If a woman receives a get on condition that she pay two hundred zuz, what happens if the document is lost before she makes the payment?
אישה קיבלה גט בתנאי שתיתן לבעלה מאתיים זוז. מה דינה אם הגט אבד לפני שנתנה לו את המעות?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 74a or 74b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 74a–74b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ד ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 74a–74b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
The days betweenהימים שבינתיים
The baraita continues: he becomes impure for her as a priest; in sum, she is his wife in every respect except that she needs no second get from him, says Rabbi Yehuda. Rabbi Meir: relations with her are in suspense; Rabbi Yosei: they are in doubt; the Sages: divorced and not divorced, provided he dies.
ומטמא לה; כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שאינה צריכה הימנו גט שני, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בעילתה תלויה. רבי יוסי אומר: בעילתה ספק. וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות.
What is the difference between Rabbi Meir and Rabbi Yosei? Rabbi Yoḥanan: a suspensive guilt-offering. For Rabbi Meir, “suspended” means it will be clarified, so he brings none; for Rabbi Yosei, “doubt” means it cannot be clarified now, so he brings one.
מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יוסי? אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו; לרבי מאיר לא מייתי אשם תלוי, ולרבי יוסי מייתי אשם תלוי.
The Sages are Rabbi Yosei! The difference is Rabbi Zeira’s rule in Shmuel’s name: wherever the Sages said “divorced and not divorced,” her husband is obligated to support her. The formula carries a practical financial consequence.
וחכמים היינו רבי יוסי! איכא בינייהו דרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת, בעלה חייב במזונותיה.
The mishnah of conditionsמשנת התנאים
The mishnah: “this is your get on condition that you give me two hundred zuz,” she is divorced and shall give. “On condition that you give me within thirty days,” if she gave within thirty days she is divorced, otherwise not.
מתני׳: ״הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, הרי זו מגורשת ותתן. ״על מנת שתתני לי מיכן ועד שלשים יום״, אם נתנה לו בתוך שלשים יום, מגורשת; ואם לאו, אינה מגורשת.
Rabban Shimon ben Gamliel: in Sidon a man said “this is your get on condition that you give me my cloak,” and the cloak was lost; the Sages said she gives him its value. The incident raises whether a condition about a specific object can be fulfilled by its equivalent.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו ״הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי״, ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.
Is “within thirty days” not obvious? One might think he did not truly insist on the time but only meant to hurry her; it teaches that the deadline is binding.
פשיטא? מהו דתימא קפידיה לאו קפידא, ולזרזה קאתי; קא משמע לן. המועד מחייב.
Retroactive or from fulfillment?למפרע או משעת הקיום?
What is “and she shall give”? Rav Huna: and she shall give, the divorce effective now with the condition to fulfill; Rav Yehuda: when she gives. The difference: if the get was torn or lost before she paid, Rav Huna needs no second get, Rav Yehuda does.
מאי ״ותתן״? רב הונא אמר: והיא תתן; רב יהודה אמר: לכשתתן. מאי בינייהו? איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד: רב הונא אמר אינה צריכה הימנו גט שני; רב יהודה אמר צריכה הימנו גט שני.
The same dispute in betrothal: “be betrothed to me on condition that I give you two hundred zuz,” she is betrothed and he shall give. The difference: if she accepted betrothal from another in the meantime; for Rav Huna the first betrothal holds, for Rav Yehuda not yet.
ותנן נמי גבי קידושין: ״הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז״, הרי היא מקודשת ויתן. מאי בינייהו? איכא בינייהו שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר: רב הונא אמר תנאה בעלמא הוא; רב יהודה אמר לכי יהיב לה הוא דהוו קידושין.
Both are needed: in betrothal, which brings them close, Rav Huna might say it, but in divorce, which separates, concede; or in divorce, where he is not embarrassed to demand payment, but not in betrothal, where she is. Each consideration could tip either Amora.
וצריכא: דאי אשמעינן גבי קידושין, בהא קאמר רב הונא, משום דלקרובה קאתי; אבל גבי גירושין דלרחוקה קאתי, אימא מודה ליה לרב יהודה. ואי אשמעינן גבי גירושין, משום דלא כסיף למיתבעה; אבל גבי קידושין דכסיפא למיתבעיה, אימא מודי ליה לרב יהודה.
“On condition” is like “from now”״על מנת״ כ״מעכשיו״
A baraita: even if the get was torn or lost, she is divorced, but may not marry another until she gives. Another: if he died, if she gave she is free of the levir; if not, she is bound; Rabban Shimon ben Gamliel: she gives to his father or brothers. All agree it is a condition; a refutation of Rav Yehuda?
מיתיבי: ״הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, אף על פי שנקרע הגט או שנאבד, מגורשת, ולאחר לא תנשא עד שתתן. ועוד תניא: ומת, נתנה אינה זקוקה ליבם; לא נתנה, זקוקה ליבם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת לאביו או לאחיו. וכולי עלמא מיהא תנאה הוי; תיובתא דרב יהודה.
Rav Yehuda answers: that is Rebbi, who says whoever says “on condition” is like saying “from now,” and the Rabbis disagree; I hold like the Rabbis. Rabbi Zeira: in Babylon we thought so, but in the Land Rabbi Assi said in Rabbi Yoḥanan’s name: all agree “on condition” is like “from now”; they disagree only about “from today and after death.”
אמר לך רב יהודה: הא מני? רבי היא, דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן. ואמר רבי זירא: כי סליקי, אשכחתיה לרבי אסי דקאמר משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי; לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה.
A baraita supports this: “from today and after death,” a get and not a get, say the Sages; Rebbi: it is a get. For Rav Yehuda, why dispute that rather than “on condition”? To show Rebbi’s strength, since the lenient position is more significant.
והתניא: מהיום ולאחר מיתה, גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט. ולרב יהודה, אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה, ליפלגי בעל מנת! להודיעך כחו דרבי; כח דהיתירא עדיף ליה.
Waiving a conditionמחילת תנאי
The Sidon story is missing words: if he said “my cloak,” he meant that specific cloak; Rabban Shimon ben Gamliel says she gives its value; and there was an incident in Sidon. Rabbi Assi asked Rabbi Yoḥanan: if he then said “it is forgiven you,” what?
מאי תנא דקתני מעשה? חסורי מיחסרא: ״על מנת שתתני לי איצטליתי״, ואבדה, ״איצטליתי״ דוקא קאמר לה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: תתן לו את דמיה. בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: ״הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, וחזר ואמר לה ״מחולים לך״, מהו?
Even the Rabbis may only require the object where he did not forgive; or perhaps even Rabban Shimon ben Gamliel accepts value only when she satisfies him with money, but not when nothing is given: she is not divorced. An objection from a vow “unless you give my son wheat and wine”: the Sages say he may say “it is as if I received.” There the vow aimed to distress him; here the condition is for his benefit.
תיבעי לרבנן ותיבעי לרבן שמעון בן גמליאל. אמר ליה: אינה מגורשת. איתיביה: ״קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין״, וחכמים אומרים: יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, ואומר ״הריני כאילו התקבלתי״. הכי השתא? התם לצעורה קא מכוין, ולא ציערה; הכא משום הרווחה הוא.
A man told his sharecropper: everyone draws three buckets and takes a quarter; you draw four and take a third. Rain came. Rav Yosef: he did not draw; Rabba: it was not needed. Both may follow the Rabbis: the condition’s purpose was irrigation, which the rain supplied.
ההוא גברא דאמר ליה לאריסיה: כולי עלמא דלו תלת דלוותא ואכלי ריבעא, את דלי ארבעה ואכול תילתא; לסוף אתא מיטרא. אמר רב יוסף: הא לא דלה. רבה אמר: הא לא איצטריכא. ורבה אמר לך: אפילו לרבנן; הכא משום הרווחה הוא, והא לא איצטריך.
Hillel’s enactmentתקנת הלל
The mishnah elsewhere: originally the buyer of a house in a walled city would hide on the last day of the twelve months so it would become permanently his. Hillel the Elder enacted that the seller may deposit his money in the Temple chamber, break the door and enter, and the buyer may come take his money whenever he wishes.
תנן התם: בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש, כדי שיהא חלוט לו. התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס, ואימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו.
Rava: from Hillel’s enactment we learn: “this is your get on condition that you give me two hundred zuz,” if she gave with his consent she is divorced; against his will, not. Hillel needed to enact that giving against his will counts.
ואמר רבא: מתקנתו של הלל נשמע: ״הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, ונתנה לו מדעתו, מגורשת; על כורחו, אינה מגורשת. מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה.
Without such an enactment, a giving requires the recipient’s acceptance. The discussion of this inference and its limits continues on daf 75.
בלי תקנה כזו, נתינה צריכה הסכמת המקבל. הדיון בהסקה זו ובגבולותיה נמשך בדף ע״ה.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does “divorced and not divorced” mean in practice?מה פירוש ״מגורשת ואינה מגורשת״ למעשה?
- How do Rav Huna and Rav Yehuda differ on “and she shall give”?כיצד רב הונא ורב יהודה נבדלים ב״ותתן״?
- Why can a husband not simply waive his monetary condition?מדוע הבעל אינו יכול פשוט למחול על תנאו הממוני?
- What does Hillel’s enactment teach about giving against the recipient’s will?מה מלמדת תקנת הלל על נתינה בעל כורחו של המקבל?
The source sheetדף המקורות
וּמִטַּמֵּא לָהּ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר – אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּעִילָתָהּ תְּלוּיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּעִילָתָהּ סָפֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, וּבִלְבַד שֶׁיָּמוּת.
מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי מֵאִיר לְרַבִּי יוֹסֵי?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָשָׁם תָּלוּי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ; לְרַבִּי מֵאִיר – לָא מַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי, וּלְרַבִּי יוֹסֵי – מַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. חֲכָמִים הַיְינוּ רַבִּי יוֹסֵי! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי זֵירָא – דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים ״מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת״ – בַּעְלָהּ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
מַתְנִי׳ ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ, עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת, וְתִתֵּן.
״עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִיכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״ – אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, מְגוֹרֶשֶׁת; וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ, עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִיצְטְלִיתִי״, וְאָבְדָה אִיצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ.
גְּמָ׳ מַאי ״וְתִתֵּן״? רַב הוּנָא אָמַר: וְהִיא תִּתֵּן. רַב יְהוּדָה אָמַר: לִכְשֶׁתִּתֵּן.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֶׁנִּתְקָרַע הַגֵּט אוֹ שֶׁאָבַד; רַב הוּנָא אָמַר ״וְהִיא תִּתֵּן״ – אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי; רַב יְהוּדָה אָמַר ״לִכְשֶׁתִּתֵּן״ – צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.
וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי קִידּוּשִׁין כִּי הַאי גַוְונָא – דִּתְנַן: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי, עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לִיךְ מָאתַיִם זוּז״ – הֲרֵי הִיא מְקוּדֶּשֶׁת, וְיִתֵּן. וְאִיתְּמַר: מַאי ״וְיִתֵּן״? רַב הוּנָא אָמַר: וְהוּא יִתֵּן. רַב יְהוּדָה אָמַר: לִכְשֶׁיִּתֵּן.
מַאי בֵּינַיְיהוּ: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְקִיבְּלָה קִידּוּשִׁין מֵאַחֵר. רַב הוּנָא אָמַר ״וְהוּא יִתֵּן״ – תְּנָאָה בְּעָלְמָא הוּא, מְקַיֵּים תְּנָאֵיהּ וְאָזֵיל. רַב יְהוּדָה אָמַר ״לִכְשֶׁיִּתֵּן״ – לְכִי יָהֵיב לַהּ הוּא דְּהָווּ קִידּוּשִׁין, הַשְׁתָּא לָא הָווּ קִידּוּשִׁין.
וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי קִידּוּשִׁין, בְּהָא קָאָמַר רַב הוּנָא ״וְהוּא יִתֵּן״ – מִשּׁוּם דִּלְקָרוֹבַהּ קָאָתֵי; אֲבָל גַּבֵּי גֵירוּשִׁין – דִּלְרַחוֹקַהּ קָאָתֵי, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה;
וְאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי גֵירוּשִׁין; בְּהָא קָאָמַר רַב הוּנָא ״וְהִיא תִּתֵּן״ – מִשּׁוּם דְּלָא כְּסִיף לְמִיתְבְּעַהּ; אֲבָל גַּבֵּי קִידּוּשִׁין, דִּכְסִיפָא לְמִיתְבְּעֵיהּ, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי קִידּוּשִׁין; בְּהָא קָאָמַר רַב יְהוּדָה ״לִכְשֶׁיִּתֵּן״ – מִשּׁוּם דִּכְסִיפָא לְמִיתְבְּעֵיהּ; אֲבָל גַּבֵּי גֵירוּשִׁין – דְּלָא כְּסִיף לְמִיתְבְּעַהּ, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב הוּנָא;
וְאִי אַשְׁמְעִינַן גַּבֵּי גֵירוּשִׁין; בְּהָא קָאָמַר רַב יְהוּדָה ״לִכְשֶׁתִּתֵּן״ – מִשּׁוּם דִּלְרַחוֹקַהּ קָאָתֵי; אֲבָל גַּבֵּי קִידּוּשִׁין – דִּלְקָרוֹבַהּ קָאָתֵי, אֵימָא מוֹדֵה לֵיהּ לְרַב הוּנָא; צְרִיכָא.
מֵיתִיבִי: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ, עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרַע הַגֵּט אוֹ שֶׁנֶּאֱבַד – מְגוֹרֶשֶׁת; וּלְאַחֵר לֹא תִּנָּשֵׂא עַד שֶׁתִּתֵּן.
וְעוֹד תַּנְיָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ, עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, וָמֵת, נָתְנָה – אֵינָהּ זְקוּקָה לְיָבָם; לֹא נָתְנָה – זְקוּקָה לְיָבָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֶנֶת לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו אוֹ לְאֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים.
עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי – אֶלָּא דְּמָר סָבַר: ״לִי״ – וְלָא לְיוֹרְשַׁי, וּמָר סָבַר: ״לִי״ – וַאֲפִילּוּ לְיוֹרְשַׁי; וְכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא תְּנָאָה הָוֵי – תְּיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה!
אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה: הָא מַנִּי, רַבִּי הִיא – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי. וּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ, וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבָּנַן.
וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: כִּי הֲוֵינַן בְּבָבֶל אָמְרִינַן, הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי – פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. כִּי סְלִיקִי, אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַבִּי אַסִּי דְּיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ – כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְהָתַנְיָא: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ – גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט, דִּבְרֵי חֲכָמִים; רַבִּי אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט.
וּלְרַב יְהוּדָה – דְּאָמַר: בְּ״עַל מְנָת״ פְּלִיגִי, אַדְּמִיפַּלְגִי בְּ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״, (לִיפַּלְגִי) [לִיפַּלְגוּ] בְּ״עַל מְנָת״! לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי.
וְלִיפַּלְגוּ בְּ״עַל מְנָת״ – וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן! כֹּחַ דְּהֶיתֵּירָא עֲדִיף לֵיהּ.
״עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם״ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא קְפִידֵיהּ לָאו קְפִידָא – וּלְזָרֹזַהּ קָאָתֵי; קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן כּוּ׳. מַאי תַּנָּא דְּקָתָנֵי מַעֲשֶׂה?
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: אִם אָמַר לָהּ: ״עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִיצְטְלִיתִי״, וְאָבְדָה אִיצְטְלִיתוֹ – אִיצְטְלִיתִי דַּוְקָא קָאָמַר לַהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ. וְאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַעֲשֶׂה נָמֵי בְּצַיְדָּן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי״, וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, וְחָזַר וְאָמַר לָהּ ״מְחוּלִים לָךְ״, מַהוּ?
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן; תִּיבְּעֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן – עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם, אֶלָּא דְּלָא אַחֲלַהּ גַּבָּהּ; אֲבָל הָכָא, הָא קָאָמַר לַהּ: ״מְחוּלִים לָךְ״; אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא קָאָמַר, אֶלָּא דְּקָא מְפַיְּיסָה לֵיהּ בִּדְמֵי; אֲבָל לִגְמָרֵי – לָא. אֲמַר לֵיהּ: אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.
אֵיתִיבֵיהּ: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״קֻוֽנָּם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי, אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף זֶה – יָכוֹל לְהַתִּיר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם, וְאוֹמֵר: ״הֲרֵינִי כְּאִילּוּ הִתְקַבַּלְתִּי״!
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם לְצַעוֹרַהּ קָא מְכַוֵּין – וְלָא צַיעֲרַהּ. הָכָא מִשּׁוּם הַרְוָוחָה הוּא, וְהָא לָא אִיצְטְרִיךְ.
הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ: כּוּלֵּי עָלְמָא דְּלוּ תְּלָת דָּלָווֹתָא, וְאָכְלִי רִיבְעָא; אַתְּ דְּלִי אַרְבְּעָה, וֶאֱכוֹל תִּילְתָּא. לְסוֹף אֲתָא מִיטְרָא.
אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא לָא דְּלָה. רַבָּה אָמַר: הָא לָא אִיצְטְרִיכָא.
לֵימָא רַב יוֹסֵף דְּאָמַר כְּרַבָּנַן, וְרַבָּה דְּאָמַר כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל?
וְתִיסְבְּרָא?! וְהָא קַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבָּה; וּבְהָא – אֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל!
אֶלָּא לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן. רַב יוֹסֵף – כְּרַבָּנַן; וְרַבָּה אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן, עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם – אֶלָּא דִּלְצַעוֹרַהּ קָא מִיכַּוֵּין; אֲבָל הָכָא, מִשּׁוּם הַרְוָוחָה הוּא, וְהָא לָא אִיצְטְרִיךְ.
תְּנַן הָתָם: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ. הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מְעוֹתָיו לַלִּשְׁכָּה, וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס. וְאֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה, יָבוֹא וְיִטּוֹל אֶת מְעוֹתָיו.
וְאָמַר רָבָא: מִתַּקָּנָתוֹ שֶׁל הִלֵּל נִשְׁמַע – ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, וְנָתְנָה לוֹ מִדַּעְתּוֹ, מְגוֹרֶשֶׁת; עַל כּוֹרְחוֹ, אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת –
מִדְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְהִלֵּל לְתַקּוֹנֵי נְתִינָה בְּעַל כּוּרְחֵיהּ – דְּהָוְיָא לַהּ נְתִינָה,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
