If a man authorized a get while lucid and then lost his mental faculties, why do Reish Lakish and Rabbi Yochanan disagree about whether the agents must wait for him to recover?
אם אדם ציווה לכתוב גט כשהיה בדעתו ואחר כך אחזו קורדייקוס, מדוע נחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן אם השליחים צריכים להמתין עד שיבריא?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada reads the eight things that are harmful in excess and good in small measure as a hidden teaching. The first three, travel, wealth and marital relations, have the initials דעת, hinting at “he who increases knowledge increases pain,” since in excess they bring harm. Four others, sleep, work, hot water and bloodletting, have the initials שמחה, hinting at “and of joy, what does it achieve,” a word of small measure: they are good only in moderation. On wealth he adds to Rashi that excess not only keeps a person from Torah and raises his heart, but brings worries of its own. Ben Yehoyada on Gittin 70a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
הבן יהוידע קורא את שמונת הדברים ש״רובן קשה ומיעוטן יפה״ כתורה נסתרת. שלושת הראשונים, דרך, עושר ותשמיש, ראשי תיבותיהם ״דעת״, לרמוז ״יוסיף דעת יוסיף מכאוב״, שרובם קשה. ארבעה אחרים, שינה, מלאכה, חמין והקזה, ראשי תיבותיהם ״שמחה״, לרמוז ״ולשמחה מה זו עושה״, לשון מיעוט: הם טובים רק במידה. בעושר הוא מוסיף על רש״י שריבויו לא רק מבטל מתלמוד תורה ומגביה את הלב, אלא גם מביא דאגות משלו. Ben Yehoyada on Gittin 70a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Last remediesהרפואות האחרונות
For a skin eruption: seven Arzanian wheat grains roasted on a new hoe, their oil rubbed on. Rav Shimi bar Ashi did so for a gentile with another ailment, and he was healed. Shmuel: one struck by a Persian lance will not live; meanwhile feed him fat meat and strong wine, so he may live a little and instruct his household.
לחזזיתא: ליתי שב חיטי ארזנייתא וניקלינהו אמרא חדתא, ונפיק משחא מינייהו ונישוף. רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא גוי לדבר אחר, ואיתסי. אמר שמואל: האי מאן דמחו ליה באלונכי דפרסאי, מיחייא לא חיי; אדהכי והכי ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי וחמרא חייא, אפשר דחיי פורתא ומפקיד אביתיה.
Rav Idi bar Avin: one who swallowed a wasp will not live; give him a quarter-log of strong vinegar so he may live a little and instruct his household. The purpose of the remedy is to give the dying time to settle their affairs.
אמר רב אידי בר אבין: האי מאן דבלע זיבורא, מיחייא לא חיי; אדהכי והכי נשקיה רביעתא דחלא שמזג, אפשר דחיי פורתא ומפקיד לביתיה. מטרת הרפואה היא לתת לגוסס זמן להסדיר את ענייניו.
Rabbi Yehoshua ben Levi: one who ate beef with turnips and slept in the moonlight on the fourteenth or fifteenth of Tammuz gets aḥilu, a fire in the bones; so too one who overfills his stomach, even with dates. Abaye’s foster-mother gave the remedy: lentils and old wine after eating, then wrapping him to sleep until he wakes by himself.
אמר רבי יהושע בן לוי: אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי ארבעה עשר או חמשה עשר בתקופת תמוז, אחזתו אחילו. תנא: והממלא כריסו מכל דבר; אמר רב פפא: אפילו מתמרי. מאי אחילו? אש של עצמות. מאי אסותיה? אמר אביי: אמרה לי אם: בונא דשתיתא דטלפחי ובונא דחמרא עתיקא, וניכרוך בסדיניה וניגניה, וליכא דנוקמיה עד דקאי מנפשיה.
Elijah’s adviceעצת אליהו
Elijah told Rabbi Natan: eat a third, drink a third, leave a third; when you become angry, you will have room. The measure of the stomach is also a measure of temper.
אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש, ושתה שליש, והנח שליש; לכשתכעוס, תעמוד על מילואך. מידת הקיבה היא גם מידת המזג.
Rabbi Ḥiya taught: whoever wants to avoid bowel ailments should dip his bread, summer and winter; withdraw your hand from the meal you enjoy most; and do not delay when you need to relieve yourself.
תני רבי חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים, יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף; סעודתך שהנאתך ממנה, משוך ידך הימנה; ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.
Mar Ukva: one who drinks white tila wine is seized by paralysis. Rav Ḥisda: of sixty kinds of wine, the best is red and fragrant, the worst white tila. Rav Yehuda: one who sits by a fire on Nisan mornings, anoints with oil and then sits in the sun is seized by paralysis.
אמר מר עוקבא: האי מאן דשתי טיליא חיורא, אחזתו ויתק. אמר רב חסדא: שיתין מיני חמרא הוו; מעליא דכולהו סומקא ריחתנא, גריעא דכולהו טיליא חיורא. אמר רב יהודה: האי מאן דיתיב בצפרני ניסן גבי נורא ושייף משחא, ונפיק ויתיב בשמשא, אחזתו ויתק.
What weakens a personמה מחליש את האדם
The Gemara records advice on marital life and health, then lists: three things weaken a person’s strength: fear, travel and sin. Fear, “my heart flutters, my strength leaves me”; travel, “He weakened my strength on the way”; sin, “my strength fails because of my iniquity.”
הגמרא מביאה עצות על חיי אישות ובריאות, ואחר כך מונה: שלשה דברים מכחישים כחו של אדם: פחד, דרך ועון. פחד, ״לבי סחרחר עזבני כחי״; דרך, ״ענה בדרך כחי״; עון, ״כשל בעוני כחי״.
Five are closer to death than to life: one who eats, drinks, lets blood, sleeps or has relations and immediately stands up. Six cause immediate death, says Rabbi Yoḥanan, if done in sequence: travel and exhaustion, bloodletting, the bathhouse, drunkenness, sleeping on the ground, and relations.
חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד. ששה העושה אותן מיד מת: הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם, ונכנס לבית המרחץ, ושתה ונשתכר, וישן על גבי קרקע, ושימש מטתו. אמר רבי יוחנן: והוא שעשאן כסידרן.
Abaye: in sequence he dies, out of sequence he is weakened. A maidservant did three of them to her servant and he died; he was weak to begin with. The lists stress that harm comes from accumulation, not from a single act.
אמר אביי: כסידרן מת, שלא כסידרן חליש. והא מעורת עבדה ליה לעבדה תלת מינייהו ומית? ההוא כחוש הוה. הרשימות מדגישות שהנזק בא מן ההצטברות, לא ממעשה בודד.
Most is harmful, a little is goodרובן קשה ומיעוטן יפה
Eight things are harmful in large measure and good in small: travel, marital relations, wealth, work, wine, sleep, hot water and bloodletting. The principle is balance: nothing beneficial is beneficial without limit.
שמונה, רובן קשה ומיעוטן יפה: דרך, ודרך ארץ, עושר, ומלאכה, יין, ושינה, חמין, והקזת דם. העיקרון הוא איזון: שום דבר מועיל אינו מועיל בלי גבול.
Eight things diminish vitality, among them salt, hunger, skin disease, weeping, sleeping on the ground, certain foods, hops out of season, and bloodletting below. A baraita adds that bloodletting above is doubly good.
שמונה ממעטים את הזרע: המלח, והרעב, והנתק, בכייה, ושינה על גבי קרקע, וגדגדניות, וכשות שלא בזמנה, והקזת דם למטה כפלים. תנא: כשם שקשה למטה כפלים, כך יפה למעלה כפלים.
Rav Papa defines “below” and “above” by the body, and the season of hops: its time is Tammuz, out of season is Tevet, while Nisan and Tishrei days neither help nor harm. Knowledge of timing is part of the medical wisdom.
אמר רב פפא: למטה, למטה מן הביצים; למעלה, למעלה מן הביצים. וכשות שלא בזמנה: תנא: כשם שקשה שלא בזמנה, כך יפה בזמנה. אמר רב פפא: זמנה תמוז, שלא בזמנה טבת; יומי ניסן ויומי תשרי לא מעלו ולא קשו.
Writing during kordiakosכתיבה בשעת קורדייקוס
He said “write a get” and was then seized and said “do not write.” Resh Lakish: they write and give at once. Rabbi Yoḥanan: they write only when he recovers. Resh Lakish relies on “his later words are nothing”; Rabbi Yoḥanan reads it: when he recovers, they need not consult him again.
אמר ״כתבו גט לאשתי״ ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר ״אל תכתבו״, אין דבריו האחרונים כלום. אמר ריש לקיש: כותבין ונותנין גט לאלתר. ורבי יוחנן אמר: אין כותבין אלא לכשישתפה. ורבי יוחנן אמר לך: לכי מתציל לא צריך למיהדר אימלוכי ביה.
Resh Lakish compares him to a sleeper, Rabbi Yoḥanan to a lunatic. A sleeper lacks no act; this one needs treatment. A lunatic’s cure is not in our hands; this one’s is: red meat on coals and diluted wine.
במאי קמיפלגי? ריש לקיש מדמי ליה לישן, ורבי יוחנן מדמי ליה לשוטה. ישן לא מחוסר מעשה, האי מחוסר מעשה. שוטה לא סמיה בידן, האי סמיה בידן: בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא.
But Shmuel said one whose throat was mostly cut, or who was seen crucified, who signals “write a get,” they write and give! There his mind is clear and only his body is failing; here his mind is confused. Shmuel’s other rulings on the slaughtered man are reconciled: he is alive but will die.
ומי אמר הכי? והאמר רב יהודה אמר שמואל: שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר ״כתבו גט לאשתי״, הרי אלו יכתבו ויתנו; ותניא: ראוהו מגויד או צלוב. הכי השתא? התם דעתא צילותא היא וכחישותא הוא דאתחילה ביה; הכא דעתא שגישתא היא. ושחט בו שנים וברח, מעידין עליו: חי הוא וסופו למות.
Testing the mute manבדיקת מי שנשתתק
Why is one whose throat was cut not exiled for killing? Rabbi Hoshaya: perhaps the wind confused him, or he hastened his own death. The difference: slaughtered in a marble house and he thrashed, or in a field and he did not.
אלא מעתה יהא גולה על ידו? הא איתמר עלה: אמר רבי הושעיא: חיישינן שמא הרוח בלבלתו, אי נמי הוא קירב את מיתתו. מאי בינייהו? דשחטיה בביתא דשישא ופירכס, אי נמי דשחטיה בברא ולא פירכס.
For the mute man tested three times: perhaps he is caught in a habit of nodding “no” or “yes.” Rav Naḥman: we ask him alternately. Perhaps he has an alternating habit? We vary it: one no and two yes, two no and one yes.
נשתתק ואמרו לו ״נכתוב גט לאשתך?״ וליחוש דלמא שיחיא דלאו לאו נקטיה, אי נמי שיחיא דהן הן נקטיה? אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: דאמרינן ליה בסירוגין. וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין נקטיה? דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן, ותרין לאו וחד הן.
The school of Rabbi Yishmael: we ask him about summer things in the rainy season and rainy-season things in summer. Which things? Cloaks and sheets? Perhaps cold or heat took hold of him; the continuation is on daf 71.
דבי רבי ישמעאל תנא: אומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים, ושל ימות הגשמים בימות החמה. מאי ניהו? אילימא גלופקרי וסדיני, ליחוש דלמא קורא אחדיה אי נמי חמה אחדיה? ההמשך בדף ע״א.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does Elijah’s advice to Rabbi Natan teach about the link between body and temper?מה מלמדת עצת אליהו לרבי נתן על הקשר בין הגוף למזג?
- Why are the eight things “harmful in excess, good in small measure”?מדוע שמונת הדברים ״רובן קשה ומיעוטן יפה״?
- How do Resh Lakish and Rabbi Yoḥanan each understand a man seized by kordiakos?כיצד ריש לקיש ורבי יוחנן מבינים כל אחד אדם אחוז קורדייקוס?
- Why is the mute man tested in irregular patterns?מדוע בודקים את מי שנשתתק בסדר לא קבוע?
The source sheetדף המקורות
עִנְבֵי תַאֲלָא בְּמַיִם.
לַחֲזָזִיתָא – לַיְתֵי שַׁב חִיטֵּי אַרְזַנְיָיתָא, וְנִיקְלִינְהוּ אַמָּרָא חַדְתָּא, וְנָפֵיק מִשְׁחָא מִינַּיְיהוּ, וְנֵישׁוּף. רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי עֲבַד לֵיהּ לְהָהוּא גּוֹי לְדָבָר אַחֵר, וְאִיתַּסִּי.
אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דִּמְחוֹ לֵיהּ בַּאֲלוֹנְכֵּי דְפָרְסָאֵי, מִיחְיָיא לָא חָיֵי; אַדְּהָכִי וְהָכִי, נִיסְפּוֹ לֵיהּ בִּשְׂרָא שַׁמִּינָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא חַיָּיא, אֶפְשָׁר דְּחָיֵי פּוּרְתָּא וּמְפַקֵּיד אַבֵּיתֵיהּ.
אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הַאי מַאן דִּבְלַע זִיבּוּרָא – מִיחְיָיא לָא חָיֵי, אַדְּהָכִי וְהָכִי נַשְׁקְיֵהּ רְבִיעֵתָא דְּחַלָּא שַׁמְגָּז, אֶפְשָׁר דְּחָיֵי פּוּרְתָּא וּמְפַקֵּיד לְבֵיתֵיהּ.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָכַל בְּשַׂר שׁוֹר בְּלֶפֶת, וְלָן בַּלְּבָנָה בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּתְקוּפַת תַּמּוּז – אֹחַזְתּוֹ אֲחִילוּ.
תָּנָא: וְהַמְמַלֵּא כְּרֵיסוֹ מִכׇּל דָּבָר, אֹחַזְתּוֹ אֲחִילוּ. אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ מִתַּמְרֵי. פְּשִׁיטָא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר מָר: תַּמְרֵי – מַשְׂבְּעָן, וּמְשַׁחֲנָן, וּמְשַׁלְשְׁלָן, וּמְאַשְּׁרָן וְלָא מְפַנְּקָן; אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
מַאי אֲחִילוּ? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵשׁ שֶׁל עֲצָמוֹת. מַאי ״אֵשׁ שֶׁל עֲצָמוֹת״? אָמַר אַבָּיֵי: אֵשׁ גַּרְמֵי.
מַאי אָסוּתֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינֵי – תְּלָתָא, וְשִׁבְעָא, וּתְרֵיסַר; וְהַאי – עַד דְּמִתַּסֵּי.
כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינֵי – אַלִּיבָּא רֵיקָנָא, וְהַאי – בָּתַר דְּאָכֵל, וְשָׁתֵי, וְעָיֵיל לְבֵית הַכִּסֵּא, וְנָפֵיק וּמָשֵׁי יְדֵיהּ. וּמַיְיתוּ לֵיהּ בּוּנָא דִּשְׁתִיתָא דִּטְלָפְחֵי, וּבוּנָא דְּחַמְרָא עַתִּיקָא, וְנִיגְבְּלִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְנֵיכוֹל; וְנִיכְרוֹךְ בִּסְדִינֵיהּ, וְנַיגְנְיֵהּ, וְלֵיכָּא דְּנוֹקְמֵיהּ עַד דְּקָאֵי מִנַּפְשֵׁיהּ; וְכִי קָאֵי, לִישְׁקְלֵיהּ לִסְדִינֵיהּ מִינֵּיהּ, וְאִי לָא, הָדַר עִילָּוֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַבִּי נָתָן: אֱכוֹל שְׁלִישׁ וּשְׁתֵה שְׁלִישׁ וְהַנַּח שְׁלִישׁ – לִכְשֶׁתִּכְעוֹס, תַּעֲמוֹד עַל מִילּוּאֶךָ.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: הָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חוֹלִי מֵעַיִים, יְהֵא רָגִיל בְּטִיבּוּל – קַיִץ וָחוֹרֶף; סְעוּדָתְךָ שֶׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה – מְשׁוֹךְ יָדְךָ הֵימֶנָּה; וְאַל תְּשַׁהֶה עַצְמְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִנְקָבֶיךָ.
אָמַר מָר עוּקְבָא: הַאי מַאן דְּשָׁתֵי טִילְיָא חִיוָּרָא – אֹחַזְתּוֹ וִיתֵּק. אָמַר רַב חִסְדָּא: שִׁיתִּין מִינֵי חַמְרָא הֲווֹ, מְעַלְּיָא דְּכוּלְּהוּ – סוּמָּקָא רֵיחָתָנָא, גְּרִיעָא דְּכוּלְּהוּ – טִילְיָא חִיוָּרָא.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּיָתֵיב בְּצַפְרָנֵי נִיסָן גַּבֵּי נוּרָא, וְשָׁיֵיף מִשְׁחָא, וְנָפֵיק וְיָתֵיב בְּשִׁמְשָׁא – אֹחַזְתּוֹ וִיתַּק.
תָּנוּ רַבָּנַן: הִקִּיז דָּם וְשִׁימֵּשׁ מִטָּתוֹ – הוֹוִיין לוֹ בָּנִים וִיתְּקִין. הִקִּיזוּ שְׁנֵיהֶם וְשִׁימְּשׁוּ – הוֹוִיין לָהֶן בָּנִים בַּעֲלֵי רָאתָן. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טָעֵים מִידֵּי, אֲבָל טָעֵים מִידֵּי – לֵית לַן בַּהּ.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְשִׁימֵּשׁ מִטָּתוֹ – הוֹוִיין לוֹ בָּנִים וִיתְּקִין. תָּנוּ רַבָּנַן: הַבָּא מִבֵּית הַכִּסֵּא, אַל יְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ עַד שֶׁיִּשְׁהֶה שִׁיעוּר חֲצִי מִיל, מִפְּנֵי שֶׁשֵּׁד בֵּית הַכִּסֵּא מְלַוֶּה עִמּוֹ; וְאִם שִׁימֵּשׁ – הוֹוִיין לוֹ בָּנִים נִכְפִּים.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ מְעוּמָּד – אוֹחַזְתּוֹ עֲוִית; מְיוּשָּׁב – אוֹחַזְתּוֹ דָּלָרְיָא; הִיא מִלְּמַעְלָה וְהוּא מִלְּמַטָּה – אוֹחַזְתּוֹ דָּלָרְיָא.
מַאי דָּלָרְיָא? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: סַם דָּלָרְיָא – דַּרְדָּרָא. מַאי דַּרְדָּרָא? אָמַר אַבָּיֵי: מוֹרִיקָא דְחוֹחֵי. רַב פָּפָּא אָלֵיס וּבָלַע לֵיהּ. רַב פַּפֵּי אָלֵיס וְשָׁדֵי לֵיהּ.
אָמַר אַבָּיֵי: מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֵיתֵי שְׁלֹשָׁה קְפִיזֵי קוּרְטְמֵי דְחוֹחֵי, וְנֵידוּקִינְהוּ, וְנִישְׁלְקִינְהוּ בְּחַמְרָא וְנִישְׁתֵּי. אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֵן הֵן הֶחְזִירוּנִי לְנַעֲרוּתִי.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַכְחִישִׁים כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: פַּחַד, דֶּרֶךְ וְעָוֹן. פַּחַד – דִּכְתִיב: ״לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי״. דֶּרֶךְ – דִּכְתִיב: ״עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי״. עָוֹן – דִּכְתִיב: ״כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי״.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַתִּיזִין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל מְעוּמָּד, וְשָׁתָה מְעוּמָּד, וְשִׁימֵּשׁ מִטָּתוֹ מְעוּמָּד.
חֲמִשָּׁה קְרוֹבִין לְמִיתָה יוֹתֵר מִן הַחַיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: אָכַל וְעָמַד, שָׁתָה וְעָמַד, הִקִּיז דָּם וְעָמַד, יָשֵׁן וְעָמַד, שִׁימֵּשׁ מִטָּתוֹ וְעָמַד.
שִׁשָּׁה, הָעוֹשֶׂה אוֹתָן – מִיָּד מֵת, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא בַּדֶּרֶךְ וְנִתְיַיגַּע, הִקִּיז דָּם, וְנִכְנַס לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וְשָׁתָה וְנִשְׁתַּכֵּר, וְיָשַׁן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְשִׁימֵּשׁ מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָן כְּסִידְרָן.
אָמַר אַבָּיֵי: כְּסִידְרָן – מֵת, שֶׁלֹּא כְּסִידְרָן – חָלֵישׁ. אִינִי?! וְהָא מְעוּרַת עֲבַדָה לֵיהּ לְעַבְדַּהּ תְּלָת מִינַּיְיהוּ, וּמִית! הָהוּא כָּחוּשׁ הֲוָה.
שְׁמוֹנָה – רוּבָּן קָשֶׁה וּמִיעוּטָן יָפֶה, וְאֵלּוּ הֵן: דֶּרֶךְ, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, עוֹשֶׁר, וּמְלָאכָה, יַיִן, וְשֵׁינָה, חַמִּין, וְהַקָּזַת דָּם.
שְׁמוֹנָה מְמַעֲטִים אֶת הַזֶּרַע, וְאֵלּוּ הֵן: הַמֶּלַח, וְהָרָעָב, וְהַנֶּתֶק, בְּכִיָּיה, וְשֵׁינָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְגֻדְגְּדָנִיּוֹת, וּכְשׁוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְהַקָּזַת דָּם לְמַטָּה – כִּפְלַיִם.
תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁקָּשָׁה לְמַטָּה כִּפְלַיִם, כָּךְ יָפָה לְמַעְלָה – כִּפְלַיִם. אָמַר רַב פָּפָּא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לְמַטָּה – לְמַטָּה מִן הַבֵּיצִים, לְמַעְלָה – לְמַעְלָה מִן הַבֵּיצִים.
וּכְשׁוּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ. תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁקָּשָׁה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, כָּךְ יָפָה בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: זְמַנָּהּ – תַּמּוּז, שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ – טֵבֵת, יוֹמֵי נִיסָן וְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי – לָא מְעַלּוּ וְלָא קָשׁוּ.
אָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, וַאֲחָזוֹ קוּרְדְּיָיקוֹס, וְחָזַר וְאָמַר: ״אַל תִּכְתְּבוּ״ – אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין גֵּט לְאַלְתַּר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין כּוֹתְבִין אֶלָּא לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה.
מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ? דְּקָתָנֵי: אֵין בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ: אֵין בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם – דִּלְכִי מִתְּצִיל לָא צְרִיךְ לְמִיהְדַּר אִימְּלוֹכֵי בֵּיהּ; וּלְעוֹלָם אֵין כּוֹתְבִין אֶלָּא לִכְשֶׁיִּשְׁתַּפֶּה.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רֵישׁ לָקִישׁ מְדַמֵּי לֵיהּ לְיָשֵׁן, וְרַבִּי יוֹחָנָן מְדַמֵּי לֵיהּ לְשׁוֹטֶה.
וְרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי לִידַמְּיֵהּ לְיָשֵׁן! יָשֵׁן – לָא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה, הַאי – מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה.
וְרֵישׁ לָקִישׁ נָמֵי נִידַמְּיֵיהּ לְשׁוֹטֶה! שׁוֹטֶה לָא סַמֵּיהּ בִּידַן, הַאי, סַמֵּיהּ בִּידַן – בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא.
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁחַט בּוֹ שְׁנַיִם, אוֹ רוֹב שְׁנַיִם, וְרָמַז וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ;
וְתַנְיָא: רָאוּהוּ מְגוּיָּד אוֹ צָלוּב עַל הַצְּלִיבָה, וְרָמַז וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ!
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם דַּעְתָּא צִילּוּתָא הִיא, וּכְחִישׁוּתָא הוּא דְּאַתְחִילָה בֵּיהּ; הָכָא דַּעְתָּא שְׁגִישְׁתָּא הִיא.
וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁחַט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם, וּבָרַח – מְעִידִין עָלָיו. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַי הוּא, אַמַּאי מְעִידִין עָלָיו?
אָמְרִי: חַי הוּא – וְסוֹפוֹ לָמוּת.
אֶלָּא מֵעַתָּה, יְהֵא גּוֹלֶה עַל יָדוֹ! אַלְּמָה תַּנְיָא: שָׁחַט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה?
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא הָרוּחַ בִּלְבְּלַתּוּ. אִי נָמֵי, הוּא קֵירַב אֶת מִיתָתוֹ.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּשַׁחְטֵיהּ בְּבֵיתָא דְשֵׁישָׁא, וּפַירְכֵּס. אִי נָמֵי, דְּשַׁחְטֵיהּ בְּבָרָא, וְלָא פַּירְכֵּס.
נִשְׁתַּתֵּק, וְאָמְרוּ לוֹ: ״נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ״ כּוּ׳. וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא שִׁיחְיָא דְּ״לָאו לָאו״ נַקְטֵיהּ, אִי נָמֵי שִׁיחְיָא דְּ״הֵן הֵן״ נַקְטֵיהּ!
אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: דְּאָמְרִינַן לֵיהּ בְּסֵירוּגִין.
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא שִׁיחְיָא דְּסֵירוּגִין נַקְטֵיהּ! דְּאָמְרִינַן לֵיהּ חַד ״לָאו״ וּתְרֵין ״הֵן״, וּתְרֵין ״לָאו״ וְחַד ״הֵן״.
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: אוֹמְרִים לוֹ דְּבָרִים שֶׁל יְמוֹת הַחַמָּה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְשֶׁל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה.
מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא גְּלוּפְקְרֵי וּסְדִינֵי – לֵיחוּשׁ דִּלְמָא קוֹרָא אַחְדֵּיהּ, אִי נָמֵי חַמָּה אַחְדֵּיהּ!William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
