What is the difference between telling a woman “you are permitted to every man except him” and giving her a get on condition that she does not marry him?
מה ההבדל בין האמירה לאישה ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני״ לבין נתינת גט בתנאי שלא תינשא לאותו אדם?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 82a or 82b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 82a–82b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין פ״ב ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 82a–82b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Completing the bald getהשלמת גט הקרח
The baraita skips and teaches “one by one,” showing the rule applies at each level. Abaye infers: the relative may sign at the beginning, middle or end, since no place was fixed for him; and we validate from any three, not necessarily consecutive.
דקא מדלג ותני חד חד, שמע מינה. אמר אביי: שמע מינה האי קרוב חתים אי בעי בין בתחילה בין באמצע בין בסוף; מדלא קבע ליה מקום. ושמע מינה מכל תלתא מקיימינן, ולא בעינן רצופין.
Had consecutive signatures been required, the relative’s place would have been fixed so as to validate more witnesses. The flexibility shows that the purpose is only to fill the missing knot.
דאי סלקא דעתך בעינן רצופין, לקבע ליה מקום להאי קרוב, בתחילה או באמצע או בסוף, ולכשר ביה טובא. הגמישות מראה שהמטרה היא רק למלא את הקשר החסר.
When a case came before Rabbi Ami, he said: go and complete it with a slave from the market. The chapter Hazorek ends with a practical ruling that follows Ben Nanas.
כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: צא והשלים עליו עבד מן השוק. הדרן עלך הזורק.
The mishnah of the excluded manמשנת האיש המוצא מן הכלל
The mishnah: one who divorced his wife and said “you are permitted to every man except so-and-so”: Rabbi Eliezer permits; the Sages forbid. What should he do? Take it back, give it again and say “you are permitted to every man.”
מתני׳: המגרש את אשתו ואמר לה ״הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני״, רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרים. כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה ״הרי את מותרת לכל אדם״.
If he wrote the exclusion inside the get, even if he then erased it, it is invalid. A written restriction becomes part of the document and cannot be undone by erasure.
כתבו בתוכו, אף על פי שחזר ומחקו, פסול. הגבלה כתובה נעשית חלק מן השטר ואינה מתבטלת במחיקה.
The dispute touches the essence of divorce: is a get a complete severance, or can the husband retain a hold over his wife’s future?
המחלוקת נוגעת במהות הגירושין: האם גט הוא ניתוק גמור, או שהבעל יכול לשמר אחיזה בעתידה של אשתו?
“Except” or “on condition”?״חוץ״ או ״על מנת״?
Is “ela” here “except,” or “on condition”? If “except,” the Sages disagree since he left part of her bound in the get, but with “on condition” they agree, like any condition. Or it means “on condition,” and with “except” Rabbi Eliezer agrees it is invalid.
איבעיא להו: האי ״אלא״, חוץ הוא, או על מנת הוא? חוץ הוא, ובחוץ פליגי רבנן, דהא שייר לה בגט, אבל בעל מנת מודו, מידי דהוה אכל תנאי דעלמא? או דלמא על מנת הוא, ובעל מנת פליג רבי אליעזר, אבל בחוץ מודה, דהא שייר לה בגט?
Ravina: all houses become impure with plague “ela” those of gentiles. If “on condition,” then if gentile houses become impure, Jewish houses do not, which is absurd. And do gentile houses become impure? “The land of your possession” excludes them. So “ela” means “except.”
אמר רבינא: תא שמע: כל הבתים מטמאין בנגעים, אלא של גוים. אי אמרת על מנת הוא, על מנת דלא מיטמו בתי גוים; הא מיטמו בתי גוים, לא מטמאי בתי ישראל? ועוד, בתי גוים מי מטמאי? ״ארץ אחוזתכם״! אלא שמע מינה חוץ הוא.
The linguistic analysis uses a parallel Mishnah to fix the sense of a word, then applies it to the legal dispute.
הניתוח הלשוני משתמש במשנה מקבילה כדי לקבוע את משמעות המילה, ואחר כך מחילו על המחלוקת ההלכתית.
Rabbi Eliezer’s sourcesמקורות רבי אליעזר
Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda: they did not dispute “except so-and-so,” which all agree is invalid; they disputed “on condition that you do not marry so-and-so,” which Rabbi Eliezer permits, like any condition, and the Sages forbid, since he left part of her bound.
תניא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על ״חוץ מפלוני״, שאינה מגורשת; על מה נחלקו? על ״על מנת שלא תנשאי לפלוני״, שרבי אליעזר מתיר, מידי דהוה אכל תנאי דעלמא; ורבנן: כל תנאי דעלמא לא שייר לה בגט, הכא שייר לה בגט.
For the mishnah, with “except,” why does Rabbi Eliezer permit? Rabbi Yannai in an elder’s name: “she shall go out of his house, and go and be another man’s”: even if he permitted her only to another man, she is divorced. The Rabbis read “man” as any man.
ומתניתין דאוקימנא בחוץ, מאי טעמא דרבי אליעזר? אמר רבי ינאי משום זקן אחד: ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״: אפילו לא התירה אלא לאיש אחר, הרי זו מגורשת. ורבנן: האי ״איש״, לכל איש ואיש.
Rabbi Yoḥanan: from “a woman divorced from her husband they shall not take”: even if divorced only from her husband, still bound to others, she is disqualified from priesthood, so it is a get. The Rabbis: the priestly prohibition is different.
ורבי יוחנן אמר: מהכא: ״ואשה גרושה מאישה לא יקחו״: אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, נפסלה מן הכהונה; אלמא הוי גיטא. ורבנן: איסור כהונה שאני.
A limited betrothalקידושין מוגבלים
Rabbi Abba asked: what of betrothal “except so-and-so”? For Rabbi Eliezer, perhaps verses permit it in divorce, but betrothal needs a full acquisition; or “she shall go out and be” compares betrothal to divorce.
בעי רבי אבא: בקידושין היאך? תיבעי לרבי אליעזר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי, אבל התם קנין מעליא בעינן; או דלמא ״ויצאה והיתה״.
For the Rabbis, perhaps divorce needs a complete severance, but betrothal any acquisition at all; or again the comparison applies. Each side of the dispute could go either way.
תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא, אבל התם קנין כל דהו; או דלמא ״ויצאה והיתה״. כל צד במחלוקת יכול לנטות לכאן או לכאן.
After asking, he resolved it: for both Rabbi Eliezer and the Rabbis, we compare betrothal to divorce, “she shall go out and be.” A limited betrothal follows the same rule as a limited divorce for each.
לבתר דאיבעיא ליה, הדר פשטה: בין לרבי אליעזר בין לרבנן, בעינן ״ויצאה והיתה״. קידושין מוגבלים הולכים אחר אותו דין כגירושין מוגבלים, לכל שיטה.
Reuven, Shimon and Leviראובן, שמעון ולוי
Abaye: if Rabbi Abba is right, Reuven betrothed her “except Shimon,” and Shimon “except Reuven,” and both died: she does yibbum with Levi, and is not “the wife of two dead men,” since Reuven’s betrothal took effect and Shimon’s did not.
אמר אביי: אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא: בא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן, ומתו שניהם, מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה אשת שני מתים. מאי טעמא? קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון לא אהנו.
When is she the wife of two dead men? If Reuven betrothed her “except Shimon,” and Shimon betrothed her without qualification: Reuven’s forbids her to everyone else, and Shimon’s forbids her to Reuven. Both betrothals have some effect.
ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה? כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם; דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן.
Abaye asked: he said “you are permitted to every man except Reuven and Shimon,” then said “to Reuven and Shimon”: does he permit what he forbade, or permit what he forbade and forbid what he permitted? The discussion continues on daf 83.
בעי אביי: אמר לה ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון״, וחזר ואמר לה ״לראובן ושמעון״, מהו? מי אמרינן מאי דאסר שרא, או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר? ההמשך בדף פ״ג.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why did Rabbi Ami permit completing a bald get with a slave?מדוע התיר רבי אמי להשלים גט קרח בעבד?
- How does Ravina prove that “ela” means “except”?כיצד מוכיח רבינא ש״אלא״ פירושו ״חוץ״?
- What verses do Rabbi Yannai and Rabbi Yoḥanan bring for Rabbi Eliezer?אילו פסוקים מביאים רבי ינאי ורבי יוחנן לשיטת רבי אליעזר?
- Can a woman be betrothed to someone “except” another man, according to Rabbi Abba?האם אישה יכולה להתקדש לאדם ״חוץ״ מאיש אחר, לפי רבי אבא?
The source sheetדף המקורות
דְּקָא מְדַלֵּג וְתָנֵי חַד חַד; שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, הַאי קָרוֹב חָתֵים אִי בָּעֵי – בֵּין בַּתְּחִילָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף.
מִמַּאי – מִדְּלָא קְבַע לֵיהּ מָקוֹם. וּשְׁמַע מִינַּהּ: מִכֹּל תְּלָתָא מְקַיְּימִינַן, וְלָא בָּעֵינַן רְצוּפִין.
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּעֵינַן רְצוּפִין, לִקְבַּע לֵיהּ מָקוֹם לְהַאי קָרוֹב – בַּתְּחִילָּה אוֹ בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף; וְלַכְשַׁר בֵּיהּ טוּבָא.
כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לֵיהּ: צֵא וְהַשְׁלֵים עָלָיו עֶבֶד מִן הַשּׁוּק.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַזּוֹרֵק
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, אֶלָּא לִפְלוֹנִי״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיֹאמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״. כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ – פָּסוּל.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַאי ״אֶלָּא״ – ״חוּץ״ הוּא, אוֹ ״עַל מְנָת״ הוּא?
״חוּץ״ הוּא – וּבְ״חוּץ״ הוּא דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּהָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט; אֲבָל בְּ״עַל מְנָת״ – מוֹדוּ לֵיהּ, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא;
אוֹ דִלְמָא ״עַל מְנָת״ הוּא – וּבְ״עַל מְנָת״ הוּא דִּפְלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבָּנַן; אֲבָל בְּ״חוּץ״ מוֹדֶה – דְּהָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט.
אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: כׇּל הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, אֶלָּא שֶׁל גּוֹיִם. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ״חוּץ״ הוּא – שַׁפִּיר; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ ״עַל מְנָת״ הוּא – עַל מְנָת דְּלָא מִיטַּמּוּ בָּתֵּי גוֹיִם הוּא דְּמִיטַּמּוּ בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל, הָא מִיטַּמּוּ בָּתֵּי גוֹיִם – לָא מִטַּמְּאִי בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל?!
וְעוֹד, בָּתֵּי גוֹיִם מִי מִטַּמְּאִי?! וְהָתַנְיָא: ״וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם״ – אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים, וְאֵין בָּתֵּי גוֹיִם מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ ״חוּץ״ הוּא; שְׁמַע מִינַּהּ.
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא – דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים עַל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, חוּץ מִפְּלוֹנִי״ – שֶׁאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי״ –William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר לְכׇל אָדָם חוּץ מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא. וְרַבָּנַן – כֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא לָא שַׁיַּיר לֵיהּ בְּגֵט, הָכָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט.
וּמַתְנִיתִין – דְּאוֹקֵימְנָא בְּ״חוּץ״, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר?
אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, אָמַר קְרָא: ״וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״ – אֲפִילּוּ לֹא הִתִּירָהּ אֶלָּא לְאִישׁ אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וְרַבָּנַן אָמְרִי, טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַאי ״אִישׁ״ – לְכׇל אִישׁ וָאִישׁ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵהָכָא: ״וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ״ – אֲפִילּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה אֶלָּא מֵאִישָׁהּ, נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה – אַלְמָא הָוֵי גִּיטָּא.
וְרַבָּנַן – אִיסּוּר כְּהוּנָּה שָׁאנֵי.
בָּעֵי רַבִּי אַבָּא: בְּקִידּוּשִׁין הֵיאַךְ? תִּיבְּעֵי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן.
תִּיבְּעֵי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכָא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיבִי קְרָאֵי; אֲבָל הָתָם – קִנְיָן מְעַלְּיָא בָּעֵינַן. אוֹ דִלְמָא, ״וְיָצְאָה״–״וְהָיְתָה״.
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן – עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא, אֶלָּא דְּבָעֵינַן כְּרִיתוּת – וְלֵיכָּא; אֲבָל הָתָם – קִנְיָן כֹּל דְּהוּ. אוֹ דִּלְמָא, ״וְיָצְאָה״–״וְהָיְתָה״.
לְבָתַר דְּאִיבַּעְיָא לֵיהּ, הֲדַר פַּשְׁטַהּ – בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּין לְרַבָּנַן, בָּעֵינַן ״וְיָצְאָה״–״וְהָיְתָה״.
אָמַר אַבָּיֵי: אִם תִּמְצָא לוֹמַר אִיתָא לִדְרַבִּי אַבָּא;
בָּא רְאוּבֵן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מִשִּׁמְעוֹן, וּבָא שִׁמְעוֹן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מֵרְאוּבֵן, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם – מִתְיַבֶּמֶת לְלֵוִי, וְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ ״אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים״.
מַאי טַעְמָא? קִידּוּשֵׁי דִרְאוּבֵן אַהֲנוֹ, קִידּוּשֵׁי דְשִׁמְעוֹן לָא אַהֲנוֹ.
וְאֶלָּא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כְּגוֹן שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מִשִּׁמְעוֹן, וּבָא שִׁמְעוֹן וְקִידְּשָׁהּ סְתָם – דְּקִידּוּשֵׁי רְאוּבֵן אַהֲנוֹ לְמֵיסְרַהּ אַעָלְמָא, וְקִידּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן אַהֲנוֹ לְמֵיסְרַהּ אַרְאוּבֵן.
בָּעֵי אַבָּיֵי, אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, חוּץ מֵרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן״, וְחָזַר וְאָמַר לָהּ: ״לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן״, מַהוּ?
מִי אָמְרִינַן: מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא; אוֹ דִלְמָא – מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא, וּמַאי דִּשְׁרָא אֲסַר? אִם תִּמְצָא לוֹמַרWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
