Why might a written message from someone unable to speak establish his wishes about a get even though written testimony is generally excluded in court?
מדוע ייתכן שדבריו של מי שאינו יכול לדבר יועילו בכתב לבירור רצונו בגט, אף שבדרך כלל אין מקבלים עדות בכתב בבית דין?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 71a or 71b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 70a and the next one is on Gittin 85a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 71a–71b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ע״א ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ע׳ ע״א, והבאה היא על גיטין פ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 71a–71b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Writing for a deaf manכתיבה לחרש
The test of the mute is with produce whose season is known. Rav Kahana said in Rav’s name: a deaf man who can communicate by writing, one writes and gives a get to his wife. Rav Yosef: what does this add? The mishnah already says a man who became mute is tested and may divorce.
אלא בפירי. אמר רב כהנא אמר רב: חרש שיכול לדבר מתוך הכתב, כותבין ונותנין גט לאשתו. אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן? תנינא: נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו, בודקין אותו שלשה פעמים.
Rabbi Zeira answered: you speak of a mute, who is different. A baraita: one who speaks but does not hear is deaf; one who hears but does not speak is mute; both are like the competent in all matters. The deaf-mute of the mishnah is one who neither hears nor speaks.
אמר ליה רבי זירא: אלם קאמרת? שאני אלם; דתניא: מדבר ואינו שומע, זהו חרש; שומע ואינו מדבר, זהו אלם; וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם.
The source for the terms: “I am like a deaf man, I do not hear, and like a mute who does not open his mouth”; or as people say, “his speech was taken.” Rav’s ruling extends competence to one who neither hears nor speaks but can write.
וממאי? דכתיב ״ואני כחרש לא אשמע, וכאלם לא יפתח פיו״; ואי בעית אימא, כדאמרי אינשי: אישתקיל מילוליה. פסק רב מרחיב את הכשירות למי שאינו שומע ואינו מדבר אך יכול לכתוב.
Writing and testimonyכתיבה ועדות
Rabbi Zeira asked: “if he does not tell” excludes a mute who cannot tell; why, if he can tell in writing? Abaye answered: testimony is different, since the Torah says “from their mouth,” not from their writing.
אמר רבי זירא: אי קשיא לי, הא קשיא לי: ״אם לא יגיד״, פרט לאלם שאינו יכול להגיד; אמאי? הא יכול להגיד מתוך הכתב! אמר ליה אביי: עדות קאמרת? שאני עדות, דרחמנא אמר ״מפיהם״ ולא מפי כתבם.
A baraita: just as he is tested for a get, so for transactions, gifts, testimonies and inheritances. Rav Sheshet: testimony that a woman’s husband died, where the Rabbis were lenient. Rabbi Abbahu: inheritance means identifying his firstborn son.
מיתיבי: כשם שבודקין אותו לגיטין, כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות ולירושות. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב ששת: בעדות אשה, דאקילו בה רבנן. והא קתני ירושות? אמר רבי אבהו: ירושת בנו הבכור.
“Transactions and gifts”: for others, or for himself? For himself. Each clause is read narrowly, to fit the rule that writing does not replace testimony from the mouth.
קתני מיהת למשאות ולמתנות; מאי לאו לעלמא? לא, לדידיה. כל סעיף נקרא בצמצום, כדי להתאים לכלל שכתב אינו בא במקום עדות מפה.
Rabban Shimon ben Gamliel’s distinctionהבחנת רבן שמעון בן גמליאל
An objection: with a deaf man one follows his gestures, movements and writing only for movables, not for divorce. It is a Tannaitic dispute: Rabban Shimon ben Gamliel says this refers to one deaf from birth, but a competent man who became deaf writes, and they sign.
מיתיבי: חרש, לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין, אבל לא לגיטין. תנאי היא, דתניא: אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בחרש מעיקרו; אבל פיקח ונתחרש, הוא כותב והן חותמין.
And one deaf from birth may not? Just as he married her by gesture, he divorces her by gesture. If his wife, indeed; the case is his yevama, who fell to him from a competent brother. Or perhaps from a deaf brother, with a decree because of a competent brother.
וחרש מעיקרו לא? כשם שכונסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה! אי באשתו, הכי נמי; הכא במאי עסקינן? ביבמתו, דנפלה ליה מאחיו פיקח. ואיבעית אימא: דנפלה ליה מאחיו חרש, וגזירה אחיו חרש אטו אחיו פיקח.
If so, decree for his wife too! A yevama may be confused with a yevama, but a wife is not confused with a yevama. But do we decree deaf because of competent? The mishnah of deaf brothers married to sisters exempts them from ḥalitza and yibbum, showing no such decree. The first answer stands.
אי הכי, אשתו נמי! יבמתו ביבמתו מיחלפא, אשתו ביבמתו לא מיחלפא. ומי גזרינן חרש אטו פיקח? והתנן: שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות... הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום. אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.
The colleagues disagreeחלוקין עליו חביריו
Rabbi Yoḥanan: Rabban Shimon ben Gamliel’s colleagues disagree with him. Abaye: we learned it too: if he became deaf or insane, he may never divorce; “never” means even if he can write.
אמר רבי יוחנן: חלוקין עליו חביריו על רבן שמעון בן גמליאל. אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: נתחרש הוא או נשתטה, לא יוציא עולמית. מאי עולמית? לאו אף על גב דיכול לדבר מתוך הכתב?
Rav Papa: had Rabbi Yoḥanan not taught us, I would say Rabban Shimon ben Gamliel came to explain the first Tanna, and “never” means even if we see he is sharp. Or “never” is needed for Rabbi Yitzḥak’s view.
אמר רב פפא: אי לאו דאשמועינן רבי יוחנן, הוה אמינא רבן שמעון בן גמליאל לפרושי טעמא דתנא קמא הוא דאתא; ומאי עולמית? אף על גב דחזינא ליה דחריף. אי נמי לכדרבי יצחק.
Rabbi Yitzḥak: by Torah law an insane wife may be divorced, like a competent wife divorced against her will. Why did they say she is not divorced? So that people will not treat her as ownerless. The Rabbis protect the vulnerable woman by keeping her within her marriage.
דאמר רבי יצחק: דבר תורה שוטה מתגרשת, מידי דהוה אפיקחת בעל כרחה. ומה טעם אמרו אינה מתגרשת? שלא ינהגו בה מנהג הפקר. חכמים מגינים על האישה הפגיעה בכך שהם משאירים אותה בתוך נישואיה.
The husband must instructהבעל צריך לומר
The mishnah: they said to him “shall we write a get for your wife?” and he said “write”; they told a scribe, who wrote, and witnesses, who signed; even though they gave it to him and he gave it to her, the get is void, until he himself tells the scribe “write” and the witnesses “sign.”
מתני׳: אמרו לו ״נכתוב גט לאשתך?״, ואמר להן ״כתובו״; אמרו לסופר וכתב, ולעדים וחתמו; אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו, וחזר ונתנו לה, הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר ״כתוב״ ולעדים ״חתומו״.
The reason is that he did not say “give”; had he said “give,” they would give, following Rabbi Meir, who says words can be passed to an agent. But the end, “until he tells the scribe,” follows Rabbi Yosei. Is the beginning Rabbi Meir and the end Rabbi Yosei? Yes.
גמ׳: טעמא דלא אמר ״תנו״, הא אמר ״תנו״ נותנין; מני? רבי מאיר, דאמר מילי מימסרן לשליח. אימא סיפא: עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו; אתאן לרבי יוסי. רישא רבי מאיר וסיפא רבי יוסי? אין.
The requirement ensures that the act of divorce comes directly from the husband’s will. The intermediaries cannot fill in what he did not command.
הדרישה מבטיחה שמעשה הגירושין יבוא ישירות מרצון הבעל. המתווכים אינם יכולים להשלים את מה שלא ציווה.
Searching for one authorחיפוש אחר מחבר אחד
Abaye says the whole is Rabbi Meir, speaking where he did not say “give.” Then it should say “until he says give.” Rather, where he did not speak to three. Then it should say “until he speaks to three.”
אביי אמר: כולה רבי מאיר היא, והכא במאי עסקינן? דלא אמר ״תנו״. אי הכי, ״עד שיאמר תנו״ מיבעי ליה! אלא דלא אמר לבי תלתא. אי הכי, ״עד שיאמר לשלשה״ מיבעי ליה!
Rather, the whole is Rabbi Yosei, speaking where he did not say “tell them.” Then it should say “until he says tell them.” Moreover, does Rabbi Yosei concede “tell them”? A mishnah validates a get written by a scribe and one witness.
אלא כולה רבי יוסי היא, והכא במאי עסקינן? דלא אמר ״אמרו״. אי הכי, ״עד שיאמר אמרו״ מיבעי ליה! ועוד, מי מודה רבי יוסי באומר אמרו? והתנן: כתב סופר ועד, כשר.
Rabbi Yirmiya said that mishnah means the scribe signed, and Rav Ḥisda attributed it to Rabbi Yosei. The attempt to assign the mishnah to a single Tanna continues on daf 72.
ואמר רבי ירמיה: חתם סופר שנינו; ואמר רב חסדא: מתניתין מני? רבי יוסי היא. הניסיון לייחס את המשנה לתנא אחד נמשך בדף ע״ב.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the difference between a deaf man, a mute and a deaf-mute?מה ההבדל בין חרש, אלם וחרש־אלם?
- Why can writing not replace testimony given by mouth?מדוע כתב אינו יכול לבוא במקום עדות מפה?
- Why does Rabban Shimon ben Gamliel distinguish one deaf from birth from one who became deaf?מדוע רבן שמעון בן גמליאל מבחין בין חרש מעיקרו לפיקח ונתחרש?
- Why must the husband himself tell the scribe to write and the witnesses to sign?מדוע הבעל עצמו חייב לומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום?
The source sheetדף המקורות
אֶלָּא בְּפֵירֵי.
אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב: חֵרֵשׁ שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַכְּתָב, כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: נִשְׁתַּתֵּק, וְאָמְרוּ לוֹ: ״נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?״ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו – ״לָאו״, וְעַל הֵן – ״הֵן״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא: אִלֵּם קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי אִלֵּם – דְּתַנְיָא: מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ – זֶהוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר – זֶהוּ אִלֵּם, וְזֶה וָזֶה הֲרֵי הֵן כְּפִקְחִין לְכׇל דִּבְרֵיהֶם.
וּמִמַּאי דִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זֶהוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר זֶהוּ אִלֵּם? דִּכְתִיב: ״וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִישְׁתְּקִיל מִילּוּלֵיהּ.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: אִי קַשְׁיָא לִי – הָא קַשְׁיָא לִי, דְּתַנְיָא: ״אִם לֹא יַגִּיד״ – פְּרָט לְאִלֵּם, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיד. אַמַּאי? הָא יָכוֹל לְהַגִּיד מִתּוֹךְ הַכְּתָב!
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עֵדוּת קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי עֵדוּת, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״מִפִּיהֶם״ – וְלֹא מִפִּי כְתָבָם.
מֵיתִיבִי: כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתוֹ לְגִיטִּין, כָּךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ לְמַשָּׂאוֹת, וּלְמַתָּנוֹת, וּלְעֵדִיּוֹת, וְלִירוּשּׁוֹת. קָתָנֵי מִיהַת – ״עֵדִיּוֹת״!
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בְּעֵדוּת אִשָּׁה, דַּאֲקִילּוּ בַּהּ רַבָּנַן.
וְהָא קָתָנֵי: ״יְרוּשּׁוֹת״! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: יְרוּשַּׁת בְּנוֹ הַבְּכוֹר.
קָתָנֵי מִיהַת – ״לְמַשָּׂאוֹת וּלְמַתָּנוֹת״, מַאי, לָאו לְעָלְמָא? לָא, לְדִידֵיהּ.
מֵיתִיבִי: חֵרֵשׁ, לֹא הָלְכוּ בּוֹ אַחַר רְמִיזוֹתָיו וְאַחַר קְפִיצוֹתָיו וְאַחַר כְּתַב יָדוֹ, אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין; אֲבָל לֹא לְגִיטִּין.
תַּנָּאֵי הִיא – דְּתַנְיָא, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּחֵרֵשׁ מֵעִיקָּרוֹ, אֲבָל פִּיקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ – הוּא כּוֹתֵב וְהֵן חוֹתְמִין.
וְחֵרֵשׁ מֵעִיקָּרוֹ – לֹא?! כְּשֵׁם שֶׁכּוֹנְסָהּ בִּרְמִיזָה, כָּךְ מוֹצִיאָהּ בִּרְמִיזָה!
אִי בְּאִשְׁתּוֹ, הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּיבִמְתּוֹ.
יְבִמְתּוֹ מִמַּאן? אִילֵימָא דִּנְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו חֵרֵשׁ – כְּשֵׁם שֶׁכְּנִיסָתָהּ בִּרְמִיזָה, כָּךְ יְצִיאָתָהּ בִּרְמִיזָה! אֶלָּא דִּנְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו פִּיקֵּחַ.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דִּנְפַלָה לֵיהּ מֵאָחִיו חֵרֵשׁ, וּגְזֵירָה אָחִיו חֵרֵשׁ אַטּוּ אָחִיו פִּיקֵּחַ.
אִי הָכִי, אִשְׁתּוֹ נָמֵי! יְבִמְתּוֹ בִּיבִמְתּוֹ מִיחַלְּפָא, אִשְׁתּוֹ בִּיבִמְתּוֹ לָא מִיחַלְּפָא.
וּמִי גָּזְרִינַן חֵרֵשׁ אַטּוּ פִּיקֵּחַ?!William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְהָתְנַן: שְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין – נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּיקְּחוֹת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּיקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת; וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת – נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִין פִּיקְּחִין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין אֶחָד פִּיקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.
וְאִם הָיוּ נׇכְרִיּוֹת, יִכָּנְסוּ; וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיאָן – יוֹצִיאוּ.
אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵירָיו עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: נִישַּׁטֵּת, לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה – לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית. מַאי ״עוֹלָמִית״? לָאו – אַף עַל גַּב דְּיָכוֹל לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַכְּתָב?
אָמַר רַב פָּפָּא: אִי לָאו דְּאַשְׁמְעִינַן רַבִּי יוֹחָנָן, הֲוָה אָמֵינָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְפָרוֹשֵׁי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא הוּא דַּאֲתָא; וּמַאי ״עוֹלָמִית״? אַף עַל גַּב דַּחֲזֵינָא לֵיהּ דְּחָרִיף.
אִי נָמֵי, לְכִדְרַבִּי יִצְחָק – דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: דְּבַר תּוֹרָה, שׁוֹטָה מִתְגָּרֶשֶׁת – מִידֵּי דְּהָוֵה אַפִּיקַּחַת בְּעַל כׇּרְחָהּ.
וּמָה טַעַם אָמְרוּ אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת – שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג הֶפְקֵר.
מַתְנִי׳ אָמְרוּ לוֹ: ״נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתֶּךָ?״ וְאָמַר לָהֶן: ״כְּתוֹבוּ״; אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב, וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ; אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ, וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר ״כְּתוֹב״ וְלָעֵדִים ״חֲתוֹמוּ״.
גְּמָ׳ טַעְמָא דְּלֹא אָמַר ״תְּנוּ״, הָא אָמַר ״תְּנוּ״ – נוֹתְנִין, מַנִּי? רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: מִילֵּי מִימַּסְרָן לְשָׁלִיחַ.
אֵימָא סֵיפָא: ״עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר כְּתוֹב וְלָעֵדִים חֲתוֹמוּ״ – אֲתָאן לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: מִילֵּי לָא מִימַּסְרָן לְשָׁלִיחַ.
רֵישָׁא רַבִּי מֵאִיר וְסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי?! אִין, רֵישָׁא רַבִּי מֵאִיר וְסֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי.
אַבָּיֵי אָמַר: כּוּלָּהּ רַבִּי מֵאִיר הִיא, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּלָא אֲמַר ״תְּנוּ״. אִי הָכִי, ״עַד שֶׁיֹּאמַר תְּנוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּלָא אֲמַר לְבֵי תְלָתָא. אִי הָכִי, ״עַד שֶׁיֹּאמַר לִשְׁלֹשָׁה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
אֶלָּא כּוּלַּהּ רַבִּי יוֹסֵי הִיא, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּלָא אֲמַר ״אִמְרוּ״.
אִי הָכִי, ״עַד שֶׁיֹּאמַר אִמְרוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
וְעוֹד, מִי מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאוֹמֵר: ״אִמְרוּ״?! וְהָתְנַן: ״כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר״; וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: ״חָתַם סוֹפֵר״ שָׁנִינוּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: מַתְנִיתִין מַנִּי –William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
