For a woman who eats terumah by virtue of her marriage to a kohen, what difference is there between telling an agent “bring me my get” and telling him “receive my get for me”?
אישה האוכלת בתרומה מכוח נישואיה לכהן, מה ההבדל לגביה בין האמירה לשליח ״הבא לי גיטי״ לבין האמירה ״התקבל לי גיטי״?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 65a or 65b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 62a and the next one is on Gittin 67a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 65a–65b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ס״ה ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ס״ב ע״א, והבאה היא על גיטין ס״ז ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 65a–65b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Three stages in a childשלוש מדות בקטן
The other side answers Rav Ḥisda: the rule that rabbinic enactments follow the Torah’s pattern applies only where the matter has a Torah basis; an alley partnership has none. Rav Avya objects: one may circumvent the added fifth of second tithe by giving money to an adult son or daughter, or a Hebrew slave or maidservant, to redeem it.
ואידך? כי אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, במילתא דאית לה עיקר מן התורה; אבל מילתא דלית לה עיקר מן התורה, לא. מתיב רב אויא: מערימין על מעשר שני; כיצד? אומר אדם לבנו ובתו הגדולים, לעבדו ושפחתו העברים: הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני זה.
The maidservant must be a minor, yet she acquires for others! The answer: tithe nowadays, which is rabbinic. But a Hebrew maidservant does not exist nowadays! Rather, produce from an unperforated pot, which is rabbinic.
האי שפחה היכי דמי? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות! במעשר בזמן הזה דרבנן. ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא? אלא בעציץ שאינו נקוב, דרבנן.
Rava lists three stages: a child who throws a pebble and takes a nut acquires for himself, and a girl at that stage can be betrothed for refusal; pe’utot buy and sell movables, and a girl at that stage is divorced from her father’s betrothal; at the age of vows, vows and consecration are valid, and a girl does ḥalitza; selling inherited land waits until twenty.
אמר רבא: שלש מדות בקטן: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו, וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון; הפעוטות מקחן מקח, וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה; הגיעו לעונת נדרים, נדריהן נדר והקדשן הקדש, וכנגדן בקטנה חולצת; ולמכור בנכסי אביו, עד שיהא בן עשרים.
A minor’s agent and the place of givingשליח קטנה ומקום הנתינה
The mishnah: a minor who said “receive my get for me,” it is not a get until it reaches her hand, so the husband may retract, since a minor cannot appoint an agent. If her father said “go and receive my daughter’s get,” he may not retract.
מתני׳: קטנה שאמרה ״התקבל לי גיטי״, אינו גט עד שיגיע גט לידה; לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור, שאין קטן עושה שליח. ואם אמר לו אביה ״צא והתקבל לבתי גיטה״, אם רצה לחזור לא יחזור.
If the husband said “give this get to my wife in such a place” and he gave it elsewhere, it is invalid; “she is in such a place” and he gave it elsewhere, valid. If the wife said “receive my get in such a place” and he received it elsewhere, invalid; Rabbi Elazar validates. “Bring my get from such a place” and he brought it from elsewhere, valid.
האומר ״תן גט זה לאשתי במקום פלוני״ ונתנו לה במקום אחר, פסול; ״הרי היא במקום פלוני״ ונתנו לה במקום אחר, כשר. האשה שאמרה ״התקבל לי גיטי במקום פלוני״ וקיבלו לה במקום אחר, פסול; רבי אלעזר מכשיר. ״הבא לי גיטי ממקום פלוני״ והביאו לה ממקום אחר, כשר.
Why does Rabbi Elazar dispute only the wife’s instruction? The husband divorces by his own will and is particular; the wife is divorced even against her will, so her naming a place only indicates where to find him.
ורבי אלעזר, מאי שנא רישא דלא פליג, ומאי שנא סיפא דפליג? איהו, דמדעתיה מגרש, קפיד; איהי, דבעל כרחה מתגרשת, מראה מקום היא לו.
Eating teruma while the get travelsאכילת תרומה בשעה שהגט בדרך
The mishnah: “bring me my get,” she eats teruma until it reaches her hand; “receive my get,” she is forbidden at once; “receive it in such a place,” she eats until the get reaches that place; Rabbi Elazar forbids at once.
מתני׳: ״הבא לי גיטי״, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. ״התקבל לי גיטי״, אסורה לאכול בתרומה מיד. ״התקבל לי גיטי במקום פלוני״, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום; רבי אלעזר אוסר מיד.
But the earlier mishnah said receiving elsewhere is not a get! The case: she said “receive it in Mata Meḥasya,” and he might find the husband in Babylon; she meant, take it wherever you find him, but it is not a get until you reach Mata Meḥasya.
וגיטא מיהא הוי? והאמרת רישא לא הוי גיטא! לא צריכא, דאמרה ליה ״התקבל לי גיטא במתא מחסיא״, וזימנין דמשכחת ליה בבבל; והכי קאמר ליה: משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה, גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא.
Rabbi Elazar forbids at once: is that not obvious, since for him she only indicated a place? It was needed where she said “go east, where he is,” and he went west; one might think he is not in the west, but perhaps on the way he meets him there and receives it.
ורבי אלעזר אוסר מיד; פשיטא, דהא מראה מקום היא לו! לא צריכא, דאמרה ליה ״זיל למזרח דאיתיה במזרח״, וקא אזל למערב; מהו דתימא במערב הא ליתיה; קא משמע לן, דילמא בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה ויהב ליה גיטא.
Dates or figs for an eiruvתמרים או גרוגרות לעירוב
One told his agent “make an eiruv for me with dates,” and he used dried figs, or the reverse: one baraita says valid, another invalid. Rabba: one follows the Rabbis, who say he is particular; the other Rabbi Elazar, who says he merely indicated.
האומר לשלוחו ״ערב לי בתמרים״ ועירב לו בגרוגרות, בגרוגרות ועירב לו בתמרים: תני חדא עירובו עירוב, ותניא אידך אין עירובו עירוב. אמר רבה: הא רבנן דאמרי קפידא, הא רבי אלעזר דאמר מראה מקום היא לו.
Rav Yosef says both are the Rabbis: one with his own food, where he cares; the other with another’s food, where he does not. Abaye objects from a tower versus a dovecote. Rav Yosef answers: there too, the fruit of the tower differs from the fruit of the dovecote.
ורב יוסף אמר: הא והא רבנן, כאן בשלו, כאן בשל חבירו. אמר ליה אביי: האומר ״ערב לי במגדל״ ועירב לו בשובך; התם מאי שלו ושל חבירו איכא? התם נמי איכא פירי דמגדל ופירי דשובך.
The common question in get, eiruv and teruma is whether an instruction is an essential condition or merely practical guidance. The answer depends on who gives it and what he cares about.
השאלה המשותפת בגט, בעירוב ובתרומה היא אם הוראה היא תנאי מהותי או רק הכוונה מעשית. התשובה תלויה במי שנותן אותה ובמה שאכפת לו.
The language of divorceלשון הגירושין
The mishnah: “write a get and give it to my wife,” “divorce her,” “write a letter and give it to her,” they write and give. “Release her,” “provide for her,” “do for her as is customary,” “do for her as is fitting,” he said nothing. A baraita adds “send her away,” “leave her,” “expel her” as valid.
מתני׳: האומר ״כתבו גט ותנו לאשתי״, ״גרשוה״, ״כתבו איגרת ותנו לה״, הרי אלו יכתבו ויתנו. ״פטרוה״, ״פרנסוה״, ״עשו לה כנימוס״, ״עשו לה כראוי״, לא אמר כלום. תנו רבנן: ״שלחוה״, ״שבקוה״, ״תרכוה״, הרי אלו יכתבו ויתנו.
Rabbi Natan says “patruha” is valid, “pitruha” is nothing. Rava explains: Rabbi Natan was Babylonian and distinguished the two forms; our Tanna was from the Land of Israel and did not. The validity of words depends on how a community speaks.
תניא: רבי נתן אומר: ״פטרוה״ דבריו קיימין, ״פיטרוה״ לא אמר כלום. אמר רבא: רבי נתן דבבלאה הוא, ודייק בין פיטרוה לפטרוה; תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא, לא דייק.
Questions: “take her out,” “abandon her,” “permit her,” “let her be,” “benefit her,” “do for her according to law”? One is resolved: a baraita says “do for her according to law” is nothing. The rest remain open.
איבעיא להו: ״הוציאוה״ מהו? ״עזבוה״, ״התירוה״, ״הניחוה״, ״הועילו לה״, ״עשו לה כדת״ מהו? פשוט מיהא חדא, דתניא: ״עשו לה כדת״, ״עשו לה כנימוס״, ״עשו לה כראוי״, לא אמר כלום.
The man led out in chainsהיוצא בקולר
The mishnah: at first they said one led out in a collar who said “write a get for my wife” — they write and give. Later they added a seafarer and one leaving with a caravan; Rabbi Shimon Shezuri adds a dangerously ill man.
מתני׳: בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ואמר ״כתבו גט לאשתי״, הרי אלו יכתבו ויתנו. חזרו לומר: אף המפרש, והיוצא בשיירא. רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.
Such a man did not say “give,” yet his intention is clear: facing death or a long absence, he wants to spare his wife from being bound. The circumstances supply the missing word.
אדם כזה לא אמר ״ותנו״, ובכל זאת כוונתו ברורה: מול מוות או היעדרות ארוכה, הוא רוצה לחסוך מאשתו עגינות. הנסיבות משלימות את המילה החסרה.
Geniva was led out in a collar and said: give four hundred zuz to Rabbi Avina from the wine of Nehar Panya. Rabbi Zeira’s comment on this gift follows on daf 66.
גניבא יוצא בקולר הוה. כי הוה קא נפיק, אמר: ״הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא״. אמר רבי זירא... ההמשך בדף ס״ו.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What are Rava’s three stages in a child’s development, and what does each permit?מהם שלושת שלבי הקטן לפי רבא, ומה מתיר כל אחד?
- Why is the husband particular about place, while the wife only indicates it?מדוע הבעל מקפיד על המקום, והאישה רק מראה מקום?
- Why does Rava say Rabbi Natan distinguished between patruha and pitruha?מדוע רבא אומר שרבי נתן הבחין בין ״פטרוה״ ל״פיטרוה״?
- Why may the man in chains have a get written though he did not say “give”?מדוע מותר לכתוב גט ליוצא בקולר אף שלא אמר ״ותנו״?
The source sheetדף המקורות
כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן.
וְאִידַּךְ – כִּי אָמְרִינַן: כָּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן – בְּמִילְּתָא דְּאִית לַהּ עִיקָּר מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִילְּתָא דְּלֵית לַהּ עִיקָּר מִן הַתּוֹרָה – לָא.
מֵתִיב רַב אַוְיָא: מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כֵּיצַד? אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים; לְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים: ״הֵא לָכֶם מָעוֹת הַלָּלוּ, וּפְדוּ בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה״, וְאוֹכְלוֹ בְּלֹא חוֹמֶשׁ.
הַאי שִׁפְחָה הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, מַאי בָּעֲיָא גַּבֵּיהּ? אֶלָּא לָאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּמַעֲשֵׂר בִּזְמַן הַזֶּה – דְּרַבָּנַן.
וְאָמָה הָעִבְרִיָּה בִּזְמַן הַזֶּה מִי אִיכָּא?! וְהָתַנְיָא: אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג! אֶלָּא בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – דְּרַבָּנַן.
אָמַר רָבָא, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּקָטָן: צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ, אֱגוֹז וְנוֹטְלוֹ – זוֹכֶה לְעַצְמוֹ, וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים; וּכְנֶגְדָּן בִּקְטַנָּה – מִתְקַדֶּשֶׁת לְמֵיאוּן.
הַפָּעוֹטוֹת – מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין; וּכְנֶגְדָּן בִּקְטַנָּה – מִתְגָּרֶשֶׁת בְּקִידּוּשֵׁי אָבִיהָ.
הִגִּיעוּ לְעוֹנַת נְדָרִים – נִדְרֵיהֶן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ; וּכְנֶגְדָּן בִּקְטַנָּה – חוֹלֶצֶת. וְלִמְכּוֹר בְּנִכְסֵי אָבִיו – עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים.
מַתְנִי׳ קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ; לְפִיכָךְ, אִם רָצָה הַבַּעַל לַחֲזוֹר – יַחְזוֹר. שֶׁאֵין קָטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.
וְאִם אָמַר לוֹ אָבִיהָ: ״צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִּיטָּהּ״, אִם רָצָה לַחֲזוֹר – לֹא יַחְזוֹר.
הָאוֹמֵר: ״תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״, וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – פָּסוּל. ״הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״, וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – כָּשֵׁר.
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״, וְקִיבְּלוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – פָּסוּל; רַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר. ״הָבֵא לִי גִּיטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״, וֶהֱבִיאוֹ לָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר – כָּשֵׁר.
גְּמָ׳ וְרַבִּי אֶלְעָזָר – מַאי שְׁנָא רֵישָׁא דְּלָא פְּלִיג, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא דִּפְלִיג?
אִיהוּ, דְּמִדַּעְתֵּיהּ מְגָרֵשׁ – קָפֵיד, אִיהִי, דִּבְעַל כֻּרְחַהּ מִתְגָּרֶשֶׁת – מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ.
מַתְנִי׳ ״הָבֵא לִי גִּיטִּי״ – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״, אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד. ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״ – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר מִיָּד.
גְּמָ׳ וְגִיטָּא מִיהָא הָוֵי? וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא, לָא הָוֵי גִּיטָּא!
לָא צְרִיכָא, דְּאָמְרָה לֵיהּ: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטָּא בְּמָתָא מַחְסֵיָא, וְזִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ בְּבָבֶל״; וְהָכִי קָאָמְרָה לֵיהּ: מִשְׁקָל – כֹּל הֵיכָא דְּמַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ, שִׁקְלֵיהּ מִינֵּיהּ;William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
גִּיטָּא לָא הָוֵי – עַד דְּמָטֵית לְמָתָא מַחְסֵיָא.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר מִיָּד. פְּשִׁיטָא, דְּהָא מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ!
לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַרָה לֵיהּ: ״זִיל לְמִזְרָח, דְּאִיתֵיהּ בְּמִזְרָח״; וְקָא אָזֵל לְמַעֲרָב. מַהוּ דְּתֵימָא, בְּמַעֲרָב – הָא לֵיתֵיהּ; קָא מַשְׁמַע לַן, דִּילְמָא בַּהֲדֵי דְּקָאָזֵיל מֵיגָס גָּאֵיס בֵּיהּ, וִיהַב לֵיהּ גִּיטָּא.
הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״עָרֵב לִי בִּתְמָרִים״, וְעֵירַב לוֹ בִּגְרוֹגְרוֹת; ״בִּגְרוֹגְרוֹת״, וְעֵירַב לוֹ בִּתְמָרִים; תָּנֵי חֲדָא: עֵירוּבוֹ עֵירוּב, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב!
אָמַר רַבָּה: לָא קַשְׁיָא; הָא רַבָּנַן, הָא רַבִּי אֶלְעָזָר. הָא רַבָּנַן – דְּאָמְרִי: קְפִידָא; הָא רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ.
וְרַב יוֹסֵף אָמַר: הָא וְהָא רַבָּנַן; כָּאן בְּשֶׁלּוֹ, כָּאן בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא, הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: ״עָרֵב לִי בְּמִגְדָּל״ – וְעֵירַב לוֹ בְּשׁוֹבָךְ, ״בְּשׁוֹבָךְ״ – וְעֵירַב לוֹ בְּמִגְדָּל; דְּתַנְיָא חֲדָא: עֵירוּבוֹ עֵירוּב, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב; הָתָם – מַאי שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ אִיכָּא?
הָתָם נָמֵי, אִיכָּא פֵּירֵי דְמִגְדָּל וּפֵירֵי דְשׁוֹבָךְ.
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר: ״כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי״; ״גָּרְשׁוּהָ״; ״כִּתְבוּ אִיגֶּרֶת וּתְנוּ לַהּ״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
״פַּטְּרוּהָ״; ״פַּרְנְסוּהָ״; ״עֲשׂוּ לָהּ כְּנִימוּס״; ״עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״שַׁלְּחוּהָ״; ״שִׁבְקוּהָ״; ״תָּרְכוּהָ״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. ״פַּטְּרוּהָ״; ״פַּרְנְסוּהָ״; ״עֲשׂוּ לָהּ כְּנִימוֹס״; ״עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״פַּטְּרוּהָ״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, ״פִּיטְרוּהָ״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר רָבָא: רַבִּי נָתָן – דְּבַבְלָאָה הוּא, וְדָיֵיק בֵּין ״פִּיטְרוּהָ״ לְ״פַטְּרוּהָ״, תַּנָּא דִּידַן – דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא, לָא דָּיֵיק.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״הוֹצִיאוּהָ״, מַהוּ? ״עִזְבוּהָ״, מַהוּ? ״הַתִּירוּהָ״, מַהוּ? ״הַנִּיחוּהָ״, מַהוּ? ״הוֹעִילוּ לָהּ״, מַהוּ? ״עֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת״, מַהוּ?
פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא, דְּתַנְיָא: ״עֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת״; ״עֲשׂוּ לָהּ כְּנִימוֹס״; ״עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי״ – לֹא אָמַר כְּלוּם.
מַתְנִי׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: הַיּוֹצֵא בְּקוֹלָר, וְאָמַר: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ, וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָירָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסוּכָּן.
גְּמָ׳ גְּנִיבָא יוֹצֵא בְּקוֹלָר הֲוָה, כִּי הֲוָה קָא נָפֵיק, אָמַר: הַבוּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי לְרַבִּי אֲבִינָא, מֵחַמְרָא דִּנְהַר פַּנְיָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
