Why did the Sages require the date on a get to follow the reigning kingdom, and why does Rabbi Meir treat a departure from that formula so seriously?
מדוע תיקנו חכמים למנות את השנים בגט לפי המלכות השלטת, ומדוע רבי מאיר מחמיר כל כך במי ששינה מן המטבע שקבעו?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 80a or 80b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 80a–80b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין פ׳ ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 80a–80b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
The penalties of a defective getעונשי הגט הפגום
The mishnah continues: a Levite’s daughter loses tithes, a priest’s daughter teruma; neither man’s heirs inherit her ketubba; if they die, their brothers do ḥalitza, not yibbum. If he changed his name or hers, his town’s name or hers, she leaves both and all these consequences apply.
בת לוי מן המעשר, בת כהן מן התרומה; ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתובתה; ואם מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין. שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
All the forbidden relations whose rival wives are permitted: if those rivals married others and the relative was found to be an aylonit, the rival must leave both. One who married his yevama, her rival married another, and the yevama was found an aylonit: the same.
כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. הכונס את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו שהיתה איילונית, תצא מזה ומזה.
A marriage with an aylonit was void from the start, so the rival was never exempt from yibbum, and her second marriage was forbidden. The same harsh consequences apply whenever a remarriage rests on a legal basis that proves false.
נישואין עם איילונית בטלים מעיקרם, ולכן הצרה לא נפטרה מעולם מן היבום, ונישואיה השניים היו אסורים. אותן תוצאות קשות חלות בכל פעם שנישואין שניים נשענים על יסוד משפטי שהתברר כשקר.
The switched get and receiptהגט והשובר שהוחלפו
A scribe wrote a get for the man and a receipt for the woman, and erred, giving the get to the woman and the receipt to the man, and they exchanged them. Later the get turns up in the man’s hand and the receipt in the woman’s: she leaves both, and all these consequences apply.
כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה, וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה; ולאחר זמן, הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
Rabbi Elazar says: if it turned up at once, it is not a get; if after a time, it is a get. The first husband is not empowered to destroy the right of the second.
רבי אלעזר אומר: אם לאלתר יצא, אין זה גט; אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט; לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני.
Rabbi Elazar suspects collusion: a first husband who produces the get long after may be trying to harm the second marriage. Time makes his claim less credible.
רבי אלעזר חושש לקנוניה: בעל ראשון המוציא את הגט זמן רב אחר כך עשוי לנסות לפגוע בנישואין השניים. הזמן מחליש את אמינות טענתו.
The improper kingdomמלכות שאינה הוגנת
What is the improper kingdom? Rome, called improper because it has neither its own script nor language. Ulla: why did they enact dating by the kingdom in gittin? For the sake of peace with the government.
גמ׳: מאי מלכות שאינה הוגנת? מלכות הרומיים. ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת? משום דאין להם לא כתב ולא לשון. אמר עולא: מפני מה תקינו מלכות בגיטין? משום שלום מלכות.
For the sake of peace with the government she must leave and the child is a mamzer? Yes; Rabbi Meir follows his view, as Rav Hamnuna said in Ulla’s name: whoever changes the formula the Sages set for gittin, the child is a mamzer.
ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר? אין; רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין, הולד ממזר.
Why list Media, Greece, the building and the destruction of the Temple? Each is needed: the present kingdom reigns; Media and Greece were once kingdoms; the building recalls Israel’s glory; the destruction, its sorrow. Each might have been thought acceptable.
וצריכא: דאי אשמועינן מלכות שאינה הוגנת, משום דמליכא; אבל מלכות מדי ויון, מאי דהוה הוה. ואי אשמעינן מדי ויון, משום דמלכותא הוו; אבל בנין הבית, מאי דהוה הוה. ואי אשמעינן בנין הבית, דאמרי קמדכרי שבחייהו; אבל חורבן הבית דצערא הוא, אימא לא. צריכא.
East and west, and the Sages’ viewמזרח ומערב, ושיטת חכמים
“He was in the east and wrote west”: if the husband, that is changing his town’s name; so it refers to the scribe. Rav and Rav Huna told their scribes: when you sit in Shilei, write Shilei, even if you were instructed in Hini, and the reverse.
היה במזרח וכתב במערב, מאן? אילימא בעל, היינו שינה שם עירו! אלא לאו סופר, כדאמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי יתביתו בשילי כתובו בשילי, ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני.
Rav Yehuda in Shmuel’s name: this is Rabbi Meir’s view; the Sages say even if he wrote only by the name of the town’s official she is divorced. A get dated by the governor of Bashkar was sent to Rabba; he said even Rabbi Meir would agree, since the governor is of that kingdom and it honors them.
אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי רבי מאיר; אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר, הרי זו מגורשת. ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשם איסטנדרא דבשכר; שלח ליה רבה: בהא אפילו רבי מאיר מודי, מאותה מלכות הוא; התם זילא להו מילתא, הכא שביחא להו מילתא.
Rabbi Abba in Rav’s name: the Sages say the child is fit, but agree that if he changed his name or hers or their towns, the child is a mamzer. Rav Ashi: we learned it too, since the mishnah lists that clause separately, showing it is the Rabbis’ view.
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים הולד כשר; ומודים חכמים לרבי מאיר שאם שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, שהולד ממזר. אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: אי רבי מאיר, ליערבינהו וליתנינהו; אלא שמע מינה רבנן.
The rival who remarriedהצרה שנישאה
“These rivals married”: married, yes; committed adultery, no. Does this refute Rav Hamnuna, who says a yevama who committed adultery is forbidden to the levir? No; “married” is a refined term and adultery is the same. Another version: it supports him.
כל עריות שאמרו... נישאו; נישאו אין, זינו לא? לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה! לא; נישאו, והוא הדין לזינו, והאי דקתני נישאו לישנא מעליא נקט. ואיכא דאמרי: לימא מסייע ליה לרב המנונא?
Or: married specifically, because she might be confused with a woman whose husband went overseas, and she remarried on false information. The concern is the appearance of a forbidden remarriage.
לא; נישאו דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. החשש הוא למראית עין של נישואין שניים אסורים.
Both rival cases are needed: in the first, the mitzva of yibbum was not fulfilled; in the second it was, so one might be lenient; and in the second the obligation was before him, unlike the first.
וצריכא: דאי אשמעינן בהך קמייתא, משום דלא איקיים מצות יבום; אבל הכא דאיקיים, אימא לא. ואי אשמעינן הכא, משום דקא רמיא קמיה; אבל התם דלא רמיא קמיה, אימא לא. צריכא.
At once or after a timeלאלתר או לאחר זמן
What is “at once” in Rabbi Elazar’s ruling? Rav Yehuda in Shmuel’s name: as long as they sit and are engaged in that matter is “at once”; once they get up, it is “after a time.”
היכי דמי לאלתר? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין, זהו לאלתר; עמדו, זהו לאחר זמן.
Rav Ada bar Ahava: she has not remarried is “at once”; she has remarried is “after a time.” The definitions differ on whether the measure is the occasion or the new marriage.
ורב אדא בר אהבה אמר: לא נישאת, זהו לאלתר; נישאת, זהו לאחר זמן. ההגדרות נבדלות בשאלה אם המידה היא המעמד או הנישואין החדשים.
The mishnah says “the first cannot destroy the second’s right”: that fits Rav Ada bar Ahava, who speaks of a second husband; what is “second” for Shmuel? The answer follows on daf 81.
תנן: לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. בשלמא לרב אדא בר אהבה, היינו דקתני ״שני״; אלא לשמואל, מאי ״שני״? ההמשך בדף פ״א.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why did the Sages require dating a get by the ruling kingdom?מדוע תיקנו חכמים לכתוב בגט את שם המלכות השולטת?
- Why does Rabbi Meir impose such severe consequences on a change in the formula?מדוע רבי מאיר מטיל תוצאות חמורות כל כך על שינוי בנוסח?
- What does Rabbi Elazar fear when the get turns up after a time?ממה חושש רבי אלעזר כאשר הגט יוצא לאחר זמן?
- How do Shmuel and Rav Ada bar Ahava define “at once”?כיצד שמואל ורב אדא בר אהבה מגדירים ״לאלתר״?
The source sheetדף המקורות
בַּת לֵוִי – מִן הַמַּעֲשֵׂר. בַּת כֹּהֵן – מִן הַתְּרוּמָה.
וְאֵין יוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים כְּתוּבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ – אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַיבְּמִין.
שִׁינָּה שְׁמוֹ, וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ, וְשֵׁם עִירָהּ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ ״צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת״ –
הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִישְּׂאוּ, וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְילוֹנִיֹּת – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִמְצֵאת זוֹ – שֶׁהָיְתָה אַיְילוֹנִית; תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ, וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה; וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה, וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה;
וּלְאַחַר זְמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם לְאַלְתַּר יָצָא, אֵין זֶה גֵּט; אִם לְאַחַר זְמַן יָצָא, הֲרֵי זֶה גֵּט – לֹא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.
גְּמָ׳ מַאי ״מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת״? רוֹמִי. וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת? מִשּׁוּם דְּאֵין לָהֶם לֹא כְּתָב, וְלֹא לָשׁוֹן.
אָמַר עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה תִּיקְּנוּ מַלְכוּת בְּגִיטִּין – מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת.
וּמִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת – תֵּצֵא וְהַוָּלָד מַמְזֵר?!
אִין, רַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בְּגִיטִּין – הַוָּלָד מַמְזֵר.
לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת – מִשּׁוּם דִּמְלִיכָא; אֲבָל מַלְכוּת מָדַי וּמַלְכוּת יָוָן – מַאי דַהֲוָה הֲוָה;
וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַלְכוּת מָדַי וּמַלְכוּת יָוָן – מִשּׁוּם דְּמַלְכְוָתָא הָווּ; אֲבָל בִּנְיַן הַבַּיִת – מַאי דַהֲוָה הֲוָה;
וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּנְיַן הַבַּיִת – דְּאָמְרִי: קָמַדְכְּרִי שְׁבָחַיְיהוּ; אֲבָל חוּרְבַּן הַבַּיִת, דְּצַעֲרָא הוּא – אֵימָא לָא; צְרִיכָא.
הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב: מַאן? אִילֵּימָא בַּעַל, הַיְינוּ ״שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ״!
אֶלָּא לָאו סוֹפֵר – כְּדַאֲמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לְסָפְרֵיהּ: כִּי יָתְבִיתוּ בְּשִׁילֵי, כְּתוּבוּ בְּשִׁילֵי; וְאַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן לְכוּ מִילֵּי בְּהִינֵי. וְכִי יָתְבִיתוּ בְּהִינֵי, כְּתוּבוּ בְּהִינֵי; וְאַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן לְכוּ מִילֵּי בְּשִׁילֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא לְשֵׁם סַנְטָר שֶׁבָּעִיר – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.
הָהוּא גִּיטָּא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ לְשֵׁם אִיסְטַנְדְּרָא דְּבַשְׁכָּר, שַׁלְחֵהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה: כִּי הַאי גַוְונָא, מַאי?
שְׁלַח לֵיהּ: בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר מוֹדֵי, מַאי טַעְמָא? מֵאוֹתָהּ מַלְכוּת הוּא.
וּמַאי שְׁנָא מִסַּנְטָר שֶׁבָּעִיר? הָתָם זִילָא לְהוּ מִילְּתָא, הָכָא שְׁבִיחָא לְהוּ מִילְּתָא.
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַוָּלָד כָּשֵׁר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר, שֶׁאִם שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ – שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.
אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ? אִילֵּימָא רַבִּי מֵאִיר – לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן; שְׁמַע מִינַּהּ.
כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ כּוּ׳. נִישְּׂאוּ – אֵין, זִינּוּ – לָא;
לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הַמְנוּנָא – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה, אֲסוּרָה לִיבָמָהּ!
לָא; נִישְּׂאוּ – וְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ. וְהַאי דְּקָתָנֵי נִישְּׂאוּ – לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: נִישְּׂאוּ – וְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ;
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה – אֲסוּרָה לִיבָמָהּ?
לָא; נִישְּׂאוּ דַּוְוקָא, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כּוּ׳. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָךְ קַמַּיְיתָא – מִשּׁוּם דְּלָא אִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם;
אֲבָל הָכָא – דְּאִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם, אֵימָא לָא;
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא – מִשּׁוּם דְּקָא רַמְיָא קַמֵּיהּ; אֲבָל הָתָם – דְּלָא רַמְיָא קַמֵּיהּ, אֵימָא לָא; צְרִיכָא.
כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה, וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר וְכוּ׳; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתַּר יָצָא וְכוּ׳.
הֵיכִי דָּמֵי לְאַלְתַּר, וְהֵיכִי דָּמֵי לְאַחַר זְמַן? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין וַעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן – זֶהוּ לְאַלְתַּר; עָמְדוּ – זֶהוּ לְאַחַר זְמַן.
וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: לֹא נִישֵּׂאת – זֶהוּ לְאַלְתַּר; נִישֵּׂאת – זֶהוּ לְאַחַר זְמַן.
תְּנַן: לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״שֵׁנִי״, אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל – מַאי ״שֵׁנִי״?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
