← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 79גיטין דף 79 04 January 2031ט׳ טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 79 — Roofs, Courtyards and Airspace: Where a Get Is Guardedגגות, חצרות ואויר: היכן הגט משתמר

Gittin 79 — from a get thrown to a woman on the roof or below it, through erasure and fire in midair and Rava’s three distinctions between Shabbat and divorce, to the “old get” and a get dated by an improper kingdomגיטין ע״ט — מגט שנזרק לאישה על הגג או מתחתיו, דרך מחיקה ושריפה באויר ושלוש המידות של רבא בין שבת לגיטין, אל ״גט ישן״ ואל גט שנכתב לשם מלכות שאינה הוגנת

4 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Mordechai Bibas Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבMordechai Bibas Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

Why can a get thrown toward a woman count as delivered even if it is erased on the way down, and why is it different if the get is already bound to be destroyed?

מדוע גט שנזרק אל האישה עשוי להיחשב כאילו נמסר גם אם נמחק בירידתו, ומדוע הדין שונה כשמתחילה עמד הגט להישרף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 79a or 79b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 79a–79b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ט ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 79a–79b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

The roofהגג

The mishnah: she stood on the roof and he threw it to her; once it reached the roof’s airspace, she is divorced. He above and she below: once it left the roof’s domain, if it was erased or burned, she is divorced.

מתני׳: היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג, הרי זו מגורשת. הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף, הרי זו מגורשת.

But it is not guarded in the air! Rav Yehuda in Shmuel’s name: a roof with a parapet. Ulla bar Menashya in Avimi’s name: within three handbreadths of the roof, which counts as the roof itself.

גמ׳: והא לא מינטר! אמר רב יהודה אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן. עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר: הכא בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג דמי.

Both answers turn the open air into a space that belongs to her and keeps the get from being lost. The principle of guarding governs the analysis.

שתי התשובות הופכות את האויר הפתוח למקום השייך לה ושומר את הגט מאבדה. עקרון השמירה שולט בניתוח.

He above, she belowהוא מלמעלה והיא מלמטה

He above and she below: it is not guarded! Shmuel, Rabbi Oshaya and Rabbi Yoḥanan all say: where the walls of the lower area extend beyond the upper, so the get falls within her enclosed space.

הוא מלמעלה, והא לא מינטר! אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, וכן אמר עולא אמר רבי יוחנן.

Rabbi Abba asked Ulla: does this follow Rebbi, who says something caught in the air is like something set down? Ulla: even the Rabbis; they disagree with Rebbi only about Shabbat; here the issue is guarding, and it is guarded.

אמר ליה רבי אבא לעולא: כמאן? כרבי, דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא? אמר ליה: אפילו תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא משום אינטורי הוא, והא קא מינטר.

The same exchange occurred between Rabbi Zeira and Rabbi Assi. The repetition stresses that the two areas of law ask different questions about the same physical situation.

וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן; אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: כמאן? כרבי? אמר ליה: אפילו תימא רבנן. החזרה מדגישה ששני תחומי ההלכה שואלים שאלות שונות על אותו מצב גשמי.

Erased or burnedנמחק או נשרף

Erased: Rav Naḥman in Rabba bar Avuha’s name: only if erased on the way down, but not on the way up, since at first it was not going to come to rest.

נמחק: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה, אבל נמחק דרך עלייה לא; מאי טעמא? מעיקרא לא למינח קאי.

Burned: only if the get preceded the fire, but not if the fire was there first, since from the start it was going to be burned. In both cases a get on its way to destruction never truly reached her.

נשרף: לא שנו אלא שקדם גט לדליקה, אבל קדמה דליקה לגט לא; מאי טעמא? מעיקרא לשריפה קאזיל.

The rulings show the Gemara’s concern with the get’s trajectory: what matters is whether at the moment it entered her space it was a document heading for her possession.

הפסקים מראים את דאגת הגמרא למסלול הגט: מה שקובע הוא אם ברגע שנכנס למקומה היה שטר העומד להגיע לרשותה.

Domains are divided in gittinרשויות חלוקות בגיטין

Rav Ḥisda: domains are divided in gittin. Rami bar Ḥama asked Rava: how does the elder know? From the mishnah: if roof and courtyard were both hers, why mention the roof’s air? If both his, what does the roof’s air help?

אמר רב חסדא: רשויות חלוקות בגיטין. אמר ליה רמי בר חמא לרבא: מנא ליה לסבא הא? אמר ליה: מתניתין היא. במאי עסקינן? אילימא בגג דידה וחצר דידה, למה לי אויר הגג? אלא בגג דידיה וחצר דידיה, כי הגיע לאויר הגג מאי הוי?

So the first clause is her roof and his courtyard; but the second, divorced as it leaves the roof, must be his roof and her courtyard. So he lent her a place, since people lend one place, not two, and so each area is a separate domain.

אלא פשיטא בגג דידה וחצר דידיה. אימא סיפא: כיון שיצא מרשות הגג, מגורשת; אלא בגג דידיה וחצר דידה. אלא לאו דאושלה מקום, דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי.

Rava answered: is that proof? Perhaps each clause is as it is: the first, her roof and his courtyard; the second, his roof and her courtyard. The mishnah alone does not prove Rav Ḥisda’s rule.

אמר ליה: מידי איריא? דלמא הא כדאיתא והא כדאיתא: רישא בגג דידה וחצר דידיה, סיפא בגג דידיה וחצר דידה.

Three measures of differenceשלוש מידות בגיטין

Rava: three rules differ between gittin and Shabbat. Rebbi’s “caught is like set down” concerns Shabbat; for a get, the issue is guarding, and it is guarded. Rav Ḥisda’s pole with a basket in a private domain, liable even a hundred cubits high, concerns Shabbat; for a get, it is not guarded.

אמר רבא: שלש מדות בגיטין: הא דאמר רבי קלוטה כמי שהונחה, הני מילי לענין שבת; אבל הכא משום אינטורי הוא, והא מינטר. והא דאמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד ובראשו טרסקל, אפילו גבוה מאה אמה חייב; הני מילי לענין שבת, אבל הכא משום אינטורי הוא, והא לא מינטר.

Shmuel’s rule that one may not catch rainwater from his neighbor’s roof, since residents are divided above as below, concerns Shabbat; for a get, the issue is objection, and people do not object to so little.

והא דאמר שמואל: לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו, שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך מלמעלה; הני מילי לענין שבת, אבל לענין גט משום קפידא הוא, וכולי האי לא קפדי אינשי.

Abaye: two courtyards, the inner hers and the outer his, the outer walls higher: once it reaches the outer walls’ airspace, she is divorced, since her inner court is guarded by them. Not so with two baskets one inside the other: it must rest, and the inner basket is a buyer’s vessel in the seller’s domain, unless it has no bottom.

אמר אביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות, כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה, מגורשת; פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מינטרה. מה שאין כן בקופות: שתי קופות זו בתוך זו, פנימית שלה וחיצונה שלו, אפילו הגיע לאויר פנימית, אינה מגורשת, דהא לא נח; בקופה שאין לה שוליים.

The old get and the improper kingdomגט ישן ומלכות שאינה הוגנת

The mishnah: Beit Shammai permit divorcing with an old get; Beit Hillel forbid. An old get is one written after which he was alone with her. Beit Hillel decree lest people say her get preceded her child; Rabbi Abba in Shmuel’s name: if she remarried, she need not leave; or, she may remarry from the outset.

מתני׳: בית שמאי אומרים: פוטר אדם אשתו בגט ישן; ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה. בית הלל סברי: גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. אמר רבי אבא אמר שמואל: אם נישאת לא תצא; ואיכא דאמרי: אם נתגרשה תינשא לכתחלה.

The mishnah: if he dated it by an improper kingdom, by Media, Greece, the building or destruction of the Temple, or was in the east and wrote “in the west,” she must leave both men and needs a get from both.

מתני׳: כתב לשום מלכות שאינה הוגנת, לשום מלכות מדי, לשום מלכות יון, לבנין הבית, לחורבן הבית; היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח, תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה.

She has no ketubba, produce, support or worn clothing from either; if she took, she returns; the child is a mamzer from both; neither may become impure for her or has rights to her finds, earnings or vows; an Israelite’s daughter is disqualified from priesthood. The discussion continues on daf 80.

ואין לה לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות, לא על זה ולא על זה; אם נטלה, תחזיר; והולד ממזר מזה ומזה; ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זכאין במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה; היתה בת ישראל, נפסלת מן הכהונה. ההמשך בדף פ׳.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why is a get in midair over her roof valid for divorce, though not “set down” for Shabbat?מדוע גט באויר מעל גגה כשר לגירושין, אף שלעניין שבת אינו ״מונח״?
  2. Why does it matter whether the get was erased on the way down or on the way up?מדוע משנה אם הגט נמחק בדרך ירידה או בדרך עלייה?
  3. What are Rava’s three measures, and what principle unites them?מהן שלוש המידות של רבא, ואיזה עיקרון מאחד אותן?
  4. Why did Beit Hillel forbid divorcing with an old get?מדוע אסרו בית הלל לגרש בגט ישן?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 79aגיטין ע״ט א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מַתְנִי׳ הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגָּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגָּג – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. הוּא מִלְּמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה, וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגָּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. גְּמָ׳ וְהָא לָא מִינְּטַר! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה עָסְקִינַן. עוּלָּא בַּר מְנַשְּׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבִימִי אָמַר: הָכָא בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג עָסְקִינַן, דְּכֹל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג – כְּגַג דָּמֵי. הוּא מִלְּמַעְלָה: וְהָא לָא מִינְּטַר! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא: כְּמַאן, כְּרַבִּי – דְּאָמַר: קְלוּטָה, כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן – עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי, אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת; אֲבָל הָכָא – מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא קָא מִינְּטַר. וְכֵן אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי: כְּמַאן, כְּרַבִּי – דְּאָמַר: קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן – עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי, אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת; אֲבָל הָכָא – מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא קָא מִינְּטַר. נִמְחַק: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְחַק דֶּרֶךְ יְרִידָה, אֲבָל נִמְחַק דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה – לָא. מַאי טַעְמָא? מֵעִיקָּרָא לָא לְמֵינַח קָאֵי. נִשְׂרַף: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁקָּדַם גֵּט לִדְלֵיקָה, אֲבָל קָדְמָה דְּלֵיקָה לְגֵט – לָא. מַאי טַעְמָא? מֵעִיקָּרָא לִשְׂרֵיפָה קָאָזֵיל. אָמַר רַב חִסְדָּא: רְשׁוּיוֹת חֲלוּקוֹת בְּגִיטִּין. אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרָבָא: מְנָא לֵיהּ לְסָבָא הָא? אֲמַר לֵיהּ, מַתְנִיתִין הִיא: הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגָּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ גֵּט לַאֲוִיר הַגָּג – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידַהּ, לְמָה לִי אֲוִיר הַגָּג? אֶלָּא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, כִּי הִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגָּג מַאי הָוֵי? אֶלָּא פְּשִׁיטָא – בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ. אֵימָא סֵיפָא: הוּא מִלְּמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ; כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגָּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וְאִי בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, אַמַּאי מְגוֹרֶשֶׁת? אֶלָּא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידַהּ; רֵישָׁא בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, סֵיפָא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידַהּ?! אֶלָּא לָאו דְּאוֹשְׁלַהּ מָקוֹם – דְּחַד מָקוֹם מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי, תְּרֵי מְקוֹמוֹת לָא מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי? אֲמַר לֵיהּ: מִידֵי אִירְיָא?! דִּלְמָא הָא כִּדְאִיתַהּ וְהָא כִּדְאִיתַהּ – רֵישָׁא בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, סֵיפָא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידַהּ. אָמַר רָבָא: שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּגִיטִּין; הָא דְּאָמַר רַבִּי: קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה, וּפְלִיגִי רַבָּנַן עָלֶיהָ – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא מִינְּטַר; וְהָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקָל, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו – אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, חַיָּיב, לְפִי שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא לָא מִינְּטַר;

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 79bגיטין ע״ט ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בְּגַג זֶה וְיִקְלוֹט מֵי גְשָׁמִים מִגַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁדִּיּוּרִין חֲלוּקִין מִלְּמַטָּה, כָּךְ דִּיּוּרִין חֲלוּקִין מִלְּמַעְלָה – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֲבָל לְעִנְיַן גֵּט – מִשּׁוּם קְפִידָא הוּא, וְכוּלֵּי הַאי לָא קָפְדִי אִינָשֵׁי. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, פְּנִימִית שֶׁלָּהּ וְחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ, וּמְחִיצוֹת הַחִיצוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הַפְּנִימִיּוֹת; וּזְרָקוֹ לָהּ; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר מְחִיצוֹת הַחִיצוֹנָה – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי טַעְמָא? פְּנִימִית גּוּפַהּ – בִּמְחִיצוֹת הַחִיצוֹנָה קָא מִינַּטְרָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקוּפּוֹת – שְׁתֵּי קוּפּוֹת זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ, פְּנִימִית שֶׁלָּהּ וְחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ; וּזְרָקוֹ לָהּ; אֲפִילּוּ הִגִּיעַ לַאֲוִיר פְּנִימִית – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי טַעְמָא? דְּהָא לָא נָח. וְכִי נָח מַאי הָוֵי? כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר הוּא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּקוּפָּה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּלַיִים. מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹטֵר אָדָם אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן – כֹּל שֶׁנִּתְיַיחֵד עִמָּהּ מֵאַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ. גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּיטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ; וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: אָמְרִינַן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּיטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: אִם נִישֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: אִם נִתְגָּרְשָׁה, תִּינָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה. מַתְנִי׳ כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת; לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי; לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן; לְבִנְיַן הַבַּיִת; לְחוּרְבַּן הַבַּיִת; הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב; בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת – לֹא עַל זֶה, וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה – תַּחְזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין – לֹא בִּמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל – נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהוּנָּה.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.