How does the argument develop across both sides of this daf?
כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada asks why Rabbi Meir needed three Sabbath eves to make peace between the quarreling couple. Strife is born of anger, and anger is “smoke” rising in the nose; עשן is the acronym of the three husks, snake, seraph and scorpion, so each Sabbath he nullified one husk, just as fruit is forbidden for three years and holy in the fourth. When the Satan cried “woe,” it was because the Sabbath is called “heart,” the heart of the week that nourishes all its days; for those who desecrate it the numerical value of לב (32) becomes twice וי (16), woe above and woe below. Rabbi Meir restored the “heart” to its place and drove the “woe” out of that man’s house. Ben Yehoyada on Gittin 52a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
הבן יהוידע שואל מדוע הוצרך רבי מאיר שלוש ערבי שבתות לעשות שלום בין בני הזוג המריבים. המריבה נולדה מן הכעס, וכל כעס הוא עשן העולה באף; ״עשן״ ראשי תיבות של שלוש הקליפות נחש, שרף ועקרב, ולכן בכל שבת ביטל קליפה אחת, כמו ״שלש שנים יהיה לכם ערלים, ובשנה הרביעית יהיה קדש״. כשאמר השטן ״וי״, הרי השבת נקראת לב, שהיא כלב השבוע המחלק חיות לכל ימי החול; למחלליה נהפך מספר ל״ב לשני פעמים ״וי״, וי לעילא ווי לתתא. רבי מאיר החזיר את מספר ל״ב למקומו והוציא את ה״וי״ מביתו של אותו גברא. Ben Yehoyada on Gittin 52a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
The guardian’s mishnahמשנת האפוטרופוס
The mishnah: orphans who live with a householder, or whose father appointed a guardian, the produce must be tithed. A guardian appointed by the father takes an oath; one appointed by the court does not; Abba Shaul says the reverse.
מתני׳: יתומין שסמכו אצל בעל הבית, או שמינה להן אביהן אפוטרופוס, חייב לעשר פירותיהם. אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע; מינוהו בית דין לא ישבע. אבא שאול אומר: חילוף הדברים.
The Gemara objects: “you” excludes partners, sharecroppers, guardians and anyone who separates teruma from what is not his. Rav Ḥisda answers: here to feed them, there to store away. A guardian tithes only what the orphans need now.
ורמינהו: ״אתם״, ולא שותפין, ולא אריסין, ולא אפוטרופין, ולא התורם את שאינו שלו. אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן להאכיל, כאן להניח.
A baraita lists the guardian’s powers: he tithes, sells animals, slaves and land to provide food, prepares lulav, sukka and tzitzit, buys a Torah scroll, tefillin and mezuzot, anything with a fixed measure; but he does not pledge charity or ransom captives on their behalf, nor anything without limit, such as comforting mourners.
תניא: האפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח, ומוכרין להן בהמה ועבדים ושדות להאכיל; ועושין להן לולב וערבה וסוכה וציצית, ולוקחין להם ספר תורה תפילין ומזוזות, וכל דבר שיש לו קצבה; ואין פוסקין עליהם צדקה, ואין פודין עליהן את השבויין, ולא כל דבר שאין לו קצבה.
The limits of a guardianגבולות האפוטרופוס
Guardians may not litigate to the orphans’ loss or gain; to gain, why not? Rather, they may not risk a loss for the sake of gain. They may not sell distant land to redeem near land, or poor land to redeem good, lest it be swept away.
ואין אפוטרופין רשאין לדון לחוב ולזכות בנכסי יתומים; לזכות אמאי לא? אלא לחוב על מנת לזכות. ואין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב, ברעה ולגאול ביפה; מאי טעמא? דדלמא משתדפין.
They may not sell fields to buy slaves, but may sell slaves to buy fields; Rabban Shimon ben Gamliel forbids even that, lest the fields not prosper. They may not free slaves, but may sell them to others who free them; Rebbi says the slave may pay his own value and go free.
ואין רשאין למכור שדות וליקח עבדים, אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדות; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לא, דלמא לא משפיין. ואין רשאין להוציא עבדים לחירות, אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין; רבי אומר: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא.
The guardian must render account at the end; Rabban Shimon ben Gamliel says he need not. Women, slaves and minors are not appointed guardians, but if the father appointed them, it is his right. The father’s personal trust overrides the general rule.
וצריך לחשב עמהן באחרונה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך. אין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים, ואם מינן אבי יתומין, הרשות בידו. אמונו האישי של האב גובר על הכלל.
Rabbi Meir and the neighborsרבי מאיר והשכנים
A guardian in Rabbi Meir’s neighborhood was selling land to buy slaves, and Rabbi Meir stopped him. In a dream he was shown: “I come to destroy and you to build?” He paid no heed, saying words of dreams neither raise nor lower.
ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דרבי מאיר, דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי, ולא שבקיה רבי מאיר. אחוו ליה בחלמיה: ״אני להרוס ואתה לבנות?״ אפילו הכי לא אשגח; אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
Two people whom the Satan incited quarreled every Sabbath eve. Rabbi Meir came there and held them back three Sabbath eves until he made peace between them. He heard the Satan say: woe, Rabbi Meir has driven that man out of his house.
הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי. איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא. שמעיה דקאמר: ווי, דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה.
A guardian near Rabbi Yehoshua ben Levi was selling land to buy oxen, and he said nothing. He held like Rabbi Yosei, who called his wife “my house” and his ox “my field,” since the ox works the field. An ox for plowing is an investment in the land itself.
ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מזבין ארעא וזבין תורי, ולא אמר ליה ולא מידי. סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מימי לא קריתי לאשתי ״אשתי״ ולשורי ״שורי״, אלא לאשתי ״ביתי״ ולשורי ״שדי״.
Transactions with orphansעסקאות עם יתומים
Orphans lived with an old woman; she sold their cow. Relatives complained to Rav Naḥman, who said the mishnah gives her the householder’s authority. The cow rose in price in the buyer’s hands, but he had not paid; Rav Naḥman applied Shmuel’s rule that orphans’ property is like consecrated property, acquired only with money.
הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא, הוה להו תורתא, שקלה וזבינתה. אתו קרובים לקמיה דרב נחמן; אמר להו: יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן. והא אייקר, ולא נקיטי דמי? אמר להו: היינו דרב חנילאי בר אידי אמר שמואל: נכסי יתומין הרי הן כהקדש, ולא מקני אלא בכספא.
Rabbana Ukva’s orphans’ wine was drawn at four and rose to six; again, orphans’ property is acquired only with money. The general rule: as with the Temple treasury, whichever way benefits the orphans, the transaction is fixed in their favor, since an ordinary owner is not stronger than the Temple.
חמריה דרבנא עוקבא יתמא משכוה בארבעה ארבעה, ואייקר וקם בשיתא שיתא; אמר להו: היינו דרב חנילאי בר אידי. משוך פירי מיתמי, אייקור, היינו דרב חנילאי; זול, לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש.
Rav Shisha son of Rav Idi warned against applying this one-sidedly when the orphans give money or receive produce: it is bad for them, since sometimes they need produce or money and no one will deal with them, or people will say “your wheat burned in the attic.” Protection that isolates orphans harms them.
אמר להו רב שישא בריה דרב אידי: הא רעה היא לדידהו, דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי; ודאתו למימר להו ״נשרפו חיטיכם בעלייה״. הגנה שמבודדת את היתומים פוגעת בהם.
Sales without announcement and removalמכירה בלא הכרזה והסרה
Rav Ashi said: Rav Kahana and I signed the document of the mother of the orphan Ze’ira, who sold land for the head tax without a public announcement. The Nehardeans say: for the head tax, for food and for burial one sells without announcement, since these needs cannot wait.
אמר רב אשי: אנא ורב כהנא חתמינן אשטרא דאימיה דזעירא יתמא, דמזבנא ארעא לכרגא בלא אכרזתא; דאמרי נהרדעי: לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. צרכים אלה אינם יכולים להמתין.
Amram the dyer was a guardian for orphans. Relatives told Rav Naḥman: he dresses and covers himself from the orphans’ funds. He said: so that his words will be heeded. They said: he eats and drinks from theirs, though he is not wealthy. He said: perhaps he found something.
עמרם צבעא אפוטרופא דיתמי הוה. אתו קרובים לקמיה דרב נחמן, אמרו ליה: קא לביש ומכסי מיתמי. אמר להו: כי היכי דלישתמען מיליה. קאכיל ושתי מדידהו ולא אמיד? אימור מציאה אשכח.
They said: he is causing loss. Rav Naḥman said: bring me witnesses that he causes loss and I will remove him. Rav Huna said in Rav’s name that a guardian who causes loss is removed; the school of Rabbi Shila said he is not; the halakha is that he is removed.
והא קא מפסיד? אמר להו: אייתו לי סהדי דמפסיד ואיסלקיניה. דאיתמר: אפוטרופא דמפסיד, רב הונא אמר רב מסלקינן ליה, דבי רבי שילא אמרי לא מסלקינן ליה; והלכתא מסלקינן ליה.
The guardian’s oathשבועת האפוטרופוס
The father’s appointee swears: had he no benefit from it, he would not have become guardian, so an oath will not deter him. The court’s appointee does not: he merely does a favor for the court, and an oath would make him refuse.
אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע: אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפוטרופוס, ומשום שבועה לא אתי לאמנועי. מינוהו בית דין לא ישבע: מילתא בעלמא הוא דעביד לבי דינא, ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי.
Abba Shaul reverses: the court’s appointee gains a reputation as a trustworthy man, so an oath will not deter him; the father’s appointee is doing a friendly favor. Shmuel rules like Abba Shaul; a baraita brings Rabbi Eliezer ben Yaakov, that both swear, and the halakha follows him. Rabbi Abbahu corrects Rav Taḥlifa: not “because he is paid,” but “as if paid.”
אבא שאול אומר: מינוהו בית דין ישבע, בההיא הנאה דנפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא; מינהו אבי יתומים, מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי. אמר שמואל: הלכתא כאבא שאול. תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה וזה ישבע, והלכה כדבריו. ״מפני שהוא נושא שכר״? אמר רבי אבהו: אלא אימא ״כנושא שכר״.
A new mishnah: one who defiles, mixes teruma into ordinary produce, or pours wine as a libation unwittingly is exempt; deliberately, liable. Rav says “pours” means pouring for idolatry; Shmuel says mixing. The question of who is liable for damage that leaves no visible mark continues on daf 53.
מתני׳: המטמא, והמדמע, והמנסך, בשוגג פטור, במזיד חייב. איתמר: מנסך, רב אמר מנסך ממש, ושמואל אמר מערב. השאלה מי חייב על נזק שאינו ניכר נמשכת בדף נ״ג.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why may a guardian buy tefillin but not pledge charity for the orphans?מדוע אפוטרופוס רשאי לקנות תפילין אך לא לפסוק צדקה בשם היתומים?
- Why did Rabbi Yehoshua ben Levi not object when a guardian sold land to buy oxen?מדוע רבי יהושע בן לוי לא מחה כשהאפוטרופוס מכר קרקע וקנה שוורים?
- What danger does Rav Shisha see in overprotecting orphans?איזו סכנה רואה רב שישא בהגנת יתר על יתומים?
- How do the Tanna Kamma and Abba Shaul each weigh whether an oath would deter a guardian?כיצד תנא קמא ואבא שאול שוקלים כל אחד אם שבועה תרתיע אפוטרופוס?
The source sheetדף המקורות
מַתְנִי׳ יְתוֹמִין שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁמִּינָּה לָהֶן אֲבִיהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס – חַיָּיב לְעַשֵּׂר פֵּירוֹתֵיהֶם.
אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים, יִשָּׁבַע. מִינּוּהוּ בֵּית דִּין – לֹא יִשָּׁבַע. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: חִילּוּף הַדְּבָרִים.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: ״אַתֶּם״ – וְלֹא שׁוּתָּפִין; ״אַתֶּם״ – וְלֹא אֲרִיסִין; ״אַתֶּם״ – וְלֹא אַפּוֹטְרוֹפִּין, וְלֹא הַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ!
אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן לְהַאֲכִיל, כָּאן לְהַנִּיחַ.
וְהָתַנְיָא: הָאַפּוֹטְרוֹפִּין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין – לְהַאֲכִיל וְלֹא לְהַנִּיחַ. וּמוֹכְרִין לָהֶן בְּהֵמָה, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, בָּתִּים, שָׂדוֹת וּכְרָמִים – לְהַאֲכִיל, אֲבָל לֹא לְהַנִּיחַ. וּמוֹכְרִין לָהֶן פֵּירוֹת, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת – לְהַאֲכִיל אֲבָל לֹא לְהַנִּיחַ.
וְעוֹשִׂין לָהֶן לוּלָב וַעֲרָבָה וְסוּכָּה וְצִיצִית, וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה; לְאֵיתוֹיֵי שׁוֹפָר. וְלוֹקְחִין לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת, וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה; לְאֵתוֹיֵי מְגִילָּה.
וְאֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶם צְדָקָה, וְאֵין פּוֹדִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשְּׁבוּיִין, וְלֹא כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה; לְאֵתוֹיֵי תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים.
וְאֵין אַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לָדוּן – לָחוּב וְלִזְכּוֹת – בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים. לִזְכּוֹת – אַמַּאי לָא? אֶלָּא ״לָחוּב עַל מְנָת לִזְכּוֹת״ בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים.
וְאֵין אַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר בְּרָחוֹק וְלִגְאוֹל בְּקָרוֹב; בְּרָעָה וְלִגְאוֹל בְּיָפָה. מַאי טַעְמָא? דְּדִלְמָא מִשְׁתַּדְּפִין.
וְאֵין אַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר שָׂדוֹת – וְלִיקַּח עֲבָדִים, אֲבָל מוֹכְרִין עֲבָדִים – וְלוֹקְחִין בָּהֶן שָׂדוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף לֹא לִמְכּוֹר עֲבָדִים וְלִיקַּח שָׂדוֹת. מַאי טַעְמָא? דִּלְמָא לָא מְשַׁפְּיָין.
וְאֵין אַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיא עֲבָדִים לְחֵירוּת; אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים, וַאֲחֵרִים מוֹצִיאִין אוֹתָן לְחֵירוּת. רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, אַף הוּא – נוֹתֵן דְּמֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ;
וְצָרִיךְ לְחַשֵּׁב עִמָּהֶן בָּאַחֲרוֹנָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. אֵין עוֹשִׂין אַפּוֹטְרוֹפִּין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, וְאִם מִינָּן אֲבִי יְתוֹמִין – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
הָהוּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס דַּהֲוָה בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר, דַּהֲוָה קָא מְזַבֵּין אַרְעָתָא וְזָבֵין עַבְדֵי, וְלָא שַׁבְקֵיהּ רַבִּי מֵאִיר. אַחְווֹ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ ״אֲנִי לַהֲרוֹס וְאַתָּה לִבְנוֹת?!״ אֲפִילּוּ הָכִי לָא אַשְׁגַּח, אֲמַר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דְּאִיגָּרִי בְּהוּ שָׂטָן, דְּכֹל בֵּי שִׁמְשֵׁי הֲווֹ קָא מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִיקְּלַע רַבִּי מֵאִיר לְהָתָם, עַכְּבִינְהוּ תְּלָתָא בֵּי שִׁמְשֵׁי, עַד דַּעֲבַד לְהוּ שְׁלָמָא. שַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר: וַוי, דְּאַפְּקֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְהָהוּא גַּבְרָא מִבֵּיתֵיהּ.
הָהוּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס דַּהֲוָה בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּהֲוָה קָא מְזַבֵּין אַרְעָא וְזָבֵין תּוֹרֵי, וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי; סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי – דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי ״אִשְׁתִּי״ וּלְשׁוֹרִי ״שׁוֹרִי״, אֶלָּא לְאִשְׁתִּי ״בֵּיתִי״, וּלְשׁוֹרִי ״שָׂדִי״.
הָנְהוּ יַתְמֵי דַּהֲווֹ סְמִיכִי גַּבֵּי הָהִיא סָבְתָּא. הֲוָה לְהוּ תּוֹרְתָּא, שְׁקַלָה וְזַבֵּינְתַּהּ נִיהֲלַיְיהוּ. אֲתוֹ קְרוֹבִים לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתַּהּ דִּמְזַבְּנָא? אֲמַר לְהוּ: ״יְתוֹמִים שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת״ תְּנַן.
וְהָא אִיַּיקַּר! בִּרְשׁוּתָא דְלוֹקֵחַ אִיַּיקַּר. וְהָא לָא נְקִיטִי דְּמֵי!
אֲמַר לְהוּ: אִם כֵּן, הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל – דְּאָמַר רַב חֲנִילַאי בַּר אִידֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: נִכְסֵי יְתוֹמִין הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ, וְלָא מִקְּנֵי אֶלָּא בְּכַסְפָּא.
חַמְרֵיהּ דְּרַבְנָא עוּקְבָא יַתְמָא – מַשְׁכוּהּ בְּאַרְבְּעָה אַרְבְּעָה, וְאִיַּיקַּר וְקָם בְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לְהוּ: הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי – דְּאָמַר רַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נִכְסֵי יְתוֹמִין הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ, וְלָא מִקְּנֵי אֶלָּא בְּכַסְפָּא.
מְשׁוּךְ פֵּירֵי מִיַּתְמֵי; אִיַּיקּוּר – הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי. זוּל – לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶקְדֵּשׁ.
אִמְּשִׁיכוּ לְהוּ פֵּירֵי לְיַתְמֵי; אִיַּיקַּר – לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶקְדֵּשׁ. זוּל – סְבוּר מִינָּה, הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי;
אֲמַר לְהוּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הָא רָעָה הִיא לְדִידְהוּ – דְּזִמְנִין דְּמִצְטַרְכִי לְפֵירֵי, וְלֵיכָּא דְּיָהֵיב לְהוּ עַד דְּיָהֲבִי זוּזֵי.
יָהֲבִי יַתְמֵי זוּזֵי אַפֵּירֵי; זוּל – לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִן הֶקְדֵּשׁ. אִיַּיקַּר – סְבוּר מִינַּהּ, הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי;
אֲמַר לְהוּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הָא רָעָה הִיא לְדִידְהוּ –William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
דְּאָתוּ לְמֵימַר לְהוּ: נִשְׂרְפוּ חִיטֵּיכֶם בַּעֲלִיָּיה.
יָהֲבִי לְהוּ זוּזֵי לְיַתְמֵי אַפֵּירֵי; אִיַּיקַּר – לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶקְדֵּשׁ. זוּל – סְבוּר מִינָּה, הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי;
אֲמַר לְהוּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הָא רָעָה הוּא לְדִידְהוּ – דְּזִמְנִין דְּמִצְטַרְכִי לְזוּזֵי, וְלֵיכָּא דְּיָהֵיב לְהוּ עַד דְּיָהֲבִי לְהוּ פֵּירֵי.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא וְרַב כָּהֲנָא חָתְמִינַן אַשְּׁטָרָא דְּאִימֵּיהּ דִּזְעֵירָא יַתְמָא, דִּמְזַבְּנָא אַרְעָא לִכְרָגָא בְּלָא אַכְרַזְתָּא; דְּאָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: לִכְרָגָא וְלִמְזוֹנֵי וְלִקְבוּרָה – מְזַבְּנִינַן בְּלָא אַכְרַזְתָּא.
עַמְרָם צַבָּעָא אַפּוֹטְרוֹפָּא דְיַתְמֵי הֲוָה, אֲתוֹ קְרוֹבִים לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אָמְרִי לֵיהּ: קָא לָבֵישׁ וּמִכַּסֵּי מִיַּתְמֵי! אֲמַר לְהוּ: כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁתַּמְעָן מִילֵּיהּ.
קָאָכֵיל וְשָׁתֵי מִדִּידְהוּ, וְלָא אֲמִיד! אֵימוֹר מְצִיאָה אַשְׁכַּח. וְהָא קָא מַפְסֵיד! אֲמַר לְהוּ: אַיְיתוֹ לִי סָהֲדִי דְּמַפְסֵיד, וְאֵיסַלְּקִינֵּיהּ; דְּאָמַר רַב הוּנָא חַבְרִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אַפּוֹטְרוֹפּוֹס דְּמַפְסֵיד, מְסַלְּקִינַן לֵיהּ. דְּאִיתְּמַר: אַפּוֹטְרוֹפָּא דְּמַפְסֵיד, רַב הוּנָא אָמַר רַב: מְסַלְּקִינַן לֵיהּ; דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי: לָא מְסַלְּקִינַן לֵיהּ. וְהִלְכְתָא: מְסַלְּקִינַן לֵיהּ.
אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים – יִשָּׁבַע: מַאי טַעְמָא? אִי לָאו דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ – לָא הֲוָה לֵיהּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס; וּמִשּׁוּם שְׁבוּעָה לָא אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי.
מִינּוּהוּ בֵּית דִּין – לֹא יִשָּׁבַע: מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא דְּעָבֵיד לְבֵי דִינָא; וְאִי רָמֵית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: חִילּוּף הַדְּבָרִים: מַאי טַעְמָא מִינּוּהוּ בֵּית דִּין – יִשָּׁבַע? בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָא נָפֵיק עֲלֵיהּ קָלָא דְּאִינִישׁ מְהֵימְנָא הוּא – דְּהָא סָמֵיךְ עֲלֵיהּ בֵּי דִינָא – מִשּׁוּם שְׁבוּעָה לָא אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי.
מִינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים, לֹא יִשָּׁבַע – מִילְּתָא בְּעָלְמָא הוּא דְּעָבְדִי לַהֲדָדֵי, וְאִי רָמֵית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה – אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי. אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: הִלְכְתָא כְּאַבָּא שָׁאוּל.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים – יִשָּׁבַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר. אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ אַיְיתֵת קַבָּא וְכָיְילַתְּ לֵיהּ? אֶלָּא אֵימָא: מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר.
מַתְנִי׳ הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ; בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר, בְּמֵזִיד – חַיָּיב.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר: ״מְנַסֵּךְ״ – רַב אָמַר: מְנַסֵּךְ מַמָּשׁ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מְעָרֵב.
מַאן דְּאָמַר מְעָרֵב, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מְנַסֵּךְ? אָמַר לָךְ: מְנַסֵּךְ – קָם לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ.
וְאִידַּךְ, כִּדְרַבִּי יִרְמְיָה – דְּאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִשְּׁעַת הַגְבָּהָה הוּא דִּקְנָה; מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ לָא הָוֵי עַד שְׁעַת נִיסּוּךְ.
וּלְמַאן דְּאָמַר מְנַסֵּךְ, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מְעָרֵב? אָמַר לָךְ: מְעָרֵבWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
