← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 81גיטין דף 81 06 January 2031י״א טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 81 — Rumors, Earlier Generations and the Bald Getקול, דורות ראשונים וגט קרח

Gittin 81 — from a get written but not given and a priest rumored to have divorced, through the decline of generations and the divorced couple who lodged at an inn, to the folded get whose knots outnumber its witnessesגיטין פ״א — מגט שנכתב ולא ניתן וכהן שיצא עליו קול שגירש, דרך ירידת הדורות והזוג הגרוש שלן בפונדק, אל הגט המקושר שקשריו מרובין מעדיו

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Moshe Aghai Talmid Chacham
Rabbi portraitדיוקן רבMoshe Aghai Talmid Chacham
The guiding questionהשאלה המנחה

When a divorced couple stay at the same inn, under what circumstances can witnesses to their seclusion establish the need for a second get?

כשבני זוג גרושים לנים באותו פונדק, באילו נסיבות די בעדי ייחוד כדי לחייב גט שני?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 81a or 81b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 81a–81b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין פ״א ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 81a–81b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

A get written but not givenגט שנכתב ולא ניתן

Shmuel’s answer to the mishnah: “the second” means a right fit for the second, a woman who might marry again. The new mishnah: if he wrote a get to divorce his wife and changed his mind, Beit Shammai say he disqualified her from priesthood.

זכות הראויה לשני. מתני׳: כתב לגרש את אשתו ונמלך, בית שמאי אומרים: פסלה מן הכהונה.

Beit Hillel say: even if he gave it to her on condition and the condition was not fulfilled, he did not disqualify her. For Beit Shammai the mere writing casts a shadow; for Beit Hillel only an effective divorce counts.

ובית הלל אומרים: אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי, לא פסלה מן הכהונה. לבית שמאי עצם הכתיבה מטילה צל; לבית הלל רק גירושין שחלו נחשבים.

The dispute shows two approaches to appearances: Beit Shammai protect the priesthood from any suspicion, Beit Hillel protect the woman from a disqualification without legal basis.

המחלוקת מראה שתי גישות למראית עין: בית שמאי מגינים על הכהונה מכל חשד, ובית הלל מגינים על האישה מפסול בלא יסוד משפטי.

The rumor about a priestהקול על הכהן

Rav Yosef son of Rav Menashe of Devil asked Shmuel: a rumor spread that a certain priest wrote a get for his wife, and she lives with him; what? Shmuel: she must leave, and the matter needs investigation. What needs investigation? Not whether we ignore rumors, since in Nehardea, Shmuel’s town, they do not.

שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשה מדויל לשמואל: יצא עליו קול: איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ויושבת תחתיו ומשמשתו, מהו? שלח ליה: תצא, והדבר צריך בדיקה. מאי היא? אילימא דאי מבטלינן קלא, והא נהרדעא אתריה דשמואל היא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא.

Rather, whether people call giving “writing”: if it is found they do, perhaps they meant he gave it. But Rav Ashi said a rumor after marriage is ignored! “She must leave” means from a second husband.

אלא דאי קרו לנתינה כתיבה; דאי מיגליא מילתא דקרו לנתינה כתיבה, דלמא נתן קאמרי. תצא? והאמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה! מאי תצא? נמי תצא משני.

If so, you cast aspersions on the children of the first: since we remove her from the second and not from the first, people will say he divorced her near his death. The concern for the children’s reputation shapes the ruling.

אם כן אתה מוציא לעז על בניו של ראשון; כיון דמשני מפקינן לה ומראשון לא, אתי למימר סמוך למיתה גרשה. הדאגה לשם הטוב של הילדים מעצבת את הפסק.

Earlier and later generationsדורות ראשונים ואחרונים

Rabbi Yoḥanan in Rabbi Yehuda bar Ilai’s name: see how later generations are unlike the earlier. The earlier were Beit Shammai, who disqualified her for a get only written; the later were Rabbi Dosa, who let a captive eat teruma.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים: דורות הראשונים, בית שמאי; דורות האחרונים, רבי דוסא.

Rabbi Dosa said: what did this Arab do to her? Because he fondled her, he disqualified her from priesthood? The later generation was more lenient in suspicion.

דתניא: שבוייה אוכלת בתרומה, דברי רבי דוסא. אמר רבי דוסא: וכי מה עשה לה ערבי זה? מפני שמיעך לה בין דדיה, פסלה מן הכהונה?

Again: the earlier brought produce in through the gate to obligate it in tithes; the later through roofs and enclosures to exempt it. Rabbi Yannai: produce is not subject to tithes until it sees the house; Rabbi Yoḥanan: even a courtyard fixes it.

ואמר רבה בר בר חנה: דורות הראשונים מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר; דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר. דאמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר ״בערתי הקדש מן הבית״. ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת.

Lodging at an innלנה עמו בפונדקי

The mishnah: one who divorced his wife and she lodged with him at an inn: Beit Shammai say she needs no second get; Beit Hillel, she does. This is when divorced from marriage; all agree for one divorced from betrothal she does not, since he is not familiar with her.

מתני׳: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני; ובית הלל אומרים: צריכה. אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנשואין; ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה, מפני שאין לבו גס בה.

Rabbi Yoḥanan: the dispute is where they saw her having relations: Beit Shammai hold a man may make his relations promiscuous; Beit Hillel, he does not. But then why distinguish betrothal? So Rabbi Yoḥanan follows Rabbi Shimon ben Elazar’s baraita, while the mishnah speaks where they were not seen.

אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשראוה שנבעלה; בית שמאי סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובית הלל סברי אין אדם עושה. ומודים בנתגרשה מן האירוסין... ואי בשראוה, מה לי אירוסין ומה לי נשואין? אלא מתניתין בשלא ראוה, ורבי יוחנן כרבי שמעון בן אלעזר.

In the mishnah there are witnesses to seclusion but not to intercourse: Beit Hillel say the witnesses to seclusion are witnesses to intercourse; Beit Shammai say not. For betrothal, since he is not familiar with her, we do not say so. Did Rabbi Yoḥanan not say the halakha follows an anonymous mishnah? Amoraim dispute his view.

ומתניתין במאי פליגי? דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה: בית הלל סברי אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה. ומודים באירוסין, דכיון דאין לבו גס בה, לא אמרינן. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר הלכה כסתם משנה! אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן.

The bald getגט קרח

The mishnah: if she married on a bald get, she leaves both, and all these consequences apply. A bald get is one whose knots outnumber its witnesses. Ben Nanas: anyone may complete it; Rabbi Akiva: only relatives fit to testify elsewhere. Why is it invalid? A decree because of “all of you.”

מתני׳: כנסה בגט קרח, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. גט קרח, הכל משלימין עליו, דברי בן ננס; רבי עקיבא אומר: אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר. ואיזהו גט קרח? כל שקשריו מרובין מעדיו. גמ׳: מאי טעמא? גזירה משום ״כולכם״.

Why may a slave not complete it for Rabbi Akiva? Not lest he be thought fit to testify, since a relative would be too; not lineage, since a robber would then be permitted; rather, people would say he was freed. A robber, they would say he repented. A relative everyone knows is a relative.

ורבי עקיבא, עבד מאי טעמא לא? דאתו למימר כשר לעדות? קרוב נמי! אלא דדלמא אתו לאסוקיה ליוחסין? גזלן ליתכשר! אלא דאתו למימר שחרורי שחרריה; גזלן נמי אתו למימר תשובה; קרוב, כולי עלמא ידעי דקרוב הוא.

The decree “because of all of you” means: if a husband told a group “all of you sign” and one did not, people might think it merely a bald get lacking a witness and accept it. Requiring every knot to be signed keeps the forms distinct.

הגזירה ״משום כולכם״ פירושה: אם אמר הבעל לקבוצה ״כולכם חתומו״ ואחד לא חתם, עלולים לחשוב שזהו רק גט קרח שחסר בו עד ולקבלו. הדרישה שכל קשר ייחתם שומרת על הבחנה בין הצורות.

Knots and witnessesקשרים ועדים

Rav Ada bar Ahava: the dispute concerns seven knots and six witnesses, six and five, five and four, four and three; but with three knots and two witnesses, all agree only a relative may complete it.

אמר רבי זירא אמר רבה בר שאילתא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה: גט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה, ששה ועדיו חמשה, חמשה ועדיו ארבעה, ארבעה ועדיו שלשה, עד כאן מחלוקת בן ננס ורבי עקיבא; אבל קשריו שלשה ועדיו שנים, דברי הכל אין משלימין עליו אלא קרוב.

Rabbi Zeira asked Rabba bar Sheilta: three on a folded get are like two on a plain one; just as a relative may not sign a plain get, so here. He said: it troubled me too; I asked Rav Hamnuna, who asked Rav Ada bar Ahava, who said: leave three on a folded get, which is not Torah law.

אמר ליה רבי זירא לרבה בר שאילתא: מכדי כל שלשה במקושר כשנים בפשוט דמי; מה התם קרוב לא, אף הכא נמי קרוב לא! אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב המנונא, ורב המנונא לרב אדא בר אהבה, ואמר ליה: הנח לשלשה במקושר, דלאו דאורייתא.

A baraita supports him: where a slave completed it, Ben Nanas says the child is fit, Rabbi Akiva a mamzer. Rav Yosef taught “fit” for “relative”; Rabbi Yoḥanan: only one relative was permitted, not two, lest a get be upheld by two relatives and one valid witness. The discussion continues on daf 82.

תניא נמי הכי: השלים עליו עבד, בן ננס אומר הולד כשר, ורבי עקיבא אומר הולד ממזר. רב יוסף מתני ״כשר״; אמר רב פפא: תני כשר. אמר רבי יוחנן: לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד, אבל תרי לא, דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר. ההמשך בדף פ״ב.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why do Beit Shammai disqualify a woman from priesthood for a get only written?מדוע בית שמאי פוסלים אישה מן הכהונה בגט שנכתב בלבד?
  2. How does concern for the first husband’s children affect the ruling on the rumor?כיצד הדאגה לבני הבעל הראשון משפיעה על הפסק בעניין הקול?
  3. What does Rabbi Yehuda bar Ilai teach about the decline of generations?מה מלמד רבי יהודה בר אילעי על ירידת הדורות?
  4. Why may a relative, but not a slave, complete a bald get according to Rabbi Akiva?מדוע לפי רבי עקיבא קרוב רשאי להשלים על גט קרח, ועבד אינו רשאי?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 81aגיטין פ״א א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
זְכוּת הָרְאוּיָה לַשֵּׁנִי. מַתְנִי׳ כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ; בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי, וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי – לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. גְּמָ׳ שְׁלַח לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב מְנַשֶּׁה מִדְּוִיל, לִשְׁמוּאֵל: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, יָצָא עָלָיו קוֹל – ״אִישׁ פְּלוֹנִי כֹּהֵן כָּתַב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְיוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ״, מַהוּ? שְׁלַח לֵיהּ: תֵּצֵא, וְהַדָּבָר צָרִיךְ בְּדִיקָה. מַאי הִיא? אִילֵימָא דְּאִי מְבַטְּלִינַן קָלָא אוֹ לָא מְבַטְּלִינַן; וְהָא נְהַרְדְּעָא אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הִיא, וּבִנְהַרְדְּעָא לָא מְבַטְּלִי קָלָא! אֶלָּא דְּאִי קָרוּ לִנְתִינָה ״כְּתִיבָה״. וְכִי קָרוּ לִנְתִינָה ״כְּתִיבָה״ – לִכְתִיבָה גּוּפַהּ מִי לָא קָרוּ לַהּ ״כְּתִיבָה״?! אִין; דְּאִי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקָרוּ לִנְתִינָה כְּתִיבָה, דִּלְמָא ״נָתַן״ קָאָמְרִי. תֵּצֵא?! וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין – לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ! מַאי ״תֵּצֵא״ נָמֵי – תֵּצֵא מִשֵּׁנִי. אִם כֵּן, אַתָּה מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁל רִאשׁוֹן! כֵּיוָן דְּמִשֵּׁנִי הוּא דְּמַפְּקִינַן לַהּ וּמֵרִאשׁוֹן לָא מַפְּקִינַן לַהּ, אָתֵי לְמֵימַר: סָמוּךְ לְמִיתָה גֵּרְשָׁהּ. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים – בֵּית שַׁמַּאי. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים – רַבִּי דּוֹסָא. דְּתַנְיָא: שְׁבוּיָיה – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא: וְכִי מָה עָשָׂה לָהּ עַרְבִי זֶה? מִפְּנֵי שֶׁמִּיעֵךְ לָהּ בֵּין דַּדֶּיהָ, פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה?! וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן, כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְדֶרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת, כְּדֵי לְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר, עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חָצֵר קוֹבַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ״. מַתְנִי׳ הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדְּקִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין; וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין – שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ. גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 81bגיטין פ״א ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת; וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: אֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. תְּנַן: וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין – שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ. וְאִי בְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, מָה לִי מִן הָאֵירוּסִין וּמָה לִי מִן הַנִּשּׂוּאִין? אֶלָּא מַתְנִיתִין – בְּשֶׁלֹּא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה; וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר – כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל שֶׁלֹּא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, עַל מָה נֶחְלְקוּ – עַל שֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה; שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. וּמַתְנִיתִין – דְּאוֹקֵימְנָא בְּלֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, בְּמַאי פְּלִיגִי? דְּאִיכָּא עֵדֵי יִחוּד, וְלֵיכָּא עֵדֵי בִיאָה. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד וְהֵן הֵן עֵדֵי בִיאָה. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: אָמְרִינַן הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד וְהֵן הֵן עֵדֵי בִיאָה. וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין – שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, דְּכֵיוָן דְּאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ. לָא אָמְרִינַן הֵן הֵן עֵדֵי בִיאָה. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה; וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין בְּשֶׁלֹּא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה! אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִי׳ כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. גֵּט קֵרֵחַ – הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו, דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים, הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרֵחַ? כׇּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרוּבִּין מֵעֵדָיו. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּגֵט קֵרֵחַ? גְּזֵירָה מִשּׁוּם ״כּוּלְּכֶם״. גֵּט קֵרֵחַ – הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו. וְרַבִּי עֲקִיבָא, עֶבֶד מַאי טַעְמָא לָא? דְּאָתוּ לְמֵימַר כָּשֵׁר לְעֵדוּת. קָרוֹב נָמֵי, אָתוּ לְמֵימַר כָּשֵׁר לְעֵדוּת! אֶלָּא עֶבֶד הַיְינוּ טַעְמָא – דְּדִלְמָא אָתוּ לְאַסּוֹקֵיהּ לְיוּחֲסִין. גַּזְלָן – דְּבַר יוּחֲסִין הוּא, לִיתַּכְשַׁר! אַלְּמָה תְּנַן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים, הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר; קָרוֹב – אִין, גַּזְלָן – לָא! אֶלָּא עֶבֶד הַיְינוּ טַעְמָא – דְּאָתוּ לְמֵימַר: שַׁחְרוֹרֵי שַׁחְרְרֵיהּ; גַּזְלָן נָמֵי – אָתוּ לְמֵימַר: תְּשׁוּבָה עֲבַד; קָרוֹב – מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? קָרוֹב כּוּלֵּי עָלְמָא יָדְעִי דְּקָרוֹב הוּא. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר שְׁאֵילְתָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: גֵּט קֵרֵחַ – קְשָׁרָיו שִׁבְעָה וְעֵדָיו שִׁשָּׁה; שִׁשָּׁה וְעֵדָיו חֲמִשָּׁה; חֲמִשָּׁה וְעֵדָיו אַרְבָּעָה; אַרְבָּעָה וְעֵדָיו שְׁלֹשָׁה – עַד כָּאן מַחְלוֹקֶת בֶּן נַנָּס וְרַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל קְשָׁרָיו שְׁלֹשָׁה וְעֵדָיו שְׁנַיִם – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קָרוֹב. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבָּה בַּר שְׁאֵילְתָא: מִכְּדֵי כׇּל שְׁלֹשָׁה בִּמְקוּשָּׁר – כִּשְׁנַיִם בְּפָשׁוּט דָּמֵי; מָה הָתָם – קָרוֹב לָא, אַף הָכָא נָמֵי – קָרוֹב לָא! אֲמַר לֵיהּ: אַף לְדִידִי קַשְׁיָא לִי, וּשְׁאֵילְתֵּיהּ לְרַב הַמְנוּנָא, וְרַב הַמְנוּנָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וַאֲמַר לֵיהּ: הַנַּח לִשְׁלֹשָׁה בִּמְקוּשָּׁר, דְּלָאו דְּאוֹרָיְיתָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: גֵּט קֵרֵחַ – קְשָׁרָיו שִׁבְעָה וְעֵדָיו שִׁשָּׁה; שִׁשָּׁה וְעֵדָיו חֲמִשָּׁה; חֲמִשָּׁה וְעֵדָיו אַרְבָּעָה; אַרְבָּעָה וְעֵדָיו שְׁלֹשָׁה – עַד כָּאן מַחְלוֹקֶת בֶּן נַנָּס וְרַבִּי עֲקִיבָא. הִשְׁלִים עָלָיו עֶבֶד, בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: הַוָּלָד כָּשֵׁר; וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַוָּלָד מַמְזֵר. אֲבָל קְשָׁרָיו שְׁלֹשָׁה וְעֵדָיו שְׁנַיִם – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קָרוֹב. רַב יוֹסֵף מַתְנִי: ״כָּשֵׁר״. וְהָתַנְיָא: קָרוֹב! אָמַר רַב פָּפָּא, תְּנִי: כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא הוּכְשְׁרוּ בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד קָרוֹב בִּלְבַד, אֲבָל תְּרֵי לָא – דִּלְמָא אָתֵי לְקַיּוֹמֵי בִּתְרֵי קְרוֹבִים וְחַד כָּשֵׁר. אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתָא נָמֵי דַּיְקָא –

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.