← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 76גיטין דף 76 01 January 2031ו׳ טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 76 — “If I Do Not Return Within Thirty Days”: Journeys, Borders and Conditional Divorce״אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום״: מסעות, גבולות וגירושין בתנאי

Gittin 76 — from the doubled condition and serving the father, through the husband who set out and turned back at Antipatris, Kefar Otnai or Akko, to the get that takes effect if he does not return in twelve months and the court that permitted oilגיטין ע״ו — מן התנאי הכפול ושימוש האב, דרך הבעל שיצא לדרך וחזר באנטיפרס, בכפר עותנאי או בעכו, אל הגט החל אם לא יחזור תוך שנים עשר חודש ואל בית הדין שהתיר את השמן

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Meir Ben Chetrit Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבMeir Ben Chetrit Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

A traveler tells witnesses to write and deliver a get if he fails to return within twelve months. Does the wording allow them to write it early if they wait until the deadline has passed to deliver it?

אדם היוצא לדרך מצווה לכתוב ולתת גט אם לא יחזור בתוך שנים עשר חודש. האם מלשון הוראתו אפשר להבין שמותר להקדים את הכתיבה ובלבד שימתינו במסירה עד לאחר המועד?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 76a or 76b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 76a–76b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ו ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 76a–76b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

The doubled conditionהתנאי הכפול

For Rava, the first clause is unspecified and the second specified; for Rav Ashi, why the difference? It remains a difficulty. A baraita: “on condition that you serve my father two years and nurse my son two years,” even if unfulfilled it is a get, since he did not say “if you serve and if you do not,” says Rabbi Meir.

בשלמא לרבא: רישא בדלא פריש, סיפא דפריש. אלא לרב אשי, מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? קשיא. תנו רבנן: ״על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים״, אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט, לפי שלא אמר לה ״אם תשמשי ואם לא תשמשי״, דברי רבי מאיר.

The Sages: if fulfilled, a get; if not, not. Rabban Shimon ben Gamliel: no condition in Scripture is not doubled. Some say he answered Rabbi Meir: two verses coming as one do not teach; others say he answered the Sages: we learn from them.

וחכמים אומרים: נתקיים התנאי הרי זה גט, ואם לאו אינו גט. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול. איכא דאמרי לרבי מאיר קאמר: והוו להו שני כתובים הבאין כאחד, ואין מלמדין. איכא דאמרי לרבנן קאמר: וגמרינן מינייהו.

A contradiction: another baraita has Rabbi Meir say if the father or son died it is not a get, and the Sages say it is, since she can say “give me your father and I will serve him.” Rabbi Meir: here doubled, there not; the Sages there are Rabban Shimon ben Gamliel, for whom any prevention not from her yields a get.

ורמינהי: מת האב או מת הבן, אינו גט, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: הרי זה גט, יכולה היא שתאמר לו ״תן לי אביך ואשמשנו״. דרבי מאיר אדרבי מאיר: התם בדלא כפליה, הכא בדכפליה. ורבנן אדרבנן: מאן חכמים דהכא? רבן שמעון בן גמליאל, דאמר כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט.

Two conditions in sequenceשני תנאים בזה אחר זה

A baraita: he said before two “this is your get on condition that you serve my father two years,” then before two “on condition that you give me two hundred zuz”; the later did not cancel the first: she may choose either.

תנו רבנן: אמר לה בפני שנים ״הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים״, וחזר ואמר לה בפני שנים ״על מנת שתתני לי מאתים זוז״, לא ביטל דברי האחרון את הראשון; רצתה משמשתו, רצתה נותנת לו מאתים זוז.

But “two hundred,” then “three hundred,” the later cancels the first, and one witness from the first pair and one from the second do not combine. To which does “do not combine” refer? Not the end, which is already cancelled, but the beginning.

אבל ״על מנת שתתני לי מאתים זוז״, וחזר ואמר ״שלש מאות זוז״, ביטל דברי האחרון את הראשון; ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין. אהייא? אילימא אסיפא, הרי בטל! אלא ארישא.

Is it not obvious? One might think that since both conditions serve to uphold the get, witnesses combine; it teaches that each condition needs its own pair of witnesses.

פשיטא? מהו דתימא כל לקיומא תנאי מצטרפין; קא משמע לן. כל תנאי צריך זוג עדים משלו.

Antipatris, Kefar Otnai and Akkoאנטיפרס, כפר עותנאי ועכו

The mishnah: “this is your get if I do not return within thirty days,” and he was going from Judea to the Galilee, reached Antipatris and returned, his condition is void. From the Galilee to Judea, reached Kefar Otnai and returned, void. Overseas, reached Akko and returned, void.

מתני׳: ״הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום״, והיה הולך מיהודה לגליל, הגיע לאנטיפרס וחזר, בטל תנאו. מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר, בטל תנאו. למדינת הים, והגיע לעכו וחזר, בטל תנאו.

Is Antipatris in the Galilee? A baraita says Antipatris is in Judea, Kefar Otnai in the Galilee, and in between she is treated stringently, divorced and not divorced. Abaye: he made two conditions: if I reach the Galilee, the get is effective at once; if I am delayed thirty days on the road, it is a get. He neither arrived nor stayed thirty days.

למימרא דאנטיפרס בגליל קיימא? ורמינהי: אנטיפרס ביהודה, וכפר עותנאי בגליל; בינתים מטילין אותו לחומרא, מגורשת ואינה מגורשת. אמר אביי: תרי תנאי קאמר לה: אי מטינא לגליל, לאלתר ליהוי גיטא; ואי משתהינא באורחא תלתין יומין, ליהוי גיטא. הגיע לאנטיפרס וחזר, דלא לגליל מטא ולא אשתהי, בטל תנאו.

Is Akko overseas? Rav Safra said the Rabbis parted from each other at Akko, since one may not leave the Land; so Akko is in the Land. Abaye answers the same way: two conditions, reaching overseas or a thirty-day delay; neither occurred.

למימרא דעכו במדינת הים קיימא? והא אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי, בעכו הוו מפטרי, משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ! אמר אביי: תרי תנאי קאמר לה: אי מטינא למדינת הים, ואי משתהינא תלתין יומין. הגיע לעכו וחזר, בטל תנאו.

“Whenever I pass before you”״כל זמן שאעבור מכנגד פניך״

“This is your get whenever I am away from your face thirty days,” and he kept coming and going; since he was not alone with her, it is a get. But he did not stay away! Rav Huna: “your face” is a euphemism for intimacy. Rabbi Yoḥanan: it means literally; the mishnah says “it is a get,” meaning the get is not old, and after thirty days it takes effect.

״הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום״, היה הולך ובא, הואיל ולא נתיחד עמה, הרי זה גט. והא לא עבר! אמר רב הונא: מאי ״פניך״? תשמיש; לישנא מעליא נקט. ורבי יוחנן אמר: לעולם פניך ממש; ״הרי זה גט״ קתני, דלא הוי גט ישן, ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא.

A baraita supports Rabbi Yoḥanan: since he was not alone with her, it is a get, and we do not fear an old get. An “old get” is one after which husband and wife were alone together, raising suspicion of reconciliation.

תניא כוותיה דרבי יוחנן: הואיל ולא נתייחד עמה, הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין, שהרי לא נתייחד עמה. גט ישן הוא גט שאחריו נתייחדו בני הזוג, ויש חשש שמא פייס.

Should we fear he came and appeased her? Rabba bar Rav Huna in Rav’s name: where he said “she is trusted to say I did not come.” Some apply this to the mishnah of twelve months; either way, the husband grants her credibility to protect the get.

וליחוש שמא פייס? אמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר ״נאמנת עלי לומר שלא באתי״. איכא דמתני לה אמתניתין: מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש. הבעל מעניק לה נאמנות כדי לשמור על הגט.

Twelve monthsשנים עשר חודש

The mishnah: “this is your get if I do not come within twelve months,” and he died within, it is not a get. “From now, if I do not come within twelve months,” and he died within, it is a get. “From now” makes the get effective retroactively, while he was alive.

מתני׳: ״הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״, ומת בתוך שנים עשר חדש, אינו גט. ״הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״, ומת בתוך שנים עשר חדש, הרי זה גט.

“If I do not come within twelve months, write and give a get,” written within and given after, not a get. “Write and give a get to my wife if I do not come within twelve months,” written within and given after, not a get; Rabbi Yosei says it is.

״אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, כתבו ותנו גט לאשתי״, כתבו בתוך ונתנו לאחר, אינו גט. ״כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש״, כתבו בתוך ונתנו לאחר, אינו גט; רבי יוסי אומר: כזה גט.

Written and given after twelve months, and he died: if the get preceded death, it is a get; if death preceded, not; if unknown, this is “divorced and not divorced.” The order of events decides everything.

כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, ומת: אם הגט קודם למיתה, הרי זה גט; ואם מיתה קדמה לגט, אינו גט; ואם אין ידוע, זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת.

The court that permitted oilבית הדין שהתיר את השמן

A baraita: our Rabbis permitted her to marry. Who? Shmuel: the court that permitted gentile oil, who held like Rabbi Yosei that the date of a document proves its intent. Rabbi Yoḥanan: Rabbi Yehuda Nesia ruled so, and his whole circle did not agree, or “in all his time.”

גמ׳: תנא: רבותינו התירוה לינשא. מאן רבותינו? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא, סברי לה כרבי יוסי, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. אמר רבי יוחנן: רבי יהודה נשיאה הורה, ולא הודו לו כל סיעתו, ואמרי לה כל שעתו.

Rabbi Elazar asked an elder: did you permit her at once, since he did not come, or after twelve months, when the condition was fulfilled? The same could be asked of the mishnah; indeed, but he asked because the elder was present at that case.

אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא: כי שריתוה, לאלתר שריתוה, דהא לא אתי? או לאחר שנים עשר חדש, דהא איקיים ליה תנאו? ותיבעי ליה מתניתין! אין הכי נמי, ומשום דהוה בההוא מעשה.

Abaye said: all agree that where he said “when the sun comes out of its sheath,” the get takes effect only at that time. The discussion of timing continues on daf 77.

אמר אביי: הכל מודים היכא דאמר ״לכשתצא חמה מנרתיקה״... ההמשך בדף ע״ז.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why does the Gemara read the Antipatris case as two separate conditions?מדוע הגמרא קוראת את מקרה אנטיפרס כשני תנאים נפרדים?
  2. What is an “old get,” and why does being alone together create it?מהו ״גט ישן״, ומדוע הייחוד יוצר אותו?
  3. Why does “from now” make the twelve-month get valid even if he died within the year?מדוע ״מעכשיו״ הופך את גט שנים עשר החודש לכשר אף אם מת בתוך השנה?
  4. Why did Rabbi Yehuda Nesia’s ruling meet with opposition?מדוע עורר פסקו של רבי יהודה נשיאה התנגדות?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 76aגיטין ע״ו א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
בִּשְׁלָמָא לְרָבָא – רֵישָׁא בִּדְלָא פָּרֵישׁ, סֵיפָא דְּפָרֵישׁ. אֶלָּא לְרַב אָשֵׁי – מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? קַשְׁיָא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים״, וְ״עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי, הֲרֵי זֶה גֵּט; לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר לָהּ: ״אִם תְּשַׁמְּשִׁי – אִם לֹא תְּשַׁמְּשִׁי״; ״אִם תָּנִיקִי – וְאִם לֹא תָּנִיקִי״; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְאִם לָאו – אֵינוֹ גֵּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין לְךָ תְּנַאי בַּכְּתוּבִים, שֶׁאֵינוֹ כָּפוּל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: לְרַבִּי מֵאִיר קָאָמַר לֵיהּ; וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: לְרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי לְרַבִּי מֵאִיר קָאָמַר לֵיהּ – וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: אֵין לְךָ תְּנַאי בַּכְּתוּבִים שֶׁאֵינוֹ כָּפוּל, וְהָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִין כְּאֶחָד – אֵין מְלַמְּדִין. אִיכָּא דְּאָמְרִי לְרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ – וְהָכִי קָאָמַר לְהוּ: אִין לָךְ תְּנַאי בַּכְּתוּבִים שֶׁאֵינוֹ כָּפוּל, וְגָמְרִינַן מִינַּיְיהוּ. וּרְמִינְהוּ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים״; ״עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים״ – מֵת הָאָב אוֹ מֵת הַבֵּן, אֵינוֹ גֵּט; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּים הַתְּנַאי, הֲרֵי זֶה גֵּט – יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר לוֹ: ״תֵּן לִי אָבִיךָ, וַאֲשַׁמְּשֶׁנּוּ״; ״תֵּן לִי בִּנְךָ, וַאֲנִיקֶנּוּ״. קַשְׁיָא דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר, קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן! דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר לָא קַשְׁיָא – הָתָם בִּדְלָא כַּפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, הָכָא בִּדְכַפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ. וְרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא, מַאן חֲכָמִים דְּהָכָא – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא, דְּאָמַר: כׇּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט. תָּנוּ רַבָּנַן, אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים״, וְחָזַר וְאָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״ – לֹא בִּיטֵּל דִּבְרֵי הָאַחֲרוֹן אֶת הָרִאשׁוֹן; רָצְתָה – מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, רָצְתָה – נוֹתֶנֶת לוֹ מָאתַיִם זוּז. אֲבָל אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, וְחָזַר וְאָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זוּז״ – בִּיטֵּל דִּבְרֵי הָאַחֲרוֹן אֶת הָרִאשׁוֹן; וְאֵין אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים מִצְטָרְפִין. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַסֵּיפָא – הֲרֵי בָּטֵל! אֶלָּא אַרֵישָׁא – פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, כֹּל לְקַיּוֹמֵי תְּנַאי – מִצְטָרְפִין; קָא מַשְׁמַע לַן. מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל; הִגִּיעַ לְאַנְטִיפְרַס וְחָזַר – בָּטֵל תְּנָאוֹ. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר – בָּטֵל תְּנָאוֹ. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר – בָּטֵל תְּנָאוֹ. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם״; הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ – הֲרֵי זֶה גֵּט. גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּאַנְטִיפְרַס בְּגָלִיל הֲוָה קָיְימָא?! וּרְמִינְהִי: אַנְטִיפְרַס – בִּיהוּדָה; וּכְפַר עוֹתְנַאי – בַּגָּלִיל; בֵּינְתַיִם – מְטִילִין אוֹתוֹ לְחוּמְרָא, מְגוֹרֶשֶׁת

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 76bגיטין ע״ו ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת! אָמַר אַבָּיֵי, תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לַהּ: אִי מָטֵינָא לְגָלִיל – לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא, וְאִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. הִגִּיעַ לְאַנְטִיפְרַס וְחָזַר – דְּלָא לְגָלִיל מְטָא, וְלָא אִישְׁתַּהוֹיֵי נָמֵי אִשְׁתַּהִי תְּלָתִין יוֹמִין – בָּטֵל תְּנָאוֹ. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״ כּוּ׳: לְמֵימְרָא דְּעַכּוֹ בִּמְדִינַת הַיָּם קָיְימָא?! וְהָא אָמַר רַב סָפְרָא: כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מֵהֲדָדֵי – בְּעַכּוֹ הֲווֹ מִפַּטְרִי, מִשּׁוּם דְּאָסוּר לָצֵאת מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ! אָמַר אַבָּיֵי, תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לַהּ: אִי מָטֵינָא לִמְדִינַת הַיָּם – לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא, אִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. הִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר – דְּלָא לִמְדִינַת הַיָּם מְטָא, וְלָא אִישְׁתַּהוֹיֵי נָמֵי אִשְׁתַּהִי תְּלָתִין יוֹמִין – בָּטֵל תְּנָאוֹ. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר״ וְכוּ׳: וְהָא לָא עֲבַר! אָמַר רַב הוּנָא: מַאי ״פָּנַיִךְ״ – תַּשְׁמִישׁ; וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״פָּנַיִךְ״ – לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם ״פָּנַיִךְ״ מַמָּשׁ. מִי קָתָנֵי ״הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת״? ״הֲרֵי זֶה גֵּט״ קָתָנֵי – דְּלָא הָוֵי גֵּט יָשָׁן, וּלְכִי מָלוּ תְּלָתִין יוֹמֵי הָוֵי גִּיטָּא. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִנֶּגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא; הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ – הֲרֵי זֶה גֵּט; וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ. וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס! אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, בְּאוֹמֵר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין: ״מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט. וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס! אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, בְּאוֹמֵר: נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי. מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין, כׇּל שֶׁכֵּן אַבָּרַיְיתָא. מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא – אֲבָל אַמַּתְנִיתִין, הָא לָא אֲתָא. מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ מֵעַכְשָׁיו, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט. ״אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. ״כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״ – כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט. כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וָמֵת; אִם הַגֵּט קוֹדֵם לַמִּיתָה – הֲרֵי זֶה גֵּט; וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט – אֵינוֹ גֵּט; וְאִם אֵין יָדוּעַ – זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. גְּמָ׳ תָּנָא: רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא. מַאן רַבּוֹתֵינוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בֵּי דִינָא דִּשְׁרוֹ מִישְׁחָא; סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי הוֹרָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ כׇּל סִיעָתוֹ; וְאָמְרִי לָהּ כׇּל שְׁעָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְהָהוּא סָבָא: כִּי שְׁרִיתוּהָ – לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ, אוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרִיתוּהָ? לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ – דְּהָא לָא אָתֵי; אוֹ דִלְמָא, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרִיתוּהָ – דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאוֹ? וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַתְנִיתִין: ״מֵעַכְשָׁיו, אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט. לְאַלְתַּר הָוֵי, דְּהָא לָא אָתֵי; אוֹ דִלְמָא, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאֵיהּ? אִין הָכִי נָמֵי, וּמִשּׁוּם דַּהֲוָה בְּהָהוּא מַעֲשֶׂה. אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר: ״לִכְשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ״ –

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.