← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 72גיטין דף 72 28 December 2030ב׳ טבת תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 72 — “If I Die”: A Get That Must Take Effect in Life״אם מתי״: גט שחייב לחול בחיים

Gittin 72 — from the resolution about who must instruct the scribe, through the mishnah of a get given “if I die” or “from today if I die,” to Rav Huna’s ḥalitza, Rabbi Yosei’s view that the date proves intent, and the dying man’s get compared to his giftגיטין ע״ב — מן ההכרעה מי צריך לומר לסופר, דרך משנת ״זה גיטיך אם מתי״ ו״מהיום אם מתי״, אל החליצה של רב הונא, שיטת רבי יוסי שזמנו של שטר מוכיח עליו, וגיטו של שכיב מרע כמתנתו

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Kes Avraham Adane Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבKes Avraham Adane Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How do the words “from today” change the effect of a get that a man gives his wife on condition that he dies?

כיצד המילה ״מהיום״ משנה את דינו של גט שאדם נותן לאשתו בתנאי שימות?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 72a or 72b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 72a–72b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״ב ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 72a–72b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Resolution: Rabbi Meir and Rabbi Yoseiההכרעה: רבי מאיר ורבי יוסי

If Rabbi Yosei conceded “tell them,” harm would result: agents told to have a scribe write and named witnesses sign might, out of embarrassment, have the scribe sign. So the conclusion stands: the beginning follows Rabbi Meir and the end Rabbi Yosei.

ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר אמרו, נפיק מינה חורבא: דזימנין דאמר להו לשנים ״אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו״, ומשום כיסופא דסופר מחתמי ליה. אלא מחוורתא: רישא רבי מאיר וסיפא רבי יוסי.

Rav Ashi says the whole is Rabbi Yosei, in the style of “not only”: not only if he did not say “give,” but even if he did; not only if not to three, but even to three; not only if he did not say “tell them,” but even if he did.

רב אשי אמר: כולה רבי יוסי היא, ולא מיבעיא קאמר: לא מבעיא היכא דלא אמר ״תנו״, אלא אפילו אמר ״תנו״ נמי לא; לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא, אלא אפילו אמר לבי תלתא נמי לא; לא מיבעיא היכא דלא אמר ״אמרו״, אלא אפילו אמר ״אמרו״ נמי לא.

A baraita supports Rav Ashi: until they hear his voice telling the scribe “write” and the witnesses “sign.” “Hear” excludes one who says Rabbi Yosei concedes “tell them”; “his voice” excludes Rav Kahana’s ruling on a deaf man who writes.

תניא כוותיה דרב אשי: עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ״ישמעו״, לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו; ״קולו״, לאפוקי מדרב כהנא אמר רב.

The mishnah of “if I die”משנת ״אם מתי״

The mishnah: “this is your get if I die,” “this is your get from this illness,” “this is your get after death,” he said nothing. “From today if I die,” “from now if I die,” it is a get. A get cannot take effect after death, since then she is a widow.

מתני׳: ״זה גיטיך אם מתי״, ״זה גיטיך מחולי זה״, ״זה גיטיך לאחר מיתה״, לא אמר כלום. ״מהיום אם מתי״, ״מעכשיו אם מתי״, הרי זה גט. גט אינו יכול לחול לאחר מיתה, שהרי אז היא אלמנה.

“From today and after death,” it is a get and not a get; if he dies, she does ḥalitza and not yibbum. The double formula leaves real doubt whether he meant a present divorce with a condition or one starting after death.

״מהיום ולאחר מיתה״, גט ואינו גט; ואם מת, חולצת ולא מתייבמת. הלשון הכפולה משאירה ספק אמיתי אם התכוון לגירושין מעכשיו בתנאי או לגירושין המתחילים לאחר מיתה.

“This is your get from today if I die from this illness,” and he got up, walked in the market, fell ill and died: we assess whether he died from the first illness; if so it is a get, if not, not. The condition is tied to that specific illness.

״זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה״, ועמד והלך בשוק, וחלה ומת, אומדין אותו: אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; ואם לאו, אינו גט. התנאי קשור לאותו חולי מסוים.

Two meanings of “if I die”שתי משמעויות ל״אם מתי״

The Gemara asks: the first clause implies “if I die” is like “after death,” while the second implies it is not. Abaye answers: “if I die” has two meanings: it can mean “as of now,” or “after death.”

גמ׳: אלמא ״אם מתי״ כלאחר מיתה דמי; והדר תני ״מהיום אם מתי״, אלמא ״אם מתי״ לאו כלאחר מיתה דמי. אמר אביי: ״אם מתי״ שתי לשונות משמע: משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה.

If he said “from today,” it is as if he said “from now”; if he did not say “from today,” it is as if he said “after death.” The added word decides which meaning applies.

אמר לה ״מהיום״, כמאן דאמר לה ״מעכשיו״ דמי; לא אמר לה ״מהיום״, כמאן דאמר לה ״לאחר מיתה״ דמי. המילה הנוספת מכריעה איזו משמעות חלה.

The analysis shows the Gemara’s attention to the precise sense of a condition: the same words can either suspend a present act or postpone it to an impossible time.

הניתוח מראה את תשומת לב הגמרא למשמעות המדויקת של תנאי: אותן מילים יכולות לתלות מעשה בהווה או לדחות אותו לזמן שבו אינו אפשרי.

Rav Huna: she does ḥalitzaרב הונא: חולצת

“This is your get if I die,” he said nothing; Rav Huna: and she does ḥalitza. But “he said nothing”! It means she is forbidden to others and to the levir. But the end, “she does ḥalitza,” implies in the beginning she may do yibbum; the mishnah follows the Rabbis.

״זה גיטך אם מתי״, לא אמר כלום. אמר רב הונא: וחולצת. והא לא אמר כלום קתני! לא אמר כלום, דאסירא לעלמא, וליבם נמי אסירא. והא מדסיפא חולצת, מכלל דרישא יבומי נמי מיבמה! מתניתין כרבנן.

Rav Huna holds like Rabbi Yosei, who says the date on the document proves its intent: the date indicates it took effect from then. But then she should not need ḥalitza either. Was Rav Huna unsure whether the halakha follows Rabbi Yosei?

ורב הונא דאמר כרבי יוסי, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. אי רבי יוסי, חליצה נמי לא תיבעי! וכי תימא מספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כרבי יוסי; ומי מספקא ליה?

Rabba bar Avuha was ill; Rav Huna and Rav Naḥman visited. Rav Huna asked Rav Naḥman to ask him whether the halakha follows Rabbi Yosei. Rav Naḥman said: I do not know Rabbi Yosei’s reason. Rav Huna: ask him the ruling, I will tell you the reason. He answered: Rav said the halakha follows Rabbi Yosei.

והא רבה בר אבוה חלש, עול לגביה רב הונא ורב נחמן. אמר ליה רב הונא לרב נחמן: בעי מיניה הלכה כרבי יוסי או אין הלכה. אמר ליה: טעמא דרבי יוסי לא ידענא. אמר ליה: את בעי מיניה הלכה, וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך. אמר ליה: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי. היינו טעמא: זמנו של שטר מוכיח עליו.

Rav Huna’s doubtהספק של רב הונא

Rather, Rav Huna was unsure whether Rabbi Yosei said it also of an oral statement. But a mishnah says “our Rabbis permitted her to marry,” and Shmuel identified them as the court that permitted oil, who held like Rabbi Yosei. So rather he doubted whether the halakha follows Rabbi Yosei orally.

אלא מספקא ליה: אי אמר רבי יוסי בעל פה, אי לא אמר. ומי מספקא ליה? והתנן: ״הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״, ומת בתוך שנים עשר חדש, אינו גט; ותני עלה: רבותינו התירוה להינשא; בי דינא דשרו מישחא, וסברי לה כרבי יוסי. אלא מספקא ליה אי הלכה כרבי יוסי בעל פה.

Rava ruled: “this is your get if I die” or “when I die” is a get; “after death” is not; which implies he follows Rabbi Yosei even orally. For Rava it was clear; for Rav Huna it was doubtful. Or Rava spoke of “from today,” explaining which phrases are like which.

ומי מספקא ליה? והאמר רבא: ״הרי זה גיטיך אם מתי״ ו״שאני מת״, הרי זה גט; ״כשאמות״ ו״לאחר מיתה״, אין זה גט. לרבא פשיטא ליה, לרב הונא מספקא ליה. ואיבעית אימא: לעולם דאמר לה מהיום, והני לישני איצטריכי ליה.

Some attach Rav Huna to the end: “after death,” he said nothing; Rav Huna: according to Rabbi Yosei she does ḥalitza. It teaches that Rabbi Yosei does not hold like Rebbi, who says “from today and after death” is a full get, nor Rebbi like Rabbi Yosei.

ואיכא דמתני לה אסיפא: ״זה גיטך לאחר מיתה״, לא אמר כלום; אמר רב הונא: ולדברי רבי יוסי חולצת. מהו דתימא רבי יוסי בהא כרבי סבירא ליה, דאמר גיטא מעליא הוי; קא משמע לן דלא רבי סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי.

A dying man’s get and giftגיטו ומתנתו של שכיב מרע

Rebbi says “from today and after death” is a get; Rabbi Yosei says a get delivered after the twelve months is valid. Each “this is a get” excludes the other’s view. Rav Huna then says: a dying man’s get is like his gift; just as his gift is void if he recovers, so is his get.

רבי מאי היא? מהיום ולאחר מיתה, גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט. רבי יוסי מאי היא? כתבוהו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, אינו גט; רבי יוסי אומר: כזה גט. אמר רב הונא: גיטו כמתנתו; מה מתנתו אם עמד חוזר, אף גיטו אם עמד חוזר.

And just as his get, though not specified, is valid since he said “write” without “give,” so his gift, since he said “give,” is valid without formal acquisition. The comparison runs in both directions.

ומה גיטו, אף על גב דלא פריש, כיון דאמר ״כתובו״, אף על גב דלא אמר ״תנו״; אף מתנתו, כיון דאמר ״תנו״, אף על גב דלא קנו מיניה. ההשוואה פועלת לשני הכיוונים.

The mishnah: he got up and walked in the market, fell ill and died; we assess. If his recovery voids the get, why assess? Mar son of Rav Yosef in Rava’s name: he passed from one illness to another; walking means on his staff. The discussion continues on daf 73.

תנן: ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדים אותו. ואי אמרת אם עמד חוזר, למה לי אומדנא? הרי עמד! אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: שניתק מחולי לחולי. והא עמד קתני? עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר. והא הלך בשוק קתני? הלך על משענתו. ההמשך בדף ע״ג.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How does Rav Ashi read the mishnah as entirely following Rabbi Yosei?כיצד רב אשי קורא את המשנה כולה כרבי יוסי?
  2. Why can a get not take effect after the husband’s death?מדוע גט אינו יכול לחול לאחר מות הבעל?
  3. What are the two meanings of “if I die,” and what decides between them?מהן שתי המשמעויות של ״אם מתי״, ומה מכריע ביניהן?
  4. Why did Rav Huna require ḥalitza even if the get might be valid?מדוע רב הונא הצריך חליצה אף שאפשר שהגט כשר?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 72aגיטין ע״ב א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּאָמַר: מִילֵּי לָא מִימַּסְרָן לְשָׁלִיחַ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאוֹמֵר ״אִמְרוּ״, נָפֵיק מִינַּהּ חוּרְבָּא – דְּזִימְנִין דְּאָמַר לְהוּ לִשְׁנַיִם ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיַחְתֹּמוּ״; וּמִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דְּסוֹפֵר – חָיְישִׁי וּמַחְתְּמִי לֵיהּ, וּבַעַל לָא אֲמַר הָכִי. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא, רֵישָׁא רַבִּי מֵאִיר וְסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי. רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוּלַּהּ רַבִּי יוֹסֵי הִיא, וְלָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְּלָא אֲמַר ״תְּנוּ״, אֶלָּא אֲפִילּוּ אֲמַר ״תְּנוּ״ – לָא. וְלָא מִיבַּעְיָא הֵיכָא דְּלָא אֲמַר לְבֵי תְלָתָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ אֲמַר לְבֵי תְּלָתָא – לָא. וְלָא מִיבַּעְיָא הֵיכָא דְּלָא אֲמַר ״אִמְרוּ״, אֶלָּא אֲפִילּוּ אֲמַר ״אִמְרוּ״ – נָמֵי לָא. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי: כָּתַב סוֹפֵר לִשְׁמָהּ וְחָתְמוּ עֵדִים לִשְׁמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר ״כְּתוֹב״ וְלָעֵדִים ״חֲתוֹמוּ״. ״יִשְׁמְעוּ״ – לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר, מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאוֹמֵר: ״אִמְרוּ״. ״קוֹלוֹ״ – לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב כָּהֲנָא אֲמַר רַב. מַתְנִי׳ ״זֶה גִּיטִּיךְ אִם מַתִּי״; ״זֶה גִּיטִּיךְ מֵחוֹלִי זֶה״; ״זֶה גִּיטִּיךְ לְאַחַר מִיתָה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. ״מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי״; ״מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי״ – הֲרֵי זֶה גֵּט. ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ – גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט; וְאִם מֵת – חוֹלֶצֶת, וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. ״זֶה גִּיטִּיךְ מֵהַיּוֹם, אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה״, וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק, וְחָלָה וָמֵת – אוֹמְדִין אוֹתוֹ, אִם מֵחֲמַת חוֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת – הֲרֵי זֶה גֵּט, וְאִם לָאו – אֵינוֹ גֵּט. גְּמָ׳ אַלְמָא ״אִם מַתִּי״ כִּ״לְאַחַר מִיתָה״ דָּמֵי, וַהֲדַר תָּנֵי: ״מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי״; ״מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי״ – אַלְמָא ״אִם מַתִּי״ לָאו כִּ״לְאַחַר מִיתָה״ דָּמֵי! אָמַר אַבָּיֵי: ״אִם מַתִּי״ – שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע; מַשְׁמַע כְּמֵעַכְשָׁיו, וּמַשְׁמַע כִּלְאַחַר מִיתָה; אָמַר לָהּ ״מֵהַיּוֹם״ – כְּמַאן דְּאָמַר לָהּ ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי, לֹא אָמַר לָהּ ״מֵהַיּוֹם״ – כְּמַאן דְּאָמַר לָהּ ״לְאַחַר מִיתָה״ דָּמֵי. ״זֶה גִּיטֵּךְ אִם מַתִּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם: אָמַר רַב הוּנָא: וְחוֹלֶצֶת. וְהָא ״לֹא אָמַר כְּלוּם״ קָתָנֵי! לֹא אָמַר כְּלוּם – דַּאֲסִירָא לְעָלְמָא; וּלְיָבָם נָמֵי אֲסִירָא. וְהָא מִדְּסֵיפָא חוֹלֶצֶת, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא יַבּוֹמֵי נָמֵי מִיַּבְּמָה! מַתְנִיתִין כְּרַבָּנַן; וְרַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו. אִי רַבִּי יוֹסֵי, חֲלִיצָה נָמֵי לָא תִּיבְעֵי! וְכִי תֵּימָא מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא אִי הִלְכְתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי; וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ?! וְהָא רַבָּה בַּר אֲבוּהּ חֲלַשׁ, עוּל לְגַבֵּיהּ רַב הוּנָא וְרַב נַחְמָן; אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַב נַחְמָן, בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, אוֹ אֵין הֲלָכָה? אֲמַר לֵיהּ: טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי לָא יָדַעְנָא, הֲלָכָה אֶיבְעֵי מִינֵּיהּ?! אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ בְּעִי מִינֵּיהּ הֲלָכָה, וְטַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנָא אָמֵינָא לָךְ. בְּעָא מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אֲמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – דְּקָסָבַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו! אֶלָּא מְסַפְּקָא לֵיהּ

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 72bגיטין ע״ב ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
אִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּעַל פֶּה, אִי לָא אָמַר. וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ?! וְהָתְנַן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט. וְתָנֵי עֲלַהּ: רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּהָ לְהִינָּשֵׁא. וְאָמְרִינַן: מַאן רַבּוֹתֵינוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בֵּי דִינָא דִּשְׁרוֹ מִישְׁחָא; וְסָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו. אֶלָּא מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּעַל פֶּה, אוֹ אֵין הֲלָכָה. וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ?! וְהָאָמַר רָבָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם מַתִּי״ וְ״שֶׁאֲנִי מֵת״ – הֲרֵי זֶה גֵּט. ״כְּשֶׁאָמוּת״ וּ״לְאַחַר מִיתָה״ – אֵין זֶה גֵּט. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר לַהּ ״מֵהַיּוֹם״, וְרַבָּנַן; צְרִיכָא לְמֵימַר?! וְהָתְנַן: ״מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי״ – הֲרֵי זֶה גֵּט! וְאֶלָּא לָאו דְּלָא אָמַר לַהּ ״מֵהַיּוֹם״, וְרַבִּי יוֹסֵי? שְׁמַע מִינַּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי! לְרָבָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ, לְרַב הוּנָא מְסַפְּקָא לֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דַּאֲמַר לַהּ ״מֵהַיּוֹם״ – וְרַבָּנַן, וְהָנֵי לִישָּׁנֵי אִיצְטְרִיכִי לֵיהּ: ״שֶׁאֲנִי מֵת״ – כְּ״אִם מַתִּי״ דָּמֵי; ״כְּשֶׁאָמוּת״ – כִּ״לְאַחַר מִיתָה״ דָּמֵי. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: ״זֶה גִּיטִּיךְ לְאַחַר מִיתָה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר רַב הוּנָא: וּלְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי, חוֹלֶצֶת. פְּשִׁיטָא, מִדְּסֵיפָא – לְרַבָּנַן חוֹלֶצֶת, רֵישָׁא נָמֵי – לְרַבִּי יוֹסֵי חוֹלֶצֶת! מַהוּ דְּתֵימָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּהָא כְּרַבִּי סְבִירָא לֵיהּ – דְּאָמַר: גִּיטָּא מְעַלְּיָא הָוֵי, וַחֲלִיצָה נָמֵי לָא תִּיבְעֵי; קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְלָא רַבִּי יוֹסֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי. רַבִּי לָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי – דְּקָתָנֵי: ״כָּזֶה – גֵּט״, לְמַעוֹטֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי; וְרַבִּי יוֹסֵי לָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי – דְּקָתָנֵי: ״כָּזֶה – גֵּט״, לְמַעוֹטֵי דְּרַבִּי. רַבִּי מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ – גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט, דִּבְרֵי חֲכָמִים; רַבִּי אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט. רַבִּי יוֹסֵי מַאי הִיא? דִּתְנַן: ״כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, אִם לֹא בָּאתִי מִיכָּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ״, כְּתָבוּהוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּנְתָנוּהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אֵינוֹ גֵּט; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט. ״זֶה גִּיטִּיךְ מֵהַיּוֹם, אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה״, וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק כּוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: גִּיטּוֹ כְּמַתְּנָתוֹ; מָה מַתְּנָתוֹ, אִם עָמַד – חוֹזֵר; אַף גִּיטּוֹ, אִם עָמַד – חוֹזֵר. וּמָה גִּיטּוֹ – אַף עַל גַּב דְּלָא פָּרֵישׁ, כֵּיוָן דְּאָמַר ״כְּתוֹבוּ״ – אַף עַל גַּב דְּלָא אָמַר ״תְּנוּ״; אַף מַתְּנָתוֹ, כֵּיוָן דְּאָמַר ״תְּנוּ״ – אַף עַל גַּב דְּלָא קְנוֹ מִינֵּיהּ. תְּנַן: ״זֶה גִּיטִּיךְ מֵהַיּוֹם, אִם מַתִּי מֵחוֹלִי זֶה״, וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק, וְחָלָה וָמֵת; אוֹמְדִים אוֹתוֹ – אִם מֵחֲמַת חוֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, הֲרֵי זֶה גֵּט; אִם לָאו, אֵינוֹ גֵּט. וְאִי אָמְרַתְּ ״אִם עָמַד – חוֹזֵר״, לְמָה לִי אוּמְדָּנָא? הֲרֵי עָמַד! אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: שֶׁנִּיתַּק מֵחוֹלִי לְחוֹלִי. וְהָא ״עָמַד״ קָתָנֵי! עָמַד מֵחוֹלִי זֶה, וְנָפַל לְחוֹלִי אַחֵר. וְהָא ״הָלַךְ בַּשּׁוּק״ קָתָנֵי! הָלַךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ;

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.