← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 77גיטין דף 77 02 January 2031ז׳ טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 77 — A Get Thrown into Her Courtyardגט שנזרק לחצרה

Gittin 77 — from the timing of conditions such as “after the week” and “after the festival,” through the new chapter on a get thrown into the wife’s house or courtyard, to how her courtyard can acquire the get though a husband acquires what his wife acquiresגיטין ע״ז — מתזמון תנאים כמו ״לאחר שבוע״ ו״לאחר הרגל״, דרך הפרק החדש על גט שנזרק לבית האישה או לחצרה, אל השאלה כיצד חצרה קונה את הגט אף שמה שקנתה אשה קנה בעלה

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Menashe Twena Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבMenashe Twena Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

When a get lands in the wife's courtyard while she is in another town, is the courtyard like her hand because she controls it, or must she stand beside it?

כשגט מגיע לחצר האישה בשעה שהיא בעיר אחרת, האם די בכך שהחצר משתמרת לדעתה כדי שתיחשב כידה, או שעליה לעמוד בצדה?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 77a or 77b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 77a–77b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ז ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 77a–77b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

When the sun comes outלכשתצא חמה

Abaye: all agree that “when the sun comes out of its sheath” means at that time; if he died at night, it is a get after death. “On condition that the sun comes out” means from now, since Rav said “on condition” is like “from now.”

אמר אביי: הכל מודים היכא דאמר ״לכשתצא חמה מנרתיקה״, לכי נפקא קאמר לה, וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה. ״על מנת שתצא חמה מנרתיקה״, מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.

They dispute only “if it comes out”: one follows Rabbi Yosei, that the date proves intent, making it like “from today if I die”; the other does not, making it like plain “if I die.” The precise word carries the legal timing.

לא נחלקו אלא ב״אם תצא״: מר סבר לה כרבי יוסי, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה כ״מהיום אם מתי״; מר לא סבר כרבי יוסי, והוה ליה כ״אם מתי״ גרידא.

Rav Yeimar asked Rav Ashi: does Rabbi Yosei hold that a get written on condition is valid? No; here, since he could have said “if I do not come, write and give,” and said “write and give if I do not come,” he meant “write now, and give if I do not come.” The Rabbis see no difference.

אמר ליה רב יימר לרב אשי: לימא קסבר רבי יוסי כתב גט על תנאי כשר? לא; שאני הכא, מדהוה ליה למימר ״אם לא באתי כתבו ותנו״, ואמר ״כתבו ותנו אם לא באתי״, הכי קאמר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי. ורבנן: לא שנא הכי ולא שנא הכי.

After the week, after the festivalלאחר שבוע, לאחר הרגל

A baraita: “after a Sabbatical cycle,” a year; “after a year,” a month; “after a month,” a week. The condition allows a reasonable grace period proportional to the unit named.

תנו רבנן: לאחר שבוע, שנה; לאחר שנה, חדש; לאחר חדש, שבת. התנאי מאפשר תקופת חסד סבירה, ביחס ליחידה שנאמרה.

“After Shabbat,” what? Rabbi Zeira before Rabbi Assi, or Rabbi Assi before Rabbi Yoḥanan: Sunday, Monday and Tuesday are “after Shabbat”; Wednesday, Thursday and Friday are “before Shabbat.”

לאחר שבת מאי? יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא ותרי ותלתא, בתר שבתא; ארבעה וחמשא ומעלי שבתא, קמי שבתא.

Rebbi says: “after the festival,” thirty days. Rabbi Ḥiya expounded it in Rebbi’s name and they praised it; in the name of the majority, and they did not; so the halakha does not follow him. The chapter Mi She’aḥazo ends here.

תניא: רבי אומר: לאחר הרגל, שלשים יום. נפק רבי חייא דרשה משמיה דרבי, וקלסוה; משמיה דרבים, ולא קלסוה. אלמא לית הילכתא כוותיה. הדרן עלך מי שאחזו.

Thrown into her houseנזרק לביתה

The mishnah: one who throws a get to his wife while she is in her house or courtyard, she is divorced; into his house or courtyard, even if he is in bed with her, she is not; into her lap or her basket, she is divorced.

מתני׳: הזורק גט לאשתו, והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה, הרי זו מגורשת. זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו, אפילו הוא עמה במטה, אינה מגורשת. לתוך חיקה או לתוך קלתה, הרי זו מגורשת.

The source: “and he shall give it in her hand”: only her hand? Her roof, courtyard and enclosure, from “and he shall give,” in any manner. Likewise for a thief: “if it be found in his hand,” his roof, courtyard and enclosure too, from “if it be found.”

מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״ונתן בידה״; אין לי אלא ידה; גגה, חצרה וקרפיפה מנין? תלמוד לומר ״ונתן״, מכל מקום. ותניא נמי הכי גבי גנב: ידו; גגו, חצרו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר ״המצא תמצא״, מכל מקום.

Both are needed: a get, since she is divorced against her will, might be lenient, but not a thief; a thief, since the Torah fined him, might be strict, but not a get. Possession through one’s domain applies in both.

וצריכא: דאי אשמועינן גט, משום דבעל כרחה מגרשה; אבל גנב, אימא לא. ואי אשמועינן גנב, משום דקנסיה רחמנא; אבל גט, אימא לא. צריכא.

Her courtyard and her husband’s rightsחצרה וזכויות הבעל

Her courtyard? What a woman acquires, her husband acquires! Rabbi Elazar: when he wrote her “I have no claim on your property.” But a baraita says one who tells another “I have no claim on this field” said nothing. The school of Rabbi Yannai: he wrote it while she was betrothed, as Rav Kahana said one may stipulate not to inherit property coming from elsewhere.

חצרה? מה שקנתה אשה קנה בעלה! אמר רבי אלעזר: בכותב לה ״דין ודברים אין לי בנכסיך״. וכי כתב לה הכי מאי הוי? והתניא: האומר לחבירו ״דין ודברים אין לי על שדה זו״, לא אמר כלום! אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה, וכדרב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר, אדם מתנה עליה שלא ירשנה.

And as Rava said: one who says “I do not want a rabbinic enactment such as this,” we listen to him, like Rav’s rule that a wife may say “I will not be supported and will not hand over my earnings.” Rava himself: does her hand not belong to her husband? Rather, her get and her hand come as one; so too her get and her courtyard.

וכדרבא, דאמר רבא: האומר ״אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו״ שומעין לו; כדרב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה ״איני ניזונית ואיני עושה״. רבא אמר: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל? אלא גיטה וידה באין כאחד; הכא נמי, גיטה וחצרה באין כאחד.

Ravina asked Rav Ashi: does Rava find a difficulty with a woman’s hand? He acquires her earnings, not her hand itself. Rav Ashi: Rava’s difficulty was the slave’s hand, which is like his master’s; yet his writ and hand come as one, and so her get and courtyard.

אמר ליה רבינא לרב אשי: רבא, יד דאשה קא קשיא ליה? נהי דקני ליה למעשה ידיה, ידה גופה מי קני ליה? אמר ליה: רבא יד העבד קא קשיא ליה; למאן דאמר יד עבד כיד רבו דמיא, אלא גטו וידו באין כאחד; הכי נמי גיטה וחצירה באין כאחד.

The dying man on Fridayשכיב מרע בערב שבת

A dying man wrote a get late Friday and could not give it; the next day he grew worse. Rava said: tell him to transfer to her the place where the get lies, and she should lock, open or fence it to take possession, as the mishnah says: locking, fencing or a breach of any size is taking possession.

ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק למיתביה לה; למחר תקף ליה עלמא. אתו לקמיה דרבא; אמר להו: זילו אמרו ליה ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא, ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה; דתנן: נעל, גדר, פרץ כל שהוא, הרי זו חזקה.

Rav Ilish asked Rava: what a woman acquires, her husband acquires! Rava was embarrassed. In the end it turned out she was only betrothed. Rava said: if they said it of a married woman, would they not say it of a betrothed?

אמר ליה רב עיליש לרבא: מה שקנתה אשה קנה בעלה! איכסיף. לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי. אמר רבא: אם אמרו בנשואה, יאמרו בארוסה?

Rava then said: whether betrothed or married, her get and her courtyard come as one. Did Rava not say this from the start? He said it in connection with this case. The principle allows a get to take effect through property the husband himself has just transferred.

הדר אמר רבא: לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה, גיטה וחצירה באין כאחד. והא אמרה רבא מעיקרא? כי אמרה רבא, אהאי מעשה אמרה. העיקרון מאפשר לגט לחול באמצעות קרקע שהבעל עצמו הקנה זה עתה.

Standing beside her courtyardעומדת בצד חצרה

“She is in her house”: Ulla: she must be standing beside her house or courtyard. Rabbi Oshaya: even if she is in Tiberias and her courtyard in Tzippori, she is divorced; the mishnah means “as if in her house,” since the courtyard is guarded with her knowledge.

והיא בתוך ביתה: אמר עולא: והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה. רבי אושעיא אמר: אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי, מגורשת. הכי קאמר: והיא כמי שבתוך ביתה, דכיון דחצר משתמרת לדעתה, היא מתגרשת.

Do they dispute whether a courtyard is derived from her hand or from agency? No; all agree it is from her hand. One says: like her hand, near her; the other: like her hand, guarded with her knowledge, excluding a courtyard guarded without it.

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר חצר משום ידה אתרבאי, ומר סבר משום שליחות? לא; דכולי עלמא משום ידה. מר סבר: מה ידה בסמוכה, אף חצרה בסמוכה. ואידך: מה ידה משתמרת לדעתה, אף חצרה המשתמרת לדעתה.

A man threw a get to his wife in a courtyard, and it fell into a pisla. Rav Yosef: if it is four by four cubits, it is a separate domain. The case is where he lent her a place, since people lend one place, not two; and only if it is not ten handbreadths high. The discussion continues on daf 78.

ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו, הוה קיימא בחצר, אזל גיטא נפל בפיסלא. אמר רב יוסף: חזינן, אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות, פלג ליה רשותא לנפשיה. לא צריכא, דאושלה מקום; דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי. ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה. ההמשך בדף ע״ח.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does “when the sun comes out” differ from “on condition that the sun comes out”?מדוע ״לכשתצא חמה״ שונה מ״על מנת שתצא חמה״?
  2. How does the Gemara derive that a get may be given into her courtyard?כיצד הגמרא לומדת שגט יכול להינתן לחצרה?
  3. What does “her get and her courtyard come as one” mean?מה פירוש ״גיטה וחצרה באין כאחד״?
  4. Why do Ulla and Rabbi Oshaya disagree about where the wife must be?מדוע עולא ורבי אושעיא חלוקים היכן צריכה האישה להיות?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 77aגיטין ע״ז א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
לְכִי נָפְקָא קָאָמַר לָהּ, וְכִי מָיֵית בְּלֵילְיָא – הָוֵי גֵּט לְאַחַר מִיתָה. ״עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ״ – מֵעַכְשָׁיו קָאָמַר לַהּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּ״אִם תֵּצֵא״ – מָר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו, וְהָוֵה לֵיהּ כְּ״מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי״, כְּ״מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי״; מָר לָא סָבַר כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְהָוֵה לֵיהּ כְּ״אִם מַתִּי״ גְּרֵידָא. ״כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״ – כָּתְבוּ כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי כָּתַב גֵּט עַל תְּנַאי – כָּשֵׁר? לָא; לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ פָּסוּל, וְשָׁאנֵי הָכָא – מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: ״אִם לֹא בָּאתִי כִּתְבוּ וּתְנוּ״; וְאָמַר: ״כִּתְבוּ וּתְנוּ אִם לֹא בָּאתִי״; הָכִי קָאָמַר: כִּתְבוּ מֵעַכְשָׁיו, וּתְנוּ אִם לֹא בָּאתִי. וְרַבָּנַן – לָא שְׁנָא הָכִי וְלָא שְׁנָא הָכִי. תָּנוּ רַבָּנַן: ״לְאַחַר שָׁבוּעַ״ – שָׁנָה; ״לְאַחַר שָׁנָה״ – חֹדֶשׁ; ״לְאַחַר חֹדֶשׁ״ – שַׁבָּת. ״לְאַחַר שַׁבָּת״, מַאי? יָתֵיב רַבִּי זֵירָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַסִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְקָאָמַר: חַד בְּשַׁבָּא, וּתְרֵי, וּתְלָתָא – בָּתַר שַׁבְּתָא. אַרְבְּעָה, וְחַמְשָׁא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא – קַמֵּי שַׁבְּתָא. תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״לְאַחַר הָרֶגֶל״ – שְׁלֹשִׁים יוֹם. נְפַק רַבִּי חִיָּיא דַּרְשַׁהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי – וְקַלְּסוּהּ; מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּים – וְלָא קַלְּסוּהּ; אַלְמָא לֵית הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ. הֲדַרַן עֲלָךְ מִי שֶׁאֲחָזוֹ הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ, אֲפִילּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְנָתַן בְּיָדָהּ״ – אֵין לִי אֶלָּא יָדָהּ; גַּגָּהּ, חֲצֵרָהּ וְקַרְפֵּיפָהּ – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָתַן״ – מִכׇּל מָקוֹם. וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי גַּבֵּי גַנָּב: ״יָדוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא יָדוֹ; גַּגּוֹ, חֲצֵרוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הִמָּצֵא תִמָּצֵא״ – מִכׇּל מָקוֹם. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן גֵּט – מִשּׁוּם דִּבְעַל כֻּרְחַהּ מִגָּרְשָׁה; אֲבָל גַּנָּב – דְּלֵיתֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ, אֵימָא לָא; וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּנָּב – מִשּׁוּם דְּקַנְסֵיהּ רַחֲמָנָא; אֲבָל גֵּט – אֵימָא לָא, צְרִיכָא. חֲצֵרָהּ?! מָה שֶׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעְלָהּ! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּכוֹתֵב לָהּ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ״. וְכִי כְּתַב לַהּ הָכִי – מַאי הָוֵי? וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ״; וְ״אֵין לִי עֵסֶק בָּהּ״; וְ״יָדִי מְסוּלֶּקֶת הֵימֶנָּה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם! אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: בְּכוֹתֵב לָהּ – וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה, וְכִדְרַב כָּהֲנָא – דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: נַחֲלָה הַבָּאָה לוֹ לְאָדָם מִמָּקוֹם אַחֵר, אָדָם מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִרָשֶׁנָּה; וְכִדְרָבָא – דְּאָמַר רָבָא, הָאוֹמֵר:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 77bגיטין ע״ז ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
אִי אֶפְשִׁי בְּתַקָּנַת חֲכָמִים כְּגוֹן זוֹ – שׁוֹמְעִין לוֹ. מַאי ״כְּגוֹן זוֹ״? כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: יְכוֹלָה אִשָּׁה שֶׁתֹּאמַר לְבַעְלָהּ: ״אֵינִי נִיזּוֹנֶית וְאֵינִי עוֹשָׂה״. רָבָא אָמַר: אַטּוּ יָדָהּ מִי לָא קַנְיָא לֵיהּ לְבַעַל?! אֶלָּא גִּיטָּהּ וְיָדָהּ בָּאִין כְּאֶחָד; הָכָא נָמֵי – גִּיטָּהּ וַחֲצֵרָהּ בָּאִין כְּאֶחָד. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: רָבָא – יָד דְּאִשָּׁה קָא קַשְׁיָא לֵיהּ?! נְהִי דְּקָנֵי לַהּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, יָדָהּ גּוּפַהּ מִי קַנְיָ[א] לֵיהּ?! אֲמַר לֵיהּ: רָבָא – יַד הָעֶבֶד קָא קַשְׁיָא לֵיהּ; לְמַאן דְּאָמַר: בִּשְׁטָר – עַל יְדֵי עַצְמוֹ, יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ דָּמְיָא! אֶלָּא גִּטּוֹ וְיָדוֹ בָּאִין כְּאֶחָד; הָכִי נָמֵי – גִּיטָּהּ וַחֲצֵירָהּ בָּאִין כְּאֶחָד. הַהוּא שְׁכִיב מְרַע דִּכְתַב לַהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְלֹא הִסְפִּיק לְמִיתְּבֵיהּ לַהּ. לִמְחַר, תְּקַף לֵיהּ עָלְמָא. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ אֱמַרוּ לֵיהּ, לַיקְנְיֵיהּ נִיהֲלַהּ לְהָהוּא דּוּכְתָּא דְּיָתֵיב בֵּיהּ גִּיטָּא, וְתֵיזִיל אִיהִי וְתֵיחוֹד וְתִפְתַּח וְתַחְזֵיק בֵּיהּ. דִּתְנַן: נָעַל, גָּדַר, פָּרַץ כׇּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ רַב עִילִישׁ לְרָבָא: מָה שֶׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעְלָהּ! אִיכְּסִיף. לְסוֹף אִיגַּלַּי מִילְּתָא דַּאֲרוּסָה הֲוַאי. אָמַר רָבָא: אִם אָמְרוּ בִּנְשׂוּאָה, יֹאמְרוּ בַּאֲרוּסָה?! הֲדַר אָמַר רָבָא: לָא שְׁנָא אֲרוּסָה וְלָא שְׁנָא נְשׂוּאָה – גִּיטָּהּ וַחֲצֵירָהּ בָּאִין כְּאֶחָד. וְהָא אַמְרַהּ רָבָא מֵעִיקָּרָא! כִּי אַמְרַהּ רָבָא – אַהַאי מַעֲשֶׂה אַמְרַהּ. וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמַר עוּלָּא: וְהוּא שֶׁעוֹמֶדֶת בְּצַד בֵּיתָהּ וּבְצַד חֲצֵרָהּ. רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: אֲפִילּוּ הִיא בִּטְבֶרְיָא וַחֲצֵרָהּ בְּצִיפּוֹרִי; הִיא בְּצִיפּוֹרִי וַחֲצֵרָהּ בִּטְבֶרְיָא – מְגוֹרֶשֶׁת. וְהָא ״הִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּבְתוֹךְ חֲצֵרָהּ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: ״וְהִיא כְּמִי שֶׁבְּתוֹךְ בֵּיתָהּ״; ״וְהִיא כְּמִי שֶׁבְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ״ – דְּכֵיוָן דְּחָצֵר מִשְׁתַּמֶּרֶת לְדַעְתָּהּ הִיא, מִתְגָּרֶשֶׁת. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: חָצֵר מִשּׁוּם יָדָהּ אִתְרַבַּאי; וּמָר סָבַר: חָצֵר מִשּׁוּם שְׁלִיחוּת אִתְרַבַּאי? לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא – חָצֵר מִשּׁוּם יָדָהּ אִיתְרְבַּאי; מָר סָבַר: כְּיָדָהּ – מָה יָדָהּ בִּסְמוּכָה, אַף חֲצֵרָהּ בִּסְמוּכָה. וְאִידַּךְ – אִי, מָה יָדָהּ בִּדְבוּקָה, אַף חֲצֵרָהּ בִּדְבוּקָה?! אֶלָּא כְּיָדָהּ – מָה יָדָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְדַעְתָּהּ, אַף חֲצֵרָהּ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְדַעְתָּהּ; לְאַפּוֹקֵי חֲצֵרָהּ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. הָהוּא גַּבְרָא דִּזְרַק לַהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ. הֲוָה קָיְימָא בְּחָצֵר. אֲזַל גִּיטָּא, נְפַל בְּפִיסְלָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: חָזֵינַן, אִי הָוְיָא אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – פְּלַג לֵיהּ רְשׁוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ; וְאִי לָא – חֲדָא רְשׁוּתָא הִיא. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּחָצֵר דִּידַהּ, כִּי הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת מַאי הָוֵי? אֶלָּא בְּחָצֵר דִּידֵיהּ, כִּי לָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת מַאי הָוֵי? לָא צְרִיכָא, דְּאוֹשְׁלַהּ מָקוֹם; דְּחַד מָקוֹם מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי, תְּרֵי מְקוֹמוֹת לָא מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֹא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, אֲבָל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה – אַף עַל גַּב דְּלָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.