: הָא – דְּאִיַּקּוּר אִיסּוּרֵי, הָא – דְּזוּל אִיסּוּרֵי. הָא דְּאִיַּקּוּר אִיסּוּרֵי – קוּם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּזוּזָא, הָא דְּזוּל – קוּם תְּלָתִין וּתְרֵין בְּזוּזָא. אָמַר שְׁמוּאֵל: קִידְּשָׁהּ בִּתְמָרָה, אֲפִילּוּ עוֹמֵד כּוֹר תְּמָרִים בְּדִינָר – מְקוּדֶּשֶׁת; חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּמָדַי. וְהָא אֲנַן תְּנַן: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְּרוּטָה! לָא קַשְׁיָא, הָא בְּקִידּוּשֵׁי וַדַּאי, הָא בְּקִידּוּשֵׁי סָפֵק. הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בִּזְווֹדָא דְּאוּדְרֵי, יָתֵיב רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא קַמֵּיהּ דְּרַב וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ, אִי אִית בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – אִין, אִי לָא – לָא. וְאִי לֵית בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה לָא? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: חָיְישִׁינַן! לָא קַשְׁיָא, הָא בְּקִידּוּשֵׁי וַדַּאי, הָא בְּקִידּוּשֵׁי סָפֵק. הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בְּאַבְנָא דְכוּחְלָא, יָתֵיב רַב חִסְדָּא וְקָא מְשַׁעֵר לַיהּ, אִי אִית בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – אִין, וְאִי לָא – לָא. וְאִי לֵית בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה לָא? וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: חָיְישִׁינַן! רַב חִסְדָּא לָא סָבַר לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אֲמַרָה לֵיהּ אִימֵּיהּ: וְהָא הָהוּא יוֹמָא דְּקַדְּשַׁהּ הֲוָה בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה! אֲמַר לַהּ: לָאו כָּל כְּמִינָּךְ דְּאָסְרַתְּ לַהּ אַבָּתְרָא.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Kiddushin 12bקידושין י״ב ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
לָאו הַיְינוּ דִּיהוּדִית דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי חִיָּיא, (דַּהֲוֵית) [דַּהֲוָה] לַהּ צַעַר לֵידָה, אֲמַרָה לֵיהּ: אֲמַרָה לִי אֵם: קַבֵּיל בִּיךְ אֲבוּךְ קִידּוּשֵׁי כִּי זוּטְרַתְּ. אֲמַר לַהּ: לָאו כָּל כְּמִינַּהּ דְּאִימָּךְ דְּאָסְרָה לִיךְ עִילָּוַאי. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב חִסְדָּא: אַמַּאי? הָא אִיכָּא סָהֲדִי בְּאִידִית, דְּיָדְעִי דִּבְהָהוּא יוֹמָא הֲוָה בַּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה! הַשְׁתָּא מִיהָא לָא לֵיתַנְהוּ קַמַּן. לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: עֵידֶיהָ בְּצַד אַסְתָּן, וְתֵיאָסֵר?! אַבָּיֵי וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ לְהָא דְּרַב חִסְדָּא. אִם הֵקֵילּוּ בִּשְׁבוּיָה, דִּמְנַוְּולָה נַפְשַׁהּ גַּבֵּי שַׁבַּאי, נָיקֵיל בְּאֵשֶׁת אִישׁ?! אִישְׁתְּאַר מֵהַהִיא מִשְׁפָּחָה בְּסוּרָא, וּפְרַשׁוּ רַבָּנַן מִינַּהּ. וְלָאו מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לְהוּ כְּאַבָּיֵי וְרָבָא. הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בְּשׁוּטִיתָא דְאָסָא בְּשׁוּקָא, שַׁלְחַהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף: כְּהַאי גַּוְונָא מַאי? שְׁלַח לֵיהּ: נַגְּדֵיהּ כְּרַב, וְאַצְרֵיךְ גִּיטָּא כִּשְׁמוּאֵל. דְּרַב מְנַגֵּיד עַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּשׁוּקָא, וְעַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה, וְעַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּלָא שִׁידּוּכֵי. וְעַל דִּמְבַטֵּיל גִּיטָּא, וְעַל דְּמָסַר מוֹדָעָא אַגִּיטָּא, וְעַל דִּמְצַעַר שְׁלוּחָא דְרַבָּנַן, וְעַל דְּחָלָה שַׁמְתָּא עִילָּוֵיהּ תְּלָתִין יוֹמִין, וְעַל חַתְנָא דְּדָיַיר בֵּי חֲמוּהּ. דְּדָיַיר – אִין, חָלֵיף – לָא?! וְהָא הָהוּא חַתְנָא דַּחֲלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי חֲמוּהּ וְנַגְּדֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת! הָהוּא מֵידָם הֲוָת דָּיְימָא חֲמָתֵיהּ מִינֵּיהּ. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: בְּכוּלְּהוּ, לָא מְנַגֵּיד רַב אֶלָּא עַל דִּמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה בְּלָא שִׁידּוּכֵי. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: וַאֲפִילּוּ בְּשִׁידּוּכֵי נָמֵי מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא. הָהוּא גַּבְרָא דְּקַדֵּישׁ בְּצִיפְּתָא דְאָסָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָא לֵית בַּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה! אֲמַר לְהוּ: תִּיקְדּוֹשׁ בְּאַרְבַּע זוּזֵי דְּאִית בַּהּ. שְׁקַלְתַּהּ וְאִישְׁתִּיקָא. אָמַר רָבָא: הָוֵה שְׁתִיקוּתָא דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת, וְכֹל שְׁתִיקוּתָא דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת, לָאו כְּלוּם הִיא. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דְּתַנְיָא: אָמַר לָהּ: כִּנְסִי סֶלַע זוֹ בְּפִקָּדוֹן, וְחָזַר וְאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ. בִּשְׁעַת מַתַּן מָעוֹת – מְקוּדֶּשֶׁת, לְאַחַר מַתַּן מָעוֹת, רָצְתָה – מְקוּדֶּשֶׁת, לֹא רָצְתָה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי ״רָצְתָה״ וּמַאי ״לֹא רָצְתָה״? אִילֵימָא ״רָצְתָה״ – דְּאָמְרָה: ״אִין״, לֹא רָצְתָה דְּאָמְרָה: ״לָא״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.