How does the argument develop across both sides of this daf?
כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada notes that the great destructions all came from slight causes: Kamtza and Bar Kamtza, a rooster and hen, a litter’s pole; Heaven turned trivial events into the instruments of a decree. The price of forty se’ahs for a dinar recalled the Torah given in forty days, and the loss of a single se’ah hinted that one sin was to be sought out. The custom of leading a rooster and hen before the couple is the root of the Baghdad custom; they chose living creatures, not fish, which die out of water. The valley’s streams, two parts water and one blood, were like wine mixed with two parts water, a sign that it was the blood of Torah scholars; and the dew of lights, טל, became “dung,” זבל, of equal value, when the vineyards were fed with blood.
הבן יהוידע מעיר שכל החורבנות הגדולים באו מסיבות קלות: קמצא ובר קמצא, תרנגול ותרנגולת, שקא דריספק; מן השמים גלגלו דברים קלים להיות כלי לגזירה. השער של ארבעים סאה בדינר רמז לתורה שניתנה בארבעים יום, והחיסרון של סאה אחת רמז שיחפשו עון אחד בלבד. מנהג להוליך תרנגול ותרנגולת לפני החתן והכלה הוא שורש מנהג עירו בגדאד; בחרו בבריות חיות ולא בדגים, שמתים כשיוצאים מן המים. הנחלים שבבקעת ידים, שני חלקים מים ואחד דם, כיין המזוג בשני חלקים מים, להורות שזה דמם של בעלי תורה; וה״טל״ של אורות נהפך ל״זבל״, השווה לו במספר, כשבצרו את הכרמים מדמם של ישראל.
On 57b Ben Yehoyada explains “no prayer succeeds without the seed of Jacob” as the trait of Jacob, truth: prayer must be offered with sincerity. The descendants of Haman are mentioned first, before Sisera and Sennacherib, because a convert from Amalek is the greatest novelty. David composed Psalms, song of the mouth, to protect Israel in the exiles of Babylon and Edom, whose combined value equals פה. The four hundred children correspond to Esau’s four hundred men, the forces of the other side, and each of the seven sons answered a different idol with a different verse. Ben Yehoyada on Gittin 57a, Gittin 57b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
על נ״ז ע״ב מבאר הבן יהוידע ש״אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב״ פירושו ממידתו של יעקב, שהיא אמת: התפילה צריכה להיות במידת אמת. בני בניו של המן נזכרים ראשונים, לפני סיסרא וסנחריב, משום שגר מעמלק הוא החידוש הגדול ביותר. דוד חיבר את ספר תהלים, שירה שבפה, להגן על ישראל בגלות בבל ובגלות אדום, שמספרם יחד כמספר ״פה״. ארבע מאות הילדים והילדות כנגד ״ארבע מאות איש עמו״ של עשו, כוחות הסטרא אחרא, וכל אחד משבעת הבנים השיב על עבודה זרה אחרת בפסוק אחר. Ben Yehoyada on Gittin 57a, Gittin 57b · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Onkelos and the power of shameאונקלוס וכוחה של בושה
Titus’s punishment was what he decreed for himself: daily his ashes are gathered, judged, burned and scattered over seven seas. Onkelos then raised Balaam, who said of Israel “do not seek their peace or their good”; his punishment is in boiling semen.
במאי דפסיק אנפשיה: כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי. אזל אסקיה לבלעם בנגידא; אמר ליה: ״לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים״; דיניה בשכבת זרע רותחת.
He raised the sinner of Israel, who said: seek their good, not their harm; whoever touches them touches the apple of his eye. His punishment is in boiling excrement, as whoever mocks the words of the Sages is judged in boiling excrement. See the difference between the sinners of Israel and the prophets of the nations.
אזל אסקיה בנגידא לפושע ישראל; אמר ליה: ״טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש; כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו״. דיניה בצואה רותחת, דאמר מר: כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם.
Rabbi Elazar said: see how great is the power of shame, for the Holy One helped Bar Kamtza and destroyed His House and burned His Sanctuary. The humiliation of a single person outweighed the merit of a whole city.
תניא: אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא, והחריב את ביתו ושרף את היכלו. ביזיונו של אדם אחד גבר על זכותה של עיר שלמה.
The rooster and hen of Tur Malkaהתרנגול והתרנגולת של טור מלכא
In Tur Malka a rooster and hen were carried before a bride and groom, meaning “be fruitful like chickens.” Roman soldiers took them; the Jews fell on them and beat them. The Caesar was told the Jews had rebelled, and came against them.
אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא: דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר פרו ורבו כתרנגולים. יומא חד חליף גונדא דרומאי, שקלינהו מינייהו; נפלו עלייהו מחונהו. אתו אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי.
Bar Daroma could leap a mil and kill. The Caesar took off his crown, set it on the ground and prayed: Master of the world, do not hand me and my kingdom to one man. Bar Daroma’s mouth tripped him: “Have You not, God, abandoned us, and do not go forth with our armies?” A serpent in the privy killed him.
הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו. שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא, אי ניחא לך, לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא. אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר: ״הלא אתה אלהים זנחתנו״. על לבית הכסא, אתא דרקונא ונח נפשיה.
The Caesar decided to leave them; the Jews celebrated and lit lamps, and seeing the light from afar he returned. Rabbi Assi said three hundred thousand swordsmen entered Tur Malka and killed for three days and nights, while on the other side there were wedding celebrations, each side unaware of the other.
אמר: הואיל ואיתרחיש לי ניסא, אישבקינהו. אכלו ושתו ואדליקו שרגי; אמר: מיחדא קא חדו בי יהודאי, הדר אתא עלייהו. אמר רבי אסי: תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא, ובהך גיסא הלולי וחנגי, ולא הוו ידעי הני בהני.
King Yannai’s cities and Kfar Sekhanyaערי ינאי המלך וכפר סכניא
“The Lord swallowed and did not pity all the dwellings of Jacob”: the sixty myriad cities of King Yannai on the King’s Mountain, each with as many as left Egypt, three with double. Ulla said the place could not hold sixty myriad reeds; Rabbi Ḥanina answered a heretic: it is “the land of the deer,” whose skin stretches when inhabited and shrinks when not.
״בלע ה׳ ולא חמל״: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת כיוצאי מצרים, חוץ משלש שהיו בהן כפלים. אמר עולא: לדידי חזי לי ההוא אתרא, ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק. אמר רבי חנינא: ״ארץ צבי״ כתיב בה: בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא.
Three Sages told of Kfar Sekhanya: a betrothed couple captured and married to each other, where the man did not touch her all his life since she had no ketubba, more than Joseph; the price of grain that rose until a hidden sin was punished; and a man whose plot with egg-white was exposed by Bava ben Buta.
פתח חד: מעשה בארוס וארוסתו שנשבו והשיאום זה לזה; אמרה לו: אל תגע בי, שאין לי כתובה ממך; ולא נגע בה עד יום מותו; ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף. פתח אידך: ארבעים מודיות בדינר, נחסר השער מודיא אחת, ובדקו ומצאו עבירה. פתח אידך: מעשה באדם שהטיל לובן ביצה, ובבא בן בוטא אמר: לובן ביצה סולד מן האור.
Abaye asked Rav Yosef: since they were so righteous, why were they punished? He answered: because they did not mourn for Jerusalem, as it says “rejoice with Jerusalem, all who mourn for her.” Personal righteousness did not exempt them from sharing in the national grief.
אמר ליה אביי לרב יוסף: ומאחר דהוו צדיקים כולי האי, מאי טעמא איענוש? אמר ליה: משום דלא איאבול על ירושלים, דכתיב ״שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה״. צדקה אישית לא פטרה אותם מן ההשתתפות באבל הלאומי.
Beitar and Zekharya’s bloodביתר ודמו של זכריה
In Beitar a cedar was planted for a boy and a pine for a girl, cut for their wedding canopy. When the Caesar’s daughter passed and her litter’s pole broke, they cut a cedar; the Jews beat the Romans, and the Caesar came against them. Eighty thousand war-horns entered Beitar, and blood flowed to the sea; for seven years the gentiles fertilized their vineyards with Israel’s blood.
אשקא דריספק חריב ביתר: דהוו נהיגי כי מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא, וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא. יומא חד חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא דריספק, קצו ארזא; נפול עלייהו מחונהו. אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר; שבע שנים בצרו גוים את כרמיהן מדמן של ישראל.
An elder of Jerusalem told that Nevuzaradan killed two hundred and eleven myriads in that valley and ninety-four myriads in Jerusalem, until their blood reached Zekharya’s, which was seething. Told it was sacrificial blood, he compared it and found it was not; under threat they admitted they had killed a prophet who rebuked them.
סח לי זקן אחד: בבקעה זו הרג נבוזראדן מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה. אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח; אמרו ליה: דם זבחים; אייתי דמי ולא אידמו. אמרו ליה: נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן, קמינן עילויה וקטלינן ליה.
He killed the Sanhedrins, young men and women, and schoolchildren on it, and it did not rest, until he said: Zekharya, I have destroyed the best of them; do you want me to destroy them all? Then it rested. He thought: if for one soul so, for that man who killed so many, how much more; he fled and converted. Descendants of Haman taught Torah in Bnei Brak, of Sisera taught children, of Sennacherib taught in public: Shemaya and Avtalyon.
קטל עילויה סנהדרי, בחורים ובתולות, תינוקות של בית רבן, ולא נח. אמר ליה: זכריה, טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו? נח. הרהר תשובה: ומה אם על נפש אחת כך, ההוא גברא דקטל כל הני על אחת כמה וכמה; ערק ואגייר. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק; של סיסרא למדו תינוקות בירושלים; של סנחריב למדו תורה ברבים: שמעיה ואבטליון.
The voice of Jacobהקול קול יעקב
“The voice is the voice of Jacob, and the hands are the hands of Esau”: the voice is Hadrian, who killed sixty myriad twice over in Alexandria; the voice of Jacob is the Caesar who killed four hundred myriad in Beitar; the hands of Esau are the wicked kingdom that destroyed our House.
״הקול קול יעקב והידים ידי עשו״: הקול, זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא; קול יעקב, זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא; והידים ידי עשו, זו מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו.
Another reading: there is no prayer that succeeds without the seed of Jacob, and no war that succeeds without the seed of Esau. Rabbi Elazar adds: “you shall be hidden from the scourge of the tongue,” from the strife of tongues.
דבר אחר: ״הקול קול יעקב״, אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב; ״והידים ידי עשו״, אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו. והיינו דאמר רבי אלעזר: ״בשוט לשון תחבא״, בחירחורי לשון תחבא.
Rav Yehuda in Rav’s name: “by the rivers of Babylon we sat and wept when we remembered Zion” teaches that God showed David the destruction of both Temples: the first, by the rivers of Babylon; the second, “remember, Lord, against the children of Edom the day of Jerusalem.”
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב ״על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון״? מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני; ראשון, ״על נהרות בבל״; שני, ״זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים״.
The children at sea and the seven sonsהילדים בים ושבעת הבנים
Four hundred boys and girls were taken captive for shame. They asked: if we drown in the sea, will we have the World to Come? The eldest expounded “I will bring back from the depths of the sea.” The girls leapt into the sea; the boys drew an a fortiori and leapt too. Of them it says “for Your sake we are killed all day.”
מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון. אמרו: אם אנו טובעין בים, אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן: ״אשיב ממצולות ים״. כיון ששמעו ילדות, קפצו כולן ונפלו לתוך הים; נשאו ילדים קל וחומר בעצמן, ואף הם קפצו. ועליהם הכתוב אומר: ״כי עליך הורגנו כל היום״.
Rav Yehuda says it refers to a woman and her seven sons. Each was told to worship an idol, and each answered with a verse: “I am the Lord,” “you shall have no other gods,” “Hear O Israel,” and more. The youngest was offered to pick up a seal; he said: if for your honor so, how much more for the honor of God.
ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה. אתיוהו קמא, אמר: ״אנכי ה׳ אלהיך״; לאידך: ״לא יהיה לך״; ״שמע ישראל״; ועוד. אמר ליה קיסר לאחרון: אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה. אמר ליה: חבל עלך קיסר; על כבוד עצמך כך, על כבוד הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
His mother said: tell Abraham, you bound one altar, I bound seven; she fell from a roof and died, and a voice said “the mother of sons rejoices.” Others read the verse as circumcision on the eighth day, scholars who demonstrate slaughter on themselves, or those who kill themselves over Torah.
אמרה להם: בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות. אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה; יצתה בת קול: ״אם הבנים שמחה״. רבי יהושע בן לוי: זו מילה שניתנה בשמיני; ריש לקיש: תלמידי חכמים שמראין הלכות שחיטה בעצמן; רב נחמן בר יצחק: שממיתין עצמן על דברי תורה.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does Onkelos learn from the three figures he summons?מה לומד אונקלוס משלוש הדמויות שהוא מעלה?
- Why were the righteous people of Kfar Sekhanya punished?מדוע נענשו צדיקי כפר סכניא?
- What brought Nevuzaradan to repent?מה הביא את נבוזראדן לתשובה?
- How do the different readings of “for Your sake we are killed all day” define martyrdom?כיצד הפירושים השונים ל״כי עליך הורגנו כל היום״ מגדירים מסירות נפש?
The source sheetדף המקורות
בְּמַאי דִּפְסַיק אַנַּפְשֵׁיהּ – כֹּל יוֹמָא מְכַנְּשִׁי לֵיהּ לְקִיטְמֵיהּ וְדָיְינִי לֵיהּ, וְקָלוּ לֵיהּ וּמְבַדְּרוּ [לֵיהּ] אַשַּׁב יַמֵּי.
אֲזַל אַסְּקֵיהּ לְבִלְעָם בִּנְגִידָא, אֲמַר לֵיהּ: מַאן חֲשִׁיב בְּהָהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. מַהוּ לְאִידַּבּוֹקֵי בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: ״לֹא תִדְרוֹשׁ שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם כׇּל הַיָּמִים״. אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת.
אֲזַל אַסְּקֵיהּ בִּנְגִידָא לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, אֲמַר לֵיהּ: מַאן חֲשִׁיב בְּהָהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. מַהוּ לְאִדַּבּוֹקֵי בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: טוֹבָתָם דְּרוֹשׁ, רָעָתָם לֹא תִּדְרוֹשׁ, כׇּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּאִילּוּ נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.
אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: בְּצוֹאָה רוֹתַחַת. דְּאָמַר מָר: כׇּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִידּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת. תָּא חֲזִי מָה בֵּין פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל(ה) כֹּחָהּ שֶׁל בּוּשָׁה, שֶׁהֲרֵי סִיַּיע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בַּר קַמְצָא, וְהֶחְרִיב אֶת בֵּיתוֹ, וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלוֹ.
אַתַּרְנְגוֹלָא וְאַתַּרְנְגוֹלְתָּא חֲרִיב טוּר מַלְכָּא: דַּהֲווֹ נְהִיגִי כִּי הֲווֹ מַפְּקִי חַתְנָא וְכַלְּתָא, מַפְּקִי קַמַּיְיהוּ תַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָּא, כְּלוֹמַר: פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִים.
יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף גּוּנְדָּא דְרוֹמָאֵי, שַׁקְלִינְהוּ מִינַּיְיהוּ. נְפַלוּ עֲלַיְיהוּ מְחוֹנְהוּ. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לְקֵיסָר: מְרַדוּ בָּךְ יְהוּדָאֵי! אֲתָא עֲלַיְיהוּ. הֲוָה בְּהוּ הָהוּא בַּר דָּרוֹמָא, דַּהֲוָה קָפֵיץ מִילָא וְקָטֵיל בְּהוּ. שַׁקְלֵיהּ קֵיסָר לְתָאגֵיהּ וְאוֹתְבֵיהּ אַאַרְעָא. אֲמַר: רִיבּוֹנֵיהּ דְּעָלְמָא כּוּלֵּיהּ, אִי נִיחָא לָךְ, לָא תִּמְסְרֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא – לְדִידֵיהּ וּלְמַלְכוּתֵיהּ, בִּידֵיהּ דְּחַד גַּבְרָא!
אַכְשְׁלֵיהּ פּוּמֵּיהּ לְבַר דָּרוֹמָא, וַאֲמַר: ״הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ״. דָּוִד נָמֵי אָמַר הָכִי! דָּוִד אַתְמוֹהֵי קָא מַתְמַהּ.
עָל לְבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא דְּרָקוֹנָא שַׁמְטֵיהּ לְכַרְכְּשֵׁיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ. אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ לִי נִיסָּא, הָא זִימְנָא אֶישְׁבְּקִינְהוּ. שַׁבְקִינְהוּ וַאֲזַל. אִיזְדְּקוּר וַאֲכַלוּ וּשְׁתוֹ, וְאַדְלִיקוּ שְׁרָגֵי, עַד דְּאִיתְחֲזִי בִּלְיוֹנָא דְגוּשְׁפַּנְקָא בְּרָחוֹק מִילָא. אֲמַר: מִיחְדָּא קָא חָדוּ בִּי יְהוּדָאֵי! הֲדַר אֲתָא עֲלַיְיהוּ.
אָמַר רַבִּי אַסִּי: תְּלָת מְאָה אַלְפֵי שְׁלִיפֵי סַיְיפָא עֲיַילוּ לְטוּר מַלְכָּא, וּקְטַלוּ בַּהּ תְּלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילָווֹתָא; וּבְהָךְ גִּיסָא הִלּוּלֵי וְחִנְגֵי, וְלָא הֲווֹ יָדְעִי הָנֵי בְּהָנֵי.
״בִּלַּע ה׳ וְלֹא חָמַל אֵת כׇּל נְאוֹת יַעֲקֹב״ – כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲיָירוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ בְּהַר הַמֶּלֶךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲיָירוֹת הָיוּ לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ בְּהַר הַמֶּלֶךְ, וְכׇל אַחַת וְאַחַת הָיוּ בָּהּ כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, חוּץ מִשָּׁלֹשׁ שֶׁהָיוּ בָּהֶן כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם.
אֵלּוּ הֵן: כְּפַר בִּישׁ, כְּפַר שַׁיחֲלַיִים, כְּפַר דִּכְרַיָּא. כְּפַר בִּישׁ – דְּלָא יָהֲבִי בֵּיתָא לְאוּשְׁפִּיזָא. כְּפַר שַׁיחֲלַיִים – שֶׁהָיְתָה פַּרְנָסָתָן מִן שַׁחֲלַיִים. כְּפַר דִּכְרַיָּא – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶן יוֹלְדוֹת זְכָרִים תְּחִלָּה, וְיוֹלְדוֹת נְקֵבָה בָּאַחֲרוֹנָה, וּפוֹסְקוֹת.
אָמַר עוּלָּא: לְדִידִי חֲזֵי לִי הָהוּא אַתְרָא, וַאֲפִילּוּ שִׁיתִּין רִיבְּווֹתָא קְנֵי לָא מַחְזֵיק. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי חֲנִינָא: שַׁקּוֹרֵי מְשַׁקְּרִיתוּ! אֲמַר לֵיהּ: ״אֶרֶץ צְבִי״ כְּתִיב בַּהּ, מָה צְבִי זֶה – אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלֶיהָ רָוְוחָא, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹשְׁבִין עָלֶיהָ גָּמְדָא.
רַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה וְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִיָּה וְרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא הָווּ יָתְבִי גַּבֵּי הֲדָדֵי, אָמְרִי: אִי אִיכָּא דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מִילְּתָא מִכְּפַר סְכַנְיָא שֶׁל מִצְרַיִם, לֵימָא.
פְּתַח חַד מִינַּיְיהוּ וַאֲמַר: מַעֲשֶׂה בְּאָרוּס וַאֲרוּסָתוֹ שֶׁנִּשְׁבּוּ לְבֵין הַגּוֹיִם, וְהִשִּׂיאוּם זֶה לָזֶה. אָמְרָה לוֹ: ״בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תִּגַּע בִּי, שֶׁאֵין לִי כְּתוּבָּה מִמְּךָ״, וְלֹא נָגַע בָּהּ עַד יוֹם מוֹתוֹ.
וּכְשֶׁמֵּת, אָמְרָה לָהֶן: סִיפְדוּ לָזֶה, שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף; דְּאִילּוּ בְּיוֹסֵף לָא הֲוָה אֶלָּא חֲדָא שַׁעְתָּא, וְהַאי כֹּל יוֹמָא וְיוֹמָא. וְאִילּוּ יוֹסֵף לָאו בַּחֲדָא מִטָּה, וְהַאי בַּחֲדָא מִטָּה. וְאִילּוּ יוֹסֵף לָאו אִשְׁתּוֹ, וְהָא אִשְׁתּוֹ.
פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: מַעֲשֶׂה וְעָמְדוּ אַרְבָּעִים מוֹדִיּוֹת בְּדִינָר; נֶחְסַר הַשַּׁעַר מוֹדְיָא אַחַת, וּבָדְקוּ, וּמָצְאוּ אָב וּבְנוֹ שֶׁבָּאוּ עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים; וֶהֱבִיאוּם לְבֵית דִּין וּסְקָלוּם, וְחָזַר הַשַּׁעַר לִמְקוֹמוֹ.
פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשְׁתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מְרוּבָּה. מָה עָשָׂה? הָלַךְ וְזִימֵּן אֶת שׁוֹשְׁבִינָיו וְהֶאֱכִילָן וְהִשְׁקָן, שִׁיכְּרָן וְהִשְׁכִּיבָן עַל מִיטָּה אַחַת, וְהֵבִיא לוֹבֶן בֵּיצָה וְהִטִּיל בֵּינֵיהֶן, וְהֶעֱמִיד לָהֶן עֵדִים, וּבָא לְבֵית דִּין.
הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּאי הַזָּקֵן, וּבָבָא בֶּן בּוּטָא שְׁמוֹ. אָמַר לָהֶן, כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִשַּׁמַּאי הַזָּקֵן: לוֹבֶן בֵּיצָה סוֹלֵד מִן הָאוּר, וְשִׁכְבַת זֶרַע דּוֹחָה מִן הָאוּר. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרָיו, וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וְהִלְקוּהוּ, וְהִגְבּוּהוּ כְּתוּבָּתָהּ מִמֶּנּוּ.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: וּמֵאַחַר דַּהֲווֹ צַדִּיקִים כּוּלֵּי הַאי, מַאי טַעְמָא אִיעֲנוּשׁ? אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא אִיאַבּוּל עַל יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: ״שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כׇּל אוֹהֲבֶיהָ, שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כׇּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ״.
אַשָּׁקָא דְרִיסְפַּק חֲרִיב בֵּיתֵּר: דַּהֲווֹ נְהִיגִי כִּי הֲוָה מִתְיְלִיד יָנוֹקָא – שָׁתְלִי אַרְזָא, יָנוֹקְתָּא – שָׁתְלִי תּוּרְנִיתָא; וְכִי הֲווֹ מִינַּסְבִי, קָיְיצִי לְהוּ וְעָבְדִי גְּנָנָא. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלְפָא בְּרַתֵּיה דְּקֵיסָר, אִתְּבַר שָׁקָא דְרִיסְפַּק. קַצּוּ אַרְזָא וְעַיִּילוּ לַהּ. אֲתוֹ נְפוּל עֲלַיְיהוּ מְחוֹנְהוּ. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לְקֵיסָר: מְרַדוּ בָּךְ יְהוּדָאֵי! אֲתָא עֲלַיְיהוּ.
״גָּדַע בׇּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל״ – אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ שְׁמוֹנִים [אֶלֶף] קַרְנֵי מִלְחָמָה שֶׁנִּכְנְסוּ לִכְרַךְ בֵּיתֵּר בְּשָׁעָה שֶׁלְּכָדוּהָ, וְהָרְגוּ בָּהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, עַד שֶׁהָלַךְ דָּמָן וְנָפַל לַיָּם הַגָּדוֹל. שֶׁמָּא תֹּאמַר קְרוֹבָה הָיְתָה? רְחוֹקָה הָיְתָה מִיל.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: שְׁנֵי נְחָלִים יֵשׁ בְּבִקְעַת יָדַיִם, אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ, וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד דָּם. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שֶׁבַע שָׁנִים בָּצְרוּ גּוֹיִם אֶת כַּרְמֵיהֶן מִדָּמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּלֹא זֶבֶל.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, סָח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בְּבִקְעָה זוֹ הָרַג נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מָאתַיִם וְאַחַת עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, וּבִירוּשָׁלַיִם הָרַג תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע רִבּוֹא עַל אֶבֶן אַחַת, עַד שֶׁהָלַךְ דָּמָן וְנָגַע בְּדָמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְדָמִים בְּדָמִים נָגְעוּ״.
אַשְׁכְּחֵיהּ לִדְמֵיהּ דִּזְכַרְיָה דַּהֲוָה קָא מִרְתַח וְסָלֵיק, אֲמַר: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: דַּם זְבָחִים דְּאִשְׁתְּפוּךְ. אַיְיתִי דְּמֵי וְלָא אִידְּמוֹ.
אֲמַר לְהוּ: אִי אָמְרִיתוּ לִי – מוּטָב, וְאִי לָאו – מְסָרֵיקְנָא לְבִשְׂרַיְיכוּ בְּמַסְרְקֵי דְפַרְזְלֵי. אָמְרִי לֵיהּ: מַאי נֵימָא לָךְ? נְבִיָּיא הֲוָה בַּן דַּהֲוָה קָא מוֹכַח לַן בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא, קַמְינַן עִילָּוֵיהּ וּקְטַלְינַן לֵיהּ, וְהָא כַּמָּה שְׁנִין דְּלָא קָא נָיַיח דְּמֵיהּ.
אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מְפַיֵּיסְנָא לֵיהּ. אַיְיתִי סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה וְסַנְהֶדְרִי קְטַנָּה קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. אַיְיתִי תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. אֲמַר לֵיהּ: זְכַרְיָה, זְכַרְיָה, טוֹבִים שֶׁבָּהֶן אִיבַּדְתִּים, נִיחָא לָךְ דְּאֹבְדִינְהוּ לְכוּלְּהוּ? כְּדַאֲמַר לֵיהּ הָכִי, נָח.
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הַרְהַר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ, אֲמַר: וּמָה אִם עַל נֶפֶשׁ אַחַת, כָּךְ; הָהוּא גַּבְרָא דִּקְטַל כׇּל הָנֵי נִשְׁמָתָא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! עֲרַק, אֲזַל שַׁדַּר שְׁטַר פִּרְטְתָא בְּבֵיתֵיהּ, וְאִגַּיַּיר.
תָּנָא: נַעֲמָן גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה; נְבוּזַרְאֲדָן גֵּר צֶדֶק הָיָה;
מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל הָמָן לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְרַק; מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לִמְּדוּ תִּינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם; מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִמְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים – מַאן אִינּוּן? שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת״.
״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – ״הַקּוֹל״, זֶה אַדְרִיָּינוּס קֵיסָר, שֶׁהָרַג בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. ״קוֹל יַעֲקֹב״ – זֶה אַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר, שֶׁהָרַג בִּכְרַךְ בֵּיתֵּר אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא, וְאָמְרִי לַהּ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא. ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהֶחְרִיבָה אֶת בָּתֵּינוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהִגְלְתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ.
דָּבָר אַחֵר: ״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב״ – אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״ – בְּחִירְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזׇכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן״? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד חוּרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְחוּרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. חוּרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן – שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ״. בַּיִת שֵׁנִי – דִּכְתִיב: ״זְכוֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָים, הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ״.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן, הִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָן לְמָה הֵן מִתְבַּקְּשִׁים, אָמְרוּ: אִם אָנוּ טוֹבְעִין בַּיָּם – אָנוּ בָּאִין לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? דָּרַשׁ לָהֶן הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן: ״אָמַר ה׳ מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם״ – ״מִבָּשָׁן אָשִׁיב״, מִבֵּין שִׁינֵּי אַרְיֵה; ״אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם״, אֵלּוּ שֶׁטּוֹבְעִין בַּיָּם.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יְלָדוֹת כָּךְ, קָפְצוּ כּוּלָּן וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַיָּם. נָשְׂאוּ יְלָדִים קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָן, וְאָמְרוּ: מָה הַלָּלוּ, שֶׁדַּרְכָּן לְכָךְ – כָּךְ; אָנוּ, שֶׁאֵין דַּרְכֵּנוּ לְכָךְ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אַף הֵם קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כׇל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה״.
וְרַב יְהוּדָה אָמַר: זוֹ אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ – אַתְיוּהּ לְקַמָּא לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ. אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״זוֹבֵחַ לֵאלֹהִים יׇחֳרָם״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ. אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ וְגוֹ׳ וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, כְּבָר נִשְׁבַּעְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, וְאַף הוּא נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּאוּמָּה אַחֶרֶת.
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר: אֶישְׁדֵּי לָךְ גּוּשְׁפַּנְקָא וּגְחֵין וְשִׁקְלֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ: קַבֵּיל עֲלֵיהּ הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ: חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר, חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר; עַל כְּבוֹד עַצְמְךָ כָּךְ, עַל כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
אַפְּקוּהּ לְמִיקְטְלֵיהּ, אֲמַרָה לְהוּ אִימֵּיהּ: יַהֲבוּהּ נִיהֲלִי וְאֶינַשְּׁקֵיהּ פּוּרְתָּא. אָמְרָה לוֹ: בָּנַיי, לְכוּ וְאִמְרוּ לְאַבְרָהָם אֲבִיכֶם: אַתָּה עָקַדְתָּ מִזְבֵּחַ אֶחָד וַאֲנִי עָקַדְתִּי שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת! אַף הִיא עָלְתָה לַגַּג וְנָפְלָה וּמֵתָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה״.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זוֹ מִילָה שֶׁנִּיתְּנָה בַּשְּׁמִינִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמַּרְאִין הִלְכוֹת שְׁחִיטָה בְּעַצְמָן, דְּאָמַר רָבָא: כֹּל מִילֵּי לִיחְזֵי אִינִישׁ בְּנַפְשֵׁיהּ, בַּר מִשְּׁחִיטָה וְדָבָר אַחֵר.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּמִיתִין עַצְמָן עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ – דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבָּעִים סְאָהWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
