When a husband addresses ten people, how does adding “all of you” change who must be present when one of them writes the get?
כשבעל פונה לעשרה אנשים, כיצד הוספת המילה ״כולכם״ משנה את דין הנוכחות בשעה שאחד מהם כותב את הגט?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada explains Isi ben Yehuda’s praises. Rabbi Meir is “wise and a scribe”: a scribe who could write the Torah from memory, two qualities rarely found together, deep reasoning and exact memory. Rabbi Tarfon is “a heap of nuts”: אגוז equals טוב in value, and the Torah is called good; like a nut, its shell must be broken by questions before the fruit is reached. Rabbi Yishmael is “a stocked wine shop”: Torah is likened to wine, which comes in many grades of strength, and his teaching had something for every level.
הבן יהוידע מבאר את שבחי איסי בן יהודה. רבי מאיר ״חכם וסופר״: סופר שיכול לכתוב את התורה שלא מן הכתב, שתי מעלות הפכיות שאינן מצויות יחד, עומק סברא וזכירה מדויקת. רבי טרפון ״גל של אגוזים״: ״אגוז״ בגימטריא ״טוב״, והתורה נקראת טוב; וכמו אגוז, צריך לשבר את הקליפה בקושיות תחילה כדי להוציא את הפרי. רבי ישמעאל ״חנות מיוזנת״: התורה נמשלה ליין, שיש בו מדרגות רבות של תוקף, ובתורתו היה מה לכל מדרגה.
On 67b Ben Yehoyada notes that Rav Amram did not lie, though he might have to save himself: they asked “what pleases the master” without “now,” and lean meat and diluted wine truly please him normally; only in that illness did he need the opposite. “Great is labor, for it warms its master”: the virtue here lies in the labor itself, the sweat that heals, not only in the wage. Rav Sheshet’s order to “steal” a leg was done before the exilarch, the owner, and with his consent, to separate people from a prohibition. Ben Yehoyada on Gittin 67a, Gittin 67b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
על ס״ז ע״ב מעיר הבן יהוידע שרב עמרם לא הוציא שקר, אף שהיה מותר לו לשנות להצלת עצמו: שאלו ״מאי ניחא ליה למר״ בסתם, ובשר כחוש ויין מזוג באמת ניחא ליה בשאר עתים; רק באותו חולי היה צריך את ההפך. ״גדולה מלאכה שמחממת את בעליה״: המעלה כאן דבוקה בגוף המלאכה, בזיעה המרפאה, ולא רק בשכר. ציווי רב ששת ״זיל גנוב״ נעשה לפני ריש גלותא, בעל הבית, ומדעתו, כדי לאפרושי מאיסורא. Ben Yehoyada on Gittin 67a, Gittin 67b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Rabbi Yosei’s two rulingsשני דיני רבי יוסי
If Rabbi Yosei conceded “tell them,” a husband who told two to tell the scribe to write and so-and-so to sign might find, out of embarrassment toward the scribe, one witness and the scribe signing, which the husband did not say. The answer: since that is valid though not to be done, it is uncommon in Israel.
ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר אמרו, זימנין דאמר להו לשנים ״אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו״, ומשום כיסופא דסופר מחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו. כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן בישראל, לא שכיח.
That works for one who says “valid but do not do so”; for one who says “valid and do so,” what is there to say? The Gemara concludes: Rabbi Yosei made two rulings, and Shmuel agreed with him in one and disagreed in the other.
הניחא למאן דאמר כשר ולא תעשה; אלא למאן דאמר כשר ותעשה מאי איכא למימר? אלא רבי יוסי תרתי אמר, ושמואל סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.
Shmuel accepted that words cannot be passed to an agent, but remained uncertain about the meaning of “write.” The distinction shows that a halakhic authority can follow a Tanna’s principle without adopting every conclusion.
שמואל קיבל שמילי לא מימסרן לשליח, אך נשאר מסופק במשמעות ״כתובו״. ההבחנה מראה שפוסק יכול ללכת אחר עיקרון של תנא בלי לאמץ כל מסקנה שלו.
Rabbi Yosei’s reasoning is with himרבי יוסי נמוקו עמו
Shmuel said in Rebbi’s name: the halakha follows Rabbi Yosei. Rabbi Shimon son of Rebbi asked: since Rabbi Meir and Ḥanina of Ono dispute him, why? Rebbi said: be silent, my son; you did not see Rabbi Yosei; had you seen him, his reasoning is with him.
אמר שמואל אמר רבי: הלכה כרבי יוסי. אמר לפניו רבי שמעון ברבי: מאחר שרבי מאיר וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי, מה ראה רבי לומר הלכה כרבי יוסי? אמר לו: שתוק בני, שתוק; לא ראית את רבי יוסי; אילמלי ראיתו, נמוקו עמו.
Isi ben Yehuda listed the Sages’ praises: Rabbi Meir, wise and a scribe; Rabbi Yehuda, wise when he wishes; Rabbi Tarfon, a heap of nuts; Rabbi Yishmael, a stocked shop; Rabbi Akiva, a sealed treasury; Rabbi Yoḥanan ben Nuri, a peddler’s basket; Rabbi Elazar ben Azarya, a spice basket.
דתניא: איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים: רבי מאיר חכם וסופר; רבי יהודה חכם לכשירצה; רבי טרפון גל של אגוזין; רבי ישמעאל חנות מיוזנת; רבי עקיבא אוצר בלום; רבי יוחנן בן נורי קופת הרוכלים; רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים.
The teaching of Rabbi Eliezer ben Yaakov is a small measure but clean; Rabbi Yosei, his reasoning is with him; Rabbi Shimon grinds much and puts out little, forgets little, and only the bran is lost. Rabbi Shimon told his students: learn my measures, for my measures are the choicest of Rabbi Akiva’s.
משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי; רבי יוסי נמוקו עמו; רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קימעא. תנא: משכח קימעא, ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין. וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא.
“Valid but not to be done”״כשר ולא תעשה״
He told two: “tell the scribe to write and so-and-so to sign.” Rav Huna in Rav’s name: it is valid, but one should not do so in Israel. Why? Lest she hire people to give such instructions falsely.
גופא: אמר לשנים ״אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו״. אמר רב הונא אמר רב: כשר, ולא תעשה זאת בישראל. מאחר דכשר, אמאי לא תעשה? חיישינן שמא תשכור עדים.
But a baraita says the Sages did not suspect witnesses signed on a field sale or a get! There the witnesses perform an act; here the agents only speak, and speech is easier to falsify.
ומי חיישינן? והתניא: עדים החתומין על שדה מקח ועל גט אשה, לא חשו חכמים לדבר זה. מעשה לא עבדי, דבורא קאמרי. דיבור קל יותר לזייף ממעשה.
He told two: “tell the scribe to write, and you sign.” Rav Ḥisda, Rav Naḥman and Rabba: valid, but not to be done; Rabba bar bar Ḥana, Rav Sheshet and Rav Yosef: valid and to be done; and some reverse the names.
אמר לשנים ״אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו״: רב חסדא אמר כשר ולא תעשה; רבה בר בר חנה אמר כשר ותעשה. רב נחמן אמר כשר ולא תעשה; רב ששת אמר כשר ותעשה. רבה אמר כשר ולא תעשה; רב יוסף אמר כשר ותעשה. ואיכא דאפיך להו.
Instructions to tenהוראה לעשרה
A baraita: told ten “write a get and give it,” one writes on behalf of all; “all of you write,” one writes in the presence of all. “Deliver,” one delivers on behalf of all; “all of you deliver,” one delivers in the presence of all.
תנו רבנן: אמר לעשרה ״כתבו גט ותנו לאשתי״, אחד כותב על ידי כולם; ״כולכם כתובו״, אחד כותב במעמד כולם. ״הוליכו גט לאשתי״, אחד מוליך על ידי כולם; ״כולכם הוליכו״, אחד מוליך במעמד כולם.
If he named them one by one? Rav Huna: naming is not like “all of you”; Rabbi Yoḥanan in Rabbi Elazar of Rome’s name: it is. Rav Papa: they do not disagree; one speaks of naming all, the other of naming some.
איבעיא להו: מנה אותן, מהו? רב הונא אמר: מנה אינו ככולכם. רבי יוחנן משום רבי אלעזר דמן רומה אמר: מנה הרי הוא ככולכם. אמר רב פפא: ולא פליגי; הא דמנה כולהו, הא דמנה מקצתייהו.
Rav Yehuda enacted a formula: “write, all of you or each one of you; sign, all of you or every two of you; deliver, all of you or each one of you.” Rava: sometimes he cuts his words short, says “all of you,” and the get is spoiled; rather: “write, each one; sign, every two; deliver, each one.” The chapter ends here.
אתקין רב יהודה בגיטא: ״כולכם כתובו, או כולכון או כל חד וחד מינכון; חתומו, או כולכון או כל תרי מינכון; אובילו, או כולכון או כל חד וחד מינכון״. אמר רבא: זימנין דגאיז ליה לדיבוריה ואמר ״כולכון״ ולא אמר ״כל חד״, ואתי לאיפסולי. אלא: ״כתובו כל חד מינכון, חתומו כל תרי מינכון, אובילו כל חד מינכון״. הדרן עלך האומר.
Kordiakosקורדייקוס
The mishnah: one seized by kordiakos who said “write a get for my wife” said nothing. If he said it and was then seized and said “do not write it,” his later words are nothing. If he became mute and they asked “shall we write?” and he nodded, they test him three times; if he answers no and yes correctly, they write and give.
מתני׳: מי שאחזו קורדייקוס ואמר ״כתבו גט לאשתי״, לא אמר כלום. אמר ״כתבו גט לאשתי״ ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר ״לא תכתבנו״, אין דבריו האחרונים כלום. נשתתק, ואמרו לו ״נכתוב גט לאשתך?״ והרכין בראשו, בודקין אותו שלשה פעמים; אם אמר על לאו לאו ועל הן הן, הרי אלו יכתבו ויתנו.
Shmuel: kordiakos is one bitten by new wine from the press. Why not say so? To teach that the spirit is called kordiakos, relevant for amulets. The cure: red meat on coals and diluted wine.
מאי קורדייקוס? אמר שמואל: דנכתיה חמרא חדתא דמעצרתא. וליתני מי שנשכו יין חדש? הא קא משמע לן, דהא רוחא קורדייקוס שמה. למאי נפקא מינה? לקמיעא. מאי אסותיה? בישרא סומקא אגומרי, וחמרא מרקא.
Abaye said his foster-mother told him remedies for sunstroke fever: a jug of water for one day, bloodletting for two, red meat on coals and diluted wine for three; for a chronic case, a black hen torn and placed on the shaved head, then standing in water up to the neck. For cold, fat meat on coals and undiluted wine.
אמר אביי: אמרה לי אם: לשימשא בת יומא, כוזא דמיא; בת תרי יומי, סיכורי; בת תלתא יומי, בשרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא. לשימשא עתיקתא, ליתי תרנגולתא אוכמתי וליקרעה שתי וערב, וליגלחיה למציעתא דרישיה ולותביה עילויה. לתלגא, בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא.
Rav Amram, warm work and Rav Sheshetרב עמרם, מלאכה מחממת ורב ששת
Rav Amram the Pious was mistreated at the exilarch’s house and left out in the snow. Asked what he would like, knowing they did the opposite, he said: red meat on coals and diluted wine; they brought fat meat and undiluted wine. Yalta took him to the baths until the water turned to blood and his skin peeled.
רב עמרם חסידא, כי הוה מצערין ליה בי ריש גלותא, הוו מגנו ליה אתלגא. למחר אמרו ליה: מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה? אמר: הני כל דאמינא להו מיפך אפכי; אמר להו: בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא. אייתו ליה בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא. שמעה ילתא, ומעיילה ליה לבי מסותא, עד דמהפכי מיא והוו דמא.
Rav Yosef worked at a mill and Rav Sheshet carried beams, saying: great is labor, for it warms its master. Both turned physical work into a remedy for their own weakness.
רב יוסף איעסק בריחיא, רב ששת איעסק בכשורי; אמר: גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. שניהם הפכו עבודה גופנית לרפואה לחולשתם.
The exilarch asked Rav Sheshet why he did not eat with them. He said: your servants are suspected of serving a limb from a living animal. To prove it, he had his attendant steal a leg; they brought three legs, then one more, and he showed them an animal with five legs. They then served him a strangled hen, which he wrapped away; the story continues on daf 68.
אמר ליה ריש גלותא לרב ששת: מאי טעמא לא סעיד מר גבן? אמר ליה: דלא מעלו עבדי, דחשידי אאבר מן החי. אמר ליה לשמעיה: זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא. אייתו תלת כרעי, ועוד חדא; אמר להו: האי בת חמש רגלים הואי? אותיבו קמיה ריסתנא דחנקא; גששיה ושקלה, כרכה בסודריה. ההמשך בדף ס״ח.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why did Rebbi rule like Rabbi Yosei against two other Tannaim?מדוע פסק רבי כרבי יוסי נגד שני תנאים אחרים?
- Why is it “valid but not to be done” to have agents tell the scribe and witnesses?מדוע ״כשר ולא תעשה״ למסור לשלוחים לומר לסופר ולעדים?
- Why did Rava change Rav Yehuda’s formula for instructions to many agents?מדוע שינה רבא את נוסח רב יהודה להוראה לשלוחים רבים?
- Why are words spoken under kordiakos void, while a mute man’s nod may be valid?מדוע דברים שנאמרו בשעת קורדייקוס אינם כלום, בעוד שהרכנת ראש של נשתתק עשויה להיות כשרה?
The source sheetדף המקורות
״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיַחְתֹּמוּ״; וּמִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דְּסוֹפֵר – חָיְישִׁי וּמַחְתְּמִי חַד מֵהָנָךְ סָהֲדִי, וְסוֹפֵר בַּהֲדַיְיהוּ, וּבַעַל לָא אָמַר הָכִי!
כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: ״כָּשֵׁר, וְלֹא תֵּעָשֶׂה כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל״ – לָא שְׁכִיחַ.
וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא אֲמַר לְהוּ לְבֵי תְרֵי: ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְאַתֶּם חֲתוֹמוּ״, וְאָזְלִי הָנָךְ מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא דְּסוֹפֵר, וּמַחְתְּמִי לֵיהּ לְסוֹפֵר בַּהֲדֵי חַד מִינַּיְיהוּ, וּבַעַל לָא אָמַר הָכִי! אָמְרִי: הָא נָמֵי ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״ הוּא.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״כָּשֵׁר וְתַעֲשֶׂה״ – מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי – תַּרְתֵּי אָמַר; וּשְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.
גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל אָמַר רַבִּי: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר מִילֵּי לָא מִימַּסְרָן לְשָׁלִיחַ. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: מֵאַחַר שֶׁרַבִּי מֵאִיר וַחֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ חוֹלְקִין עַל רַבִּי יוֹסֵי, מָה רָאָה רַבִּי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי?
אָמַר לוֹ: שְׁתוֹק בְּנִי, שְׁתוֹק, לֹא רָאִיתָ אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אִילְמָלֵי רְאִיתוֹ – נִמּוּקוֹ עִמּוֹ.
דְּתַנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן שֶׁל חֲכָמִים: רַבִּי מֵאִיר – חָכָם וְסוֹפֵר; רַבִּי יְהוּדָה – חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה; רַבִּי טַרְפוֹן – גַּל שֶׁל אֱגוֹזִין; רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – חֲנוּת מְיוּזֶּנֶת; רַבִּי עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּם; רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי – קוּפַּת הָרוֹכְלִים; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – קוּפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים; מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב – קַב וְנָקִי; רַבִּי יוֹסֵי – נִמּוּקוֹ עִמּוֹ; רַבִּי שִׁמְעוֹן – טוֹחֵן הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִימְעָא.
תָּנָא: מְשַׁכֵּחַ קִימְעָא, וּמַה שֶּׁמּוֹצִיא – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא סוּבִּין. וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְתַלְמִידָיו: בָּנַיי, שְׁנוּ מִדּוֹתַי, שֶׁמִּדּוֹתַי תְּרוּמוֹת מִתְּרוּמוֹת מִידּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא.
גּוּפָא – אָמַר לִשְׁנַיִם: ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְלִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיַחְתֹּמוּ״ – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כָּשֵׁר, וְלֹא תֵּעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל.
אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב נַחְמָן, וְאָמְרִי לַהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: מֵאַחַר דְּכָשֵׁר, אַמַּאי לֹא תֵּעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל? אֲמַר לֵיהּ: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּשְׂכּוֹר עֵדִים.
וּמִי חָיְישִׁינַן?! וְהָתַנְיָא: עֵדִים הַחֲתוּמִין עַל שְׂדֵה מִקָּח, וְעַל גֵּט אִשָּׁה – לֹא חָשׁוּ חֲכָמִים לְדָבָר זֶה! מַעֲשֶׂה לָא עָבְדִי, דִּבּוּרָא קָאָמְרִי.
אָמַר לִשְׁנַיִם: ״אִמְרוּ לְסוֹפֵר וְיִכְתּוֹב, וְאַתֶּם חֲתוֹמוּ״ – רַב חִסְדָּא אָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״, רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: ״כָּשֵׁר וְתֵעָשֶׂה״;
רַב נַחְמָן אָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״, רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״כָּשֵׁר וְתֵעָשֶׂה״; רַבָּה אָמַר: ״כָּשֵׁר וְלֹא תֵּעָשֶׂה״, רַב יוֹסֵף אָמַר: ״כָּשֵׁר וְתֵעָשֶׂה״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְאִיכָּא דְּאָפֵיךְ לְהוּ.
אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט״. תָּנוּ רַבָּנַן, אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט, וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי״ – אֶחָד כּוֹתֵב עַל יְדֵי כּוּלָּם. ״כּוּלְּכֶם כְּתוֹבוּ״ – אֶחָד כּוֹתֵב בְּמַעֲמַד כּוּלָּם. ״הוֹלִיכוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – אֶחָד מוֹלִיךְ עַל יְדֵי כּוּלָּם. ״כּוּלְּכֶם הוֹלִיכוּ״ – אֶחָד מוֹלִיךְ בְּמַעֲמַד כּוּלָּם.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מָנָה אוֹתָן, מַהוּ? רַב הוּנָא אָמַר: מָנָה אֵינוֹ כְּ״כוּלְּכֶם״, רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן רוֹמָה אָמַר: מָנָה הֲרֵי הוּא כְּ״כוּלְּכֶם״.
אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָא פְּלִיגִי; הָא דְּמָנָה כּוּלְּהוּ, וְהָא דְּמָנָה מִקְצָתַיְיהוּ – אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא.
אַתְקֵין רַב יְהוּדָה בְּגִיטָּא דְּ״כוּלְּכֶם״: כְּתוֹבוּ – אוֹ כּוּלְּכוֹן אוֹ כֹּל חַד וְחַד מִינְּכוֹן; חֲתוֹמוּ – אוֹ כּוּלְּכוֹן אוֹ כֹּל תְּרֵי מִינְּכוֹן; אוֹבִילוּ – אוֹ כּוּלְּכוֹן אוֹ כֹּל חַד וְחַד מִינְּכוֹן.
אָמַר רָבָא: זִימְנִין דְּגָאֵיז לֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ, וְאָמַר ״כּוּלְּכוֹן״ וְלָא אָמַר ״כֹּל חַד מִינְּכוֹן״, וְאָתֵי לְאִיפְּסוֹלֵי!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״כְּתוֹבוּ – כֹּל חַד מִינְּכוֹן, חֲתוֹמוּ – כֹּל תְּרֵי מִינְּכוֹן, אוֹבִילוּ – כֹּל חַד מִינְּכוֹן״.
הֲדַרַן עֲלָךְ הָאוֹמֵר
מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוּרְדְּיָיקוֹס, וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, וַאֲחָזוֹ קוּרְדְּיָיקוֹס, וְחָזַר וְאָמַר: ״לֹא תִּכְתְּבֶנּוּ״ – אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.
נִשְׁתַּתֵּק, וְאָמְרוּ לוֹ: ״נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ״, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, אִם אָמַר עַל לָאו – ״לָאו״, וְעַל הֵן – ״הֵן״, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
גְּמָ׳ מַאי קוּרְדְּיָיקוֹס? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּנַכְתֵיהּ חַמְרָא חַדְתָּא דְּמַעְצַרְתָּא. וְלִיתְנֵי: מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ יַיִן חָדָשׁ! הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּהָא רוּחָא – ״קוּרְדְּיָיקוֹס״ שְׁמַהּ.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לִקְמִיעָא. מַאי אָסוּתֵיהּ? בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא.
אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: לְשִׁימְשָׁא בַּת יוֹמָא – כּוּזָא דְמַיָּא. בַּת תְּרֵי יוֹמֵי – סִיכּוּרֵי. בַּת תְּלָתָא יוֹמֵי – בִּשְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. לְשִׁימְשָׁא עַתִּיקְתָּא – לַיְתֵי תַּרְנְגוֹלְתָּא אוּכַּמְתִּי, וְלִיקְרְעַהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְלִיגַלְּחֵיהּ לִמְצִיעֲתָא דְרֵישֵׁיהּ – וְלוֹתְבֵיהּ עִילָּוֵיהּ, וְנַנְּחֵיהּ עִילָּוֵיהּ עַד (דְּמִיסְּרַךְ);
וְלִינְחוֹת וְלֵיקוּם בְּמַיָּא עַד צַוְּארֵיהּ – עַד דְּחָלֵישׁ עָלְמָא עִילָּוֵיהּ, וְלֵימוֹד, וְלִסְלַיק וְלִיתֵיב. וְאִי לָא – לֵיכוֹל כַּרָּתֵי, וְלִינְחוֹת וְלֵיקוּם בְּמַיָּא עַד צַוְּארֵיהּ – עַד דְּחָלֵישׁ עָלְמָא עִילָּוֵיהּ, וְלֵימוֹד, וְלִסְלַיק וְלִיתֵיב.
לְשִׁימְשָׁא – בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. לְתַלְגָא – בִּישְׂרָא שַׁמִּינָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא חַיָּיא.
רַב עַמְרָם חֲסִידָא, כִּי הֲוָה מְצַעֲרִין לֵיהּ בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא, הֲווֹ מַגְנוּ לֵיהּ אַתַּלְגָא. לִמְחַר אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי נִיחָא לֵיהּ לְמָר דְּלַיְיתוֹ לֵיהּ? אָמַר: הָנֵי, כֹּל דְּאָמֵינָא לְהוּ – מֵיפָךְ אָפְכִי. אֲמַר לְהוּ: בִּישְׂרָא סוּמָּקָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא מַרְקָא. אַיְיתוֹ לֵיהּ אִינְהוּ: בִּישְׂרָא שַׁמִּינָא אַגּוּמְרֵי, וְחַמְרָא חַיָּיא.
שָׁמְעָה יַלְתָּא, וּמְעַיְּילָה לֵיהּ לְבֵי מַסּוּתָא, וּמוֹקְמִי לֵיהּ בְּמַיָּא דְּבֵי מַסּוּתָא – עַד דִּמְהַפְכִי מַיָּא דְּבֵי מַסּוּתָא וְהָווּ דְּמָא, וְקָאֵי בִּישְׂרֵיהּ פְּשִׁיטֵי פְּשִׁיטֵי.
רַב יוֹסֵף אִיעֲסֵק בְּרִיחְיָא. רַב שֵׁשֶׁת אִיעֲסֵק בִּכְשׁוּרֵי, אֲמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ.
אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב שֵׁשֶׁת: מַאי טַעְמָא לָא סָעֵיד מָר גַּבָּן? אֲמַר לֵיהּ: דְּלָא מְעַלּוּ עַבְדֵי, דַּחֲשִׁידִי אַאֵבֶר מִן הַחַי. אֲמַר לֵיהּ: מִי יֵימַר? אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא מַחְוֵינָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל גְּנוֹב, אַיְיתִי לִי חֲדָא כַּרְעָא מֵחֵיוְתָא.
אַיְיתִי לֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אַהְדְּמוּ לִי הַדְמֵי דְּחֵיוְתָא. אַיְיתוֹ תְּלָת כַּרְעֵי, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: הָא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הֲוַאי? פְּסוּק אַיְיתוֹ חֲדָא מֵעָלְמָא, אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: אוֹתְבַיהּ נָמֵי לְהָךְ דִּידָךְ. אוֹתְבַהּ. אֲמַר לְהוּ: הַאי בַּת חָמֵשׁ רַגְלַיִם הֲוַאי?!
אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, לִיעְבְּדוּ קַמֵּיהּ (שַׁמָּעֵיהּ) דְּמָר, וְלֵיכוֹל. אֲמַר לֵיהּ: לְחַיֵּי. קָרִיבוּ תַּכָּא קַמַּיְיהוּ, וְאַיְיתוֹ קַמֵּיהּ בִּישְׂרָא, וְאוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ רִיסְתָּנָא דְּחָנְקָא חַמְתָּא. גַּשְּׁשֵׁיהּ וְשַׁקְלַהּ, כַּרְכַהּ בְּסוּדָרֵיהּ.
לְבָתַר דְּאָכֵיל, אָמְרִי לֵיהּ:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
