What would change in a husband's rights and obligations if intercourse effects nisuin as well as kiddushin?
מה ישתנה בזכויותיו ובחיוביו של הבעל אם ביאה עושה נישואין ולא אירוסין בלבד?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada writes no comment on Kiddushin 10. His commentary on this tractate addresses only selected, mostly aggadic passages, and neither 10a nor 10b is among them in the Senlake edition. The nearest comments are on Kiddushin 2 and Kiddushin 13.
לבן יהוידע אין פירוש על קידושין י׳. פירושו למסכת זו עוסק רק בקטעים נבחרים, רובם אגדתיים, ובמהדורת סנלייק אין בהם לא עמוד א ולא עמוד ב של דף זה. הפירושים הקרובים ביותר הם על קידושין ב׳ ועל קידושין י״ג.
Rabbi's view and the word "alone"שיטת רבי והמילה "לבדו"
Rabbi Zeira answers the question left open on 9b. Rabbi agrees that for the monetary fine all ten men pay, since the girl is still a virgin. The death penalty is different, because the verse says "the man who lay with her alone shall die," limiting stoning to the first.
רבי זירא משיב על השאלה שנשארה פתוחה בדף הקודם. מודה רבי לעניין קנס שכולן משלמין, שהרי עדיין בתולה היא. שאני מיתה, דכתיב "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו", ולכן הסקילה מוגבלת לראשון.
The Rabbis use "alone" for another teaching. Rabbi Oshaya reads "they shall both die" as requiring that both be equal in capacity, while Rabbi Yonatan reads "alone" as teaching that the man is liable even if she was a minor. Each word is assigned a role, and the dispute over the ten men turns on who has a word to spare.
רבנן דורשים את "לבדו" לדבר אחר. רבי אושעיא דורש "ומתו גם שניהם" — עד שיהיו שניהם שווים, ורבי יונתן דורש "לבדו". כל מילה מקבלת תפקיד, והמחלוקת על העשרה תלויה במי שיש לו מילה פנויה.
Rabbi Yoḥanan learns two things from "married to a husband," be'ulat ba'al: had Scripture meant only one, it could have written be'ulat ish. The extra precision of "husband" carries the second lesson.
ורבי יוחנן לומד שתיים מ"בעולת בעל": אם כן, ליכתוב קרא "בעולת איש". מאי "בעולת בעל"? שמע מינה תרתי. הדיוק במילה "בעל" נושא את הלימוד השני.
The beginning or the end of the actתחילת ביאה או סוף ביאה
A question is raised: does the beginning of intercourse acquire, or the end? The practical difference: he began, and she then reached out and accepted betrothal from another man before he finished.
איבעיא להו: תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה? למאי נפקא מינה: שהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לפני שגמר.
Another practical difference: a High Priest, who may marry only a virgin. If the end of intercourse acquires, he acquires her after she is no longer a virgin. Ameimar in Rava's name rules that anyone who has intercourse intends its completion, so the end acquires.
נפקא מינה נוספת: כהן גדול, שאינו נושא אלא בתולה. אם סוף ביאה קונה, הוא קונה אותה כשאינה עוד בתולה. אמימר משמיה דרבא פוסק: כל הבועל דעתו על גמר ביאה, ולכן סוף ביאה קונה.
The ruling grounds the legal moment in the person's intent rather than in physical stages. The act acquires when it achieves what the actor had in mind.
הפסק מעגן את הרגע המשפטי בכוונת האדם ולא בשלבים הפיזיים. המעשה קונה כשהוא משיג את מה שהיה בדעת העושה.
Betrothal or marriage? Abaye's proofאירוסין או נישואין? ראיית אביי
A further question: does intercourse create marriage or only betrothal? The practical differences are his right to inherit her, his duty to become impure for her if he is a priest, and his power to annul her vows. If it creates marriage, all apply; if only betrothal, none do.
עוד איבעיא להו: ביאה עושה נישואין או עושה אירוסין? למאי נפקא מינה: לירשה, ליטמא לה ולהפר נדריה. אם עושה נישואין — יורשה, מיטמא לה ומפר נדריה; אם עושה אירוסין — אינו יורשה, אינו מיטמא לה ואינו מפר נדריה.
Abaye cites the mishnah on a father's rights: he controls her betrothal by money, document or intercourse, and receives her finds, her earnings and her vows; once married, the husband has more, since he enjoys her property. The mishnah lists intercourse among betrothal modes and then speaks of "married" separately, which seems to show intercourse creates only betrothal.
אביי מביא את המשנה על זכויות האב: זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה, ובמציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה; נישאת — יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. המשנה מונה ביאה בין דרכי הקידושין ומדברת אחר כך על "נישאת" בנפרד, וזה נראה כמוכיח שביאה עושה אירוסין בלבד.
The proof is rejected: when the mishnah says "married," it refers to the other modes, money and document, which are followed by chuppah. The mishnah's structure does not decide what intercourse itself creates.
הראיה נדחית: כי קתני נישאת, לאחריני. כשהמשנה אומרת "נישאת", היא מתייחסת לדרכים האחרות, כסף ושטר, שאחריהן באה חופה. מבנה המשנה אינו מכריע מה יוצרת הביאה עצמה.
Rava's proof from a three-year-oldראיית רבא מבת שלוש שנים
Rava cites a mishnah: a girl three years and a day old can be betrothed through intercourse, and if a yavam has intercourse with her he acquires her. One who has relations with her is liable for adultery, and she imparts impurity to the one who lies with her, so that he renders the object beneath him impure like the one above.
רבא מביא משנה: בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה. וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון.
The mishnah continues: if she marries a priest she may eat teruma; if a forbidden relative has relations with her he is executed and she is exempt; if an unfit man does so, he disqualifies her from the priesthood. It mentions betrothal by intercourse and then "marries," suggesting a difference.
המשנה ממשיכה: נישאת לכהן אוכלת בתרומה; בא עליה אחד מן העריות מומתין על ידה והיא פטורה; בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה. היא מזכירה קידושי ביאה ואחר כך "נישאת", ומשמע שיש הבדל.
The Gemara answers that the mishnah means: if this act was itself a marriage to a priest, she may eat teruma. Again the wording proves nothing, and the question remains open for the next attempt.
הגמרא משיבה שהמשנה כך קאמרה: אם ביאה זו של נישואין לכהן, אוכלת בתרומה. שוב הלשון אינה מוכיחה דבר, והשאלה נשארת פתוחה לניסיון הבא.
Ben Bag Bag and Rabbi Yehuda ben Beteiraבן בג בג ורבי יהודה בן בתירא
A third attempt: Yoḥanan ben Bag Bag sent to Rabbi Yehuda ben Beteira in Netzivin: "I heard that you say a betrothed Israelite woman may eat teruma." He replied: "Do you not? You are an expert in the Torah's chambers; can you not reason a fortiori?"
ניסיון שלישי: כבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירא לנציבין: "שמעתי עליך שאתה אומר בת ישראל המאורסה אוכלת בתרומה". שלח לו: "ואתה אי אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה, אי אתה יודע לדון קל וחומר?"
The argument: a Canaanite maidservant, whose intercourse does not let her eat teruma, is enabled by her purchase money; surely an Israelite woman, whose intercourse does, is enabled by her betrothal money. "But what can I do, since the Sages said a betrothed woman may not eat until she enters the chuppah."
הקל וחומר: שפחה כנענית, שאין ביאתה מאכילתה בתרומה, כספה מאכילה; זו, שביאתה מאכילתה בתרומה, אינו דין שכספה מאכילה? "אבל מה אעשה, שהרי אמרו חכמים: אין ארוסה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה".
The Gemara asks what cases are being compared. If both intercourse and money are with chuppah, both enable her; if intercourse is with chuppah and money without, the comparison is uneven. So it must be intercourse without chuppah and money without chuppah. Then, if intercourse creates marriage, it is obvious to him that intercourse enables her and only money is in doubt; if it creates only betrothal, why the difference?
הגמרא שואלת מה המקרים המושווים. אם ביאה על ידי חופה וכסף על ידי חופה, בשניהם אוכלת; אם ביאה על ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה, הכא תרתי והכא חדא. אלא לאו ביאה שלא על ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה. אם ביאה עושה נישואין, פשיטא ליה בביאה ומספקא ליה בכסף; אבל אם עושה אירוסין, מה שנא?
Rav Naḥman bar Yitzḥak and Ravinaרב נחמן בר יצחק ורבינא
Rav Naḥman bar Yitzḥak rejects the proof: the case is intercourse with chuppah and money without it, and despite "two here and one there," an a fortiori still holds. Ben Bag Bag's letter means: a maidservant's intercourse does not enable her even with chuppah, yet her money does without chuppah; surely an Israelite's money should, without chuppah. The Sages' ruling follows Ulla's reason.
רב נחמן בר יצחק דוחה את הראיה: לעולם ביאה על ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה, ואף על פי שהכא תרתי והכא חדא, מכל מקום קל וחומר איכא. וכך שלח לו: שפחה כנענית, שאין ביאתה מאכילתה אפילו על ידי חופה, כספה מאכילה שלא על ידי חופה; זו, אינו דין? ודברי חכמים מטעם עולא.
And Ben Bag Bag's own view? A Canaanite maidservant cannot be removed from her acquisition, while an Israelite betrothal can be voided. The difference explains why he hesitates even though the a fortiori is strong.
ובן בג בג? שפחה כנענית לא מפקע לה מקנייניה, הכא מפקע לה מקנייניה. ההבדל מסביר מדוע הוא מהסס אף שהקל וחומר חזק.
Ravina offers another reading: by Torah law it is obvious that she may eat, and the letter concerned rabbinic law, namely whether to fear a simfon, a hidden defect that would annul the betrothal retroactively. The maidservant's purchase is not feared for simfon; should the betrothed woman's be? The daf ends mid-quotation of that version.
רבינא מציע קריאה אחרת: מדאורייתא פשיטא ליה שאוכלת, וכי שלח ליה מדרבנן, כלומר אם חוששין לסמפון, מום נסתר שיבטל את הקידושין למפרע. בשפחה אין חוששין לסמפון; בארוסה יש לחשוש? הדף מסתיים באמצע ציטוט לשון זו.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does the Gemara care whether intercourse acquires at its beginning or end, and how does intent settle the matter?מדוע חשוב לגמרא אם ביאה קונה בתחילתה או בסופה, וכיצד הכוונה מכריעה?
- What practical consequences distinguish betrothal from marriage, and why does that make the question about intercourse important?אילו השלכות מעשיות מבחינות בין אירוסין לנישואין, ומדוע זה הופך את השאלה על הביאה לחשובה?
- Why do the mishnayot cited by Abaye and Rava fail to settle the question?מדוע המשניות שהביאו אביי ורבא אינן מכריעות את השאלה?
- What does the letter between Ben Bag Bag and Rabbi Yehuda ben Beteira reveal about the gap between Torah law and the Sages' practice?מה מגלה האיגרת בין בן בג בג לרבי יהודה בן בתירא על הפער בין דין תורה לתקנת חכמים?
The source sheetדף המקורות
אָמַר רַבִּי זֵירָא: מוֹדֶה רַבִּי לְעִנְיַן קְנָס דְּכוּלְּהוּ מְשַׁלְּמִי. מַאי שְׁנָא מִקְּטָלָא? שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ״.
וְרַבָּנַן הַאי ״לְבַדּוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא, ״וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם״ – עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין כְּאֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: ״וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ״.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא ״בְּעוּלַת אִישׁ״, מַאי ״בְּעוּלַת בַּעַל״ – שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: תְּחִילַּת בִּיאָה קוֹנָה אוֹ סוֹף בִּיאָה קוֹנָה? נָפְקָא מִינַּהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ, וּפָשְׁטָה יָדָהּ וְקִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר.
אִי נָמֵי, לְכֹהֵן גָּדוֹל דְּקָא קָנֵי בְּתוּלָה בְּבִיאָה, מַאי? אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כׇּל הַבּוֹעֵל – דַּעְתּוֹ עַל גְּמַר בִּיאָה.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בִּיאָה נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה, אוֹ אֵירוּסִין עוֹשָׂה? נָפְקָא מִינַּהּ – לְיוֹרְשָׁהּ,
וְלִיטַמֵּא לָהּ, וּלְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אִי אָמְרַתְּ נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה – יוֹרְשָׁהּ וּמִיטַּמֵּא לָהּ וּמֵיפֵר נְדָרֶיהָ, וְאִי אָמְרַתְּ אֵירוּסִין עוֹשָׂה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהּ וְאֵינוֹ מֵיפֵר נְדָרֶיהָ. מַאי?
אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִדּוּשֶׁיהָ בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבְבִיאָה, וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וּמְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִישֵּׂאת – יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ.
קָתָנֵי ״בִּיאָה״, וְקָתָנֵי ״נִישֵּׂאת״! כִּי קָתָנֵי ״נִישֵּׂאת״ – אַשְּׁאָרָא.
אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם – קְנָאָהּ, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן,
וְאִם נִישֵּׂאת לְכֹהֵן – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – מוּמָתִין עַל יָדָהּ, וְהִיא פְּטוּרָה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין – פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
קָתָנֵי ״בִּיאָה״, וְקָתָנֵי ״נִישֵּׂאת״! הָכִי קָאָמַר: אִי הָנֵי נִשּׂוּאִין דְּכֹהֵן נִינְהוּ – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה.
תָּא שְׁמַע: וּכְבָר שָׁלַח יוֹחָנָן בֶּן בַּג בַּג אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה לִנְצִיבִין: שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. שָׁלַח לוֹ: וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן? מוּחְזְקַנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּחַדְרֵי תוֹרָה, לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ?!
וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה – כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה, זוֹ, שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה? אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה.
הֵיכִי דָמֵי? אִי בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה, וְכֶסֶף שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה – בְּתַרְוַיְיהוּ מֵיכָל אָכְלָה!
וְאֶלָּא, בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה, וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה – הָכָא תַּרְתֵּי, וְהָכָא חֲדָא! אֶלָּא לָאו בְּבִיאָה שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה, וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה – מִשּׁוּם הָכִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ דַּאֲלִימָא לַהּ בִּיאָה מִכֶּסֶף. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ קִדּוּשִׁין עוֹשָׂה, מַאי שְׁנָא הָכָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ?
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה. וּדְקָאָמְרַתְּ: ״הָכָא תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא״ – קַל וָחוֹמֶר מִיהָא אִיתֵיהּ;
וְהָכִי שְׁלַח לֵיהּ: וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֲפִילּוּ עַל יְדֵי חוּפָּה – כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בְּלֹא חוּפָּה, זוֹ, שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה עַל יְדֵי חוּפָּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה בְּלֹא חוּפָּה?
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה, מִשּׁוּם דְּעוּלָּא.
וּבֶן בַּג בַּג? גַּבֵּי שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית לָא שַׁיַּיר בְּקִנְיָנַהּ, הָכָא, שַׁיֵּיר בְּקִנְיָנַהּ.
רָבִינָא אָמַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא – מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּאָכְלָה, וּמִדְּרַבָּנַן הוּא דִּשְׁלַח לֵיהּ.
וְהָכִי שְׁלַח לֵיהּ: שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְלָא חָיְישַׁתְּ לְסִימְפּוֹן. שְׁלַח לֵיהּ: וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן? מוּחְזְקַנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּחַדְרֵי תוֹרָה, לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ?!
וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה – כַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה, וְלָא חָיְישִׁינַן לְסִימְפּוֹן, זוֹ שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה, וְלֹא נֵיחוּשׁ לְסִימְפּוֹן? אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָהWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
