← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 85גיטין דף 85 10 January 2031ט״ו טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 85 — “You Are Permitted to Any Man”: The Exclusions and the Text of the Get״הרי את מותרת לכל אדם״: הסייגים ונוסח הגט

Gittin 85 — from where a written condition invalidates a get, through exclusions of men she could never marry and of men she could, and Rava’s chain of questions, to the essential words of a get and Abaye’s rules for its spellingגיטין פ״ה — מן המקום שבו תנאי כתוב פוסל את הגט, דרך סייגים של אנשים שלעולם לא יכלה להינשא להם ושל אנשים שיכלה, ושרשרת שאלות רבא, אל עיקר לשון הגט וכללי הכתיב של אביי

4 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Nissim Aminov Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבNissim Aminov Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

Why does Rabbi Yehudah require the get to say more than “you are permitted to any man,” and what do the added words make explicit?

מדוע רבי יהודה דורש לכתוב בגט יותר מן המילים ״הרי את מותרת לכל אדם״, ומה מבהיר הנוסח שהוא מוסיף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

On “a minor is divorced from her father’s betrothal; why, if we need ’she shall go out and be’?”, Ben Yehoyada does not expand here but refers the reader to his own discussions of the question published in the journal Hame’assef, second year, issue 19, section 84, and issue 35, section 147. The question touches the principle that the ability to be divorced is tied to the ability to be married. Ben Yehoyada on Gittin 85a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

על ״קטנה מתגרשת בקידושי אביה; אמאי? והא בעינן ויצאה והיתה״ אין הבן יהוידע מאריך כאן, אלא מפנה לדבריו שכתב בעניין זה בקובץ המאסף, שנה שניה גליון י״ט סימן פ״ד, ובגליון ל״ה סימן קמ״ז. השאלה נוגעת בעיקרון שיכולת הגירושין קשורה ביכולת הקידושין. Ben Yehoyada on Gittin 85a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Before or after the main textלפני התורף או אחריו

Rabbi Zeira: after the main text all agree it is valid; the mishnah, “he wrote it inside,” refers to “except,” while “on condition” does not invalidate, either before the text according to the Rabbis, or after it according to all.

אבל לאחר התורף, דברי הכל כשר. ומתניתין דקתני ״כתבו״, ואוקימנא בחוץ, אבל על מנת לא פסיל: איבעית אימא לפני התורף ורבנן, ואיבעית אימא לאחר התורף ודברי הכל.

Rava: the dispute is after the main text: Rebbi decrees because of before it, the Rabbis do not; before it, all agree it is invalid. The mishnah then is after the main text, following the Rabbis.

ורבא אמר: מחלוקת לאחר התורף; דרבי סבר גזרינן אטו לפני התורף, ורבנן סברי לא גזרינן; אבל לפני התורף דברי הכל פסול. ומתניתין, לאחר התורף ורבנן היא.

Rabbi Avin’s father taught before Rabbi Zeira: a get written with a condition is invalid by all. But they dispute! Read: by all it is valid, after the main text. Why not say “invalid, and Rebbi”? “Valid” might be confused with “invalid,” but “by all” would not.

תני אבוה דרבי אבין קמיה דרבי זירא: כתב גט על תנאי, דברי הכל פסול. והא מיפלג פליגי! אלא אימא: לדברי הכל כשר; והיכי דמי? לאחר התורף. ולימא ״הרי זה פסול ורבי״? כשר בפסול מיחלף ליה; ״הרי זה״ ב״דברי הכל״ לא מיחלף ליה.

Harmless and harmful exclusionsסייגים שאינם מזיקים ומזיקים

The mishnah: “you are permitted to any man except my father or your father, my brother or your brother, a slave or a gentile,” or anyone with whom betrothal cannot take effect: it is valid, since he withholds nothing.

מתני׳: ״הרי את מותרת לכל אדם, אלא לאבא ולאביך, לאחי ולאחיך, לעבד ולגוי, ולכל מי שאין לה עליו קדושין״, כשר.

“Except a widow to a High Priest, a divorcee or ḥalutza to an ordinary priest, a mamzeret or netina to an Israelite, an Israelite to a mamzer or natin,” or anyone with whom betrothal takes effect even through transgression: it is invalid.

״הרי את מותרת לכל אדם, אלא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין״, וכל מי שיש לה עליו קדושין, אפילו בעבירה, פסול.

The general phrase of the first clause includes all relations punished by karet; of the second, all negative prohibitions such as Ammonite, Moabite, Egyptian and Edomite. The test is whether a betrothal would legally take effect.

כללא דרישא, לאתויי שאר חייבי כריתות; כללא דסיפא, לאתויי שאר חייבי לאוין, כגון עמוני ומואבי, מצרי ואדומי. המבחן הוא אם קידושין היו חלים מבחינה משפטית.

A minor, the unborn, a sister’s husbandקטן, נולדים ובעל אחותה

Rava asked Rav Naḥman: “except a minor’s betrothal”? Now he cannot marry, but he will. Rav Naḥman: a minor girl is divorced from her father’s betrothal, though “go out and be” is needed, since she will come to be capable; so here, the minor will come to marriage, and the exclusion invalidates.

בעא מיניה רבא מרב נחמן: חוץ מקדושי קטן מהו? מי אמרינן השתא מיהא לאו בר הויה הוא, או דלמא אתי לכלל הויה? אמר ליה: תניתוה: קטנה מתגרשת בקידושי אביה; אמאי? והא בעינן ״ויצאה והיתה״! אלא אתיא לכלל הויה; הכא נמי אתיא לכלל הויה.

“Except those yet to be born”? Rav Naḥman: the mishnah permits excluding a slave and gentile, though they may convert. The Gemara rejects: they are not destined to convert, but these are destined to be born.

חוץ מן הנולדים מהו? אמר ליה: תניתוה: לעבד ולגוי; אם איתא, עבד וגוי נמי עבידי דמיגיירי! הנך לאו לאיגיורי קיימי, הני לאיתילודי קיימי.

“Except her sister’s husband”? Rav Naḥman: slave and gentile may convert; rejected: conversion is uncommon, death is common, and her sister may die. The questions turn on how likely the excluded man is to become marriageable.

חוץ מבעל אחותה מהו? אמר ליה: תניתוה: לעבד ולגוי. גירות לא שכיחא, מיתה שכיחא. השאלות סובבות סביב השאלה עד כמה סביר שהאיש המוצא יהיה ראוי לנישואין.

More questions left openשאלות נוספות שנשארו פתוחות

“Except your illicit relations”? In marriage he withholds nothing, or perhaps he withholds in intercourse. Rav Naḥman cites “my father and your father,” which must mean illicit relations; rejected: perhaps marriage contracted in violation. “Except unnatural relations”? Perhaps “the lyings of a woman” counts both.

חוץ מזנותיך מהו? בנשואין הא לא שייר, או דלמא שייר בביאה? אמר ליה: תניתוה: לאבא ולאביך; במאי? אילימא בנשואין, אבא ואביך בני נשואין נינהו? אלא לאו בזנות! דלמא בנשואין דעבר ואינסיב. חוץ משלא כדרכה מהו? או דלמא ״משכבי אשה״ כתיב?

“Except annulling your vows”? Perhaps “her husband shall confirm it and her husband shall annul it” ties it to marriage. “Except your teruma”? Perhaps “the acquisition of his money.” “Except your inheritance”? Perhaps “his kin, and he shall inherit her.”

חוץ מהפרת נדריך מהו? או דלמא ״אישה יקימנו ואישה יפרנו״ כתיב? חוץ מתרומתיך מהו? או דלמא ״קנין כספו״ כתיב? חוץ מירושתיך מהו? או דלמא ״לשארו וירש אותה״ כתיב?

“Except your betrothal by document”? Perhaps he could betroth her with money or intercourse; or “she shall go out and be” compares all forms of becoming married. All these remain teiku.

חוץ מקידושיך בשטר מהו? מי אמרינן אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה, או דלמא ״ויצאה והיתה״ איתקוש הוויות להדדי? תיקו.

The body of the getגופו של גט

The mishnah: the body of the get is “you are permitted to any man”; Rabbi Yehuda: “and this shall be for you from me a bill of divorce, a letter of release and a document of dismissal, to go and marry any man you wish.” The body of a writ of manumission: “you are free, you belong to yourself.”

מתני׳: גופו של גט: ״הרי את מותרת לכל אדם״. רבי יהודה אומר: ״ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין, למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין״. גופו של גט שחרור: ״הרי את בת חורין, הרי את לעצמך״.

To a wife “you are free” says nothing; to a maidservant “you are permitted to any man” says nothing. “You are to yourself” to a wife? Ravina: if it frees a slave, whose body the master owns, all the more a wife, whose body the husband does not own.

פשיטא: אמר לה לאשתו ״הרי את בת חורין״, לא אמר ולא כלום; לשפחתו ״הרי את מותרת לכל אדם״, לא אמר ולא כלום. אמר לה לאשה ״הרי את לעצמך״, מהו? אמר ליה רבינא לרב אשי: ומה עבדא דקני ליה גופיה, כי אמר ליה הרי את לעצמך קני גופיה; אשה דלא קני גופה, לא כל שכן.

“I have no business with you” to a slave? Rav Ḥanin of Meḥoza cites: one who sells his slave to a gentile, if he wrote him “ono,” that is his release; and Rav Sheshet explained “ono” as “when you flee from him, I have no business with you.”

אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לו לעבדו ״אין לי עסק בך״, מהו? אמר ליה רב חנין מחוזנאה: תא שמע: המוכר עבדו לגוי... כתב עליו אונו, זהו שחרורו. מאי אונו? אמר רב ששת: דכתב ליה ״לכשתברח ממנו, אין לי עסק בך״.

“And this,” and Abaye’s spelling״ודן״ וכללי הכתיב של אביי

The Rabbis hold that ambiguous expressions are valid, since it is clear he divorces with this get even without “and this.” Rabbi Yehuda holds they are not, so without “and this” people would say he divorced orally and the document is mere proof.

במאי קמיפלגי? רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים, ואף על גב דלא כתב לה ״ודן״, מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה. ורבי יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, ואי לא כתב ״ודן״, אמרי בדיבורא גרשה ושטרא ראיה בעלמא הוא.

Abaye: write ודן, not ודין, which means “judgment”; אגרת, not איגרת, “roof”; להך, not לימהך, “I shall not go,” nor למחך, “to laugh.” The words of a get must not suggest another meaning.

אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא, לא לכתוב ״ודין״ דמשמע ודין, אלא ״ודן״; ולא לכתוב ״איגרת״ דמשמע איגרת, אלא ״אגרת״; ולא לכתוב ״לימהך״ דמשמע לי מהך, ולא ״למחך״ דמשמע כי חוכא.

Write דיתיהוייין and דיתיצבייין with three yods, lest they read as feminine plural; extend the vav of תירוכין and שבוקין; extend the vav of כדו; and write להתנסבא, not לאיתנסבא, “she shall not marry.” Whether “and this” is required is discussed on daf 86.

״דיתיהוייין״, ״דיתיצבייין״, תלתא תלתא יודין, דמשמע תהויין ותצביין; ולורכיה לויו דתירוכין ולויו דשבוקין; ולורכיה לויו דכדו; ולא ליכתוב ״לאיתנסבא״ דמשמע לא יתנסבא, אלא ״להתנסבא״. איבעיא להו: בעינן ״ודן״ או לא? ההמשך בדף פ״ו.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does excluding a father or a gentile not invalidate the get?מדוע סייג של אב או גוי אינו פוסל את הגט?
  2. What principle runs through Rava’s questions to Rav Naḥman?איזה עיקרון עובר בשאלות רבא לרב נחמן?
  3. Why does Rabbi Yehuda require the word “and this” in the get?מדוע רבי יהודה מחייב את המילה ״ודן״ בגט?
  4. Why did Abaye care about the spelling of each word?מדוע הקפיד אביי על כתיב כל מילה?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 85aגיטין פ״ה א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר. וּמַתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי ״כְּתָבוֹ״ וְאוֹקִימְנָא בְּ״חוּץ״; אֲבָל ״עַל מְנָת״ לָא פָּסֵיל – אִיבָּעֵית אֵימָא: לִפְנֵי הַתּוֹרֶף, וְרַבָּנַן; וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְאַחַר הַתּוֹרֶף, וְדִבְרֵי הַכֹּל. וְרָבָא אָמַר: מַחְלוֹקֶת לְאַחַר הַתּוֹרֶף – דְּרַבִּי סָבַר: גָּזְרִינַן אַטּוּ לִפְנֵי הַתּוֹרֶף; וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן אַטּוּ לִפְנֵי הַתּוֹרֶף. אֲבָל לִפְנֵי הַתּוֹרֶף – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. וּמַתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי ״כְּתָבוֹ״ וְאוֹקִימְנָא בְּ״חוּץ״; אֲבָל ״עַל מְנָת״ לָא פָּסֵיל – אַחַר הַתּוֹרֶף, וְרַבָּנַן הִיא. תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: כָּתַב גֵּט עַל תְּנַאי – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל?! וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי! אֶלָּא אֵימָא: לְדִבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר, וְהֵיכִי דָּמֵי – לְאַחַר הַתּוֹרֶף. וְלֵימָא: הֲרֵי זֶה פָּסוּל – וְרַבִּי! תַּנָּא ״דִּבְרֵי הַכֹּל״ אַתְנְיֵיהּ; ״כָּשֵׁר״ בְּ״פָסוּל״ מִיחַלַּף לֵיהּ, ״הֲרֵי זֶה״ בְּ״דִבְרֵי הַכֹּל״ לָא מִיחַלַּף לֵיהּ. מַתְנִי׳ ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם – אֶלָּא לְאַבָּא״; וּ״לְאָבִיךְ״; ״לְאָחִי״; וּ״לְאָחִיךְ״; לְעֶבֶד; וּלְנׇכְרִי; וּלְכׇל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין – כָּשֵׁר. ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״ – אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל; גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט; מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל; בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין; וְכׇל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, אֲפִילּוּ בַּעֲבֵירָה – פָּסוּל. גְּמָ׳ כְּלָלָא דְּרֵישָׁא – לְאֵתוֹיֵי שְׁאָר חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת. כְּלָלָא דְּסֵיפָא – לְאֵתוֹיֵי שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין, כְּגוֹן עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי (נְתִינִי, מִצְרִי וַאֲדוֹמִי). בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: חוּץ מִקִּדּוּשֵׁי קָטָן, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן הַשְׁתָּא מִיהָא לָאו בַּר הֲוָיָה הוּא, אוֹ דִלְמָא אָתֵי לִכְלַל הֲוָיָה? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: קְטַנָּה מִתְגָּרֶשֶׁת בְּקִידּוּשֵׁי אָבִיהָ. אַמַּאי? וְהָא בָּעֵינַן: ״וְיָצְאָה״–״וְהָיְתָה״? אֶלָּא אָתְיָא לִכְלַל הֲוָיָה; הָכָא נָמֵי – אָתְיָא לִכְלַל הֲוָיָה. ״חוּץ מִן הַנּוֹלָדִים״, מַהוּ? הַשְׁתָּא מִיהָא לָא אִיתְיְלִיד[וּ], אוֹ דִּלְמָא עֲתִידִי דְּמִתְיַילְדִי? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ: ״לְעֶבֶד וּלְנׇכְרִי״, אִם אִיתָא – עֶבֶד וְנׇכְרִי נָמֵי עֲבִידִי דְּמִיגַּיְּירִי! הָנָךְ – לָאו לְאִיגַּיּוֹרֵי קָיְימִי, הָנֵי – לְאִיתְיְלוֹדֵי קָיְימִי. חוּץ מִבַּעַל אֲחוֹתָהּ, מַהוּ? הַשְׁתָּא מִיהָא לָא חַזְיָא לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא זִמְנִין דְּמֵתָה אֲחוֹתָהּ וְחַזְיָא לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ: ״לְעֶבֶד וּלְנׇכְרִי״, עֶבֶד וְנׇכְרִי נָמֵי עֲבִידִי דְּמִיגַּיְּירִי! גֵּירוּת לָא שְׁכִיחָא, מִיתָה שְׁכִיחָא. ״חוּץ מִזְּנוּתִיךְ״, מַהוּ? בְּנִשּׂוּאִין – הָא לָא שַׁיַּיר, אוֹ דִלְמָא שַׁיַּיר – בְּבִיאָה? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: ״לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ״. וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּנִשּׂוּאִין, אַבָּא וְאָבִיךְ בְּנֵי נִשּׂוּאִין נִינְהוּ?! אֶלָּא לָאו בִּזְנוּת – וּלְאַבָּא וּלְאָבִיךְ הוּא דְּלָא שַׁיַּיר, הָא לְאַחֵר – שַׁיַּיר. דִּלְמָא בְּנִשּׂוּאִין, דַּעֲבַר וְאִינְּסִיב. חוּץ מִשֶּׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מַהוּ? בִּכְדַרְכָּהּ הָא לָא שַׁיַּיר, אוֹ דִלְמָא ״מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״ כְּתִיב? ״חוּץ מֵהֲפָרַת נְדָרַיִךְ״, מַהוּ? בְּנִשּׂוּאִין הָא לֹא שַׁיַּיר, אוֹ דִלְמָא ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״ כְּתִיב? ״חוּץ מִתְּרוּמָתִיךְ״, מַהוּ? בְּנִשּׂוּאִין הָא לָא שַׁיַּיר, אוֹ דִלְמָא ״קִנְיַן כַּסְפּוֹ״ כְּתִיב? ״חוּץ מִיְּרוּשָּׁתִיךְ״, מַהוּ? בְּנִשּׂוּאִין הָא לָא שַׁיַּיר, אוֹ דִלְמָא ״לִשְׁאֵרוֹ״, ״וְיָרַשׁ אוֹתָהּ״, כְּתִיב? ״חוּץ מִקִּידּוּשַׁיִךְ בִּשְׁטָר״, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: אֶפְשָׁר דִּמְקַדֵּשׁ לַהּ בְּכֶסֶף וּבְבִיאָה; אוֹ דִלְמָא ״וְיָצְאָה״–״וְהָיְתָה״, אִיתַּקּוּשׁ הֲווֹיוֹת לַהֲדָדֵי? תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 85bגיטין פ״ה ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵן, דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי – סֵפֶר תֵּירוּכִין, וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין, וְגֵט פִּטּוּרִין; לִמְהָךְ לְהִתְנְסָבָא לְכֹל גְּבַר דִּיתִצְבִּיִּין״. גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר: ״הֲרֵי אַתְּ (בַּת) [בֶּן] חוֹרִין״; ״הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ״. גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא, אָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין״ – לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם; אָמַר לָהּ לְשִׁפְחָתוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״ – לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם. אָמַר לָהּ לְאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ״, מַהוּ? לִגְמָרֵי קָאָמַר לַהּ, אוֹ לִמְלָאכָה קָאָמַר לַהּ? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, דִּתְנַן: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר: ״הֲרֵי אַתְּ (בַּת) [בֶּן] חוֹרִין״; ״הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ״. וּמָה עַבְדָּא, דִּקְנִי לֵיהּ גּוּפֵיהּ, כִּי אֲמַר לֵיהּ: ״הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ״ – קְנִי גּוּפֵיהּ; אִשָּׁה, דְּלָא קְנִי גּוּפַהּ – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לוֹ לְעַבְדּוֹ: ״אֵין לִי עֵסֶק בָּךְ״, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב חָנִין לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב חָנִין מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי – יָצָא לְחֵירוּת, וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר מֵרַבּוֹ רִאשׁוֹן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ, אֲבָל כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ – זֶהוּ שִׁחְרוּרוֹ. מַאי ״אוֹנוֹ״? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, דִּכְתַב לֵיהּ: ״לִכְשֶׁתִּבְרַח מִמֶּנּוּ, אֵין לִי עֵסֶק בָּךְ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵן, דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי – סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת הָוְיָין יָדַיִם, וְאַף עַל גַּב דְּלָא כְּתַב לָהּ ״וְדֵן״ – מוֹכְחָא מִילְּתָא דִּבְהַאי גִּיטָּא קָא מְגָרֵשׁ לַהּ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְיָין יָדַיִם, וְטַעְמָא דִּכְתַב לַהּ ״וְדֵן״ – דְּמוֹכְחָא מִילְּתָא דִּבְהַאי גִּיטָּא קָא מְגָרֵשׁ לַהּ; אֲבָל לָא כְּתַב לָהּ ״וְדֵן״ – אָמְרִי: בְּדִיבּוּרָא גָּרְשַׁהּ, וּשְׁטָרָא רְאָיָה בְּעָלְמָא הוּא. אָמַר אַבָּיֵי: הַאי מַאן דְּכָתֵב גִּיטָּא, לָא לִכְתּוֹב ״וְדֵין״ – דְּמַשְׁמַע וְדִין; אֶלָּא ״וְדֵן״. וְלָא לִכְתּוֹב ״אִיגֶּרֶת״ – דְּמַשְׁמַע (אִיגֶּרֶת) [אִיגָּרָא]; אֶלָּא ״אִגֶּרֶת״. וְלָא לִכְתּוֹב ״לִימְהָךְ״ – דְּמַשְׁמַע לִי מֵהָךְ; וְלָא לִכְתּוֹב ״לִמְחָךְ״ – דְּמַשְׁמַע כִּי חוּכָא. ״דִּיתִיהְוִייִין״, ״דִּיתִיצְבִּייִין״ – תְּלָתָא תְּלָתָא יוֹדִין; דְּמַשְׁמַע תֶּהֶוְיָין וְתִצְבְּיָין. וְלוֹרְכֵיהּ לְוָיו ״דְּתֵירוּכִין״, וּלְוָיו ״דְּשִׁבּוּקִין״; דְּמַשְׁמַע תְּרִיכִין וּשְׁבִיקִין. וְלוֹרְכֵיהּ לְוָיו ״דְּכַדּוּ״; דְּמַשְׁמַע ״וּכְדִי״. וְלָא לִיכְתּוֹב ״לְאִיתְנְסָבָא״ – דְּמַשְׁמַע לָא יִתְנַסְבָא, אֶלָּא ״לְהִתְנְסָבָא״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בָּעֵינַן ״וְדֵן״, אוֹ לָא בָּעֵינַן ״וְדֵן״? תָּא שְׁמַע, דְּאַתְקֵין רָבָא בְּגִיטֵּי: ״אֵיךְ פְּלָנְיָא בַּר פְּלָנְיָא, פְּטַר וְתָרֵיךְ יָת פְּלוֹנִיתָא אִינְתְּתֵיהּ, דַּהֲוָת אִינְתְּתֵיהּ מִן קֳדָם דְּנָא – מִיּוֹמָא דְּנַן וּלְעָלַם״. וְאִילּוּ ״וְדֵן״ לָא קָאָמַר. וּלְטַעְמָיךְ, כּוּלְּהוּ מִי קָאָמַר? אֶלָּא בָּעֵינַן, הָכָא נָמֵי בָּעֵינַן; ״מִיּוֹמָא דְּנַן״ – לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו; ״וּלְעָלַם״ –

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.