← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 59גיטין דף 59 15 December 2030י״ט כסלו תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 59 — Torah and Greatness, Children’s Business and the Ways of Peaceתורה וגדולה, מקח פעוטות ודרכי שלום

Gittin 59 — from Rav’s vote in Rebbi’s court and the rare union of Torah and greatness, through the transactions of deaf-mutes and young children, to the enactments made for the ways of peace and the order of reading the Torahגיטין נ״ט — מהצבעת רב בבית דינו של רבי והשילוב הנדיר של תורה וגדולה, דרך מקחם של חרש ופעוטות, אל התקנות מפני דרכי שלום ואל סדר הקריאה בתורה

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Chaim Arusi Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבChaim Arusi Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada explains why the Gemara keeps challenging with David, Solomon and Ḥizkiya after answering Saul: Samuel outlived only part of Saul’s reign by a few months, so the answer “we mean all the years” seemed to fit Saul alone; with David the years without Ira were many, and Shimi, already condemned for cursing David, might have been considered a dead man from the start. Each new challenge tested whether the same answer could hold. On the priest’s precedence, “to open first, to bless first and to take a fine portion first” are three things corresponding to the letters of כהן, each a letter without a pair in its series. Ben Yehoyada on Gittin 59a, Gittin 59b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

הבן יהוידע מבאר מדוע הגמרא ממשיכה להקשות מדוד, משלמה ומחזקיה אחר שתירצה בשאול: שאול נשאר בלא שמואל רק שמונה חדשים, ולכן נראה שהתירוץ ״כולהו שני קאמרינן״ מתאים לו לבדו; אצל דוד השנים בלא עירא היאירי היו מרובות, ושמעי, שכבר נתחייב מיתה משעה שקילל את דוד, אפשר שנחשב כגברא קטילא מעיקרא. כל קושיה חדשה בדקה אם אותו תירוץ יכול לעמוד. בקדימת הכהן, ״לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון״ הם שלושה דברים כנגד שלוש אותיות כה״ן, שכל אחת מהן יחידה ואין לה זוג. Ben Yehoyada on Gittin 59a, Gittin 59b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Rav’s vote in Rebbi’s courtהצבעת רב בבית דינו של רבי

Rav said: I was in the count of Rebbi’s court that changed the law of sikarikon, and they counted me first. But in monetary cases one begins with the greatest; only capital cases begin from the side, so the senior judges will not sway the others.

אמר רב: אנא הואי במניינא דבי רבי, ומינאי דידי מנו ברישא. והאנן תנן: דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הצד.

Rabba son of Rava, or Rabbi Hillel son of Rabbi Vallas, said: Rebbi’s count was different; all its counts began from the side. Rebbi’s stature was such that if he spoke first, no one would disagree.

אמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: שאני מנינא דבי רבי, דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחילין. מעמדו של רבי היה כזה שאילו פתח הוא, לא היה מי שיחלוק.

The same Sage said: from Moses to Rebbi we do not find Torah and greatness in one place. Rebbi was both the supreme scholar and the political leader, recognized by Rome.

ואמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. רבי היה גם גדול התורה וגם המנהיג המדיני, שרומא הכירה בו.

Torah and greatness in one placeתורה וגדולה במקום אחד

The Gemara challenges: there was Joshua, but also Elazar; Elazar, but also Pinḥas; Pinḥas, but also the elders. Saul had Samuel, though Samuel died; the answer is: we mean all the years. David had Ira the Yairite; Solomon had Shimi ben Gera, though he was killed.

ולא? הא הוה יהושע, הוה אלעזר; הא הוה אלעזר, הוה פנחס; הא הוה פנחס, הוו זקנים. הא הוה שאול, הוה שמואל; והא נח נפשיה? כולהו שני קאמרינן. והא הוה דוד, הוה עירא היאירי; הא הוה שלמה, הוה שמעי בן גרא.

Ḥizkiya had Shevna, who was killed; Ezra had Neḥemya son of Ḥakhalya. In every generation the political head stood beside a Torah authority who was not under him.

הא הוה חזקיה, הוה שבנא; הא איקטיל? כולהו שני קאמרינן. והא הוה עזרא, הוה נחמיה בן חכליה. בכל דור עמד לצד הראש המדיני סמכות תורנית שלא הייתה כפופה לו.

Rav Aḥa son of Rava said: I too say from Rebbi to Rav Ashi we do not find Torah and greatness in one place. But there was Huna bar Natan! Huna bar Natan was different, since he deferred to Rav Ashi.

אמר רב אחא בריה דרבא: אף אני אומר: מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא? והא הוה הונא בר נתן! שאני הונא בר נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי.

The deaf-mute’s gesturesרמיזת החרש

The mishnah: a deaf-mute communicates by gesture; Ben Beteira says by movements of the mouth, in movable property. Small children, pe’utot, may buy and sell movables. The Rabbis enabled participation in commerce for those who cannot speak or are not yet of age.

מתני׳: חרש רומז ונרמז; ובן בתירא אומר: קופץ ונקפץ, במטלטלין. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. חכמים איפשרו השתתפות במסחר למי שאינו מדבר או שטרם הגיע לגיל.

Rav Naḥman says: the dispute is about movables, but for a get all agree gestures are required. Obvious, since the mishnah says movables? One might think “even movables”; it teaches us otherwise.

אמר רב נחמן: מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה. פשיטא, במטלטלין תנן? מהו דתימא אף במטלטלין; קא משמע לן.

Another version: Rav Naḥman says the dispute about movables extends to divorce documents as well; the mishnah’s “in movables” is read as “even in movables.” The two versions differ on whether a get demands the clearer form of communication.

איכא דאמרי: אמר רב נחמן: כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין. והאנן במטלטלין תנן? אימא אף במטלטלין. שתי הלשונות נבדלות בשאלה אם גט דורש את צורת התקשורת הברורה יותר.

Children’s transactionsמקח פעוטות

From what age? Rav Yehuda indicated six or seven; Rav Kahana seven or eight; a baraita nine or ten. They do not disagree: each child according to his sharpness. Rabbi Yoḥanan explains the reason: for his livelihood, so an orphan can sustain himself.

ועד כמה? מחוי רב יהודה: כבר שית, כבר שב; רב כהנא אמר: כבר שב, כבר תמני; במתניתא תנא: כבר תשע, כבר עשר. ולא פליגי, כל חד וחד לפי חורפיה. וטעמא מאי? אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: משום כדי חייו.

Rabbi Yoḥanan also explains “meltaḥa,” the wardrobe of Baal’s priests: something folded and stretched. Rav Dimi tells of fruits sent to Rabbi: sivni and ḥomes, the size of a nut and a half; salsela and melamla, the size of a pistachio and a half; “melamla” again means something folded and stretched.

״ויאמר לאשר על המלתחה״: מאי מלתחה? אמר רבי יוחנן: דבר הנמלל ונמתח. כי אתא רב דימי אמר: שיגר לו בוניים בן נוניים לרבי סיבני וחומס, סלסלה ומלמלא; מאי מלמלא? דבר הנמלל ונמתח.

Their mistake in price is like an adult’s, up to a sixth. Abaye asked about a child’s gift: Rav Yeimar says it is not valid; Mar bar Rav Ashi says it is. Rav Mordekhai reported that Rav Ashi ruled, standing with one foot on the ground and one on the step, that it is valid, whether large or small, healthy or dying.

וטעותן עד כמה? עד שתות כגדול. בעי אביי: מתנתו מאי? רב יימר אמר: אין מתנתו מתנה; מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה. אמר רב מרדכי: כי הוה קאי מר חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא, אמר לן: מתנתו מתנה, אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא, אחת מרובה ואחת מועטת.

The ways of peaceדרכי שלום

The mishnah lists rules made for the ways of peace: a priest reads first, then a Levite, then an Israelite; the eiruv is placed in its usual house; the cistern nearest the channel fills first.

מתני׳: אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל; מערבין בבית ישן; בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון.

Traps for animals, birds and fish, the finds of a deaf-mute, a lunatic or a minor, and olives beaten down by a poor man are protected as if robbery, for the ways of peace; Rabbi Yosei says they are full robbery. One does not stop poor gentiles from gleanings, forgotten sheaves and corner.

מצודות חיה ועופות ודגים, מציאת חרש שוטה וקטן, עני המנקף בראש הזית, יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר: גזל גמור. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט שכחה ופאה, מפני דרכי שלום.

The list gathers cases where strict law gives no claim, yet a dispute would harm society. The Rabbis extend protection to prevent quarrels and to maintain good relations with gentile neighbors.

הרשימה מקבצת מקרים שבהם הדין המדויק אינו נותן תביעה, אך מריבה הייתה פוגעת בחברה. חכמים מרחיבים את ההגנה כדי למנוע מריבות ולשמור על יחסים טובים עם השכנים הגויים.

The priest reads firstכהן קורא ראשון

The source: “Moses gave it to the priests, the sons of Levi”: priest first, then Levite. Others cite “the priests, sons of Levi, shall approach,” “Aaron was separated to sanctify him,” and “you shall sanctify him,” for every holy matter: to open first, to bless first and to take the fine portion first.

מנא הני מילי? אמר רב מתנה: ״ויתנה אל הכהנים בני לוי״; כהן ברישא והדר לוי. רבי יצחק נפחא: ״ונגשו הכהנים בני לוי״. רב אשי: ״ויבדל אהרן להקדישו״. תנא דבי רבי ישמעאל: ״וקדשתו״, לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.

Abaye asked: is it not Torah law? Rav Yosef: Torah law, for the ways of peace. But the whole Torah is for peace, “all her paths are peace”! Abaye: it refers to a meal, where the one who breaks bread may honor another, but not in the synagogue on Shabbat and festivals, when many come, lest it lead to quarrels.

אמר ליה אביי לרב יוסף: מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! אמר ליה: דאורייתא, ומפני דרכי שלום. כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, ״וכל נתיבותיה שלום״! אלא אמר אביי: הבוצע, אם בא לחלוק כבוד לרבו הרשות בידו; לא שנו אלא בסעודה, אבל בבית הכנסת לא, דאתו לאינצויי; בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים.

Rav Huna read before priests, since even the priests of the Land deferred to him. Abaye: if no priest is present, the bundle is broken; if no Levite, the same priest reads. A Levite after a Levite is not called, since people would doubt both; the question of the Galileans to Rabbi Ḥelbo continues on daf 60.

רב הונא קרי בכהני, דאפילו רבי אמי ורבי אסי מיכף הוו כייפי ליה. אמר אביי: אין שם כהן, נתפרדה חבילה; אין שם לוי, קורא כהן. כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון; לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו; ההמשך בדף ס׳.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why did Rebbi’s court begin its votes from the side?מדוע בית דינו של רבי התחיל את המנין מן הצד?
  2. What does “Torah and greatness in one place” mean, and why is it so rare?מה פירוש ״תורה וגדולה במקום אחד״, ומדוע הדבר נדיר כל כך?
  3. Why do the opinions on children’s age not truly disagree?מדוע הדעות בגיל הפעוטות אינן חולקות באמת?
  4. Why is the priest’s precedence called both Torah law and “for the ways of peace”?מדוע קדימת הכהן נקראת גם דין תורה וגם ״מפני דרכי שלום״?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 59aגיטין נ״ט א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
אֲנָא הֲוַאי בְּמִנְיָינָא דְּבֵי רַבִּי, וּמִינַּאי דִּידִי מְנוֹ בְּרֵישָׁא. וְהָאֲנַן תְּנַן: דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְהַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת – מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד! אָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי וָולָס: שָׁאנֵי מִנְיָנָא דְּבֵי רַבִּי, דְּכוּלְּהוּ מִנְיָנַיְיהוּ מִן הַצַּד הֲווֹ מַתְחִילִין. וְאָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי ווֹלֶס: מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבִּי לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדוּלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. וְלָא?! הָא הֲוָה יְהוֹשֻׁעַ! הֲוָה אֶלְעָזָר. הָא הֲוָה אֶלְעָזָר! הֲוָה פִּנְחָס. וְהָא הֲוָה פִּנְחָס! הֲווֹ זְקֵנִים. הָא הֲוָה שָׁאוּל! הֲוָה שְׁמוּאֵל. וְהָא נָח נַפְשֵׁיהּ! כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאָמְרִינַן. וְהָא הֲוָה דָּוִד! הֲוָה עִירָא הַיָּאִירִי. וְהָא נָח נַפְשֵׁיהּ! כּוּלְּהוּ שְׁנֵי בָּעֵינַן. הָא הֲוָה שְׁלֹמֹה! הֲוָה שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא. וְהָא קַטְלֵיהּ! כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאָמְרִינַן. הָא הֲוָה חִזְקִיָּה! הֲוָה שֶׁבְנָא. הָא אִיקְּטִיל! כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאָמְרִינַן. וְהָא הֲוָה עֶזְרָא! הֲוָה נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: אַף אֲנִי אוֹמֵר, מִימוֹת רַבִּי וְעַד רַב אָשֵׁי לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדוּלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. וְלָא?! וְהָא הֲוָה הוּנָא בַּר נָתָן! שָׁאנֵי הוּנָא בַּר נָתָן, דְּמֵיכָף הֲוָה כַּיִיף לֵיהּ לְרַב אָשֵׁי. מַתְנִי׳ חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז. וּבֶן בְּתִירָא אוֹמֵר: קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ – בְּמִטַּלְטְלִין. הַפָּעוֹטוֹת מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר – בְּמִטַּלְטְלִין. גְּמָ׳ אָמַר רַב נַחְמָן: מַחֲלוֹקֶת בְּמִטַּלְטְלִין, אֲבָל בְּגִיטִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל בִּרְמִיזָה. פְּשִׁיטָא, ״בְּמִטַּלְטְלִין״ תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא ״אַף בְּמִטַּלְטְלִין״, קָא מַשְׁמַע לַן. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן: כְּמַחְלוֹקֶת בְּמִטַּלְטְלִין כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּגִיטִּין. וְהָאֲנַן ״בְּמִטַּלְטְלִין״ תְּנַן! אֵימָא: ״אַף בְּמִטַּלְטְלִין״. הַפָּעוֹטוֹת מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר – בְּמִטַּלְטְלִין. וְעַד כַּמָּה? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: כְּבַר שֵׁית – כְּבָר שַׁב. רַב כָּהֲנָא אָמַר: כְּבַר שַׁב – כְּבַר תַּמְנֵי. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: כְּבַר תֵּשַׁע – כְּבַר עֶשֶׂר. וְלָא פְּלִיגִי; כֹּל חַד וְחַד לְפִי חוּרְפֵּיהּ. וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. ״וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה, הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עוֹבְדֵי הַבָּעַל״ – מַאי ״מֶלְתָּחָה״? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר הַנִּמְלָל וְנִמְתָּח. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁיגֵּר לוֹ בּוּנְיָים בֶּן נוּנְיָים לְרַבִּי – סִיבְנִי, וְחוֹמֶס, סַלְסָלָה, וּמַלְמָלָא. סִיבְנִי וְחוֹמֶס – כְּאַמְגּוּזָא וּפַלְגֵיהּ דְּאַמְגּוּזָא. סַלְסָלָה וּמַלְמָלָא – כְּפִיסְתְּקָא וּפַלְגוּ דְּפִיסְתְּקָא. מַאי מַלְמָלָא? דָּבָר הַנִּמְלָל וְנִמְתָּח. וְטָעוּתָן עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי זֵירָא: עַד שְׁתוּת כְּגָדוֹל. בָּעֵי אַבָּיֵי: מַתְּנָתוֹ, מַאי? רַב יֵימַר אֲמַר: אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה; מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. אַפְכוּהָ וְשַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב מׇרְדֳּכַי. אֲמַר לֵיהּ: זִילוּ אֱמַרוּ לְבַר מָר, לָאו הָכִי הֲוָה עוֹבָדָא? כִּי הֲוָה קָאֵי מָר – חַד כַּרְעֵיהּ אַאַרְעָא וְחַד כַּרְעֵיהּ אַדַּרְגָּא, וַאֲמַרְנָא לֵיהּ: מַתְּנָתוֹ מַאי? וַאֲמַר לַן: מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה – אַחַת מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע וְאַחַת מַתְּנַת בָּרִיא, אַחַת מַתָּנָה מְרוּבָּה וְאַחַת מַתָּנָה מוּעֶטֶת. מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם: כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 59bגיטין נ״ט ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּזֵל גָּמוּר. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּזֵל גָּמוּר. עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גָּזֵל – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּזֵל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גּוֹיִם בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב מַתְנָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיִּכְתּוֹב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי״ – אַטּוּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא דְּכֹהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ? אֶלָּא כֹּהֵן בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר לֵוִי. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי״ – אַטּוּ אֲנַן לָא יָדְעִינַן דְּכֹהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ? אֶלָּא כֹּהֵן בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר לֵוִי. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא: ״בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר מֵהָכָא: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ – לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ – לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה; לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם?! דְּאוֹרָיְיתָא הִיא! אֲמַר לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא, וּמִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ נָמֵי מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם הִיא, דִּכְתִיב: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם״! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: לְכִדְמַר; דְּתַנְיָא: שְׁנַיִם – מַמְתִּינִין זֶה לָזֶה בַּקְּעָרָה. שְׁלֹשָׁה – אֵין מַמְתִּינִין. הַבּוֹצֵעַ – הוּא פּוֹשֵׁט יָדוֹ תְּחִלָּה, וְאִם בָּא לַחְלוֹק כָּבוֹד לְרַבּוֹ אוֹ לְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאָמַר מָר עֲלַהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּסְעוּדָה, אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֹא, דְּאָתוּ לְאִינְּצוֹיֵי. אָמַר רַב מַתְנָה: הָא דְּאָמְרַתְּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֹא, לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים – דִּשְׁכִיחִי רַבִּים, אֲבָל בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי – לָא. אִינִי?! וְהָא רַב הוּנָא קָרֵי בְּכָהֲנֵי בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב! שָׁאנֵי רַב הוּנָא, דַּאֲפִילּוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי – כָּהֲנֵי חֲשִׁיבִי דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מֵיכָף הֲווֹ כַּיְיפִי לֵיהּ. אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: אֵין שָׁם כֹּהֵן – נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה. וְאָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: אֵין שָׁם לֵוִי – קוֹרֵא כֹּהֵן. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֹּהֵן אַחַר כֹּהֵן לֹא יִקְרָא, מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. לֵוִי אַחַר לֵוִי לֹא יִקְרָא מִשּׁוּם פְּגַם שְׁנֵיהֶם! כִּי קָאָמְרִינַן, בְּאוֹתוֹ כֹּהֵן. מַאי שְׁנָא לֵוִי אַחַר לֵוִי, דְּאִיכָּא פְּגַם שְׁנֵיהֶם – דְּאָמְרִי: חַד מִינַּיְיהוּ לָאו לֵוִי הוּא; כֹּהֵן אַחֵר כֹּהֵן נָמֵי, אָמְרִי: חַד מִינַּיְיהוּ לָאו כֹּהֵן הוּא! כְּגוֹן דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי שֵׁנִי, דְּכֹהֵן הוּא. הָכָא נָמֵי, דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי שֵׁנִי, דְּלֵוִי הוּא! אֶלָּא אָמְרִי: מַמְזֶרֶת אוֹ נְתִינָה נְסֵיב, וּפַסְלֵיהּ לְזַרְעֵיהּ. הָכָא נָמֵי, אָמְרִי: גְּרוּשָׁה אוֹ חֲלוּצָה נְסֵיב, וְאַחֲלֵיהּ לְזַרְעֵיהּ! סוֹף סוֹף, לֵוִי מִי קָא הָוֵי?! וּלְמַאן? אִי לְיוֹשְׁבִין – הָא קָא חָזוּ לֵיהּ! אֶלָּא לְיוֹצְאִין. שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי גָלִילָא לְרַבִּי חֶלְבּוֹ: אַחֲרֵיהֶן,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.