← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 75גיטין דף 75 31 December 2030ה׳ טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 75 — The Laws of Conditions: The Paper, the Doubled Condition and the Nursing Motherדיני תנאים: הנייר, התנאי הכפול והמניקה

Gittin 75 — from giving against the husband’s will, through “the paper is mine” and the rules derived from the condition of Gad and Reuven, to Shmuel’s formula for a dying man’s get and the condition to serve his father or nurse his sonגיטין ע״ה — מנתינה בעל כורחו של הבעל, דרך ״והנייר שלי״ והכללים הנלמדים מתנאי בני גד ובני ראובן, אל נוסח שמואל לגט שכיב מרע ואל התנאי לשמש את אביו או להניק את בנו

4 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Machluf Elbaz Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבMachluf Elbaz Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

If a get requires the woman to nurse her husband's son for two years and the child dies earlier, why do the Sages and Rabban Shimon ben Gamliel disagree about the divorce?

אם הותנה בגט שהאישה תניק את בנו של הבעל שנתיים והילד מת קודם לכן, מדוע נחלקו חכמים ורבן שמעון בן גמליאל בדין הגט?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 75a or 75b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 75a–75b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ה ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 75a–75b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Giving against his willנתינה בעל כורחו

From Hillel’s enactment Rava infers that elsewhere giving against the recipient’s will is not giving. Rav Papa, or Rav Shimi bar Ashi, objects: perhaps Hillel needed to enact only for giving in the recipient’s absence; in his presence, giving counts even against his will.

מכלל דבעלמא נתינה בעל כרחיה לא הויא נתינה. מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא כי איצטריך ליה לתקוני שלא בפניו; אבל בפניו, בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה.

Another version: Rava infers that giving counts with or against his will, and Hillel enacted only for his absence. Rav Papa objects: perhaps even in his presence only with consent, and Hillel enacted what he needed.

ואיכא דאמרי: אמר רבא: מתקנתו של הלל: ונתנה לו בין מדעתו ובין בעל כרחו, הויא נתינה; וכי איצטריך ליה להלל, לתקוני שלא בפניו. מתקיף לה רב פפא: ודלמא אפילו בפניו נמי מדעתו אין, על כרחו לא; והלל מאי דאיצטריך ליה תקין.

Both versions leave open how far an enactment can teach a general rule. An enactment may address only the specific problem it was meant to solve.

שתי הלשונות משאירות פתוחה את השאלה עד כמה תקנה יכולה ללמד כלל. תקנה עשויה לטפל רק בבעיה המסוימת שנועדה לפתור.

Rabban Shimon ben Gamliel and the paperרבן שמעון בן גמליאל והנייר

Rabba bar bar Ḥana in Rabbi Yoḥanan’s name: wherever Rabban Shimon ben Gamliel taught in our Mishnah, the halakha follows him, except for the guarantor, Sidon, and the last proof. So the halakha does not follow him regarding the lost cloak.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו, הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה.

A baraita: “this is your get and the paper is mine,” she is not divorced; “on condition that you return the paper to me,” she is divorced. Why? Rav Ḥisda: it follows Rabban Shimon ben Gamliel, who says she may give its value; she could satisfy him with money.

תנו רבנן: ״הרי זה גיטיך והנייר שלי״, אינה מגורשת; ״על מנת שתחזירי לי את הנייר״, מגורשת. מאי שנא? אמר רב חסדא: רבן שמעון בן גמליאל היא, דאמר תתן לו את דמיה; הכא נמי אפשר דמפייסה ליה בדמי.

Abaye objects: Rabban Shimon ben Gamliel spoke when the object no longer exists; does he say so when it exists? Rather, it is Rabbi Meir, who requires a doubled condition; here the condition was not doubled, so it is void and the get stands.

מתקיף לה אביי: אימור דאמר רבן שמעון בן גמליאל היכא דליתיה בעיניה; היכא דאיתיה בעיניה מי אמר? אלא אמר אביי: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר בעינן תנאי כפול, והכא הא לא כפליה לתנאיה.

Rules from Gad and Reuvenכללים מבני גד ובני ראובן

Rava objects: then if he doubled it, would it not be a get? All conditions are learned from Gad and Reuven: there the condition preceded the act, so here, where the act of giving preceded the condition, the condition is void. Rava: the reason is that the act came before the condition.

מתקיף לה רבא: טעמא דלא כפליה, הא כפליה לא הוי גיטא? מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן להו? מתנאי בני גד ובני ראובן; מה התם תנאי קודם למעשה, אף כל תנאי קודם למעשה; לאפוקי הכא, דמעשה קודם לתנאי. אלא אמר רבא: משום דמעשה קודם לתנאי.

Rav Ada bar Ahava objects: there, the condition and the act concerned different matters; here both concern the same paper. So the reason is that condition and act are on one thing. Rav Ashi: it is Rebbi, who says “on condition” is like “from now.”

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: מה התם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, אף כל; לאפוקי הכא, דתנאי ומעשה בדבר אחד. אלא אמר רב אדא בר אהבה: משום דתנאי ומעשה בדבר אחד. רב אשי אמר: הא מני? רבי היא, דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.

The Torah’s model yields formal requirements: doubled, positive before negative, condition before act, and about a separate matter. Each Amora identifies which requirement fails in the paper case.

הדגם שבתורה מוליד דרישות צורניות: כפול, הן קודם ללאו, תנאי קודם למעשה, ובדבר אחר. כל אמורא מזהה איזו דרישה אינה מתקיימת במקרה הנייר.

Shmuel’s formula for a dying manנוסח שמואל לשכיב מרע

Shmuel enacted for a dying man’s get: “if I do not die, it shall not be a get; if I die, it shall be a get.” Why not “if I die, a get; if not, not”? A person does not mention calamity first. Why not “it shall not be a get if I do not die”? The condition must precede the act.

אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע: ״אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט״. ולימא ״אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט״? לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. ולימא ״לא יהא גט אם לא מתי״? בעינן תנאי קודם למעשה.

Rava objects: at Gad and Reuven the positive preceded the negative; here the negative precedes. Rava’s formula: “if I do not die it shall not be a get; if I die it shall be a get; if I do not die it shall not be a get.”

מתקיף לה רבא: מה התם הן קודם ללאו, אף כל; לאפוקי הכא דלאו קודם להן. אלא אמר רבא: ״אם לא מתי לא יהא גט, אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט״.

The opening phrase avoids mentioning calamity first; the second and third give positive before negative. The formula satisfies both human sensitivity and legal form.

״אם לא מתי לא יהא גט״, לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה; ״אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט״, בעינן הן קודם ללאו. הנוסח מתחשב גם ברגישות האדם וגם בצורה המשפטית.

Serving his father, nursing his sonלשמש את אביו, להניק את בנו

The mishnah: “this is your get on condition that you serve my father,” “on condition that you nurse my son”: how long does she nurse? Two years; Rabbi Yehuda: eighteen months. If the son or the father died, it is a get.

מתני׳: ״הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא״, ״על מנת שתניקי את בני״: כמה היא מניקתו? שתי שנים; רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש. מת הבן או שמת האב, הרי זה גט.

“On condition that you serve my father two years,” “nurse my son two years,” if the son died or the father said “I do not want you to serve me,” not out of provocation, it is not a get. Rabban Shimon ben Gamliel says it is a get.

״הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, על מנת שתניקי את בני שתי שנים״, מת הבן, או שאמר האב ״אי אפשי שתשמשני״ שלא בהקפדה, אינו גט. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כזה גט.

Rabban Shimon ben Gamliel stated a rule: any prevention that does not come from her, it is a get. Circumstances beyond her control do not defeat the condition.

כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה, הרי זה גט. נסיבות שאינן בשליטתה אינן מבטלות את התנאי.

One day is enough?יום אחד מספיק?

A baraita: she served him one day, nursed him one day, it is a get. Rav Ḥisda: one follows the Rabbis, the other Rabban Shimon ben Gamliel; since the end of the mishnah is Rabban Shimon ben Gamliel, the beginning is not, so the lenient baraita is his.

ורמינהי: שמשתו יום אחד, הניקתו יום אחד, הרי זה גט. אמר רב חסדא: הא רבנן והא רבן שמעון בן גמליאל; ברייתא רבן שמעון בן גמליאל היא דמיקל בתנאי, מתניתין רבנן.

Rava: no contradiction; one unspecified, one specified. Rav Ashi: an unspecified condition is like one specified as one day. But the mishnah says two years! Rav Ashi: one day within two years, excluding after two years; within eighteen months, excluding after.

רבא אמר: לא קשיא; כאן בסתם, כאן במפרש. רב אשי אמר: כל סתם נמי כמפרש יום אחד דמי. תנן: כמה היא מניקתו? שתי שנים! הכי קאמר: יום אחד משתי שנים, לאפוקי לאחר שתי שנים דלא.

An objection from the mishnah’s explicit “two years” clause, where a son’s death defeats the get, is raised against Rav Ashi; the discussion continues on daf 76.

מיתיבי: ״על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, על מנת שתניקי את בני שתי שנים״, מת הבן, אינו גט. הקושיה על רב אשי נמשכת בדף ע״ו.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. What can and cannot be learned about giving against one’s will from Hillel’s enactment?מה אפשר ומה אי אפשר ללמוד מתקנת הלל על נתינה בעל כורחו?
  2. What formal rules does the Gemara derive from the condition of Gad and Reuven?אילו כללים צורניים גוזרת הגמרא מתנאי בני גד ובני ראובן?
  3. Why did Rava revise Shmuel’s formula for a dying man’s get?מדוע תיקן רבא את נוסח שמואל לגט שכיב מרע?
  4. What does “any prevention that does not come from her” mean?מה פירוש ״כל עכבה שאינה הימנה״?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 75aגיטין ע״ה א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מִכְּלָל דִּבְעָלְמָא, נְתִינָה בְּעַל כֻּרְחֵיהּ לָא הָוְיָא נְתִינָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: וְדִלְמָא כִּי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְתַקּוֹנֵי – שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אֲבָל בְּפָנָיו – בֵּין מִדַּעְתּוֹ בֵּין בְּעַל כׇּרְחוֹ הָוְיָא נְתִינָה! וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: מִתַּקָּנָתוֹ שֶׁל הִלֵּל – ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, וּנְתָנָהּ לוֹ – בֵּין מִדַּעְתּוֹ וּבֵין בְּעַל כׇּרְחוֹ הָוְיָא נְתִינָה; וְכִי אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְהִלֵּל לְתַקּוֹנֵי – שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אֲבָל בְּפָנָיו – בֵּין מִדַּעְתּוֹ בֵּין בְּעַל כׇּרְחוֹ הָוְיָא נְתִינָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: וְדִלְמָא אֲפִילּוּ בְּפָנָיו נָמֵי – מִדַּעְתּוֹ אִין, עַל כׇּרְחוֹ לָא; וְהִלֵּל – מַאי דְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ תַּקֵּין. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵינוּ – הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ; חוּץ מֵעָרֵב, וְצַיְדָן, וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ, וְהַנְּיָיר שֶׁלִּי״ – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. ״עַל מְנָת שֶׁתַּחְזִירִי לִי אֶת הַנְּיָיר״ – מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַנִּי – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא, דְּאָמַר: תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ; הָכָא נָמֵי – אֶפְשָׁר דִּמְפַיְּיסָה לֵיהּ בִּדְמֵי. מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: אֵימוֹר דְּאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ מִי אָמַר?! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: בָּעֵינַן תְּנַאי כָּפוּל; וְהָכָא – הָא לָא כַּפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: טַעְמָא דְּלָא כַּפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, הָא כַּפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – לָא הָוֵי גִּיטָּא; מִכְּדֵי כֹּל תְּנָאֵי מֵהֵיכָא גָּמְרִינַן לְהוּ? מִתְּנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן; מָה הָתָם – תְּנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה, אַף כֹּל תְּנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה; לְאַפּוֹקֵי הָכָא – דְּמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לִתְנַאי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִשּׁוּם דְּמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לִתְנַאי. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: טַעְמָא דְּמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לִתְנַאי, הָא תְּנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה – לָא הָוֵי גִּיטָּא; מִכְּדֵי כֹּל תְּנָאֵי מֵהֵיכָא גָּמְרִינַן לְהוּ – מִתְּנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, מָה הָתָם – תְּנַאי בְּדָבָר אֶחָד וּמַעֲשֶׂה בְּדָבָר אַחֵר, אַף כֹּל; לְאַפּוֹקֵי הָכָא –

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 75bגיטין ע״ה ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
דִּתְנַאי וּמַעֲשֶׂה בְּדָבָר אֶחָד! אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִשּׁוּם דִּתְנַאי וּמַעֲשֶׂה בְּדָבָר אֶחָד. רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי. אַתְקֵין שְׁמוּאֵל בְּגִיטָּא דִּשְׁכִיב מְרַע: ״אִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט, וְאִם מַתִּי יְהֵא גֵּט״. וְלֵימָא: ״אִם מַתִּי יְהֵא גֵּט, וְאִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט״! לָא מַקְדֵּים אִינִישׁ פּוּרְעָנוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ. וְלֵימָא: ״לֹא יְהֵא גֵּט אִם לֹא מַתִּי״! בָּעֵינַן תְּנַאי קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִכְּדֵי כֹּל תְּנָאֵי מֵהֵיכָא גָּמְרִינַן – מִתְּנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן; מָה הָתָם – הֵן קוֹדֵם לְלָאו, אַף כֹּל [תְּנָאֵי, הֵן קוֹדֵם לְלָאו]. אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״אִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט, אִם מַתִּי יְהֵא גֵּט, אִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט״ – ״אִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט״ – לָא מַקְדֵּים אִינִישׁ פּוּרְעָנוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ; ״אִם מַתִּי יְהֵא גֵּט, אִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט״ – בָּעֵינַן הֵן קוֹדֵם לְלָאו. מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא״; ״עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי״ – כַּמָּה הִיא מְנִיקָתוֹ? שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב – הֲרֵי זֶה גֵּט. ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים״; ״עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים״ – מֵת הַבֵּן, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: ״אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי״ שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה – אֵינוֹ גֵּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כׇּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה – הֲרֵי זֶה גֵּט. גְּמָ׳ וּמִי בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי?! וּרְמִינְהִי: שִׁמְּשַׁתּוּ יוֹם אֶחָד; הֱנִיקַתּוּ יוֹם אֶחָד – הֲרֵי זֶה גֵּט! אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבָּנַן, וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – מַתְנִיתִין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וּבָרַיְיתָא רַבָּנַן. הָא מִדְּסֵיפָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָוֵי, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל! אֶלָּא בָּרַיְיתָא – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא, דְּמֵיקֵל בִּתְנָאֵי; מַתְנִיתִין – רַבָּנַן. רָבָא אָמַר, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּסְתָם, כָּאן בִּמְפָרֵשׁ. רַב אָשֵׁי אָמַר: כׇּל סְתָם נָמֵי כִּמְפָרֵשׁ ״יוֹם אֶחָד״ דָּמֵי. תְּנַן: כַּמָּה הִיא מְנִיקָתוֹ? שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. בִּשְׁלָמָא לְרָבָא – נִיחָא; אֶלָּא לְרַב אָשֵׁי, לְמָה לִי שְׁתֵּי שָׁנִים? לְמָה לִי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ? בְּיוֹם אֶחָד סַגִּי! הָכִי קָאָמַר: יוֹם אֶחָד – מִשְׁתֵּי שָׁנִים; לְאַפּוֹקֵי לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים – דְּלָא. יוֹם אֶחָד – מִשְּׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ; לְאַפּוֹקֵי לְאַחַר שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ – דְּלָא. מֵיתִיבִי: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים״; ״עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים״ – מֵת הַבֵּן, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב ״אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי״ שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה – אֵינוֹ גֵּט.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.