A sick man gives a conditional get and then dies when a house collapses on him. How does the outcome turn on whether he said “if I die from this illness” or “if I do not recover from this illness”?
חולה נתן גט על תנאי ומת כשנפל עליו בית. כיצד תלוי הדין בשאלה אם אמר ״אם מתי מחולי זה״ או ״אם לא אעמוד מחולי זה״?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 73a or 73b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 73a–73b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ג ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 73a–73b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Passing from illness to illnessניתק מחולי לחולי
The mishnah teaches that only when he walked on his staff do we need an assessment; otherwise, if he truly recovered, no assessment is needed, since the get falls away. Rav Huna’s comparison survives the challenge.
והא קא משמע לן: דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא; אידך, אומדנא נמי לא בעינן. השוואת רב הונא עומדת בפני הקושיה.
It follows that a dying man who passed from one illness to another, his gift is valid. Yes, as Rabbi Elazar said in Rav’s name: a dying man who passed from illness to illness, his gift is a gift.
שמעת מינה: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי, מתנתו מתנה? אין, דאמר רבי אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי, מתנתו מתנה.
The underlying idea: a gift or get given in illness assumes death from that illness; as long as he never recovered, the presumption holds even if the cause of death changed.
הרעיון שביסוד: מתנה או גט שניתנו בחולי מניחים מיתה מאותו חולי; כל עוד לא הבריא, ההנחה עומדת אף אם סיבת המיתה השתנתה.
Rabbah and Rava: a decreeרבה ורבא: גזירה
Rabbah and Rava do not accept Rav Huna: if he recovers, the get remains valid, by a decree lest people say there is a get after death. If the get depended on his death, people would think a get can take effect after death.
רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא: גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה.
Is there something that by Torah law is not a get, and because of a decree we permit a married woman to others? Yes: whoever betroths does so with the Rabbis’ consent, and the Rabbis annulled his betrothal.
ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא, ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא? אין; כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה.
Ravina asked Rav Ashi: that works if he betrothed with money; if by intercourse? He answered: the Rabbis declared his intercourse to be non-marital. The authority to annul rests on the formula “according to the law of Moses and Israel.”
אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא; קדיש בביאה מאי איכא למימר? אמר ליה: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. הסמכות להפקיע נשענת על הנוסח ״כדת משה וישראל״.
A house fell, a snake bitנפל הבית, הכישו נחש
A baraita: “this is your get from today if I die from this illness,” and a house fell on him or a snake bit him, it is not a get. “If I do not recover from this illness,” and a house fell or a snake bit, it is a get. Why the difference?
תנו רבנן: ״זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה״, ונפל הבית עליו או הכישו נחש, אינו גט. ״אם לא אעמוד מחולי זה״, ונפל עליו בית או הכישו נחש, הרי זה גט. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
In the first he died not from the illness; in the second he never recovered. The two wordings define the condition differently: one by the cause of death, the other by the absence of recovery.
ברישא לא מת מן החולי; בסיפא לא עמד מחוליו. שתי הלשונות מגדירות את התנאי באופן שונה: האחת לפי סיבת המיתה, והאחרת לפי היעדר ההחלמה.
They sent from the Land of Israel: if a lion ate him, we have no get. The Gemara notes the tension, which becomes central in the next case about unusual accidents.
שלחו מתם: אכלו ארי, אין לנו. הגמרא מציינת את המתח, שנעשה מרכזי במקרה הבא על אונס שאינו מצוי.
Unusual accidentsאונס דלא שכיח
A man sold land and accepted responsibility for any accident that might occur; then a river was diverted over it. Ravina said: go compensate him, since you accepted all accidents. Rav Aḥa bar Taḥalifa said: this is an unusual accident. The case reached Rava, who said: it is an unusual accident.
ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה כל אונסא דמתיליד; לסוף אפיקו בה נהרא. אמר ליה רבינא: זיל שפי ליה. אמר ליה רב אחא בר תחליפא: אונסא דלא שכיח הוא. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא; אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא.
Ravina objected from the baraita: “if I do not recover,” and a house fell, it is a get, so even unusual accidents are included. Rava: say instead from the beginning, it is not a get. Rav Aḥa of Difti: because the beginning contradicts the end, we cannot refute? Rava: yes; it was not stated in the study hall and is corrupt; follow reason.
איתיביה רבינא לרבא: ״אם לא אעמוד מחולי זה״, ונפל עליו בית, הרי זה גט! אמר ליה רבא: ואימא מרישא: אינו גט. אמר ליה רב אחא מדפתי: ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה? אמר ליה: אין; כיון דקשיא רישא אסיפא, לא איתמר בי מדרשא, ומשבשתא היא; זיל בתר סברא.
Rav Papa and Rav Huna son of Rav Yehoshua bought sesame by the Nehar Malka and hired boatmen who accepted all accidents; the river was dammed. Rava said: white geese stripping people’s cloaks is an unusual accident. A general guarantee covers only what people normally foresee.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגידא דנהר מלכא, אגור מלחי לעבורינהו, קבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד; לסוף איסתכר נהר מלכא. אמר להו רבא: קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי? אונסא דלא שכיח הוא. ערבות כללית מכסה רק מה שבני אדם צופים בדרך כלל.
Seclusion during the pending getייחוד בשעה שהגט תלוי
The mishnah: she may not be alone with him except before witnesses, even a slave or maidservant, except her own maidservant, with whom she is familiar. What is she in those days? Rabbi Yehuda: like a married woman in all respects; Rabbi Yosei: divorced and not divorced.
מתני׳: לא תתייחד עמו אלא בפני עדים, אפילו על פי עבד, אפילו על פי שפחה, חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בה בשפחתה. מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה. רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת.
A baraita: if they saw her alone with him in the dark or sleeping under the foot of the bed, we do not suspect other acts; we suspect promiscuity but not betrothal; Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda: we suspect betrothal too. Rav Naḥman in Rabba bar Avuha’s name: if seen with intercourse, betrothal is suspected; if he gave money, it may be a harlot’s fee.
תנו רבנן: ראוה שנתייחדה עמו באפילה, או שישנה עמו תחת מרגלות המטה, אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר; וחוששין משום זנות, ואין חוששין משום קידושין; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ראוה שנבעלה, חוששין משום קידושין; נתן לה כספים, חוששין משום זנות, דאמרינן באתננה נתן לה.
Abaye objects that money is not mentioned, and explains: if seen with intercourse, the Rabbis suspect promiscuity, Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda also betrothal. Rava: then what is “also”? Rather, he suspects betrothal even if not seen with intercourse. For each reading the Gemara asks whose view is Rabbi Yoḥanan’s rule that if not seen, she needs no second get.
מתקיף לה אביי: מידי כספים קתני? אלא אמר אביי: ראוה שנבעלה, חוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין. מתקיף לה רבא: אם כן מאי ״אף״? אלא אמר רבא: אף לא ראוה שנבעלה חוששין משום קידושין. ובכל פירוש שואלת הגמרא כמאן אזלא דרבי יוחנן.
Divorced and not divorcedמגורשת ואינה מגורשת
Rabbi Yosei says “divorced and not divorced.” A baraita: provided he dies; when he dies it is a get. But there is no get after death! Rabbah: he said “from the time that I am still in the world,” so it takes effect retroactively to the last moment of his life.
רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת. תנא: ובלבד שימות. ולכי מיית הוי גיטא? והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה! אמר רבה: באומר ״מעת שאני בעולם״.
The status is truly suspended: whether she is divorced depends on whether he dies of that illness, which cannot be known until it happens. Meanwhile, the law must decide what she is.
המעמד תלוי באמת: אם היא מגורשת תלוי בשאלה אם ימות מאותו חולי, ודבר זה אינו ידוע עד שיקרה. בינתיים צריכה ההלכה להכריע מה היא.
A baraita: in the days between, her husband is entitled to her finds, her earnings, annulling her vows, and he inherits her. The full baraita and the analysis of Rabbi Yehuda’s and Rabbi Yosei’s views continue on daf 74.
תנו רבנן: ימים שבינתים, בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה. המשך הברייתא וניתוח שיטות רבי יהודה ורבי יוסי בדף ע״ד.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why do Rabbah and Rava keep the get valid even if the husband recovers?מדוע רבה ורבא משאירים את הגט בתוקפו אף אם הבעל הבריא?
- How can the Rabbis annul a marriage that is valid by Torah law?כיצד יכולים חכמים להפקיע נישואין שהם תקפים מן התורה?
- What makes an accident “unusual,” and why does a general guarantee not cover it?מה הופך אונס ל״אונס דלא שכיח״, ומדוע ערבות כללית אינה מכסה אותו?
- What is the wife’s status in the days between the conditional get and the husband’s death?מה מעמד האישה בימים שבין הגט המותנה למות הבעל?
The source sheetדף המקורות
וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּהָלַךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ – הוּא דְּבָעֵינַן אוּמְדָּנָא, אִידַּךְ – אוּמְדָּנָא נָמֵי לָא בָּעֵינַן.
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ, שְׁכִיב מְרַע שֶׁנִּיתַּק מֵחוֹלִי לְחוֹלִי – מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה? אִין, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: שְׁכִיב מְרַע שֶׁנִּיתַּק מֵחוֹלִי לְחוֹלִי – מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה.
רַבָּה וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַב הוּנָא, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ יֵשׁ גֵּט לְאַחַר מִיתָה.
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא הָוֵי גִּיטָּא, וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה שָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא?!
אִין, כֹּל דִּמְקַדֵּשׁ אַדַּעְתָּא דְּרַבָּנַן מְקַדֵּשׁ, וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִדּוּשִׁין מִינֵּיהּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תִּינַח דְּקַדֵּישׁ בְּכַסְפָּא, קַדֵּישׁ בְּבִיאָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֲמַר לֵיהּ: שַׁוְּיוּהּ רַבָּנַן לִבְעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״זֶה גִּיטִּיךְ מֵהַיּוֹם, אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה״, וְנָפַל הַבַּיִת עָלָיו אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ – אֵינוֹ גֵּט. ״אִם לֹא אֶעֱמוֹד מֵחוֹלִי זֶה״, וְנָפַל עָלָיו בַּיִת אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט.
מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
שְׁלַחוּ מִתָּם: אֲכָלוֹ אֲרִי – אֵין לָנוּ.
הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין אַרְעָא לְחַבְרֵיהּ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ כֹּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד. לְסוֹף אַפִּיקוּ בַּהּ נַהֲרָא.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁפִי לֵיהּ, דְּהָא קַבֵּילְתְּ עֲלָךְ כׇּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבִינָא: אוּנְסָא דְּלָא שְׁכִיחַ הוּא!
אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא, וּמְטָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לְהוּ: אוּנְסָא דְּלָא שְׁכִיחַ הוּא. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: ״אִם לֹא אֶעֱמוֹד מֵחוֹלִי זֶה״, וְנָפַל עָלָיו בַּיִת אוֹ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ – הֲרֵי זֶה גֵּט!
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְאֵימָא מֵרֵישָׁא – אֵינוֹ גֵּט!
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וּמִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא רֵישָׁא אַסֵּיפָא – לָא מוֹתְבִינַן תְּיוּבְתָּא מִינַּהּ?
אֲמַר לֵיהּ: אִין, כֵּיוָן דְּקַשְׁיָא רֵישָׁא אַסֵּיפָא – לָא אִיתְּמַר בֵּי מִדְרְשָׁא, וּמְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא; זִיל בָּתַר סְבָרָא.
רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ זְבֻן שׁוּמְשְׁמֵי אַגִּידָּא דִּנְהַר מַלְכָּא. אֲגוּר מַלָּחֵי לְעַבּוֹרִינְהוּ, קַבִּילוּ עֲלַיְיהוּ כֹּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד. לְסוֹף אִיסְתְּכַר נְהַר מַלְכָּא,
אֲמַרוּ לְהוּ: אֱגוּרוּ חַמָּרֵי אַפְקְעִינְהוּ נִיהֲלַן, דְּהָא קַבֵּילְתּוּ עֲלַיְיכוּ כֹּל אוּנְסָא דְּמִיתְיְלִיד!
אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: קָאקֵי חִיוָּרֵי מְשַׁלְּחִי גְּלִימֵי דְאִינָשֵׁי, אוּנְסָא דְּלָא שְׁכִיחַ הוּא.
מַתְנִי׳ לֹא תִּתְיַיחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים,
אֲפִילּוּ עַל פִּי עֶבֶד אֲפִילּוּ עַל פִּי שִׁפְחָה; חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ.
מָה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכׇל דְּבָרֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רָאוּהָ שֶׁנִּתְיַיחֲדָה עִמּוֹ בַּאֲפֵילָה, אוֹ שֶׁיָּשְׁנָה עִמּוֹ תַּחַת מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה – אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִתְעַסְּקוּ בְּדָבָר אַחֵר; וְחוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם זְנוּת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִדּוּשִׁין. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.
מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, הָכִי קָאָמַר: רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. נָתַן לָהּ כְּסָפִים – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם זְנוּת, דְּאָמְרִינַן: בְּאֶתְנַנָּהּ נָתַן לָהּ; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בְּזוֹ חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת – כְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי? כְּמַאן –
כְּדִבְרֵי הַכֹּל.
מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: מִידֵּי כְּסָפִים קָתָנֵי?!
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם זְנוּת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת – כְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי? כְּמַאן –
כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אִם כֵּן, מַאי ״אַף״?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם קִידּוּשִׁין.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַחֲלוֹקֶת – כְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה, אֲבָל לֹא רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט? כְּמַאן –
דְּלָא כְּחַד.
מָה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכׇל דְּבָרֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת:
תָּנָא: וּבִלְבַד שֶׁיָּמוּת. וּלְכִי מָיֵית הָוֵי גִּיטָּא?! וְהָא קַיְימָא לַן דְּאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה! אָמַר רַבָּה: בְּאוֹמֵר ״מֵעֵת שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם״.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָמִים שֶׁבֵּינָתַיִם – בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ; וְיוֹרְשָׁהּ,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
