If two gittin are written side by side, how can the direction of the Hebrew and Greek signatures determine which document has two witnesses?
כששני גיטין כתובים זה בצד זה, כיצד כיוון החתימות בעברית וביוונית קובע לאיזה מן הגיטין אפשר לייחס שני עדים?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 87a or 87b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 85a and the next one is on Gittin 88a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 87a–87b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין פ״ז ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין פ״ה ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ח ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 87a–87b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
General text or form?כלל או טופס?
Resh Lakish: even one date for all is a form; a general text is “we, so-and-so and so-and-so, divorced our wives so-and-so and so-and-so.” Rabbi Abba objects to Rabbi Yoḥanan: perhaps the witnesses signed only on the last, as witnesses signed under a greeting invalidate a get.
ריש לקיש אמר: אפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס; אלא היכי דמי כלל? דכתב ״אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית״. מתקיף לה רבי אבא לרבי יוחנן: ליחוש דלמא כי חתמו סהדי אבתרא הוא דחתימי? מי לא תניא: עדים חתומין על שאילת שלום בגט, פסול?
Rabbi Abbahu explained in Rabbi Yoḥanan’s name: “he greeted” is invalid, “they greeted” is valid; here too it is written “so-and-so, so-and-so and so-and-so,” so the witnesses refer to all. Further: with a date for each, why speak of a form? It would be written by day and signed at night!
לאו איתמר עלה: אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: ״שאלו״ פסול, ״שאלו״ כשר; הכא נמי דכתיב ביה ״פלוני ופלוני ופלוני״. ותו: לרבי יוחנן דאמר זמן לכל אחד זהו טופס, מאי איריא משום טופס? תיפוק ליה דהוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה!
Mar Kashisha son of Rav Ḥisda: we say in Rabbi Yoḥanan’s name that each was written “on Sunday, on Sunday,” the same day. The definitions protect against a get signed for the wrong text or at the wrong time.
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבי יוחנן: דכתיב בהו ״בחד בשבא, בחד בשבא״. ההגדרות מגינות מפני גט שנחתם על טקסט אחר או בזמן אחר.
Two women in one getשתי נשים בגט אחד
Ravina asked Rav Ashi: for Resh Lakish, “we divorced our wives” means two women divorced by one get, and the Torah says “he shall write for her,” not for her and her fellow! The answer: he then wrote “so-and-so divorced so-and-so, and so-and-so divorced so-and-so.”
אמר ליה רבינא לרב אשי: לריש לקיש, ״אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו״, נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד, והתורה אמרה ״וכתב לה״, ולא לה ולחברתה! דהדר כתב: ״פלוני גירש פלונית, ופלוני גירש פלונית״.
How does this differ from one who writes all his property to two slaves, who acquire and free each other? We explained that with two documents. A baraita supports Rabbi Yoḥanan: one date for all with witnesses below, all valid; a date for each, only the one read with the witnesses. Rabbi Yehuda ben Beteira: if there is space between them it is invalid.
ומאי שנא מהא דתניא: הכותב כל נכסיו לשני עבדיו, קנו ומשחררין זה את זה? ולאו אוקימנא בשני שטרות. תניא כוותיה דרבי יוחנן: זמן אחד לכולן, כולן כשרים; זמן לכל אחד ואחד, את שהעדים נקראים עמו כשר. רבי יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהן פסול, ואם לאו כשר, שאין זמן מפסיקן.
A baraita supports Resh Lakish: the general text with one date, all valid; a date and space for each, only the one read with the witnesses; Rabbi Meir: even without space, invalid, since the date divides. Why mention a date for each, if one date is a form too? Here they were joined at first, so only a date divides them.
תניא כוותיה דריש לקיש: ״אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו... פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית״, וזמן אחד לכולן, כולן כשרין; זמן לכל אחד ואחד וריוח, את שהעדים נקראין עמו כשר; רבי מאיר אומר: אף על פי שאין ריוח, פסול, שהזמן מפסיקן. הני מילי היכא דלא ערבינהו מעיקרא; אבל הכא דערבינהו, אי פליג להו זמן אין.
Two gittin side by sideשני גיטין זה בצד זה
The mishnah: two gittin written side by side, two Hebrew witnesses signing from under one to under the other, and two Greek witnesses below them: the one with which the first witnesses are read is valid.
מתני׳: שני גיטין שכתבן זה בצד זה, ושנים עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה, ושנים עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה, את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר.
One Hebrew witness, one Greek, one Hebrew, one Greek, coming from under one to under the other: both are invalid. The arrangement makes it impossible to know which witnesses belong to which get.
עד אחד עברי ועד אחד יוני, ועד אחד עברי ועד אחד יוני, באין מתחת זה לתחת זה, שניהם פסולין. הסידור אינו מאפשר לדעת אילו עדים שייכים לאיזה גט.
Hebrew is read right to left, Greek left to right, so each pair of witnesses may begin under a different get. Only a clear reading of the first pair validates one get.
עברית נקראת מימין לשמאל, ויונית משמאל לימין, ולכן כל זוג עדים עשוי להתחיל תחת גט אחר. רק קריאה ברורה של הזוג הראשון מכשירה גט אחד.
Reuven ben Yaakovראובן בן יעקב
Let one get be valid with “Reuven” and the other with “ben Yaakov, witness,” since “son of so-and-so, witness” is valid! The case: “Reuven ben” on the first and “Yaakov, witness” on the second. Let them be valid with “Reuven ben” and “Yaakov, witness”! He did not write “witness”; or we know the signature is not Yaakov’s.
וליתכשר האי בראובן, והאי בבן יעקב עד, דהא תנן: בן איש פלוני עד, כשר! דכתב ״ראובן בן״ אקמא, ו״יעקב עד״ אבתרא. וליתכשר האי בראובן בן, והאי ביעקב עד! דלא כתב עד; ואיבעית אימא: דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא.
Perhaps he signed in his father’s name? No one leaves his own name and signs his father’s. Perhaps he used it as a sign, as Rav drew a fish, Rabbi Ḥanina a palm branch, Rav Ḥisda a samekh, Rav Hoshaya an ayin, Rabba bar Rav Huna a sail?
ודלמא בשמא דאבוה חתים? לא שביק איניש שמיה וחתים שמא דאבוה. ודילמא סימנא שוייה, דהא רב צייר כוורא, רבי חנינא חרותא, רב חסדא סמך, רב הושעיא עין, רבה בר רב הונא צייר מכותא?
No one is so brazen as to make his father’s name his sign. The Sages’ distinctive marks show that a signature was a personal emblem, not necessarily a full written name.
לא חציף איניש לשויי לשמא דאבוה סימנא. סימני החכמים מראים שחתימה הייתה סמל אישי, ולא בהכרח שם כתוב במלואו.
Hebrew and Greek witnessesעדים עברים ויונים
Let one be valid with the two Hebrew witnesses and the other with the two Greek, since a get in Hebrew with Greek witnesses is valid! And though separated by two lines, Ḥizkiya said if filled with relatives it is valid. Ze’iri indeed taught that both are valid.
וליתכשר האי בשני עדים עברים, והאי בשני עדים יונים, דתנן: גט שכתבו עברית ועדיו יונית, כשר! וכי תימא כיון דמופלג בשני שיטין? והאמר חזקיה: מלאהו בקרובים כשר. הא תני זעירי: שניהן כשרין.
Our Tanna fears the witnesses signed in a curve, all on one get. In the mixed case, let each be valid with one Hebrew and one Greek witness! Ze’iri taught both valid; our Tanna fears a curve: three on one, one on the other.
ותנא דידן: דלמא גונדלית חתים, וכולהו אחד הוא דחתימי. עד אחד עברי ועד אחד יוני: וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני! הא תני זעירי: שניהם כשרים; ותנא דידן: דלמא גונדלית חתים, ותלתא אחד וחד אחד.
The dispute between Ze’iri’s baraita and our mishnah is about how much uncertainty in layout a court may tolerate. Our Tanna does not assume the most convenient reading when a woman’s status depends on it.
המחלוקת בין ברייתת זעירי למשנתנו היא כמה אי־ודאות בסידור יכול בית דין לסבול. תנא דידן אינו מניח את הקריאה הנוחה ביותר כאשר מעמדה של אישה תלוי בה.
The layout of a getסידור הגט
The mishnah: if part of the get remained and was written on a second sheet with witnesses below, it is valid. Witnesses who signed at the top of the sheet, at the side, or on the back of a plain get: invalid.
מתני׳: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר. חתמו עדים בראש הדף, מן הצד, או מאחריו, בגט פשוט, פסול.
Head beside head with witnesses between: both invalid. End beside end with witnesses between: the one read with the witnesses is valid. Head beside end with witnesses between: the one at whose end they are read is valid.
הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה, והעדים באמצע, שניהם פסולין. סופו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע, את שהעדים נקרין עמו כשר. ראשו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע, את שהעדים נקרין בסופו כשר.
A get written in Hebrew with Greek witnesses, or the reverse, one Hebrew and one Greek witness, a scribe and a witness: valid. “So-and-so, witness,” “son of so-and-so, witness,” “so-and-so son of so-and-so” without “witness”: valid, as the pure-minded of Jerusalem did. The discussion continues on daf 88.
גט שכתבו עברית ועדיו יוונית, יוונית ועדיו עברית, עד אחד עברי ועד אחד יווני, כתב סופר ועד, כשר. איש פלוני עד, כשר; בן איש פלוני עד, כשר; איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, כשר; וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין. ההמשך בדף פ״ח.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the difference between a general text and a form according to Rabbi Yoḥanan and Resh Lakish?מה ההבדל בין כלל לטופס לפי רבי יוחנן וריש לקיש?
- Why can two women not be divorced by one get?מדוע אין שתי נשים מתגרשות בגט אחד?
- Why are both gittin invalid when Hebrew and Greek witnesses alternate?מדוע שני הגיטין פסולים כאשר עדים עברים ויונים מתחלפים?
- What do the Sages’ signature marks teach about signing a document?מה מלמדים סימני החתימה של החכמים על חתימת שטר?
The source sheetדף המקורות
אֲפִילּוּ זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי הָוֵי טוֹפֶס, אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי כְּלָל? דְּכָתֵב ״אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית״.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא: לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן – זֶהוּ כְּלָל, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא כִּי (חָתְמוּ) [חֲתִימִי] סָהֲדִי, אַבָּתְרָא הוּא דַּחֲתִימִי! מִי לָא תַּנְיָא: עֵדִים חֲתוּמִין עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בְּגֵט – פָּסוּל, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם חָתְמוּ?!
לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״שַׁאֲלוּ״ – פָּסוּל, ״וְשַׁאֲלוּ״ – כָּשֵׁר; הָכָא נָמֵי – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי״.
וְתוּ, לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן לְכׇל אֶחָד – זֶהוּ טוֹפֶס; מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם טוֹפֶס? וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה!
אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי, הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: דִּכְתִיב בְּהוּ ״בְּחַד בְּשַׁבָּא, בְּחַד בְּשַׁבָּא״.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי; וְהֵיכִי דָּמֵי כְּלָל – דִּכְתִיב בֵּיהּ הָכִי: ״אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית״; נִמְצְאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים מִתְגָּרְשׁוֹת בְּגֵט אֶחָד, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְכָתַב לָהּ״ – וְלֹא לָהּ וְלַחֲבֶרְתָּהּ!
דַּהֲדַר כְּתַב: ״פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית״.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו – קָנוּ, וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה?
וְלָאו אוֹקֵימְנָא בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת?!
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ בְּתוֹךְ הַגֵּט: ״אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית״, וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כּוּלָּן כְּשֵׁרִים, וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת.
זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִים עִמּוֹ, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אִם יֵשׁ רֶיוַח בֵּינֵיהֶן – פָּסוּל, וְאִם לָאו – כָּשֵׁר; שֶׁאֵין זְמַן מַפְסִיקָן.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט – ״אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית, פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית״; וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כּוּלָּן כְּשֵׁרִין, וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת.
זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, וְרֶיוַח לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֶיוַח בֵּינֵיהֶם – פָּסוּל, שֶׁהַזְּמַן מַפְסִיקָן.
וְרֵישׁ לָקִישׁ – מַאי אִירְיָא זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד? הָא אָמַר: זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי!
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא עָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא; אֲבָל הָכָא, דְּעָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא, אִי פָּלֵיג לְהוּ זְמַן – אִין, אִי לָא – לָא.
מַתְנִי׳ שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה, וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה, וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה – אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר.
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.
גְּמָ׳ וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּ״רְאוּבֵן״, וְהַאי בְּ״בֶן יַעֲקֹב עֵד״, דְּהָא תְּנַן: ״בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד״ – כָּשֵׁר!
דִּכְתִיב: ״רְאוּבֵן בֶּן״ אַקַּמָּא, וְ״יַעֲקֹב עֵד״ אַבָּתְרָא.
וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּ״רְאוּבֵן בֶּן״, וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּ״יַעֲקֹב עֵד״, דְּהָא תְּנַן: ״אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד״ – כָּשֵׁר!
דְּלָא כְּתִיב ״עֵד״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דִּכְתִיב ״עֵד״, וּדְיָדְעִינַן בְּהָא חֲתִימָה דְּלָאו דְּיַעֲקֹב הוּא.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְדִלְמָא בִּשְׁמָא דַאֲבוּהּ חָתֵים! לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ וְחָתֵים שְׁמָא דַאֲבוּהּ.
וְדִילְמָא סִימָנָא שַׁוְּיֵיהּ – דְּהָא רַב צָיֵיר כְּווֹרָא, רַבִּי חֲנִינָא – חֲרוּתָא, רַב חִסְדָּא – סָמֶךְ, רַב הוֹשַׁעְיָא – עַיִן, רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא!
לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוּוֹיֵי לִשְׁמָא דַאֲבוּהּ סִימָנָא.
וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים, וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים – דִּתְנַן: גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית – כָּשֵׁר!
וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּמוּפְלָג בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – לָא; וְהָאָמַר חִזְקִיָּה: מִלְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים – כָּשֵׁר!
הָא תָּנֵי זְעֵירִי: שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין. וְתַנָּא דִּידַן – דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים, וְכוּלְּהוּ אַחַד הוּא דַּחֲתִימִי.
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי. וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, וְהַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – דְּהָא תְּנַן: עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – כָּשֵׁר!
הָא תָּנֵי זְעֵירִי: שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. וְתַנָּא דִּידַן – דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים; וּתְלָתָא אַחַד, וְחַד אַחַד.
מַתְנִי׳ שִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בְּדַף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כָּשֵׁר. חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו; בְּגֵט פָּשׁוּט – פָּסוּל.
הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר. רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ, כָּשֵׁר.
גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווֹנִית; יְווֹנִית וְעֵדָיו עִבְרִית; עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווֹנִי; כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר.
״אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר. ״בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר; ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי״, וְלֹא כָּתַב ״עֵד״ – כָּשֵׁר, וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ – כָּשֵׁר.
גְּמָ׳ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָנֵי תְּרֵי גִּיטֵּי הֲווֹ; וְאִיתְרְמִי לֵיהּ זְמַן דְּקַמָּא, וְעֵדִים דְּבָתְרָא; וְגַזְיֵיהּ לִזְמַן דְּבָתְרָא וְעֵדִים דְּקַמָּא!
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה. וְדִלְמָא זְמַן דְּבָתְרָא מִיגָּז גַּזְיֵיהּ! כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה;William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
