How do Beit Shammai, Beit Hillel, and Rabbi Akiva read the same verse to reach different conclusions about a husband's grounds for divorce?
כיצד בית שמאי, בית הלל ורבי עקיבא דורשים את אותו פסוק ומגיעים למסקנות שונות בשאלה מאיזה טעם רשאי אדם לגרש את אשתו?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada explains Rabbi Meir’s parable: the fly is the evil inclination for forbidden relations, since a fly settles on sweetness, and “stolen waters are sweet”; its letters, זבוב, hint at “זב בו,” flowing with impurity. The parable uses wine because wine leads to adultery, as the suspected wife is told “much wine causes it,” and one who sees her in her disgrace should abstain from wine. As for Papos ben Yehuda, known from the time of Rabbi Yehoshua ben Peraḥya though here linked to Rabbi Akiva’s era, there were two of that name, or he lived very long.
הבן יהוידע מבאר את משל רבי מאיר: הזבוב הוא יצר הרע של תאוות הניאוף, שהזבוב חונה על המתיקה, ובתאווה זו כתוב ״מים גנובים ימתקו״; ואותיותיו ״זבוב״ רומזות ״זב בו״. המשל נעשה ביין משום שהיין סרסור לעבירת הניאוף, כמו שאומרים לסוטה ״הרבה יין עושה״, והרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ופפוס בן יהודה, הידוע מימי רבי יהושע בן פרחיה, ואילו כאן נקשר לימי רבי עקיבא: אפשר שהיו שניים בשם זה, או שהאריך ימים הרבה.
On “even the altar sheds tears,” Ben Yehoyada reads מזבח as an acrostic: it feeds (מזין), removes sins (מזיח), atones (מכפר), bringing Israel livelihood free of sorrow because it removes the accusers born of sin. Blessing is found in a man’s home only because of his wife, “let your fountain be blessed, and rejoice in the wife of your youth.” So for one who divorces his first wife, through whom the blessing came, even the altar that brings untroubled sustenance brings down “tears”: his livelihood is mixed with grief, because he damaged the very source of his blessing. Ben Yehoyada on Gittin 90a, Gittin 90b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
על ״אפילו מזבח מוריד עליו דמעות״ קורא הבן יהוידע ״מזבח״ כנוטריקון: מזין, מזיח, מכפר; הוא מוריד לישראל שפע פרנסה בלי תערובת צער, משום שהוא מזיח את המקטרגים הנבראים מן העוונות. ״אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו״, ״יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך״. לכן המגרש את אשתו הראשונה, שבעבורה בא לו השפע, אפילו המזבח, המוריד שפע בלי צער, מוריד עליו ״דמעות״: פרנסתו מעורבת בצער, משום שנגע וקלקל בדבר שהברכה באה בעבורו. Ben Yehoyada on Gittin 90a, Gittin 90b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
The grounds for divorceעילות הגירושין
The halakha: in the case of rumors from both men, she is permitted to both. The mishnah: Beit Shammai say a man may divorce his wife only if he found in her a matter of unchastity, as “because he found in her an unseemly matter.”
והלכתא: מותרת לשניהם. מתני׳: בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר ״כי מצא בה ערות דבר״.
Beit Hillel say: even if she burned his dish, as “because he found in her an unseemly matter.” Rabbi Akiva says: even if he found another more beautiful than she, as “and it shall be, if she does not find favor in his eyes.”
ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר ״כי מצא בה ערות דבר״. רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר ״והיה אם לא תמצא חן בעיניו״.
The three views read the same verse with different weight: Beit Shammai on “unchastity,” Beit Hillel on “matter,” Rabbi Akiva on “favor in his eyes.” The legal permission and the moral ideal are not identical.
שלוש השיטות קוראות את אותו הפסוק בהדגשות שונות: בית שמאי על ״ערות״, בית הלל על ״דבר״, ורבי עקיבא על ״חן בעיניו״. ההיתר המשפטי והאידיאל המוסרי אינם זהים.
“Unchastity” and “matter”״ערות״ ו״דבר״
Beit Hillel told Beit Shammai: it says “matter”! Beit Shammai: it says “unchastity”! Beit Hillel: had it said only “unchastity,” I would say for unchastity she leaves, for another matter not; so it says “matter.” Had it said only “matter,” I would say for a matter she may remarry, for unchastity not; so it says “unchastity.”
תניא: אמרו בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר ״דבר״! אמרו להם בית שמאי: והלא כבר נאמר ״ערות״! אמרו להם בית הלל: אם נאמר ״ערות״ ולא נאמר ״דבר״, הייתי אומר משום ערוה תצא, משום דבר לא תצא; לכך נאמר ״דבר״. ואילו נאמר ״דבר״ ולא נאמר ״ערות״, הייתי אומר משום דבר תנשא לאחר, משום ערוה לא תנשא לאחר; לכך נאמר ״ערות״.
Beit Shammai use “matter” for a gezera shava with “by two witnesses shall a matter be established”: the unchastity must be proven by two witnesses. Beit Hillel: is it written “unchastity in a matter”? Beit Shammai: is it written “unchastity or a matter”?
ובית שמאי, האי ״דבר״ מאי עבדי ליה? נאמר כאן ״דבר״, ונאמר להלן ״על פי שני עדים... יקום דבר״; מה להלן בשני עדים, אף כאן בשני עדים. ובית הלל: מי כתיב ״ערוה בדבר״? ובית שמאי: מי כתיב ״או ערוה או דבר״?
Beit Hillel: therefore it is written “an unseemly matter,” which implies both this and that. Each school reads the compound phrase to support its view of what justifies ending a marriage.
ובית הלל: להכי כתיב ״ערות דבר״, דמשמע הכי ומשמע הכי. כל בית קורא את הצירוף כדי לבסס את שיטתו במה מצדיק סיום נישואין.
Rabbi Akiva and “ki”רבי עקיבא ו״כי״
What is Rabbi Akiva’s dispute? It turns on Resh Lakish’s rule that “ki” has four meanings: if, perhaps, but, because. Beit Shammai read “if she does not find favor, because he found in her” as one cause; Rabbi Akiva reads “or if he found in her” as a second cause.
רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת; במאי קא מיפלגי? בדריש לקיש, דאמר: ״כי״ משמש בארבעה לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא. בית שמאי סברי: ״והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר״, דהא מצא; ורבי עקיבא סבר: ״כי מצא״, אי נמי מצא.
Rav Papa asked Rava: if he found neither unchastity nor a matter, what then? Rava: since the Torah said of the rapist “he may not send her away all his days,” meaning he stands under a command to take her back, only there did the Torah reveal it; here, what he did is done. The divorce is valid even without grounds.
אמר ליה רב פפא לרבא: לא מצא בה לא ערוה ולא דבר, מהו? אמר ליה: מדגלי רחמנא גבי אונס ״לא יוכל לשלחה כל ימיו״, כל ימיו בעמוד והחזיר קאי; התם הוא דגלי רחמנא, אבל הכא מאי דעבד עבד.
Rav Mesharshiya asked Rava: if he intends to divorce her and she lives with him and serves him? He applied “do not devise evil against your fellow while he dwells securely with you.” A man may not keep a wife in false security while planning her dismissal.
אמר ליה רב משרשיא לרבא: אם לבו לגרשה, והיא יושבת תחתיו ומשמשתו, מהו? קרי עליה: ״אל תחרש על רעך רעה, והוא יושב לבטח אתך״. אדם אינו רשאי להחזיק אישה בביטחון מדומה בשעה שהוא מתכנן לשלחה.
The fly in the cupהזבוב בכוס
Rabbi Meir said: as there are attitudes to food, so there are attitudes to wives. One man, when a fly falls into his cup, throws it out and does not drink: that is the way of Papos ben Yehuda, who locked his wife in when he went out, out of excessive jealousy.
תניא: היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים. יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו, וזורקו ואינו שותהו; וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא.
Another throws the fly out and drinks: that is the way of every man, whose wife speaks with her brothers and relatives and he lets her. The ordinary husband trusts without suspicion.
ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו, וזורקו ושותהו; וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה, ומניחה.
Another sucks the fly and eats the food: that is the way of a bad man, who sees his wife go out with her head uncovered, spinning in the market, her garments open at the sides, and bathing where men bathe. Such a husband tolerates what destroys the marriage.
ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי, מוצצו ואוכלו; זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ופרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם; עם בני אדם סלקא דעתך? אלא במקום שבני אדם רוחצין.
The wicked wife and the second husbandהאישה הרשעה והבעל השני
Such a woman it is a mitzva from the Torah to divorce, as it says “because he found in her an unseemly matter... and he sends her from his house, and she goes and becomes another man’s.”
זו מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר ״כי מצא בה ערות דבר... ושלחה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר״.
The verse calls him “another,” to say he is not a match for the first: one removed a wicked woman from his house, the other brought her in. If the second merits, he sends her away, “and the latter man hates her”; if not, she buries him, “or if the latter man dies.”
הכתוב קראו ״אחר״, לומר שאין זה בן זוגו לראשון; זה הוציא רשעה מביתו, וזה הכניס רשעה לתוך ביתו. זכה שני, שלחה, שנאמר ״ושנאה האיש האחרון״; ואם לאו, קוברתו, שנאמר ״או כי ימות האיש האחרון״; כדאי הוא במיתה.
The obligation to divorce here is not about a single act but about a way of life that empties the marriage of its covenant. The Gemara contrasts it sharply with the ordinary marriage, which the closing teaching protects.
החובה לגרש כאן אינה על מעשה יחיד, אלא על דרך חיים המרוקנת את הנישואין מבריתם. הגמרא מעמידה זאת בניגוד חד לנישואין הרגילים, שעליהם מגינה הדרשה החותמת.
The altar weepsהמזבח בוכה
“For he hates, send away”: Rabbi Yehuda says: if you hate her, send her away. Rabbi Yoḥanan says: the one who sends away is hated.
״כי שנא שלח״: רבי יהודה אומר: אם שנאתה, שלח. רבי יוחנן אומר: שנאוי המשלח.
They do not disagree: one speaks of a first marriage, the other of a second. Divorcing the wife of one’s youth is a betrayal; ending a second, troubled marriage may be justified.
ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני. גירושי אשת הנעורים הם בגידה; סיום נישואין שניים פגומים עשוי להיות מוצדק.
Rabbi Elazar: whoever divorces his first wife, even the altar sheds tears over him, as “you cover the altar of the Lord with tears... because the Lord was witness between you and the wife of your youth, whom you betrayed, though she is your companion and the wife of your covenant.” With this the chapter Hamegaresh and the tractate Gittin conclude.
דאמר רבי אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר ״וזאת שנית תעשו, כסות דמעה את מזבח ה׳, בכי ואנקה... על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה, והיא חברתך ואשת בריתך״. הדרן עלך המגרש, וסליקא לה מסכת גיטין.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- How do Beit Shammai, Beit Hillel and Rabbi Akiva each read “an unseemly matter”?כיצד בית שמאי, בית הלל ורבי עקיבא קוראים כל אחד את ״ערות דבר״?
- Why may a man not plan a divorce while his wife lives securely with him?מדוע אסור לאדם לתכנן גירושין בשעה שאשתו יושבת עמו לבטח?
- What do the three husbands in Rabbi Meir’s parable represent?מה מייצגים שלושת הבעלים במשל רבי מאיר?
- Why does the tractate end with the altar weeping for one who divorces the wife of his youth?מדוע המסכת מסתיימת במזבח הבוכה על המגרש את אשת נעוריו?
The source sheetדף המקורות
וְהִלְכְתָא: מוּתֶּרֶת לִשְׁנֵיהֶם.
מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ הִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו״.
גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״דָּבָר״! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״עֶרְוַת״!
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: אִם נֶאֱמַר ״עֶרְוַת״ וְלֹא נֶאֱמַר ״דָּבָר״ – הָיִיתִי אוֹמֵר: מִשּׁוּם ״עֶרְוָה״ תֵּצֵא, מִשּׁוּם ״דָּבָר״ לֹא תֵּצֵא; לְכָךְ נֶאֱמַר: ״דָּבָר״. וְאִילּוּ נֶאֱמַר ״דָּבָר״ וְלֹא נֶאֱמַר ״עֶרְוַת״ – הָיִיתִי אוֹמֵר: מִשּׁוּם ״דָּבָר״ – תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר, וּמִשּׁוּם ״עֶרְוָה״ – לֹא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר; לְכָךְ נֶאֱמַר: ״עֶרְוַת״.
וּבֵית שַׁמַּאי – הַאי ״דָּבָר״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? נֶאֱמַר כָּאן ״דָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״דָּבָר״ – ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר״; מָה לְהַלָּן בִּשְׁנֵי עֵדִים, אַף כָּאן בִּשְׁנֵי עֵדִים.
וּבֵית הִלֵּל – מִי כְּתִיב ״עֶרְוָה בְּדָבָר״?! וּבֵית שַׁמַּאי – מִי כְּתִיב ״אוֹ עֶרְוָה אוֹ דָּבָר״?!
וּבֵית הִלֵּל – לְהָכִי כְּתִיב: ״עֶרְוַת דָּבָר״; דְּמַשְׁמַע הָכִי, וּמַשְׁמַע הָכִי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מָצָא אַחֶרֶת: בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בִּדְרֵישׁ לָקִישׁ – דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״כִּי״ מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת – אִי, דִּלְמָא, אֶלָּא, דְּהָא.
בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: ״וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״ – דְּהָא מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר; וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״ – אִי נָמֵי, מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: לֹא מָצָא בָּהּ לֹא עֶרְוָה וְלֹא דָּבָר, מַהוּ?
אֲמַר לֵיהּ, מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי אוֹנֶס: ״לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כׇּל יָמָיו״ – כׇּל יָמָיו בַּ״עֲמוֹד וְהַחְזֵיר״ קָאֵי; הָתָם הוּא דְּגַלִּי רַחֲמָנָא, אֲבָל הָכָא – מַאי דַּעֲבַד עֲבַד.
אֲמַר לֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא: אִם לִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ, מַהוּ? קָרֵי עֲלֵיהּ: ״אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ״.
תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל, כָּךְ דֵּעוֹת בְּנָשִׁים. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ – וְזוֹרְקוֹ, וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ; וְזוֹ הִיא מִדַּת פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה, שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא.
וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ – וְזוֹרְקוֹ, וְשׁוֹתֵהוּ; וְזוֹ הִיא מִדַּת כׇּל אָדָם, שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ – וּמַנִּיחָהּ.
וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי – מוֹצְצוֹ, וְאוֹכְלוֹ; זוֹ הִיא מִדַּת אָדָם רַע, שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ, וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם.
״עִם בְּנֵי אָדָם״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין.
זוֹ – מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת וְגוֹ׳ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ״. ״וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״ – הַכָּתוּב קְרָאוֹ ״אַחֵר״, לוֹמַר: שֶׁאֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ לָרִאשׁוֹן – זֶה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
זָכָה שֵׁנִי – שִׁלְּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן״. וְאִם לָאו – קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן״ – כְּדַאי הוּא בְּמִיתָה; שֶׁזֶּה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ, וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
״כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח״ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם שְׂנֵאתָהּ – שַׁלַּח. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: שָׂנאוּי הַמְשַׁלֵּחַ.
וְלָא פְּלִיגִי: הָא בְּזוּג רִאשׁוֹן, הָא בְּזוּג שֵׁנִי.
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה – אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה׳, בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה, וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם: עַל מָה? עַל כִּי ה׳ הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַמְגָרֵשׁ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת גִּיטִּיןWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
