Why can a condition forbidding the woman to drink wine for thirty days allow a complete severance, while the same restriction for her entire life cannot?
מדוע תנאי האוסר על האישה לשתות יין שלושים יום יכול להתיישב עם דרישת הכריתות, ואילו אותו איסור לכל ימי חייה אינו כריתות?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 83a or 83b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 83a–83b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין פ״ג ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 83a–83b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Abaye’s open questionsשאלות אביי הפתוחות
He excluded Reuven and Shimon, then said “to Reuven”: does “Reuven” include Shimon, mentioned only because he began with him, or Reuven alone? If Reuven alone, then “to Shimon”: does it include Reuven, mentioned because he ended with him, or only Shimon?
מאי דאסר שרא: לראובן מהו? ״לראובן״ והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר ראובן משום דפתח ביה? או דלמא לראובן דוקא? ואם תמצא לומר לראובן דוקא, לשמעון מהו? והוא הדין לראובן, והאי דקאמר שמעון משום דסליק מיניה? או דלמא לשמעון דוקא?
Rav Ashi asked: “also to Shimon,” does “also” refer to Reuven, or to the rest of the world? It remains teiku. The questions show how small words can change the scope of a release.
בעי רב אשי: ״אף לשמעון״ מהו? ״אף״ אראובן קאי, או דלמא אף אעלמא קאי? תיקו. השאלות מראות כיצד מילים קטנות יכולות לשנות את היקף ההיתר.
Behind the questions lies a principle: a husband’s words in divorce are read precisely, because they decide whom she may marry. Unresolved doubt leaves her status uncertain.
מאחורי השאלות עומד עיקרון: דברי הבעל בגירושין נקראים בדייקנות, שהרי הם קובעים למי היא מותרת. ספק שלא נפשט משאיר את מעמדה מסופק.
The four eldersארבעת הזקנים
After Rabbi Eliezer’s death, four elders came to refute his view: Rabbi Yosei the Galilean, Rabbi Tarfon, Rabbi Elazar ben Azarya and Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon: if she married the excluded man’s brother, who died childless, he would uproot a Torah law; this is no “cutting off.” Rabbi Yosei the Galilean: where do we find forbidden to one and permitted to another?
תנו רבנן: לאחר פטירתו של רבי אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו: רבי יוסי הגלילי, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון: הרי שהלכה זו ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים; לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה? נענה רבי יוסי הגלילי: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסור אסור לכל, והמותר מותר לכל.
Rabbi Elazar ben Azarya: “cutting off” means something that cuts between him and her. Rabbi Akiva: if she married another, had children, and was widowed and married the excluded man, the get would be void and her children mamzerim. Also: if the excluded man was a priest and the husband died, she would be a widow to him and divorced to everyone else.
נענה רבי אלעזר בן עזריה: כריתות, דבר הכורת בינו לבינה. נענה רבי עקיבא: הרי שהלכה ונשאת לאחד מן השוק, והיו לה בנים, ונתארמלה, ונישאת לזה שנאסרה עליו; לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים? דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש; לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם?
Rabbi Yehoshua said: one does not answer a lion after its death. Rava: all their arguments can be refuted except Rabbi Elazar ben Azarya’s; and Rabbi Yosei said: I prefer Rabbi Elazar ben Azarya’s words to all of theirs.
אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה. אמר רבא: כולהו אית להו פירכא, לבר מדרבי אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא. תניא נמי הכי: אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן.
Refuting Rabbi Tarfon and Rabbi Yosei the Galileanפירכות על רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי
Rabbi Tarfon: does he himself uproot the Torah? He makes a condition that may lead to it; he does not even require her to marry the brother; he merely causes it. Then one should not marry his niece, lest he die childless and she be exempt from yibbum! That is the refutation.
עוקר? איהו עקר? אלא מתנה לעקור. מתנה מי קאמר לה? לא סגי לה דלא מינסבא ליה לאחוה! אלא גורם לעקור. אלא מעתה, בת אחיו לא ישא, שמא ימות בלא בנים ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה! היינו פירכא.
In what case does Rabbi Tarfon speak? Not “except,” since Rabbi Eliezer permits her to the excluded man after a second marriage, as a baraita says; so “on condition.” Rabbi Yosei the Galilean: teruma and sacrifices are forbidden to one and permitted to another! He speaks of marriage prohibitions. But incest prohibitions! A married woman, is the refutation.
ובמאי? אילימא בחוץ, משרא שרא רבי אליעזר; דתניא: מודה רבי אליעזר... שמותרת לזה שנאסרה עליו. אלא בעל מנת. נענה רבי יוסי הגלילי: ולא? והרי תרומה וקדשים! באיסור אשה קא אמרינן. והרי עריות! באישות קאמרינן. הרי אשת איש! היינו פירכא.
In what case does Rabbi Yosei the Galilean speak? Not “on condition,” since then she would be permitted to that man in illicit relations; so “except.” Each elder’s argument presupposes a different reading of the mishnah.
ובמאי? אילימא בעל מנת, הרי הותרה אצלו בזנות; אלא בחוץ. כל טענה של זקן מניחה קריאה אחרת של המשנה.
Rabbi Akiva’s two arguments and Rabbi Yehoshuaשתי טענות רבי עקיבא ורבי יהושע
Rabbi Akiva’s first: then with any condition she should not marry, lest she not fulfill it and the get be void! That is the refutation; and it must refer to “on condition,” since with “except” Rabbi Eliezer permits after a second marriage.
נענה רבי עקיבא: אי הכי, בכולה תנאי דעלמא נמי לא תנסיב, דלמא לא מקיימא ליה לתנאיה, ונמצא גט בטל ובניה ממזרין! היינו פירכא. ובמאי? אילימא בחוץ, משרא שרא רבי אליעזר; אלא בעל מנת.
His second, the priest: a divorcee, a lesser status, is forbidden because of some aspect of divorce; a married woman all the more. This must be “except,” since with “on condition” she is divorced to him for illicit relations. Rabbi Akiva heard both readings and refuted each. Its refutation: Rabbi Eliezer himself derives from the priestly law, or Rava follows Rabbi Yannai’s elder.
דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן... וקל וחומר: מה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גירושין שבה, אשת איש חמורה לא כל שכן? ובמאי? אילימא בעל מנת, הרי גרושה אצלו בזנות; אלא בחוץ. רבי עקיבא שמיע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת. ומאי פירכא? רבא כרבי ינאי משום זקן אחד קא מתני.
Does Rabbi Yehoshua agree with Rabbi Eliezer? He too refutes! He meant: I too have a refutation, but neither mine nor yours may be offered to the lion after his death. His refutation: compare the conditions of a second marriage to the first, when she was bound to no one.
אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה. למימרא דרבי יהושע כוותיה סבירא ליה? והא איהו נמי מיפרך קפריך! הכי קאמר: לדידי נמי אית לי פירכא, מיהו אין משיבין את הארי לאחר מיתה. ומאי פירכא? מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה: מה ראשונה דלא אגידא באיניש אחרינא, אף שניה.
Rabbi Eliezer’s concessionהודאת רבי אליעזר
Rabbi Eliezer concedes that if she married another and was widowed or divorced, she is permitted to the excluded man. Rabbi Shimon ben Elazar objected: where do we find that one forbids and another permits?
גופא: מודה רבי אליעזר במגרש אשתו ואמר לה ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני״, והלכה ונישאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו. השיב רבי שמעון בר אלעזר: היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר?
The yevama: the husband forbids and the levir permits? There the levir is the one who forbids her, since from the husband she would be free. Vows: the vower forbids and a Sage permits? Rabbi Yoḥanan: a Sage permits only through regret.
ולא? והרי יבמה, דבעל אוסר ויבם מתיר! התם יבם הוא קא אסר לה, דאי מבעל, הא שריא וקיימא. הרי נדרים, דנודר אוסר וחכם מתיר! הא אמר רבי יוחנן: אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה.
The husband annulling his wife’s vows? Rav Pinḥas in Rava’s name: every woman vows with her husband’s consent in mind. In each case the apparent “other who permits” turns out to be acting within the original framework.
הרי הפרת הבעל, דאשה נודרת ובעל מיפר! התם כדרב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת, על דעת בעלה היא נודרת. בכל מקרה מתברר שה״מתיר האחר״ פועל בתוך המסגרת המקורית.
A bill of cutting offספר כריתות
Rabbi Elazar ben Azarya: “cutting off” is something that cuts between him and her. The Rabbis use the word for a baraita: “on condition that you never drink wine,” “never go to your father’s house,” is not cutting off; for thirty days, it is.
נענה רבי אלעזר בן עזריה: כריתות, דבר הכורת בינו לבינה. ורבנן, האי ״כריתות״ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא: ״הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין״, ״על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם״, אין זה כריתות; שלשים יום, הרי זה כריתות.
Rava: “on condition you do not drink wine all the days of my life” is not cutting off; “all the days of so-and-so’s life,” it is. Why? Rather read: “all the days of your life,” not; “of my life” or “of so-and-so’s life,” it is, since then the bond can end.
אמר רבא: ״על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי״, אין זה כריתות; ״כל ימי חיי פלוני״, הרי זה כריתות. מאי שנא? אלא אימא: ״כל ימי חייכי״, אין זה כריתות; ״כל ימי חיי״ או ״חיי פלוני״, הרי זה כריתות.
Rava asked Rav Naḥman: “today you are not my wife and tomorrow you are my wife,” what? For Rabbi Eliezer, perhaps only where the release is permanent; for the Rabbis, perhaps once it is complete it is complete. After asking, he resolved it, continued on daf 84.
בעא מיניה רבא מרב נחמן: ״היום אי את אשתי, ולמחר את אשתי״, מהו? תיבעי לרבי אליעזר: עד כאן לא קאמר אלא דלמאן דקא שרי קא שרי לעולם; תיבעי לרבנן: כיון דפסקה פסקה. בתר דבעיא, הדר פשטה. ההמשך בדף פ״ד.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why did Rabbi Yehoshua say one does not answer the lion after his death?מדוע אמר רבי יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה?
- Why does only Rabbi Elazar ben Azarya’s argument survive Rava’s scrutiny?מדוע רק טענת רבי אלעזר בן עזריה עומדת בבדיקת רבא?
- How does each elder’s argument assume a different reading of “except”?כיצד טענת כל זקן מניחה קריאה אחרת של ״חוץ״?
- What makes a condition prevent the get from being a “cutting off”?מה גורם לתנאי למנוע מן הגט להיות ״כריתות״?
The source sheetדף המקורות
מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא; ״לִרְאוּבֵן״, מַהוּ? לִרְאוּבֵן – וְהוּא הַדִּין לְשִׁמְעוֹן, וְהַאי דְּקָאָמַר לִרְאוּבֵן – מִשּׁוּם דִּפְתַח בֵּיהּ; אוֹ דִלְמָא – לִרְאוּבֵן דַּוְקָא?
וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר ״לִרְאוּבֵן״ דַּוְקָא; ״לְשִׁמְעוֹן״, מַהוּ? לְשִׁמְעוֹן – וְהוּא הַדִּין לִרְאוּבֵן, וְהַאי דְּקָאָמַר ״שִׁמְעוֹן״ – מִשּׁוּם דִּסְלֵיק מִינֵּיהּ; אוֹ דִלְמָא – לְשִׁמְעוֹן דַּוְקָא?
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: ״אַף לְשִׁמְעוֹן״, מַהוּ? ״אַף״ – אַרְאוּבֵן קָאֵי; אוֹ דִלְמָא, ״אַף״ – אַעָלְמָא קָאֵי? תֵּיקוּ.
תָּנוּ רַבָּנַן: לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו, אֵלּוּ הֵן: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, וְרַבִּי טַרְפוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא.
נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ, וְנִישֵּׂאת לְאָחִיו שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו, וּמֵת בְּלֹא בָּנִים – לֹא נִמְצָא זֶה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה? הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.
נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר: הֵיכָן מָצִינוּ אָסוּר לָזֶה וּמוּתָּר לָזֶה? הָאָסוּר – אָסוּר לַכֹּל, וְהַמּוּתָּר – מוּתָּר לַכֹּל! הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.
נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: ״כְּרִיתוּת״ – דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.
נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִשֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְהָיוּ לָהּ בָּנִים, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְעָבְרָה וְנִישֵּׂאת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו – לֹא נִמְצָא גֵּט בָּטֵל, וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִים? הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.
דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי שֶׁהָיָה זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו כֹּהֵן, וּמֵת הַמְגָרֵשׁ – לֹא נִמְצֵאת אַלְמָנָה אֶצְלוֹ, וּגְרוּשָׁה אֵצֶל כׇּל אָדָם?
וְקַל וָחוֹמֶר: מָה גְּרוּשָׁה – שֶׁהִיא קַלָּה, אֲסוּרָה בִּשְׁבִיל צַד גֵּירוּשִׁין שֶׁבָּהּ; אֵשֶׁת אִישׁ – שֶׁהִיא חֲמוּרָה. לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.
אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מְשִׁיבִין אֶת הָאֲרִי לְאַחַר מִיתָה.
אָמַר רָבָא: כּוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, לְבַר מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִדִּבְרֵי כּוּלָּן.
אָמַר מָר, נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו, וּמֵת בְּלֹא בָּנִים – לֹא נִמְצָא זֶה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה? עוֹקֵר?! אִיהוּ עָקַר?! אֶלָּא ״מַתְנֶה לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה״.
מַתְנֶה?! מִי קָאָמַר לַהּ: לָא סַגִּי לַהּ דְּלָא מִינַּסְבָא לֵיהּ לַאֲחוּהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא?! אֶלָּא ״גּוֹרֵם לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה״.
גּוֹרֵם?! אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּת אָחִיו לֹא יִשָּׂא – שֶׁמָּא יָמוּת בְּלֹא בָּנִים, וְנִמְצָא גּוֹרֵם לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה! הַיְינוּ פִּירְכָא.
וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּ״חוּץ״, מִשְׁרָא שָׁרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר!
דְּתַנְיָא: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, חוּץ מִפְּלוֹנִי״, וְהָלְכָה וְנִיסֵּת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, שֶׁמּוּתֶּרֶת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו!
אֶלָּא בְּ״עַל מְנָת״.
נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר: הֵיכָן מָצִינוּ אָסוּר לָזֶה וּמוּתָּר לָזֶה? הָאָסוּר – אָסוּר לַכֹּל, וְהַמּוּתָּר – מוּתָּר לַכֹּל. וְלָא?! וַהֲרֵי תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים, שֶׁאֲסוּרָה לָזֶה, וּמוּתֶּרֶת לָזֶה! בְּאִיסּוּר אִשָּׁה קָא אָמְרִינַן.
וַהֲרֵי עֲרָיוֹת! בְּאִישׁוּת קָאָמְרִינַן.
הֲרֵי אֵשֶׁת אִישׁ! הַיְינוּ פִּירְכָא.
וּבְמַאי? אִילֵּימָא בְּ״עַל מְנָת״ – הֲרֵי הוּתְּרָה אֶצְלוֹ בִּזְנוּת! אֶלָּא בְּ״חוּץ״.
נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִישֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְהָיוּ לָהּ בָּנִים, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו, לֹא נִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין?
אִי הָכִי – בְּכוּלְּהוּ תְּנָאֵי דְּעָלְמָא נָמֵי לָא תִּנְּסִיב, דִּלְמָא לָא מְקַיְּימָא לֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וְנִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין! הַיְינוּ פִּירְכָא.
וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּ״חוּץ״, מִשְׁרָא שָׁרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר!
דְּתַנְיָא: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, חוּץ מִפְּלוֹנִי״, וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, שֶׁמּוּתֶּרֶת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו! אֶלָּא בְּ״עַל מְנָת״.
דָּבָר אַחֵר: הֲרֵי שֶׁהָיָה זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו כֹּהֵן, וּמֵת הַמְגָרֵשׁ, לֹא נִמְצֵאת אַלְמָנָה אֶצְלוֹ, וּגְרוּשָׁה אֵצֶל כׇּל אָדָם? וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּרוּשָׁה שֶׁהִיא קַלָּה – אֲסוּרָה מִשּׁוּם צַד גֵּירוּשִׁין שֶׁבָּהּ, אֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
וּבְמַאי? אִילֵּימָא בְּ״עַל מְנָת״,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הֲרֵי גְּרוּשָׁה אֶצְלוֹ – בִּזְנוּת! אֶלָּא בְּ״חוּץ״.
וְרַבִּי עֲקִיבָא, אִי ״חוּץ״ סְבִירָא לֵיהּ – לוֹתֵיב ״חוּץ״, וְאִי ״עַל מְנָת״ סְבִירָא לֵיהּ – לוֹתֵיב ״עַל מְנָת״!
רַבִּי עֲקִיבָא שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאִיכָּא דְּאָמַר ״חוּץ״ וְאִיכָּא דְּאָמַר ״עַל מְנָת״; מַאן דְּאָמַר ״חוּץ״ – הַאי פִּירְכָא, וּמַאן דְּאָמַר ״עַל מְנָת״ – הַאי פִּירְכָא.
וּמַאי פִּירְכָא? אִי נֵימָא אִיסּוּר כְּהוּנָּה שָׁאנֵי, הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי מֵאִיסּוּר כְּהוּנָּה קָא מַיְיתֵי לֵיהּ!
רָבָא – כְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד קָא מַתְנֵי.
אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מְשִׁיבִין אֶת הָאֲרִי לְאַחַר מִיתָה. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּווֹתֵיהּ סְבִירָא לֵיהּ?! וְהָא אִיהוּ נָמֵי מִיפְרָךְ קָפָרֵיךְ!
הָכִי קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי נָמֵי אִית לִי פִּירְכָא; מִיהוּ בֵּין לְדִידִי, בֵּין לְדִידְכוּ – אֵין מְשִׁיבִין אֶת הָאֲרִי לְאַחַר מִיתָה.
וּמַאי פִּירְכָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מַקִּישׁ קוֹדְמֵי הֲוָיָה שְׁנִיָּה, לְקוֹדְמֵי הֲוָיָה רִאשׁוֹנָה; מָה קוֹדְמֵי הֲוָיָה רִאשׁוֹנָה – דְּלָא אֲגִידָא בְּאִינִישׁ אַחֲרִינָא; אַף קוֹדְמֵי הֲוָיָה שְׁנִיָּה – דְּלָא אֲגִידָא בְּאִינִישׁ אַחֲרִינָא.
גּוּפָא – מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי״, וְהָלְכָה וְנִישֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, שֶׁמּוּתֶּרֶת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו.
הֵשִׁיב רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אֶלְעָזָר תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁזֶּה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר?
וְלָא?! וַהֲרֵי יְבָמָה – דְּבַעַל אוֹסֵר, וְיָבָם מַתִּיר!
הָתָם, יָבָם הוּא קָא אָסַר לַהּ, דְּאִי מִבַּעַל – הָא שַׁרְיָא וְקָיְימָא.
הֲרֵי נְדָרִים, דְּנוֹדֵר אוֹסֵר וְחָכָם מַתִּיר! הָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין חָכָם מַתִּיר כְּלוּם אֶלָּא בַּחֲרָטָה.
הֲרֵי הֲפָרַת הַבַּעַל, דְּאִשָּׁה נוֹדֶרֶת וּבַעַל מֵיפֵר! הָתָם כִּדְרַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא – דְּאָמַר רַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כׇּל הַנּוֹדֶרֶת – עַל דַּעַת בַּעְלָהּ הִיא נוֹדֶרֶת.
נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: ״כְּרִיתוּת״ – דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ; הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.
וְרַבָּנַן, הַאי ״כְּרִיתוּת״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן; עַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ״; ״לְעוֹלָם״ – אֵין זֶה כְּרִיתוּת. ״שְׁלֹשִׁים יוֹם״ – הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת.
וְאִידָּךְ – מִ״כָּרֵת–כְּרִיתוּת״ נָפְקָא. וְאִידַּךְ – ״כָּרֵת–כְּרִיתוּת״ לָא דָּרְשִׁי.
אָמַר רָבָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ, עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן״; ״כׇּל יְמֵי חַיַּי״ – אֵין זֶה כְּרִיתוּת. ״כׇּל יְמֵי חַיֵּי פְּלוֹנִי״ – הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת.
מַאי שְׁנָא חַיֵּי פְלוֹנִי – דְּדִלְמָא מָאֵית וּמְקַיְּימָא לֵיהּ לִתְנָאֵיהּ; חַיֵּי דִידֵיהּ נָמֵי – דִּלְמָא מָאֵית, וּמְקַיְּימָא לֵיהּ לִתְנָאֵיהּ!
אֶלָּא אֵימָא: ״כׇּל יְמֵי חַיֵּיכִי״ – אֵין זֶה כְּרִיתוּת, ״כׇּל יְמֵי חַיַּי״ אוֹ ״חַיֵּי פְלוֹנִי״ – הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת.
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: ״הַיּוֹם אִי אַתְּ אִשְׁתִּי, וּלְמָחָר אַתְּ אִשְׁתִּי״, מַהוּ? תִּיבְּעֵי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן.
תִּיבְּעֵי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם, אֶלָּא דִּלְמַאן דְּקָא שָׁרֵי – קָא שָׁרֵי לְעוֹלָם; אֲבָל הָכָא – לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן – עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם, אֶלָּא דְּלָא פַּסְקַהּ מִינֵּיהּ לִגְמָרֵי; אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּפַסְקַהּ – פַּסְקַהּ.
בָּתַר דְּבַעְיָא, הֲדַר פַּשְׁטַהּ:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
