How does the argument develop across both sides of this daf?
כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 61a or 61b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 60b and the next one is on Gittin 62a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 61a–61b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ס״א ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ס׳ ע״ב, והבאה היא על גיטין ס״ב ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 61a–61b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Traps and the finds of the incapableמצודות ומציאת חרש
Regarding traps: in nets and enclosures all agree the catch is protected; they dispute devices like a side-board or a basket, where the animal is not fully held. The Rabbis protect the hunter’s effort even before he formally acquires.
מצודות חיה ועופות ודגים: באוזלי ואוהרי כולי עלמא לא פליגי; כי פליגי בלחי וקוקרי. חכמים מגינים על מאמץ הצייד אף לפני שקנה קנייה גמורה.
The finds of a deaf-mute, a lunatic or a minor: Rabbi Yosei calls taking them full robbery. Rav Ḥisda says: full robbery by rabbinic law. The practical difference: it can be extracted by judges.
מציאת חרש שוטה וקטן: רבי יוסי אומר גזל גמור. אמר רב חסדא: גזל גמור מדבריהם. למאי נפקא מינה? להוציאו בדיינין.
Though those without legal capacity cannot acquire by Torah law, the Rabbis gave their acquisition enough force that a court enforces it. Otherwise the vulnerable would be fair game.
אף שמי שאין לו דעת אינו קונה מן התורה, חכמים נתנו לקנייתו כוח מספיק כדי שבית דין יאכוף אותה. אחרת היו החלשים הפקר.
The poor man’s olivesזיתי העני
A poor man who beats the top of an olive tree: what falls below is protected as robbery for the ways of peace. A baraita adds: if he gathered them and held them in his hand, taking them is full robbery.
עני המנקף בראש הזית, מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. תנא: אם ליקט ונתן ביד, הרי זה גזל גמור.
Rav Kahana was going to Hutzal and saw a man throwing sticks at a palm to bring down dates. He picked some up and ate. The man said: see, sir, I knocked them down with my hand. Rav Kahana said: you are from Rabbi Yoshiya’s place; and applied to him “the righteous is the foundation of the world.”
רב כהנא הוה קאזיל להוצל, חזייה לההוא גברא דהוה שדי אופיי וקא נתרן תמרי. אזל קא מנקיט ואכיל. אמר ליה: חזי מר, דבידאי שדיתינהו. אמר ליה: מאתריה דרבי יאשיה אתה; קרי עליה: ״וצדיק יסוד עולם״.
Rav Kahana accepted the reproach and praised the man, who knew the local teaching. A Sage recognizes that the law protecting the poor applies to him as well.
רב כהנא קיבל את התוכחה ושיבח את האיש, שידע את ההלכה המקומית. החכם מכיר בכך שהדין המגן על העני חל גם עליו.
The gentile poorעניי גוים
One does not prevent poor gentiles from gleanings, forgotten sheaves and the corner, for the ways of peace. A baraita adds: one supports the gentile poor with the Jewish poor, visits gentile sick with the Jewish sick, and buries gentile dead with the Jewish dead, for the ways of peace.
אין ממחין ביד עניי גוים בלקט בשכחה ובפאה מפני דרכי שלום. תנו רבנן: מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי גוים עם חולי ישראל, וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.
The phrase “with the Jewish poor” places the gentile poor in the same communal framework. The obligation is to the society as a whole, not to a separate charity.
הביטוי ״עם עניי ישראל״ מציב את עניי הגוים באותה מסגרת קהילתית. החובה היא כלפי החברה כולה, ולא צדקה נפרדת.
The principle that runs through the chapter is that peace among neighbors justifies extending rights and kindness beyond what strict law requires. Here it reaches across the boundary between Jew and gentile.
העיקרון העובר לאורך הפרק הוא ששלום בין שכנים מצדיק הרחבת זכויות וחסד מעבר למה שהדין המדויק דורש. כאן הוא חוצה את הגבול שבין ישראל לגוים.
Lending to a suspect neighborהשאלה לשכנה חשודה
The mishnah: a woman may lend a neighbor suspected about the Sabbatical year a sieve, a sifter, a hand mill and an oven, but may not sort or grind with her. Lending ordinary utensils is neighborliness; working alongside her is participation.
מתני׳: משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור, אבל לא תבור ולא תטחן עמה. השאלת כלים רגילים היא שכנות טובה; עבודה לצידה היא השתתפות.
The wife of a ḥaver may lend the wife of an am ha’aretz a sieve and sifter and may sort, grind and sift with her; but once she pours water and the dough becomes susceptible, she may not touch it, since one does not assist transgressors. All this was said only for the ways of peace.
אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה; אבל משתטיל את המים לא תגע עמה, לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום.
One may encourage gentiles working in the Sabbatical year, but not Jews, and greet them, for the ways of peace. The line is drawn at those for whom the act is actually forbidden.
ומחזיקין ידי גוים בשביעית, אבל לא ידי ישראל; ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום. הגבול נמתח אצל מי שהמעשה אסור לו באמת.
Why grind with one and not the other?מדוע טוחנת עם זו ולא עם זו?
Why may she grind with the am ha’aretz but not with the woman suspected about the Sabbatical year? Abaye says: most amei ha’aretz tithe, so grinding with her probably aids no transgression.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר אביי: רוב עמי הארץ מעשרין הן.
Rava says: here we deal with Rabbi Meir’s am ha’aretz, who does not eat ordinary food in purity, and purity of ordinary food is rabbinic. The Sages define an am ha’aretz as one who does not tithe.
רבא אמר: הכא בעם הארץ דרבי מאיר, וטומאה וטהרה דרבנן. דתניא: איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו.
But the end, “once she pours water,” implies the beginning is not about purity. Both parts concern purity: the beginning, purity of ordinary food; the end, purity of ḥalla, whose impurity is forbidden by Torah law.
והא מדקתני סיפא ״משתטיל את המים לא תגע עמה״, מכלל דרישא לאו בטומאה וטהרה? רישא וסיפא בטומאה וטהרה; רישא בטומאת חולין, וסיפא בטומאת חלה.
Grinding, depositing and exchangeטחינה, הפקדה וחילוף
A contradiction: one may grind and deposit for those who eat Sabbatical produce or their food in impurity. Abaye: there it is a priest suspected of eating teruma in impurity. But one does not deposit teruma with a priest am ha’aretz! Rabbi Ila: a sealed earthenware vessel; Rabbi Yirmiya: produce not yet made susceptible.
ורמינהו: טוחנין ומפקידין אצל אוכלי שביעית ואצל אוכלי פירותיהן בטומאה. אמר אביי: התם בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה. ורמינהו: מפקידין תרומה אצל ישראל עם הארץ ולא אצל כהן עם הארץ, מפני שלבו גס בה. אמר רבי אילעא: בכלי חרש המוקף צמיד פתיל. אלא אמר רבי ירמיה: כאן בפירות שהוכשרו, כאן בפירות שלא הוכשרו.
One who brings wheat to a Kuti or am ha’aretz miller keeps its status for tithes and the Sabbatical year; we do not fear exchange. But one who gives to his mother-in-law tithes what he gives and receives, since she is suspected of exchanging spoiled goods; Rabbi Yehuda explains she wants her daughter’s good and is embarrassed before her son-in-law.
המוליך חטין לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ, הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית; ולחלופי לא חיישינן. ורמינהו: הנותן לחמותו, מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה, מפני שחשודה מחלפת המתקלקל. התם כדקתני טעמא: אמר רבי יהודה: רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה.
The innkeeper too exchanges, reasoning that a student should eat warm food while she eats cold. A baraita: a ḥaver’s wife grinds with an am ha’aretz’s wife when she is impure, not when pure; Rabbi Shimon ben Elazar forbids even then, lest her friend give her food. The discussion continues on daf 62.
הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה, מפני שמחלפת; התם מוריא ואמרה: בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא. תניא: אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה, אבל לא בזמן שהיא טהורה; רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון, מפני שחברתה... ההמשך בדף ס״ב.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does Rav Ḥisda say the deaf-mute’s find is protected only by rabbinic law, and what difference does it make?מדוע רב חסדא אומר שמציאת חרש מוגנת רק מדבריהם, ומה נפקא מינה?
- What does Rav Kahana’s encounter with the date-picker teach?מה מלמד מפגשו של רב כהנא עם מפיל התמרים?
- Where does the mishnah draw the line between neighborliness and aiding a transgression?היכן המשנה מותחת את הקו בין שכנות טובה לבין סיוע לעבירה?
- Why are the mother-in-law and the innkeeper suspected of exchanging food?מדוע החמות והפונדקית חשודות בחילוף מזון?
The source sheetדף המקורות
כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּלֶחִי וְקוּקְרֵי.
מְצִיאַת חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְכוּ׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּזֵל גָּמוּר: אָמַר רַב חִסְדָּא: גָּזֵל גָּמוּר מִדִּבְרֵיהֶם. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּינִין.
עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, מַה שֶּׁתַּחְתָּיו וְכוּ׳: תָּנָא: אִם לִיקֵּט וְנָתַן בַּיָּד – הֲרֵי זֶה גָּזֵל גָּמוּר.
רַב כָּהֲנָא הֲוָה קָאָזֵיל לְהוּצָל, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה שָׁדֵי אוּפְיֵי וְקָא נָתְרָן תַּמְרֵי, אֲזַל קָא מְנַקֵּיט וְאָכֵיל. אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי מָר דְּבִידַאי שְׁדֵיתִינְהוּ. אֲמַר לֵיהּ: מֵאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אַתָּה. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״.
אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם בְּלֶקֶט בְּשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם: תָּנוּ רַבָּנַן: מְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי גוֹיִם עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי גוֹיִם עִם חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְקוֹבְרִין מֵתֵי גוֹיִם עִם מֵתֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
מַתְנִי׳ מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶירְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית – נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵיחַיִם, וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָּבוֹר וְלֹא תִּטְחַן עִמָּהּ.
אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ – נָפָה וּכְבָרָה; וּבוֹרֶרֶת, וְטוֹחֶנֶת, וּמְרַקֶּדֶת עִמָּהּ; אֲבָל מִשֶּׁתָּטִיל אֶת הַמַּיִם – לֹא תִּגַּע עִמָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מַחְזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. וְכוּלָּן לֹא אָמְרוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
וּמַחְזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית – אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל; וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר אַבָּיֵי: רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן.
רָבָא אָמַר: הָכָא בְּעַם הָאָרֶץ דְּרַבִּי מֵאִיר, וְטוּמְאָה וְטׇהֳרָה דְּרַבָּנַן – דְּתַנְיָא: אֵיזֶהוּ עַם הָאָרֶץ? כֹּל שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל חוּלָּיו בְּטָהֳרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר פֵּירוֹתָיו.
וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: מִשֶּׁתָּטִיל אֶת הַמַּיִם לֹא תִּגַּע עִמָּהּ; מִכְּלָל דְּרֵישָׁא, לָאו בְּטוּמְאָה וְטׇהֳרָה עָסְקִינַן!
רֵישָׁא וְסֵיפָא בְּטוּמְאָה וְטׇהֳרָה; וְרֵישָׁא – בְּטוּמְאַת חוּלִּין, וְסֵיפָא – בְּטוּמְאַת חַלָּה.
וּרְמִינְהוּ:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
טוֹחֲנִין וּמַפְקִידִין אֵצֶל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית, וְאֵצֶל אוֹכְלֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה; אֲבָל לֹא לְאוֹכְלֵי שְׁבִיעִית, וְלֹא לְאוֹכְלֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה!
אָמַר אַבָּיֵי: הָתָם, בְּכֹהֵן הֶחָשׁוּד לֶאֱכוֹל תְּרוּמָה בְּטוּמְאָה עָסְקִינַן – דַּהֲוָה לֵיהּ טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא.
אִי הָכִי, מַפְקִידִין?! וּרְמִינְהוּ: מַפְקִידִין תְּרוּמָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ!
אָמַר רַבִּי אִילְעָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל.
וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא תְּסִיטֶנּוּ אִשְׁתּוֹ נִדָּה!
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁהוּכְשְׁרוּ, כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ.
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לְטָחוֹן כּוּתִי אוֹ לְטָחוֹן עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלִשְׁבִיעִית, אֲבָל לֹא לְטוּמְאָה!
הַאי מַאי רוּמְיָא? לָאו אוֹקֵימְנָא בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ?
וּדְקָאָרֵי לַהּ – מַאי קָאָרֵי לַהּ? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִירְמֵי אַחֲרִיתִי עֲלַהּ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלִשְׁבִיעִית, וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
וּרְמִינְהוּ: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה מַחְלֶפֶת הַמִּתְקַלְקֵל!
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצֶה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ, וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.
וּלְעָלְמָא – לָא חָיְישִׁינַן?! וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לַפּוּנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלֶפֶת! הָתָם מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא, וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא?!
וְאַכַּתִּי, לְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן?! וְהָתַנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ – בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶרְתָּהּWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
